העימות המזוין בין פקיסטן לאפגניסטן תחת שלטון הטליבאן מתנהל מאז סוף פברואר. בעוד שני הצדדים מחליפים איומים, דיווחי הקורבנות הרשמיים נותרים מוטלים בספק וקשים לאימות. ההסלמה האחרונה, הכוללת הפצצות פקיסטניות בשטח אפגניסטן, סימנה את קריסתה הסופית של הפסקת האש הרעועה שהושגה בתיווך אזורי באוקטובר 2025. הידרדרות זו נתפסת כמעט כבלתי נמנעת על רקע ההיסטוריה המורכבת של היחסים בין שתי השכנות המוסלמיות, שהחמירו במהירות בחמש השנים האחרונות. הלחימה הנוכחית היא ההסלמה המשמעותית ביותר בין המדינות מאז עליית הטליבאן לשלטון ב-2021, והיא מהווה את שיאו של מתח מתמשך שפרץ מחדש לאחר שבועות של חיכוך בגבולות. קריסת מאמצי התיווך והמעבר ל״מלחמה פתוחה״ מעידים על עומק השבר ועל כישלון המנגנונים הדיפלומטיים לייצב את הגבול המשותף.
בכירי הטליבאן הודיעו על פתיחת סדרת מתקפות מתואמות נגד בסיסים צבאיים לאורך הגבול, בדגש על המחוזות ננגרהאר, נוריסטן, קונאר, ח׳וסט ופקטיקה. בתגובה פתחו כוחות הביטחון של פקיסטן במבצע תגמול רחב היקף תחת השם עַ׳זַבּ לִיל-חַק (״זעם צודק״ – Righteous Fury). כבר למחרת החריפה פקיסטן את תגובתה והפציצה מוקדים אסטרטגיים בערים מרכזיות באפגניסטן, בהן הבירה קאבול ומעוז הטליבאן בקנדהאר. עם החרפת העימות הצהיר שר ההגנה הפקיסטני, חוואג׳ה מוחמד אסף: ״סבלנותנו פקעה. מעתה, המלחמה גלויה״.
ממשלת הטליבאן טוענת כי המתקפה אינה פעולה מבודדת, אלא תגובה ישירה לפעילות הצבא הפקיסטני בשטחי אפגניסטן. לטענתה, פקיסטן הפרה את הריבונות האפגנית וגרמה למותם של אזרחים, בהם נשים וילדים. מנגד, באסלאמאבאד דוחים את ההאשמות ומבהירים כי התקיפות האוויריות לא כוונו נגד אוכלוסייה אזרחית, אלא נגד מעוזי טרור של הטַהְרִיק-אִי-טַאלִיבַּאן פַּקִיסְטַאן (TTP). פקיסטן מתייחסת לארגון זה בכינוי המזלזל ״פיטנה אל ח׳ואריג״, המציג אותם כפורעי חוק ומפיצי מדון דתי, ומאשימה את קאבול בהענקת מקלט לאנשיו.[1]
מכל מקום, הסכסוך הגיע לנקודת רתיחה ב-16 במרץ, כאשר אפגניסטן דיווחה על ״פשע נגד האנושות״ בעקבות תקיפה אווירית פקיסטנית קטלנית. התקיפה כוונה לעבר מרכז שיקום, והביאה למותם של כ-400 בני אדם ולפציעתם של 265 נוספים. על אף פערים בדיווחים על מספר הקורבנות, גם לפי ההערכות השמרניות ביותר מדובר באחד מאירועי הנפגעים ההמוניים הקשים בתולדות אפגניסטן. בצל ההסלמה החריפה, הסכימו הצדדים על הפוגה זמנית לרגל חג עיד אלפיטר (18–23 במרץ). זמן קצר לאחר מכן, ב-24 במרץ, קרא האו״ם לשני הצדדים לגבש הפסקת אש בת-קיימא מחשש להידרדרות אזורית כוללת.
המעצמות שתיווכו בסכסוך בעבר עסוקות במלחמה באיראן, וחלקן מוצאות את עצמן תחת איומים ישירים על ריבונותן ושטחן, מה שמגביל במידה רבה את הקשב המופנה לגזרה זו. כשהמוקד העולמי מוסט לעבר המערכה מול איראן והחשש מחסימת מצר הורמוז, סוגיות הנוגעות בעצבים החשופים של הכלכלה העולמית, נוצר ריק אסטרטגי. אל חלל זה נכנסת סין, המצטיירת כמעצמה החיצונית היחידה בעלת הגישה, הסבלנות והמשקל הסגולי הדרושים לתיווך. דיווחים אחרונים מעידים כי מאמציה של בייג'ינג כבר נשאו פרי והביאו להפחתה זמנית בעצימות הלחימה. מנגד, הודו שומרת על שתיקה. בניו דלהי חוששים כי כל מעורבות פעילה תתפרש בפקיסטן כהתגרות ותוביל לחידוש החיכוך הצבאי בגבולם המשותף. במקביל, ארה״ב, הממוקדת במערכה מול טהרן, פונה לאסלאמאבאד דווקא כגשר דיפלומטי לאיראן. נראה כי פקיסטן מנצלת את הסחת הדעת של העולם המערבי והערבי כדי להגביר את הלחץ הצבאי על הטאליבן, במטרה לאלצו להיענות לדרישותיה האסטרטגיות.
בדומה לסבבים קודמים, סביר להניח כי גם העימות הנוכחי יסתיים בהפסקת אש זמנית. עם זאת, המלחמה הכוללת מול איראן, השואבת אליה את מרב הקשב הדיפלומטי במזרח התיכון ומציבה את המדינות המתווכות עצמן תחת איום, מעוררת חשש ממשי מפני הסלמה בלתי מבוקרת. ראוי לציין כי טרם המערכה נגדה הביעה טהרן דאגה מהמתיחות הגוברת ואף הציעה את שירותיה כמתווכת, הצעה שנדחקת כעת לשוליים בשל הפיכתה של איראן עצמה למוקד של לחימה פעילה.
ברקע לאירועים יצוין כי המשבר הפיננסי העמוק והאבטלה הגואה בפקיסטן הפכו לכלי גיוס אפקטיבי עבור ה-TTP באזורי הפריפריה. בעוד שדוחות האו"ם מעריכים את כוחו של הארגון בכ-6,500 לוחמים, עדויות מהשטח מצביעות על מספרים גבוהים במידה ניכרת, העשויים להגיע לכ-20,000 פעילים. לצד הגידול בכוח האדם הארגון נהנה משדרוג צבאי חסר תקדים: חלק ניכר משלל הציוד והנשק האמריקאי, שערכו נאמד בכ-7 מיליארד דולר והושאר מאחור עם נסיגת ארה״ב מאפגניסטן ב-2021, זלג לידי ה-TTP.
לחיזוק הארגון תרמה גם החלטתו השנויה במחלוקת של ראש הממשלה לשעבר, אימרן חאן, לשחרר לוחמי TTP מהכלא בתקופת כהונתו, מהלך שנתפס כיום כגורם מפתח בתחיית הקבוצה. התוצאות ניכרות בשטח: השנה החולפת רשמה את מספר התקפות החמושים הגבוה ביותר בפקיסטן מזה עשור, רובן בהובלת ה-TTP וגרורותיו. מאז השתלטות הטליבאן על אפגניסטן העמיק הארגון את אחיזתו במחוז ח׳יבר פחתונחווה, שם התושבים המקומיים נלכדים בין הפטיש לסדן, כשהם נאלצים לשאת בנטל האלימות הג׳יהאדיסטית מחד גיסא, ובתוצאות הקשות של פעולות כוחות הביטחון מאידך גיסא.
ה-TTP שואף לשכפל את מודל ההלכה של הטליבאן האפגני בתוך פקיסטן, ופיגוע ההתאבדות הקטלני בפברואר האחרון, שבו נרצחו 12 בני אדם, הוא עדות נוספת להסלמה זו. בעקבותיו האשים משרד החוץ של פקיסטן את הארגון בפעולה בחסות המקלט המדיני שמעניקה לו אפגניסטן. מדובר בשבר אסטרטגי אירוני: פקיסטן, שהייתה אחת משלוש המדינות היחידות שהכירו בשלטון הטליבאן ב-1996 ומי שבירכה על חזרתו ב-2021, מוצאת עצמה כעת במלחמה גלויה מול בעלת בריתה לשעבר, בעוד אזרחים חפים מפשע, ובהם נשים וילדים, משלמים את מחיר האש.
חזרת הטליבאן לשלטון ב-2021 עוררה באסלאמאבאד ציפיות ל״דיבידנד אסטרטגי״. פקיסטן הניחה כי קאבול תפעל לרסן את ה-TTP, שזיקתו האידאולוגית לטליבאן האפגני עמוקה ומתועדת. אולם המציאות טפחה על פניה, ההתקפות של ה-TTP רק התגברו, ובשנת 2025 נרשם שיא קטלני של עשור עם למעלה מ-2,400 הרוגים בקרב כוחות הביטחון הפקיסטניים. התסכול הגובר באסלאמאבאד אינו נובע רק ממחיר הדמים, אלא גם מההכרה המרה כי השפעתה המסורתית על הטליבאן נשחקה כמעט לחלוטין.
כיום, שתי המדינות לכודות בסבב האשמות הדדי. פקיסטן טוענת כי הטליבאן הפקיסטני, ארגון שהוקם לפני כעשרים שנה כדי לתמוך במאבק האפגני נגד ארה"ב וכעת פועל נגד פקיסטן, נהנה ממקלט בטוח באפגניסטן, לצד בדלנים בלוצ'ים המחפשים עצמאות בדרום-מערב המדינה. מנגד, בקאבול דוחים את ההאשמות וטוענים כי דווקא פקיסטן היא זו המעניקה מחסה לאנשי דאעש, המבצעים פיגועים רצחניים בשטח אפגניסטן ומערערים את הבטחת הטליבאן ליציבות.
העימות עוסק גם בסוגיית הגבול הבלתי פתורה של ״קו דוראנד״, באורך 2,600 קילומטרים, ששורטט ב-1893 על ידי הודו הבריטית ומעולם לא זכה להכרה רשמית מצד ממשלות אפגניסטן. הקו, החוצה את אדמות השבטים הפשטונים, מקבע פצע היסטורי בגאוגרפיה של המערכת המדינית המודרנית, והופך כל ניסיון לייצוב הגבול למוקד של חיכוך לאומני ודתי. כאשר ממשלת הטאליבאן החדשה עלתה לשלטון היא סירבה להכיר רשמית בגבול עם פקיסטן בטענה שהקו הוטל במהלך התקופה הקולוניאלית, וחילק באופן לא הוגן אזורים פשטוניים בין שתי המדינות.
ההתלקחות המשמעותית האחרונה בין השכנות נרשמה באוקטובר 2025, אז הידרדרו חילופי אש חוצי גבולות לסדרת תקיפות אוויריות שביצעה פקיסטן בשטח אפגניסטן. קטאר וטורקיה נרתמו למאמצי תיווך אינטנסיביים, שכללו סבבי שיחות בדוחא ובאיסטנבול. אולם, אף על פי שהושגה הפסקת אש שברירית, המשא ומתן המדיני כשל בניסיונו לגבש מנגנון קבוע להפסקת מעשי האיבה, מה שהותיר את השטח פתוח לסבב הלחימה הנוכחי.
בקו הגבול ״דוראנד״ שבין פקיסטן לאפגניסטן ניצבו בשבועות האחרונים זה מול זה שני כוחות צבאיים המציגים דוקטרינות לחימה ומשאבים קוטביים. מבחינה קונבנציונלית, פקיסטן נהנית מיתרון אסטרטגי מובהק. כמעצמה גרעינית בעלת עוצמה צבאית אזורית מרשימה, היא מחזיקה בסד״כ פעיל של כ-600,000 חיילים, מערך שריון המונה למעלה מ-6,000 כלי רכב ומערך אווירי מתקדם. לעומתה, שלטון הטליבאן נסמך על כוח המונה פחות מ-200,000 לוחמים, וסובל מהעדר כמעט מוחלט של כוח אווירי ומעומק לוגיסטי מוגבל.
עם זאת, אופיו של העימות הנוכחי אינו סימטרי בהגדרתו. בעוד שלאפגניסטן אין יכולת להנחית מהלומות אוויריות אסטרטגיות בעומק הטריטוריה הפקיסטנית, הטליבאן משלב בלחימתו שימוש גובר בכלי טיס בלתי מאוישים ורחפנים תוקפים. כלים אלו, המאופיינים בעלות ייצור נמוכה ובנגישות טכנולוגית, משנים את הדינמיקה בשדה הקרב ומאפשרים לאפגאנים ולטליבאן הפקיסטני לאתגר את עליונותה הטכנולוגית של פקיסטן. זאת ועוד, המוניטין ההיסטורי של הטליבאן בלחימת גרילה והתשה מהווה גורם הרתעה משמעותי מפני תמרון קרקעי פקיסטני נרחב.
חוסר נכונותו של הטליבאן להתעמת עם ה-TTP משקף שילוב בין סולידריות אתנו-לאומית פשטונית לבין חשש פרגמטי מפיצול פנימי. זאת משום שמהלך נגד ה-TTP עלול להוביל לעריקת לוחמים לשורות "דאעש מחוז ח׳וראסאן" (דאעש K), השלוחה המרכז-אסיאתית של ״המדינה האסלאמית״, המהווה איום קיומי על שלטון הטליבאן. בעוד שפוטנציאל ההסלמה בין פקיסטן לאפגניסטן נמוך במידה רבה מזה שבין פקיסטן להודו הגרעינית, חוסר היציבות המבני בחזית זו מעניק לקבוצות טרור טרנס-לאומיות מרחב פעולה חיוני, המגביר את איום הטרור הגלובלי.
עבור הודו, המתיחות טומנת בחובה הזדמנויות וסיכונים כאחד. פקיסטן מוסחת עשויה להקל על הלחץ המיידי לאורך הגבול המערבי של הודו ולדלל את יכולת התמרון האזורית של אסלאמאבאד. עם זאת, חוסר היציבות באפגניסטן עלול להגביר סיכונים דוגמת גיוס קיצוניים, איומים על מיזמי פיתוח הודיים באזור ושיבושים בשאיפות הקישוריות בין הודו למרכז אסיה. במידה רבה, ניתן לפרש את היד הנוקשה שנוקטת פקיסטן כנגד הטאליבן האפגני כניסיון הרתעה שנועד לבלום את העמקת הציר האסטרטגי הנרקם בין קאבול לניו דלהי, כפי שרמז שר ההגנה הפקיסטני בטענתו כי הטליבאן הפך את אפגניסטן ל״קולוניה הודית״.
לסיכום, על אף הרטוריקה הלוחמנית, ההסתברות להידרדרות למלחמה קונבנציונלית בהיקף מלא נותרת נמוכה בשל אילוצים מבניים רחבים ובראשם העובדה כי אפגניסטן חסרה את התשתית הכלכלית והעומק הלוגיסטי לניהול מערכה ממושכת, בעוד פקיסטן, השרויה במשבר פנימי חריף, מורתעת מהסיכון האסטרטגי הכרוך בניהול שתי חזיתות פעילות, בייחוד לאחר אירועי המבצע הצבאי מול הודו במאי 2025. לפיכך, ההיגיון המנחה את שני הצדדים נותר ניהול טקטי של הגבול ושימוש ב״הסלמה מבוקרת״ ככלי למיקוח פוליטי, תוך הימנעות משבירת הסטטוס-קוו האזורי המעורער ממילא.
[1] פקיסטן אימצה את המונח הזה באופן רשמי בשנת 2024 כדי לשלול מה-TTP (הטליבאן הפקיסטני) את הזכות להיקרא "מוסלמים" או "טליבאן", ובמקום זאת לתייג אותם כארגון טרור המפיץ כאוס (Fitna) ומעוות את הדת.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
