לישראל חשוב מאוד לקדם מהלכים ומיזמים שימנפו את השינוי המתחולל לעינינו.
ב־10 בדצמבר 2020 הסכימו ישראל ומרוקו לכונן יחסים דיפלומטיים – צעד חשוב ומבורך ביצירת אווירה פוליטית חדשה במערכת היחסים ארוכת השנים בין ישראל למדינות ערב. אלא שמרוקו היא מקרה ייחודי. אף שבאופן רשמי היתה גם היא במצב מלחמה עם ישראל, מתחת לפני השטח תמיד שמרו שתי המדינות על ערוצים פתוחים ביניהן.
תחת שלטון המלך חסן השני, שהנהיג את מרוקו עד סוף המאה הקודמת, שיתוף הפעולה התעצם וסוגיית הקשר עם ישראל תפסה מקום מרכזי בסדר היום האסטרטגי ברבאט. שיתוף הפעולה הביטחוני נגע לנושאים רבים, כגון ענייני מודיעין, ואף דווח על סיוע ישראלי במאמצי מרוקו לבצע ארגון מחדש של הצבא ובבניית חומת המגן בסהרה המערבית. מרוקו גם נהגה לארח מנהיגים ישראלים דוגמת משה דיין ויצחק רבין, ודאגה להפגיש בין מנהיגים ערבים לישראלים הרחק מעיני המצלמה במסגרת המאמצים להשגת שלום.
כמו אביו, חסן השני, גם מוחמד השישי שמר על הקשרים המיוחדים שנטוו בין מרוקו לישראל. למרות הורדת דרג היחסים הפורמליים בשנת 2000, בעקבות פרוץ האלימות הפלשתינית, נמשכו עדיין קשרים בין המדינות בהיבטי מסחר וכלכלה. ישראל גם סייעה למרוקו לחשוף את החתרנות האיראנית במגרב, אשר עמדה בבסיס ההחלטה המרוקנית לנתק את היחסים הדיפלומטיים עם טהרן בשנת 2018, ושתי המדינות גם לקחו חלק בוועידת ורשה בפברואר 2019, שאורגנה על ידי ארה”ב כדי לגבש קואליציה נגד השאיפות האיראניות באזור. בתחילת 2020 גם דווח, על ידי מקורות זרים, כי מרוקו תקבל שלושה מל”טים ישראליים במסגרת עסקת נשק בסך 48 מיליון דולר.
יתר על כן, החוקה מ־2011 מכירה בתרומה של הקהילה היהודית לבניית המורשת והזהות המרוקנית. אך למרות הקשרים החמים בין המדינות, נדרשה החלטה אמריקנית שתכיר בריבונות מרוקנית במערב סהרה (ולאחריה גם הכרזה על הקמת קונסוליה אמריקנית בדאח’לה) כדי להשיג את ההסכם עם ישראל. “עסקה” זו – המאפיינת את סגנונו של טראמפ – הפכה את מרוקו למדינה הערבית הרביעית, בתוך כמה חודשים, שבחרה להתקדם לקראת נורמליזציה מלאה עם ישראל. כפי שהמלך כבר הבהיר בהודעה לתקשורת, וגם בשיחתו עם ראש הרשות הפלשתינית מחמוד עבאס, ההסכם עם ישראל אין פירושו שמרוקו נטשה את העם הפלשתיני – אלא שהיא קוראת להם לבוא אל שולחן המשא ומתן ולהשאיר את התנאים המוקדמים מאחור.
כפי שכבר הדגשנו לאחרונה, אנו במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון סוברים שישראל חייבת לנצל את חלון ההזדמנויות שנוצר באזור כהזדמנות גם להמחיש את נכונותה להניע את תהליך השלום בינינו לבין הפלשתינים – על בסיס העקרונות שבתוכנית טראמפ.
כיו”ר ועדת ארגון המדינות המוסלמיות, מוחמד השישי כבר הצהיר על מחויבותו לקיים את הסטטוס קוו בכל הנוגע למקומות הקדושים, כולל הר הבית. בפרק זמן ייחודי זה מדובר גם באינטרס משותף של הממלכה הירדנית ושל מדינת ישראל להביא לשינוי המצב הנוכחי.
בהבעת התמיכה המהירה של מצרים טמונה תרומה חשובה ליצירת איחוד המערך המתהווה של הכוחות המתונים באזור. בעבר, “מהאוקיינוס (האטלנטי) ועד המפרץ (הפרסי, או הערבי)”, היתה סיסמתם של הלאומנים הפאן־ערבים הקיצוניים והפרו־סובייטים. כעת, למרבה האירוניה, מרבאט וקזבלנקה על חוף האוקיינוס האטלנטי ועד אבו דאבי ומנאמה שבמפרץ – דרך קהיר, חרטום, ירושלים ועמאן – נוצרה שותפות כוחות, הרואים בקיצוניות הטוטליטרית בלבוש אסלאמיסטי את האיום הגדול ביותר על יציבות האזור.
מרוקו היא מדינה המשלבת את אפריקה והים התיכון עם גישה לאוקיינוס האטלנטי, והיא בעלת תרומה ייחודית אסטרטגית בכל שלושת התחומים הגיאו־פוליטיים. למרוקו יש קול מתון ומפוכח שחשוב שיישמע.
לישראל חשוב מאוד לקדם מהלכים ומיזמים שימנפו את השינוי המתחולל לעינינו. המטה לביטחון לאומי, בתיאום עם משרד החוץ, חייב לראות זאת כצעד נוסף שיש לו השלכות מעודדות על מדינות שעדיין מהססות להצטרף לתהליך.
פורסם ב-ישראל היום 23.12.2020
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
תמונה: Bigstock
- בניית אתרים