JISS - מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון

גב' מיקי אהרונסון

גב' מיקי אהרונסון

מומחית ליחסים בינלאומיים.

על מנת למנף את המפגש, על ישראל לחתור לגיבוש גישה פרגמטית כלפי רוסיה, תוך התאמת הציפיות למציאות במזרח התיכון ומעבר לו.

בעוד ימים מספר יתקיים בישראל מפגש משולש בין היועצים לביטחון לאומי של ארה"ב, רוסיה וישראל. זהו מפגש חסר תקדים המעורר הדים ברחבי העולם, הן בשל הסוגיות האסטרטגיות שעל הפרק והן בשל המשמעויות המיוחסות לעצם המפגש. הוא מעורר עניין מבחינת ההישגים האפשריים, והמחירים הנלווים להם.

יש הרואים בכינוס את האחרון בשרשרת אירועים הממחישים את ההתרחקות שחלה בין רוסיה לבין איראן. לפחות להלכה, הוא מסמל את ההזדמנות שנוצרה לארה"ב ולישראל לזכות בשיתוף פעולה רב יותר מצד רוסיה בעיצוב זירות הסכסוך באזור. כינוס המפגש אכן מהווה נקודת זכות לישראל; ארה"ב ורוסיה יכולות היו לקיים את המפגש באותה מידה בשטחן או במדינה ערבית כגון ירדן, ולזכות את הממשל המארח בנקודות בעולם המוסלמי והערבי, וללא החשש כי המהלך עצמו (קל וחומר תכניו) יקומם בעלות ברית אחרות, כגון איראן, בראייה הרוסית. ובכל זאת, רוסיה ראתה לנכון לקיים את הדיונים בישראל – על כלל ההשלכות שיש להחלטה זו, המתווספת לאירועים נוספים המצביעים, לכאורה, על הסדק ההולך וגדל ביחסי רוסיה ואיראן.

כך למשל, ב-28 במאי נסע סגן שה"ח הרוסי ריאבקוב בדחיפות לטהראן. עם שובו התבטא בחריפות בתקשורת הרוסית והזהיר את האיראנים מפני צעדים מערערי יציבות הנוגעים לעמידה בהתחייבויותיהם בהקשר של מניעת הפצתו של הנשק הגרעיני. ריאבקוב הדגיש מפורשות כי חלק ממדיניותה של רוסיה מול איראן הוא להתריע בפניה כי תימנע מצעדים פזיזים. מיד לאחר ביקורו של ריאבקוב בטהראן ופרסום דבריו הבוטים בהקשר האיראני הכריזה ארה"ב על המפגש המשולש בישראל.

קודם לכן דווח על מספר אירועים בסוריה שהמחישו כי ההחלטות המתקבלות על ידי משטר האייאתולות האיראני אינן עולות עוד בהכרח בקנה אחד עם התוכניות שגובשו בקרמלין באשר לעתיד האזור. כך למשל דווח על תקריות שכוחות משטרה צבאית רוסיים התעמתו בהן עם כוחות הנתמכים בידי איראן באזור העיר חלב. פרסום אחר בתקשורת הרוסית התריע כי איראן פועלת לצייד בסיס ימי צבאי באזור לטקיה באופן שיאפשר לה גישה נוחה לקו החוף הים-תיכוני.

בפרסום הרוסי צוין מפורשות כי נוכחות איראנית כזו תשליך באופן שלילי על אינטרסים כלכליים רוסיים באזור החוף ותעמיד בסכנה כוח אדם רוסי – בהנחה שישראל תמשיך בפעולותיה נגד ההתבססות הצבאית האיראנית בסוריה. באופן כללי, האינטרס האיראני לייצר מודל סורי של חיזבאללה מסתמן כמנוגד במובנים רבים לאינטרס הרוסי, ובעיקר לשאיפה הרוסית לייצב את סוריה ולקיים רציפות שלטונית ברחבי המדינה תחת משטר אסד, תוך שימור שקט ביטחוני.

עם זאת, ולמרות התפתחויות אלו, אין להיחפז למסקנה כי יש כאן היפוך בעמדת רוסיה כלפי איראן. זו מהווה בעיקר משאלת לב, ומחמיצה את הדקויות שבעיצוב מדיניות החוץ הרוסית. ראשית, לפי אחד מהעקרונות המרכזיים באסטרטגיה הרוסית יש לשמר יחסים חיוביים עם כלל הצדדים המעורבים בסכסוכים, ולכן אין זה מוגזם להניח כי רוסיה תמשיך לחזק את ערוצי השיח עם איראן ותפעל להמתיק את הגלולה המרה שבעצם קיום הכינוס המשולש בישראל.

בנוסף, חשיבותה של איראן כה משמעותית לרוסיה, בעיקר בעידן הסנקציות שהוטלו על שתיהן, שהממשל הרוסי לא ימהר לשלם את המחירים שייגזרו מהתרחקות מטהראן אלא אם הדבר ישתלם לקרמלין באופן מובהק. כמו כן, גם אם התבססותה הצבאית של איראן בסוריה עשויה להתנגש עם מימוש היעד הרוסי של ייצוב וחיזוק שליטת אסד ברחבי סוריה, יש להביא בחשבון שהיא גם משמשת את מוסקבה כמנוף מרכזי מול דרישות ישראליות וציפיות אמריקאיות.

לקראת הכינוס עולה באופן טבעי רמת הציפייה להישגים מול רוסיה בהקשר האזורי הכולל, היות שמעורבותה באזור מתרחבת באופן עקבי וניתן לזהות טביעות רגל רוסיות כמעט בכל מדינה במזה"ת ובאפריקה. עם זאת, תמורת התנהגות "בונה" מצד רוסיה בסוריה, הציפייה הרוסית היא לאו דווקא לתמורה באזור עצמו. ההנחה המתמקדת במערכת האזורית מחמיצה את הראייה הרוסית הגלובלית שבה התרחשויות בינלאומיות באזור אחד מהוות חלק מתוך מערכת כוללת. ברור כי זירות המפגש בין רוסיה לארה"ב רלוונטיות לישראל כאשר הן בסביבה הגאוגרפית הקרובה לישראל, כבסוריה, או בסוגיות הנוגעות לביטחונה הלאומי של ישראל, כגון ההתנהלות בנוגע להסכם הגרעין עם איראן.

עם זאת, גם זירות רחוקות יותר רלוונטיות בגלל החיפוש הרוסי אחר עסקה כוללת, לא בהכרח באותה זירה. יותר מכך, גם הדיון הבינארי, שמנוהל בעיקר על ידי גורמים מערביים, של "אוקראינה תמורת סוריה", מחמיץ מנעד של תמריצים אפשריים לקידום שיתוף פעולה מצד רוסיה. כך, למשל, בעוד שארה"ב יזמה מעל שישים חבילות סנקציות נגד רוסיה, היא ידעה גם לשחרר מהן גורמים מסוימים לאחר תקופה כלשהי. באופן זה לדוגמה בוטלו הסנקציות נגד עסקים הקשורים לאוליגרך אולג דריפסקה בינואר 2019. זיהוי מנופי השפעה ותמריצים קונקרטיים מול הקרמלין מחייב ידע פרטני ואוזן קשבת לאינטרסים של ההנהגה הרוסית.

חשוב להדגיש כי גם צעדים משמעותיים שיביאו לשיתוף פעולה מצד רוסיה לא יאפשרו, אף בתרחיש האופטימי ביותר, לחסום לחלוטין את נוכחותה של איראן בסוריה. זאת כיוון שרוסיה אינה מעוניינת ואינה יכולה להציע תחליף לתפקידם של כוחות משמרות המהפכה והמיליציות השיעיות, ולכן איננה נמצאת בעמדה, בכל היבט שהוא, המאפשרת לה "לחצות את הקווים" ולהתיישר עם עמדות המערב. עם זאת, יש לה מנופים רבים מול האיראנים המאפשרים לה ללחוץ עליהם, באופן חיובי ושלילי, כדי שירחיקו את כוחותיהם מהגבול עם ישראל וירסנו את ציפיותיהם לייצר רצף נוכחות צבאית דרך עיראק, סוריה, לבנון ועד הים התיכון.

כמו כן, מול אסד, רוסיה יכולה לייצר – בעזרת ארה"ב והמערב – מנגנונים שיאפשרו לו להתמודד ביתר קלות עם הדרישות הצבאיות והכלכליות שמעלים מולו נושיו האיראניים. אסד מחויב לאיראן, בין היתר, על רקע המיליארדים שאיראן הזרימה לו בשנות המלחמה, מעבר לסיוע הצבאי שהיא הושיטה לו להתמודדות עם ארגוני המורדים. הכלכלה הרוסית אינה יכולה להוות בסיס לשיקום סוריה או להסדרה כלכלית שתאפשר לאסד לקבל החלטות בנוגע לעתידה של סוריה ולעמוד בלחצים האיראניים לבסס את אחיזתם במדינה. לפיכך נדרש סיוע כלכלי מערבי, אומנם מדוד ומבוקר, שימנע מאסד תלות נוספת באיראן, הפעם למטרות שיקום המדינה.

כיום, הרוסים ניצבים מתוסכלים מול פעילות אמריקאית המסכלת באופן אקטיבי את חזרתה של סוריה למעמד של חברה לגיטימית במזרח התיכון במסגרת הליגה הערבית, למשל, וחברה מקובלת בקהילה הבינלאומית. מעבר לכך, לא זו בלבד שארה"ב אינה מסייעת לשיקום סוריה, אלא שהיא מפריעה לחזרה לנורמליזציה כלכלית ביחסי סוריה עם מדינות האזור ופוגעת בתהליכים כלכליים אזוריים העשויים לסייע לתהליך השיקום. מבחינת רוסיה זו פגיעה ישירה באינטרס רוסי הרואה בביסוס ממשל אסד אמצעי להבטחת הנוכחות הרוסית באזור, ובמיוחד לחופי הים התיכון.

אם ישכילו היועצים לביטחון לאומי לזהות מרחב אינטרסים משותף, ניתן להניח כי הרוסים יהיו נכונים לשלם כדי שארה"ב תפסיק לפעול כגורם מפריע לחזרת סוריה למסגרות אזוריות ובינ"ל, ותסייע, ולו רק בהסכמה שבשתיקה, לגורמים בינ"ל כגון האיחוד האירופי והאו"ם לשקם את סוריה. מדינות אירופאיות מובילות כצרפת וגרמניה כבר הצהירו שיש להירתם למאמץ השיקום. זאת, בכפוף לכך שרוסיה תפגין נכונות ופעולה בשטח שתחסום את איראן מהתבססות צבאית נוספת במדינה.

החתירה הרוסית להתבסס כמעצמה בינלאומית בעולם רב-קוטבי, במקביל להתכנסות האמריקאית פנימה והכוונה להוריד את רמת המעורבות הבינלאומית של ארה"ב, מייצרים צורך במהלך אמריקאי-ישראלי נטול אשליות מול רוסיה בנוגע למזרח הים התיכון, ומול איראן.

הירתעות מפני הסדר עם רוסיה – בטענה שהיא בלתי צפויה ובלתי אמינה – היא שגויה. זאת כל עוד יש הבנה ברורה, ולכן גם תיאום ציפיות מצד ארה"ב ומצד ישראל, לגבי המודוס אופרנדי הרוסי – שאינו קשור לאלמנטים אידאולוגיים או מוסריים אלא לבחינה מתמדת של ההתפתחויות מול האינטרסים הרוסיים. עיקרון זה תקף לגבי יחסי רוסיה-ארה"ב, לגבי יחסי רוסיה-ישראל ולגבי יחסי רוסיה-איראן.

יהיו יעדי המפגש מצד ארה"ב וישראל אשר יהיו, על שתיהן לקחת בחשבון כי רוסיה תגיע למפגש המשולש עם ציפיות לתמורה. מבחינת הקרמלין, היחסים הישראליים-אמריקאיים מהווים מנוף ואמצעי "לגביית תשלום" עבור מחוות רוסיות. אם ארה"ב לא תגיע להבנות עם רוסיה במפגש או לאחריו, התסכול בקרמלין צפוי לייצר לחצים נוספים על ישראל.

בראיית ישראל, החשש המרכזי הנלווה לקיום המפגש הוא כי הפער בין ציפיות הצדדים ייצר אכזבה שתביא, במוקדם יותר מאשר במאוחר, לצינון התיאום עם רוסיה ולהגבלת מרחב הפעולה של ישראל בהיבטים שבשליטת רוסיה, כגון חופש פעולה צבאי נגד איראן בסוריה. יש לחתור, אפוא, לתיאום ציפיות עם ארה"ב ולהדגשת הצורך בגישה פרגמטית כלפי הצד הרוסי.


סדרת הפרסומים "ניירות עמדה" מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.


תמונה: [U.S. Embassy Jerusalem [CC BY 2.0

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *