חבל מאוד שחלק ניכר מהתגובות לפיגועים האחרונים בעופרה ובגבעת אסף דיברו על "הסלמה" בטרור נגד ישראל וב"הפקרת" תושבי יהודה ושומרון (יו"ש). שני פיגועים ובהם שלושה הרוגים, עם כל הצער שבדבר, בוודאי אינם מהווים הסלמה. ייתכן שזו התחלה של שלב חדש בפעילות הרצחנית הפלסטינית, אבל כעת אין שום סיבה לראות באירועים המצערים הסלמה שפירושה שינוי מגמה לרעה. בינתיים לא קרה דבר אשר מצביע על הרעה משמעותית במצב הביטחון ביו"ש.

התגובות ההיסטריות מתעלמות גם מהצלחת כוחות הביטחון להגיע אל מבצע הרצח בברקן ואל חבר החוליה שפעלה בעופרה ולחסלם. סיכול פעילות טרור וסגירת חשבון עם מחבלים לאחר שביצעו את זממם כרוכה בעבודת נמלים יסודית, במקצוענות, בדבקות במשימה ובחתירה למגע. העוסקים במלאכה ראויים לשירי הלל גם אם הם אינם מגיעים לאפס מקרי טרור. אי-אפשר למנוע את כל מעשי הטרור, בדיוק כשם שאי-אפשר למנוע את כל הפשעים במגזר האזרחי.

צריך לזכור גם שסך ההרוגים הישראליים ממעשי הטרור בכל שנת 2018 הוא עשרה בלבד. זהו מספר קטן, בהתחשב במאמצים הגדולים של הפלסטינאים להרוג ישראלים. ההסתה המתמדת של הרשות הפלסטינית במערכת החינוך ובתקשורת נגד יהודים מחזקת את האיבה הגדולה ליהודים ואת המוטיבציה להשתמש באלימות נגדם. יש לייחס את מספר הנפגעים הנמוך לעבודה המאומצת והמוצלחת של שירות הביטחון הכללי (שב"כ) וצה"ל, אשר גילו בזמן מאות התאגדויות של מחבלים.

אין שום הצדקה לאמירות שהמדינה "הפקירה" את המתנחלים ביהודה ושומרון. התבטאויות מסוג זה הן כפיות טובה למשאבים הרבים שהמדינה משקיעה בהגנה על תושביה של ישראל באשר הם. יהודים שהחליטו שהם מקימים את ביתם ביו"ש צריכים לדעת שהם גרים באזור מסוכן יותר מאשר היהודים בתוך הקו הירוק. בודאי אפשר לבקש אמצעים נוספים לשיפור הביטחון, אבל הדרישה לרמת ביטחון כמו בתל אביב היא פשוט לא מציאותית.

גם אין שום הצדקה להשבית שירותים של מועצה מקומית ביו"ש כדי לדרוש דרישות בלתי אפשרויות מהממשלה. אף ממשלה אינה יכולה לספק 100 אחוז ביטחון – לא בתל אביב ובוודאי לא בבנימין. תפקידם של ראשי מועצות להיטיב עם התושבים ולא להקשות עליהם על ידי מניעת שירותים.

יש להיזהר בתביעות מהממשלה שאינן מוצדקות ושאינן קשורות ישירות לביטחון התושבים, מיד לאחר פיגועים. שימוש בדם הנרצחים לצורך הלבנת מבנים או בנייה חדשה יש בו טעם לפגם, גם אם לעיתים הוא יעיל פוליטית. התנהגות זאת גם מטשטשת את הקו בין צורכי ביטחון, אשר זוכים בדרך כלל ללגיטימציה רחבה, לבין דרישות פוליטיות במהותן אשר הן לעיתים במחלוקת.

ראוי לזכור שתגובות היסטריות משרתות את אויבינו, אשר שמחים על ה"בכיינות" המושמעת בתקשורת הישראלית. הקולות ההיסטריים מחזקים אצלם את דימוי החברה הישראלית כ"קורי עכביש" – חברה חלשה שניתן למוטט על ידי טרור.

התגובה הציונית ההולמת היא חריקת שיניים ואמירה ברורה שלמרות הטרור והכאב אנחנו ממשיכים להיאחז בארץ אבותינו. לצערי, האמירה שארץ ישראל נקנית בייסורים הייתה נכונה בעבר, וכך תהיה בעתיד.

סדרת הפרסומים "ניירות עמדה" מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.

תמונה: משטרת ישראל [CC BY-SA 3.0]