מבוא
הסכמי אברהם, שנחתמו בספטמבר 2020 בין ישראל, איחוד האמירויות ובחריין, ובהמשך הורחבו גם למרוקו ולסודאן, סימנו מעבר מדפוס אזורי שבו נורמליזציה עם ישראל הוצגה כתלויה במידה רבה בנכונות ישראלית להתקדם לקראת הסדר ישראלי־פלסטיני, גם אם ההסכמים נועדו לשרת אינטרסים רחבים יותר וחשובים יותר של המדינה הערבית שחתמה עליהם (הסכמי השלום עם מצרים וירדן), לדפוס פרגמטי יותר המבוסס על ביטחון, טכנולוגיה, סחר, השקעות וקישוריות אזורית ומחויבות ישראלית להימנע מצעדים חד-צדדיים בהקשר הפלסטיני. גם לאחר מלחמת עזה, ההסכמים לא קרסו; הם הוכיחו עמידות מוסדית, אף כי תנופת ההתרחבות שלהם נחלשה והמשך התפתחותם נעשה תלוי יותר בדינמיקה האזורית הרחבה ובשאלה הפלסטינית.
בתוך מסגרת זו, ערב הסעודית היא מקרה המבחן המרכזי. הצטרפותה האפשרית אינה רק הרחבה מספרית של ההסכמים, אלא קפיצת מדרגה אסטרטגית: היא עשויה לחבר את המדינה הערבית החשובה ביותר מבחינה כלכלית, פוליטית ודתית להסדר אזורי חדש, ולהעניק לו עומק ביטחוני, טכנולוגי וגאו־כלכלי רחב בהרבה. עם זאת, דווקא מעמדה המיוחד של סעודיה כמנהיגה בעולם הסוני וכשומרת המקומות הקדושים מעלה את המחיר הפוליטי של המהלך. ריאד אינה יכולה לאמץ את דגם הנורמליזציה של איחוד האמירויות כמעט ללא התאמות; היא נדרשת למסגרת שתהיה ניתנת להצדקה גם פנימית, גם ערבית וגם אסלאמית (גוז׳נסקי, 2026; Dent, 2025).
מאמר זה טוען כי המלחמה האזורית לא רק שינתה את קצב ההתקדמות האפשרית לעבר נורמליזציה סעודית־ישראלית, אלא שינתה את אופי השאלה הסעודית עצמה. אם לפני המלחמה נורמליזציה נדונה בעיקר כעסקה אסטרטגית־מדינית אפשרית, הרי שלאחריה היא הפכה לחלק משאלת־על רחבה יותר: איזה סדר אזורי יקום לאחר המלחמה, מה יהיה מקומה של סעודיה בתוכו, ועד כמה תוכל להצדיק התקרבות לישראל גם פנימית וגם במערכת הערבית. להבנתנו, הסיכוי הכולל לנורמליזציה לא ירד; במובנים מסוימים הוא אף עלה, משום שהצורך בארכיטקטורה אזורית חדשה התחזק. ואולם הדרך למימושה התארכה, משום שהיא נעשתה תלויה יותר בתוצאות המלחמה, בלגיטימציה הפלסטינית, ובחלופות האזוריות שסעודיה מבקשת לפתח.
המלחמה והחישוב הסעודי מחדש
המלחמה האזורית של 2025–2026 אינה רק רקע לדיון בנורמליזציה, אלא משתנה מסביר מרכזי במדיניות הסעודית. מבחינת ריאד, המלחמה יצרה שני לחצים מנוגדים. מצד אחד, היא חידדה את ערכה האפשרי של ארכיטקטורה אזורית חדשה מול איראן המבוססת על שיתוף פעולה עם ארצות הברית, על תיאום עם כוחות אזוריים פרגמטיים, ואולי גם על נורמליזציה עתידית עם ישראל. מצד אחר, היא חשפה את פגיעותה של סעודיה עצמה: מתקפות איראניות ישירות, התרעות חירום חסרות תקדים, איום על תשתיות אנרגיה, וחשש מהתרחבות המערכה לשטחי הממלכה. Reuters דיווחה במרץ 2026 על התרעות חירום ראשונות מסוגן לתושבי ריאד לאחר מתקפות איראניות, ועל איום ישיר על מתקני נפט וגז סעודיים; ימים ספורים לאחר מכן דווח גם על גירוש אנשי צבא איראנים מן השגרירות בריאד על רקע ההסלמה (Azhari, 2026a; Reuters, 2026).
כתוצאה מכך, השאלה מבחינת ריאד איננה עוד רק האם נורמליזציה משרתת את האינטרס שלה, אלא באיזה עיתוי, לאחר אילו תוצאות מלחמה, ובמסגרת איזה סדר אזורי ניתן יהיה להצדיק אותה. זהו ההבדל המרכזי בין הדיון שלפני המלחמה לדיון שלאחריה: הנורמליזציה חדלה להיות סוגיה דו־צדדית יחסית והפכה לרכיב בתוך שאלת "היום שאחרי".
ההיגיון האסטרטגי והגאו־כלכלי
מן הבחינה האסטרטגית, כמה גורמים ממשיכים לדחוף לכיוון התחממות סעודית־ישראלית. הראשון הוא המשטר באיראן. גם לאחר חידוש היחסים הדיפלומטיים בין ריאד לטהרן ב־2023 איראן מוסיפה להיתפס בסעודיה כאיום מבני ארוך טווח: בשל תוכניתה הגרעינית, בשל פעילות שלוחותיה, ובשל פגיעותה המתמשכת של סביבת האנרגיה והסחר במפרץ. ההתנהלות האיראנית במלחמה, בדגש על התקיפות על סעודיה, תוך התעלמות מהניסיון לחמם את היחסים בשנים האחרונות, המחישו להנהגה הסעודית עד כמה האיום האיראני חמור ועד כמה מאמצי הפיוס מול איראן הם חסרי משמעות. מנגד, הנכונות של ישראל לפעול נגד איראן והעוצמה שבה היא עושה זאת, כמו גם מערכת היחסים המיוחדת שלה עם ארה"ב, מעלים את ערכה של ישראל כשותפה אסטרטגית. לפיכך, נורמליזציה סעודית־ישראלית יכולה להיות חלק מארכיטקטורה אזורית חדשה שנועדה לבלום את איראן ולהרחיב את שיתוף הפעולה המודיעיני והביטחוני מולה ומול איומים נוספים.
הגורם השני הוא גאו־כלכלי. בעקבות המלחמה יש לריאד צורך לגוון את נתיבי ייצוא הנפט ולצמצם עוד הרבה יותר את תלותה במצר הורמוז כנתיב לייצוא נפט. ישראל יכולה להציע נתיב משלים לייצוא נפט, כל זאת בנוסף לאינטרס המובהק שיש לסעודיה לשלב את Vision 2030 עם רשתות אזוריות של טכנולוגיה, הון ותשתיות. נורמליזציה עשויה להאיץ גיוון כלכלי, למשוך השקעות זרות, לחזק תחומים כגון בינה מלאכותית, סייבר, מים וחקלאות מדברית, וכאמור – לבסס מסדרונות יבשתיים שיפחיתו תלות במעברים ימיים פגיעים; עבור ישראל היא עשויה לפתוח שווקים, להעמיק קישוריות אזורית ולהרחיב שיתופי פעולה אסטרטגיים־כלכליים (Nagler, 2025).
הגורם השלישי הוא היחס לארצות הברית. מבחינת סעודיה, נורמליזציה עם ישראל איננה נתפסת בהקשר הבילטרלי בלבד, אלא כרכיב בעסקה רחבה יותר: ערבויות ביטחוניות, גישה לטכנולוגיות מתקדמות, עסקאות נשק, ואפשרות להתקדמות בתחום הגרעין האזרחי. Reuters דיווחה במאי 2025 כי תחת ממשל טראמפ נותק בפועל הקשר הישיר בין קידום שיחות על גרעין אזרחי סעודי לבין הכרה מיידית בישראל; לפני המלחמה ריאד המשיכה להעמיד את הדרישה ל״נתיב אמין״ למדינה פלסטינית כתנאי להתקדמות, ולא התייחסה לסעיף 19 בתוכנית השלום של הנשיא טראמפ, הקובע כי "לאחר רפורמות כנות מצד הפלסטינים יכול להיות שייווצרו סוף סוף התנאים לנתיב אמין להגדרה עצמית עבור הפלסטינים ולמדינה", כמספק, אף על פי שהוא הוסף כדי לרצותה. כעת יוכלו הסעודים, אם ירצו לקדם נורמליזציה, להצביע על סעיף זה כנותן מענה לציפיותיהם.
החלופה האזורית: גידור דרך טורקיה, פקיסטן ואולי מצרים
אחד השינויים החשובים בהקשר הסעודי הוא הופעתה של חלופה אזורית חלקית לנורמליזציה עם ישראל. פקיסטן, סעודיה וטורקיה גיבשו טיוטת הסכם הגנה תלת־צדדי בינואר 2026, לאחר כמעט שנה של מגעים, צעד המעיד על חתירה למסגרת ביטחונית אזורית נוספת שאינה תלויה ישירות בישראל (Sayeed, 2026).
במרץ 2026 אירחה סעודיה בריאד מפגש של שרי חוץ ערבים ומוסלמים, ובו השתתפו גם מצרים, פקיסטן וטורקיה, כדי לדון במלחמה ובהשלכותיה האזוריות. גם אם אין מדובר עדיין בברית צבאית מלאה, ההתכנסות הזו כשלעצמה מאותתת כי ריאד מבקשת להרחיב את ארגז הכלים האסטרטגי שלה: לא רק ברית עם וושינגטון ולא רק אופציה ישראלית, אלא גם גידור אזורי־מוסלמי (Reuters, 2026a; Reuters, 2026b).
משמעות הדבר כפולה. בטווח הקצר, קיומה של חלופה כזו מפחית את הלחץ הסעודי לעבור במהירות לנורמליזציה פומבית עם ישראל. בטווח הבינוני, אם תתברר המסגרת הזו כמוגבלת ביכולתה לספק הרתעה, עומק טכנולוגי וגיבוי אמריקאי, היא עשויה דווקא לחזק מחדש את ערכה של נורמליזציה בתוך ארכיטקטורה אזורית רחבה יותר. לכן, הציר הסעודי־ערבי־טורקי־פקיסטני אינו סותר בהכרח נורמליזציה עתידית, אך הוא בהחלט עשוי לדחות אותה.
החסם הפלסטיני ומדוע יוזמות אמריקאיות לא הספיקו
לצד התחזקות ההיגיון האסטרטגי, החסם המרכזי נותר הסוגיה הפלסטינית. אם הסכמי אברהם הראשונים הראו שניתן להתקדם בנורמליזציה בלי פתרון מלא של הסכסוך, מלחמת עזה החזירה את הנושא הפלסטיני למרכז. סעודיה חזרה והבהירה בפומבי כי לא תכונן יחסים דיפלומטיים עם ישראל ללא מסלול אמין למדינה פלסטינית. Reuters דיווחה בפברואר 2025 על הצהרה סעודית חד־משמעית שלפיה ״אין קשרים עם ישראל בלי מדינה פלסטינית״; גוז׳נסקי מתאר את השינוי הסעודי כמעבר למצב שבו התרחקות פומבית מישראל משרתת הן את הלגיטימציה הפנימית של ההנהגה והן את שאיפתה לבסס מנהיגות אזורית (Ehab & Alashray, 2025; גוז׳נסקי, 2026).
לכאורה, היה ניתן לטעון כי חלק מן הרכיבים שעלו ביוזמות האמריקאיות בנוגע לעזה ול"יום שאחרי" נגעו בנקודות הקרובות לעמדה הסעודית, ובראשן הצורך באופק מדיני פלסטיני. ואולם מבחינת ריאד, השאלה איננה רק אם הופיע במסמך סעיף הקרוב לעמדתה, אלא אם ההסדר כולו נתפס כאמין, בר־ביצוע, ומעל הכול – ככזה המסוגל להעניק לה לגיטימציה ערבית ופנימית. תוכנית טראמפ לעזה מפברואר 2025 נדחתה בחריפות בידי סעודיה ומדינות ערב לא משום שלא היה בה כלל מרכיב של סדר מדיני חדש, אלא משום שנתפסה באזור כתוכנית של עקירה, כפייה וחוסר יציבות, ולא כבסיס אמין להסדרה פלסטינית. Reuters דיווחה באותו שבוע הן על הדחייה הסעודית הפורמלית והן על החשש הערבי מהפיכת העקירה לנוסחה אזורית חדשה (Ehab & Alashray, 2025; Reuters, 2025). לכן, סעודיה ראתה בסעיף 19 בתוכנית טראמפ מספטמבר 2025 (״ככל ששיקום עזה יתקדם והרשות הפלסטינית תשלים רפורמות, ייתכן שייווצרו תנאים לנתיב אמין להגדרה עצמית פלסטינית ולמדינה פלסטינית, שההצעה מכירה בה כשאיפה פלסטינית״) התקדמות חשובה במישור ההצהרתי, משום שהוא כלל לראשונה במסגרת האמריקאית אזכור מפורש של נתיב אמין להגדרה עצמית פלסטינית ולמדינה פלסטינית. ואולם מבחינת ריאד, הסעיף לא היווה מענה מספק בפני עצמו, משום שנוסח בלשון עמומה ומותנית, לא כלל מנגנון יישום מחייב, ולא החליף את הדרישה הסעודית למסגרת רחבה יותר המבוססת על פתרון שתי המדינות, שילוב עזה והגדה, אי־עקירה, נסיגה ישראלית, ושיקום מוסכם של עזה. הגישה הסעודית לפני המלחמה באיראן הייתה שלא די בסעיף מתאים; נדרש הסדר שלם, אמין, מוסכם, ובר־שיווק פוליטי. השאלה כעת היא האם בעקבות המלחמה יחול שינוי בהתייחסות הסעודית לחסם הפלסטיני וריאד תגמיש את עמדתה בנושא.
תרחישי מלחמה ומשמעותם לנורמליזציה
ההשפעה של המלחמה עם איראן על המדיניות הסעודית כלפי ישראל תלויה במידה רבה בתוצאותיה. ניתן להבחין בין ארבעה תרחישים עיקריים, שלכל אחד מהם השפעה שונה על הסיכוי להצטרפות סעודיה להסכמי אברהם.
בתרחיש של מלחמה ארוכה, ללא הכרעה ברורה אך עם שחיקה מתמשכת של המערכת האזורית, סעודיה צפויה להעדיף זהירות ממושכת. במצב כזה יישמר אומנם הערך האסטרטגי של תיאום שקט עם ארצות הברית ועם ישראל, אך המחיר הציבורי והאזורי של נורמליזציה פומבית יישאר גבוה. סעודיה תעדיף ככל הנראה להעמיק גידור: יותר שיתוף פעולה ביטחוני שקט, יותר חיפוש חלופות אזוריות, ופחות נכונות להסכם רשמי.
בתרחיש של הפסקת אש יציבה ללא הכרעה ברורה, הסיכוי להתחממות הדרגתית עשוי להיות הגבוה ביותר. תרחיש כזה יאפשר לריאד לטעון שהמלחמה אומנם לא הוכרעה, אך נפתח חלון לעיצוב מחודש של הסדר האזורי. אם תתווסף לכך מסגרת כלשהי בעזה ובזירה הפלסטינית, ייתכן שנורמליזציה מדורגת תהפוך שוב לאפשרות מעשית. זהו התרחיש הקרוב ביותר לעמדות האופטימיות יותר הגורסות כי הסיכוי להסכם לא נעלם אלא נעשה תלוי יותר בתיווך נכון ובניהול סדר אזורי חדש (Rothem, 2025; Ross, 2025).
בתרחיש של המשך סבבים תקופתיים, כלומר מצב שבו אין הסדרה יציבה אלא רצף של סבבי עימות, המדיניות הסעודית צפויה להיות אמביוולנטית במיוחד. מבחינה אסטרטגית, ההיגיון בברית אזורית ימשיך להתחזק; אך מבחינה פוליטית, כל סבב נוסף יחזק מחדש את הרגישות הציבורית והערבית, וידחה שוב את המעבר משיתוף פעולה שקט לנורמליזציה גלויה. זהו תרחיש של יותר צורך בברית, פחות יכולת פוליטית.
בתרחיש של החלפת משטר באיראן, או לכל הפחות היחלשות דרמטית של המשטר ותשתיות כוחו, התמונה מורכבת יותר. מצד אחד האיום האיראני הישיר נחלש, ולכן עשויה להתמתן תחושת הדחיפות הביטחונית שהניעה לפחות חלק מן ההיגיון לנורמליזציה; מצד אחר, דווקא מצב כזה עשוי לפתוח חלון להסדר אזורי חדש שבו סעודיה תבקש למסד את הישגיה, לבסס את מעמדה, ולחבר את עצמה לארכיטקטורה אזורית חדשה עם תמיכה אמריקאית. לכן, גם בתרחיש הזה אין ודאות שנורמליזציה תואץ מייד; אך אם יתפתח סדר אזורי חדש ופחות מאוים היא עשויה להפוך לקלה יותר פוליטית, גם אם פחות דחופה ביטחונית.
מכאן שהמערכה אינה משפיעה על הנורמליזציה הסעודית בצורה חד־כיוונית. חלק מן התרחישים מגבירים את הצורך בה, אחרים מקטינים את הדחיפות שלה, ואחרים מגדילים את הפער בין האינטרס האסטרטגי לבין היכולת הפוליטית לממשו.
סיכום
המסקנה העולה מן הדיון היא שבעוד שלפני המלחמה הסיכוי לנורמליזציה סעודית־ישראלית עלה בעוד שהדרך אליה התארכה, הרי שהמלחמה שינתה את קטגוריית ההחלטה הסעודית עצמה. נורמליזציה אינה נדונה בריאד כעסקה דו־צדדית עם ישראל בלבד, אלא כחלק מן השאלה איזה סדר אזורי יקום לאחר המלחמה, מה יהיה מקומה של סעודיה בתוכו, ואילו חלופות אזוריות אחרות תעמודנה לרשותה. לכן, כל עוד תוצאות המלחמה אינן ברורות, המדיניות הסעודית תיטה להיות מדורגת, זהירה ומגדרת. ואולם אם יבשילו תנאים של הסדרה אזורית, מסלול פלסטיני כלשהו, והבנה מחודשת של מבנה האיום האיראני, ייתכן שהסיכוי הכולל להצטרפות סעודיה להסכמי אברהם לא רק יישמר אלא אף יגדל. הסיכוי עלה; הדרך התארכה; והמשמעות המדינית של הנורמליזציה השתנתה.
מקורות
גוז׳נסקי, י' (2026, 23 בפברואר). שינויים בגישת ערב הסעודית לישראל ולתהליך הנורמליזציה. המכון למחקרי ביטחון לאומי.
Azhari, T. (2026a, March 15). Iran wants “serious review” of Gulf ties, denies role in Saudi oil attacks. Reuters.
Dent, E. (2025, March 12). Saudi Arabia’s emergence as a diplomatic broker. The Washington Institute for Near East Policy.
Ehab, Y., & Alashray, E. (2025, February 5). Saudi Arabia, in swift response to Trump, says no ties with Israel without Palestinian state. Reuters.
Magid, P. (2025, May 8). Under Trump, Saudi civil nuclear talks delinked from Israel recognition, sources say. Reuters.
Nagler, M. (2025). The geopolitical nexus: Assessing the economic, technological, and strategic impacts of Saudi Arabia’s potential accession to the Abraham Accords [Unpublished seminar paper].
Nakhoul, S. (2025, November 10). Before talks with Trump, Saudi Arabia doubles down on terms for Israel ties. Reuters.
Reuters (2025, February 5). Trump aides defend Gaza takeover proposal but walk back some elements. Reuters.
Reuters (2026a, March 18). Saudi Arabia orders Iranian military attache, four embassy staff to leave. Reuters.
Reuters (2026b, March 18). Saudi Arabia to host Arab, Islamic ministers to discuss war. Reuters.
Ross, D. (2025, July 17). Israel has its best chance for peace in 25 years. The Washington Institute for Near East Policy.
Rothem, D. (2025, May 2). Saudi-Israeli normalization is still possible – if the United States plays it smart. Atlantic Council.
Sayeed, S. (2026, January 15). Pakistan-Saudi-Turkey defence deal in pipeline, Pakistani minister says. Reuters.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
