JISS - מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון

ד"ר יהושע קרסנה

ד"ר יהושע קרסנה

פוליטיקה ואסטרטגיה בעולם הערבי

ירדן ומדיניות שמרניות ערביות נוספות מנסות להתמודד עם משענת מעצמתית בעייתית ועם איומי הסלמה באזור.

בחודש שחלף מאז ועידת בחריין הגבירה ירדן את ניסיונותיה לגוון את קשריה האזוריים. מגמה זו נובעת מהמתחים ההולכים וגוברים עם בעלות הברית ומקורות ההון המסורתיים שלה – סעודיה והאמירויות הערביות המאוחדות (מאע"מ) – ביחס לתוכנית השלום של ארה"ב, וממבט מוטרד קדימה לשלבים הבאים של התוכנית, שירדן חוששת שיובילו למתח עם בעלת הברית המעצמתית שלה.

דעת הקהל בירדן מתנגדת בחריפות למדיניות האמריקאית בנושא הפלסטיני, וביקורתית כלפי ממשלת ישראל הנוכחית. על רקע אי שקט כלכלי וחברתי מתמשך בממלכה, המלך אינו יכול להיראות כמי ש"מתקפל" בסוגיות מרכזיות כמו מדינה פלסטינית, ירושלים ויישובם מחדש של הפליטים. בנוסף, עמאן חוששת שהמהלכים האמריקאים יגרמו להתססת הפלסטינים בגדה המערבית, עם השלכות ביטחוניות קשות על הממלכה. ירדן ממשיכה לנסות להדק גוש התומך בפתרון שתי המדינות, כולל לפני פגישת המלך עם השליח ג'ארד קושנר (31 ביולי), ובהמשך לשיתוף הפעולה המוגבר והצמוד שלה עם הרשות הפלסטינית בשבועות האחרונים. היא גם מבקשת לשפר את קשריה עם שחקנים אזוריים אחרים (קטר, תורכיה, עיראק ומצרים) כדי להבטיח תמיכה מדינית, גיבוי כלכלי והמשך גישה למקורות אנרגיה, למקרה של משבר ביחסיה עם הממשל האמריקאי וסעודיה.

אסטרטגיה ירדנית זו משתלבת בדפוס רחב יותר של מיצוב מחדש של מספר שחקנים ערביים, כל אחד מסיבותיו שלו, אך כולם בשל המדיניות האמריקאית וההשלכות האזוריות שלה, במיוחד נוכח האפשרות המתגברת לעימות צבאי במפרץ הפרסי. מפגש שרי החוץ של מצרים, עיראק וירדן השבוע בבגדאד (4 באוגוסט) היה רק ​​אחד הסימנים המובהקים יותר של מגמה זו. שלושת השרים הדגישו את מחויבות מנהיגיהם לשיתוף פעולה ותיאום משולשים; למדינה פלסטינית שבירתה ירושלים; להרגעה ודיאלוג במפרץ, ול"תפקיד ערבי" בסיום המשבר הסורי.

בנייה מחדש של גשרים

ירדן הודיעה לאחרונה (16 ביולי) על חידוש היחסים הדיפלומטיים המלאים עם קטר, ושתי המדינות החליפו שגרירים לאחר הפסקה של שנתיים (שבהן יוצגו באמצעות מיופי כוח). ירדן הנמיכה את דרג היחסים הדיפלומטיים ביוני 2017, בלחץ סעודיה ואיחוד האמירויות, לאחר שאלו ניתקו את כל הקשרים עם דוחא והטילו עליה מצור, ושכנעו שמונה מדינות מוסלמיות ואפריקניות אחרות לעשות כן. ירדן אינה משתתפת באופן מלא באמברגו ושמרה על קשרים אוויריים וסחר עם קטר, כאשר היקף הסחר הבילטרלי קרוב ל-400 מיליון דולר. בקיץ האחרון, כשירדן התמודדה עם מחאות ציבוריות בגלל המשבר הכלכלי, הושיטה לה קטר חבילה כלכלית בסך 500 מיליון דולר, ימים מספר לאחר שסעודיה, מאע"מ וכווית הבטיחו לה 2.5 מיליארד דולר. עד כה רק מעט מהסכום האחרון מומש, מלבד הפקדה של מיליארד דולר בבנק המרכזי של ירדן, בעוד שקטר הגבירה משמעותית את השקעותיה בירדן והנפיקה אלפי היתרי עבודה עבור ירדנים בקטר.

במאמץ שני של המערכה הדיפלומטית ביקר שר החוץ התורכי בעמאן (23 ביולי) ושוחח עם מקבילו הירדני על דרכים לשיפור הקשרים הדו-צדדיים בין המדינות, כמו גם על נושאים אזוריים. ראוי לציין כי האורח התורכי הדגיש את חשיבות תפקידו של המלך עבדאללה השני בהגנה על "האתרים הקדושים האסלאמיים והנוצריים בירושלים" (בניגוד מסוים למאמצים המדווחים של גורמים תורכיים לרכוש השפעה על ההר). בעוד שהמלך אולי אינו אוהב את מדיניותו של ארדואן, הוא מבקש את תמיכתו בכל הקשור לשימור התפקיד ההאשמי בהר הבית. ירדן ביטלה בשנה שעברה את הסכם הסחר החופשי עם תורכיה, בלחץ בעלות בריתה במפרץ, בשל המאבק שלהן בתורכיה בשל תמיכתה בקטר ובאחים המוסלמים, וכן בשל התחרות הגאו-פוליטית על הנהגת העולם הסוני. אך בעקבות פגישותיו בעמאן צייץ השר התורכי כי "הסכם לשיתוף פעולה כלכלי חדש, שייחתם בקרוב מאוד באנקרה, ירחיב עוד את יחסינו". מקורות דיפלומטיים מדווחים כי ראש המודיעין, שר הביטחון והרמטכ"ל של תורכיה ניהלו לאחרונה גם הם שיחות עם בכירים ירדניים.

תורכיה וקטר נתפסים על ידי סעודיה ומאע"מ כיריבים עיקריים, אפילו אויבים. שתי המדינות העשירות הללו תומכות גם בתוכנית טראמפ, וירדן חושדת בשיתוף פעולה של סעודיה עם הממשל האמריקאי לפגוע באינטרסים הפלסטיניים והירדניים (במיוחד מאמצים סעודיים מדוּוחים לפגוע במעמד ירדן במקומות הקדושים בירושלים). היחסים עם סעודיה עוברים "תקופה קשה": ירדן סירבה ליטול חלק בקואליציה בתימן וגילתה התנגדות ללחץ מצד יורש העצר הסעודי, מחמד בן סלמאן, לגלות פתיחות רבה יותר לתוכנית השלום של טראמפ. המהלכים הירדניים האחרונים בנושא דוחא ואנקרה הם איתות לריאד ולאבו דאבי לא לקחת את עמאן כמובנת מאליה, ואולי אף ניסיון לפתח בסיס כלכלי חלופי, אם עמדות ירדן לגבי תוכנית טראמפ ונושאים אזוריים אחרים יובילו למשבר. תורכיה היא המעצמה האזורית הסונית העיקרית השנייה, ויחסים משופרים עימה עשויים לאזן הסתמכות יתר, והחמרה אפשרית עתידית ביחסים, עם סעודיה.

כאיזון אפשרי לפעילות זו, ואולי כדי לצמצם נזק קשה מדי למערכת היחסים הקיימת עם מאע"מ, ביקר המלך עבדאללה באבו דאבי (27 ביולי). הוא נפגש (כולל בארבע עיניים) עם מחמד בן זייד, יורש העצר והמנהיג בפועל של מאע"מ, והשניים אישרו את "היחסים העמוקים והאחווה של המדינות". [ראוי לציין כי היחסים עם דובאי, המרכיב החזק האחר במאע"מ, עשויים להיות עדינים יותר בשל תיק הגירושין המתנהל בין שליט דובאי לאשתו השישית, אחותו למחצה של המלך עבדאללה.] ביקור זה עשוי גם להוות חלק משינוי במדיניות האמירויות: התנתקות חלקית מסעודיה ועמדה מאוזנת יותר כלפי איראן. ניתן לראות זאת בחוסר הרצון של מאע"מ להצטרף לארה"ב, סעודיה וישראל בהאשמה ישירה של איראן בתקיפות על ספנות במפרץ; קריאותיה למצוא פתרון דיפלומטי למשבר הנוכחי במפרץ; ביקורים שקטים של גורמים מאע"מיים באיראן בחודש האחרון לשיחות על התפתחויות אזוריות, כמו גם על ביטחון ימי, והסגת מרבית חייליה מתימן. מאע"מ נשארת בדרום תימן להילחם ב"אל-קאעידה בחצי האי ערב", וכנראה כדי להבטיח את האינטרסים הגאו-פוליטיים והמאחזים החדשים שלה בבאב אל-מנדב וים סוף, אך מתנתקת מהמלחמה שהובילה סעודיה עם החות'ים.

מאע"מ, ובמיוחד דובאי כנמל מרכזי, חוששת מההשפעות הישירות האפשריות של פעולות איבה עם איראן. היא, עם עומאן וכווית הניטרליות, היא השכנה הקרובה ביותר פיזית לאיראן והפגיעה ביותר מבין מדינות ה-GCC (מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ). היא אף חוששת מהשפעה "מצננת" עקיפה, לרבות באמצעות שיעורי ביטוח ימי גבוהים יותר, על כלכלתה מבוססת היצוא. כל זה אינו מפתיע, בהתחשב בעובדה שלמאע"מ יש סדרי עדיפויות שונים במקצת מאלה של בעלת בריתה הסעודית, כשהיא מוטרדת יותר מאיומים של תנועות עממיות בעולם הערבי, האחים המוסלמים וציר קטר-תורכיה מאשר מאיראן (עימה עדיין היה לה ב-2018 סחר בילטרלי של 13–19 מיליארד דולר; מאע"מ היא שותפת המסחר השנייה בגודלה של איראן).

תחזוק והעמקה של מערכות ידידותיות קיימות

ירדן ממשיכה גם להדגיש את יחסיה המשופרים עם עיראק. בגדאד מצידה מנסה לגוון ו"לשערב" את קשריה האזוריים, במיוחד עם ירדן ומצרים; במקרה שלה, כדי להתרחק מעט מאיראן ולחזור לרלוונטיות בעולם הערבי. ראש ממשלת ירדן, עמר אל-רזז, נפגש בעמאן (18 ביולי) עם שר הפנים העיראקי, יאסין אל-יסירי, ואמר כי "ירדן תישאר תומכת, ערבה ו'ריאה' עבור עיראק… ביטחון שתי המדינות אינו ניתן לחלוקה". מוקדם יותר בחודש שעבר ביקרה שרת האנרגיה הירדנית בבגדאד ודנה בסוגיות שונות, כולל אספקה ​​לירדן של עשרת אלפים חביות נפט גולמי עיראקיות מדי יום מכרכוך דרך מעבר גבול קראמה, והחלטת הקבינט העיראקי (10 ביולי) להחל בבניית צינור לייצוא של מיליון חביות נפט עיראקי ביום משדות רומילה, בסמוך לבצרה, דרך עקבה. פרויקט זה ייקח שנים ליישום, אך ישחרר את עיראק מתלות במעבר דרך תורכיה והמפרץ לייצוא נפט.

כל זה מתרחש בזמן שירדן מהדקת בהתמדה את שיתוף הפעולה הכלכלי והמדיני עם מצרים. המלך ביקר בקהיר (29 ביולי) ונפגש עם הנשיא עבד-אל-פתאח א-סיסי, כדי לאותת על שיפור הקשרים הדו-צדדיים וכן כדי לתאם את תגובות שתי המדינות ליוזמה האמריקאית. שתי המדינות קיימו בראשית החודש שעבר גם ישיבת שרים, כאשר משלחת בראשות ראש ממשלת ירדן, אל-רזז, ביקרה בקהיר. בתום ביקורו של המלך בקהיר הצהירו שני הצדדים כי "מדינותיהם תשמורנה על התמיכה בעם הפלסטיני עד שישיג מחדש את זכותו הלגיטימית להקים מדינה עצמאית בגבולות יוני 1967, עם ירושלים המזרחית כבירתה, כמפורט ביוזמת השלום הערבית". בנוסף, מצרים וירדן הגיעו לאחרונה להסכם שלפיו מצרים תשפה את ירדן במהלך חמש עשרה השנים הקרובות בכמות הגז הטבעי שלא סופקה לה במסגרת הסכמים קודמים, בגלל ניתוק של שבע שנים בצינור המחבר בין שתי המדינות (בעקבות פעולות טרור).

ירדן גם השתתפה, יחד עם לבנון ועיראק, בסבב שיחות השלום הפנים-סוריות שהתקיים לאחרונה במסגרת "תהליך אסטנה", בהובלת רוסיה, איראן ותורכיה. ניתן לראות בכך מרכיב נוסף של אסטרטגיית ה"איזונים" של ירדן, הכוללת יחסים טובים עם מוסקבה ושיפור קשריה עם תורכיה, כמו גם מתן ביטוי לרצון לעודד את חזרתם של הפליטים הסוריים.

ככל שתוכל ליצור גוש שאינו תומך ביוזמת השלום של טראמפ, במיוחד עם מצרים, ירדן עשויה "לחסן" את עצמה במידה מסוימת מתגובות חריפות אפשריות מצד תומכיה הגדולים. המלך שואף לגשר על שני צידי השבר הפנים-סוני, מרכיב מרכזי בארכיטקטורה האסטרטגית הנוכחית באזור. ייתכן אולם שהאסטרטגיה המוצגת כאן אינה הפתרון האופטימלי, וייתכן שהיא לא תספק לירדן פיצוי נאות על הניכור מתומכותיה הגדולות. אומנם ניתן לראות בכך מדיניות של "עשה מה שאפשר", שהיא טובה יותר מלהישאר פסיבי.

הזווית הישראלית

מנקודת מבטה של ישראל, לא נראה שיש הרבה מה לעשות כרגע כדי לסייע לשכנתה ובעלת בריתה. בין ירדן וישראל יש כיום כמה הבדלי מדיניות משמעותיים, והאינטרסים שלהן אינם חופפים בכל הנושאים. למרות עונת הבחירות הארוכה, ראש הממשלה נתניהו מתנהג בממלכתיות בנושא זה, ונראה שהוא נוקט ב"ראייה הארוכה" לגבי יחסי ישראל-ירדן, ואינו שם דגש על היבטים בעייתיים שונים של מדיניות ירדן בחודשים האחרונים (דוגמת הר הבית וביקורת על המדיניות הישראלית במזרח ירושלים, סוגיית ביטול מעמדם המיוחד של כיסי צופר ונהריים והסתייגויות ירדן הקשות מעסקת טראמפ-קושנר). זאת אף על פי שחלק גדול מבוחרי מחנהו יקבלו בברכה עמדה קשוחה יותר כלפי ירדן בנושאים אלה.

שיתוף פעולה בין מצרים לירדן, כששתי המדינות מנסות במשותף להעביר את עיראק מעט מחוץ לחיבוק הדוב האיראני ואל עבר הזרם המרכזי בעולם הערבי, תואם ככל הנראה את האינטרסים של ישראל. בנוסף, לישראל אין אינטרס ממשי לקדם עוד יותר את הפיצול הפנים-סוני (המשרת את איראן), והתקרבות ירדנית מתונה אל קטר ותורכיה אינה מאיימת על אינטרסים ישראליים חשובים. הקפדה על המשך המעורבות הפעילה של ירדן ב"פורום הגז של מזרח הים התיכון", המעודדת את "עיגונה" של ירדן מערבה לעבר גוש המזרח התיכון המתהווה, ולא מזרחה, כמו גם העמקת הקשרים האנרגטיים שלה עם ישראל ומצרים, יכולה הן לקדם את האינטרסים של ישראל והן להקל חששות ירדניים מפני בידוד אפשרי.

ממשלת ישראל לא תתמוך באג'נדות הירדניות של התנגדות לתוכנית טראמפ, קידום פתרון שתי המדינות ומאמץ מדיני לשכך את המתיחות במפרץ, שאינן עולות בקנה אחד עם מדיניותה ועם האינטרסים שלה. על שני הצדדים להסכים לא להסכים. עם זאת ישראל צריכה לשקף, במגעים עם סעודיה, איחוד האמירויות ובעיקר עם ממשל טראמפ הבנה לדילמות המורכבות של ירדן.


סדרת הפרסומים "ניירות עמדה" מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.


תמונה: Bigstock

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *