מכון ירושלים למחקרים אסטרטגיים

מר עומר דוסטרי

מר עומר דוסטרי

מומחה למדיניות חוץ.

מטרתה של איראן בפעילותה בסהרה המערבית היא לחתור תחת מרוקו, מדינה סונית מתונה, כחלק ממדיניות המשטר להפיץ את המהפכה השיעית.

החלטתה של מרוקו במאי 2018 לנתק את קשריה עם איראן, בשל טענות להתערבות איראנית בסכסוך בסהרה המערבית, מקשה עוד יותר את מצבה המדיני של איראן, המתמודדת לאחרונה נגד מסע דיפלומטי וכלכלי המכוון נגדה, בהובלת ארצות-הברית והמדינות הסוניות המתונות בראשות סעודיה.

שר החוץ של מרוקו, נאסר בוריטה, טען כי בידיו מסמכים המעידים על מתן סיוע איראני לחזית פוליסריו – ארגון בדלני מרקסיסטי הדורש עצמאות בחבל סהרה המערבית. מרוקו טוענת כי איראן, באמצעות שגרירותה באלג'יריה, עזרה בארגון מפגשים בין חזית הפוליסריו לחזבאללה, ששמש שליח למטרותיה. בין-היתר נטען כי חזבאללה הבריח נשקים, כולל מערכת טילים נגד-מטוסים שאפשר להרכיב על משאיות, וסיפק אימונים צבאיים לחברי חזית פוליסריו.

הסכסוך בסהרה המערבית – רצועה מדברית המשתרכת לאורך חופי האוקיאנוס האטלנטי – נמשך כ-43 שנים, ומאז חציה השני של-1970 מרוקו שולטת ברוב שטחי המחלוקת באזור. לאחר הסכם הפסקת האש בחסות האו"ם שנחתם ב-1991, נהדף ארגון הטרור המרקסיסטי, והנהגתו פועלת כיום מאזור טינדוף הנמצא באלג'יריה, ליד גבולה עם מרוקו. באזור זה הקים הארגון מחנה פליטים שבו משוכנים כ-150 אלף סהראווים במשך העשורים האחרונים.

באפריל האחרון, מועצת הביטחון של האו"ם העבירה החלטה המרחיבה את המנדט של כח שמירת-השלום של האו"ם (MINURSO) המפקח על הסכם הפסקת-האש באזור. ההחלטה קראה בנוסף לחזית הפוליסריו לצאת מאזור-החיץ שאליו חדר באזור גוארג'ראט שבמרוקו, ולהימנע מנקיטת פעולות העלולות לגרום לחוסר-יציבות באזור.

המתח בין איראן ומרוקו לא החל רק בגלל התמיכה בחזית הפוליסאריו. ב-2009 ניתקה רבאט את קשריה הדיפלומטיים עם איראן, לאחר שהאשימה את טהראן בהפצת השיעה במדינה. במרץ 2017 עצרה מרוקו פעיל חזבאללה, איש כספים לבנוני בשם קאסים טאג'ידין, שהגיע לקזבלנקה בדרכו מגינאה-ביסאו לביירות. לפי מחלקת האוצר האמריקנית, טאג'ידין סיפק לחזבאללה מימון של כמיליון דולר במזומן. לאחר שנעצר, הוא הוסגר לארצות-הברית.

טענותיה של מרוקו נגד חזבאללה שופכות אור על נוכחות ופעילות ארגון הטרור השיעי באפריקה, בחסות איראן. מחלקת המדינה האמריקנית מעריכה כי חזבאללה מחזיק במערב אפריקה רשת הברחה מאז תחילת שנות ה-2000. בדוח של המודיעין הבלגי משנת 2000 צוין כי פעילי חזבאללה מעורבים במסחר והברחת יהלומים, הלבנת הון, ומימון הארגון. ב-2004 צוטט גורם מודיעיני בעתון וושינגטון פוסט, לפיו חזבאללה מחזיק מספר חברות באפריקה שמדרום לסהרה. ב-2013 הכניסה ארצות-הברית לרשימת העיצומים הכלכליים שלה ארבעה אזרחים לבנונים שהואשמו בגיוס כספים עבור חזבאללה בחוף-השנהב, סנגל, סיירה-לאון וגמביה. באותה שנה נעצר בניגריה פעיל של ארגון הטרור, ותפיסתו הובילה למצבור נשק של חזבאללה במדינה, שנועד לפגוע במטרות ישראליות במערב אפריקה.

מרוקו האשימה את איראן ישירות בערעור היציבות באזור סהרה המערבית, באמצעות הכוונה מהשגרירות האיראנית באלג'יריה. לפי רבאט, נספח התרבות האיראני באלג'יריה, אמיר אל-מוסאווי – שכיהן בעברו כסגן שר הביטחון ועמד בראש מכון מחקר לביטחון, המקורב למשטר – סייע בהברחת נשק מחזבאללה לחזית פוליסריו, דרך אלג'יריה.

מטרתה של איראן בפעילותה בסהרה המערבית היא לחתור תחת מרוקו, מדינה סונית מתונה, כחלק ממדיניות המשטר להפיץ את המהפכה השיעית. דפוס הפעולה האיראני בסהרה המערבית דומה לדפוסי הפעולה של טהראן במקומות אחרים בהם היא מעורבת ומנסה לרכוש השפעה. איראן משתמשת בחזבאללה בלבנון, במיליציות שיעיות ובחזבאללה בסוריה, במיליציות שיעיות בעיראק, ובחות'ים בתימן. בנוסף, היא מפעילה ברצועת-עזה את הג'יהאד האסלאמי ובמידה מסוימת את חמאס. מטרה נוספת של איראן, באמצעות התמיכה בחזית הפוליסאריו, היא השגת אחיזה אסטרטגית בחופי האוקיאנוס האטלנטי.

מבחינת מרוקו, ניתוק היחסים עם איראן וההאשמות כלפי המשטר בטהראן, עומדים בקנה אחד עם מדיניות ממשל טראמפ נגד שאיפותיה ההגמוניות של איראן במזרח-התיכון ותכניתה הגרעינית. אפשר כי מרוקו מנצלת את האירועים האחרונים כדי להשיג את תמיכתן העתידית באו"ם של המדינות הסוניות המתונות וארצות-הברית, במימוש תכנית האוטונומיה שהיא מעוניינת ליישם בסהרה המערבית. בנוסף, המהלך הדיפלומטי האחרון של מרוקו מאפשר לה לקשור את חזית פוליסריו עם חזבאללה, כשני ארגוני טרור דומים, שאינם מעוניינים בפתרון סכסוכים באמצעים דיפלומטיים, החותרים לערעור היציבות באפריקה ובמזרח-התיכון.

מדיניותה של מרוקו מקרבת אותה גם לעמדה הישראלית בנושא איראן והתחממות היחסים בין ירושלים ומדינות המפרץ. בשנת 1995 כוננו יחסים דיפלומטיים רשמיים בין ירושלים ורבאט, אך הם נותקו בשנת 2000 בעקבות האינתיפאדה השנייה. אולם, מאז עדיין מתקיימים קשרים לא-רשמיים מסוימים בין המדינות. כך, מספר התיירים הישראלים הטסים למרוקו מגיע מדי שנה לכ-13 אלף איש, ובשנת 2015 עמד היצוא הישראלי למרוקו על כ-23 מיליון דולר. מרוקו נוהגת כבוד רב במורשת היהודית ומתקיימת בה הקהילה המשמעותית האחרונה שנותרה בעולם הערבי. חוקת 2011 אף מזכירה את התרבות היהודית-עברית ברשימת מקורות המורשת המרוקנית. בנוסף, ישראל ומרוקו שותפות למחנה בהובלת ארצות-הברית נגד "המדינה האסלאמית" וארגוני טרור סונים קיצוניים אחרים.

המשבר בין מרוקו ואיראן, והאינטרסים החופפים של ירושלים ורבאט, עשויים לחזק את קשריהן הדיפלומטיים והכלכליים.


סדרת הפרסומים "ניירות עמדה" מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.


תמונה: By Med Rizki ZNIBER [CC BY-SA 4.0 ], from Wikimedia Commons

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *