דברי הנשיא ג'ו ביידן (7 אוקטובר), שהזהירו את אויביה האחרים של ישראל לבל ינצלו את ההזדמנות – "העולם עוקב", the world is watching – המסר המשותף (9 אוקטובר), בנוסח דומה, של חמש מעצמות המערב, ונאומו ברוח זו (10 אוקטובר) מכוונים בבירור כאזהרה לחזבאללה ואיראן שלא להתערב בלחימה מול חמא"ס" "אל תעשו זאת". ברקע ניצבות הן תמונת המודיעין המתגבשת, המזהה טביעות אצבע איראניות במתקפת הטבח בישראל (גם אם הממשל נרתע מלומר זאת, ונמנע בשלב זה מ-"שבירת כלים" מול איראן), והן ההידברות השוטפת בין בכירי הממשל למקביליהם הישראלים, כולל הדרג הצבאי. האזהרה כבר תורגמה להחלטות, הן לגבי הזרמת סיוע שכבר החלה, והן לגבי שני מהלכים להעצמת הנוכחות הצבאית האמריקנית באזור – קידום כוח המשימה של נושאת המטוסים "פורד" למזרח הים התיכון, ותגבור הנוכחות האווירית. הסנאטור הרפובליקני רב ההשפעה לינדזי גרהאם הגדיל לעשות והציע שהתגובה לכניסת חזבאללה למערכה צריכה להיות הרס תשתיות ייצוא הנפט של איראן. באורח חסר תקדים, ארה"ב מעבירה מסר הרתעתי – שמשמעותו היא שישראל יכולה, ואף צריכה, למצות את מהלכיה מול חמא"ס, מבלי להירתע עקב איומים מרומזים או מפורשים של הרחבת הלחימה. עם זאת, ניסיון העבר מלמד שהגיבוי, גם אם עוצמתו היא חסרת תקדים, בשל צל השואה שנפל על המאורעות בדרום, עשוי להיות "נכס מתכלה" לאורך זמן. בכל מקרה, אם (כדברי ביידן) תוצאת המערכה חשובה גם לארה"ב ולמערב – הן במאבק מול הטרור, והן ליציבות האזור ואף העולם כולו – הגיעה העת גם לשים קץ למחסה שממנו נהנית הנהגת חמא"ס בקטר.
המסר האמריקני ורקעו
התייצבותו החד-משמעית של הנשיא ג'ו ביידן לימינה של ישראל, כבר בערבו של יום הלחימה הראשון (7 אוקטובר 2023) ושוב ביתר שאת בנאום טעון מבחינה רגשית (10 אוקטובר) שיקפה לא רק מחויבות אישית ופוליטית רבת שנים אלא גם זעזוע עמוק לנוכח היקף הטבח באזרחים ומאפייניו, שכאשר נחשפו במלוא עוצמתם גרמו לטלטלה בוושינגטון והעלו באוב גם שם – כמו גם בישראל – את זיכרון השואה ולקחיה. בדומה לרבים ממנהיגי המערב, שוחח הנשיא מספר פעמים עם ראש הממשלה, ובדבריו הפומביים נתן ביטוי לא רק לזעם על מעשי הזוועה אלא גם לסימון חמא"ס במדרגה אחת עם דאע"ש (ארגון שארה"ב פעלה להשמידו): אך נלווה לכך מסר נוסף, שיש לו חשיבות אסטרטגית בנסיבות שבהן ישראל פועלת.
ביידן בחר לשלב בדבריו (מיוחד בנאומו ב-10 אוקטובר) אזהרה לאויבים אחרים של ישראל, "מדינות או ארגונים"– מבלי לנקוב בשמם, אך ברור שהכוונה לחזבאללה ולשולחיו האיראניים – לבל יראו במאורעות הקשים בישראל הזדמנות להצטרף למערכה. עוד קודם לכן, ניסחו מנהיגי ארה"ב, צרפת, גרמניה, בריטניה ואיטליה הודעה משותפת של תמיכה בלתי מסויגת בישראל (9 אוקטובר) – ולצד הקביעה כי "מדינותינו יתמכו בישראל במאמציה להגן על עצמה ועל אזרחיה מפני זוועות כאלה", נכללה גם בה האזהרה כי "אין זה הרגע של כל צד עוין לישראל לנצל את ההתקפות הללו כדי לחפש יתרון". בנימת איום, ותוך התייחסות להעצמת הנוכחות הצבאית האמריקנית במרחב, נקט הנשיא בלשון פשוטה ובוטה – "אל תעשו זאת", don't – החורגת מכל התייחסות אמריקנית קודמת.
יש יסוד להניח כי בפועל, עם התבהרות התמונה המודיעינית לגבי המבצע והדרך שבה תוכנן והוצא לפועל, משקפת העמדה האמריקנית חשד מבוסס – המשתקף גם בסיקור התקשורתי (המתודרך) בעיתוני הזרם המרכזי, כמו ה-"וושינגטון פוסט" – שאיראן היתה מעורבת ישירות (מה גם שאפילו דובר חמא"ס נתן אישור לכך שתמיכתה איפשרה את המבצע, גם אם החלטת חמא"ס היתה אוטונומית). עם זאת, הממשל נזהר בשלב זה בלשונו, ונמנע מקביעות מפורשות לגבי מעורבותה הישירה של איראן. בין היתר, הוא מבקש להדוף את ההאשמות – שהוטחו בו מצד הרפובליקנים – כי ההסדר שאותו הוציא לפועל, לשחרור חמשה אזרחים אמריקנים שהוחזקו באיראן, וכלל אישור לשיחרור 6 מיליארד דולר בכספים איראניים מוקפאים, שימש את איראן בפועל (ולו בעקיפין) למימון ארגוני הטרור הפועלים בשליחותה, כולל חמא"ס. נראה גם כי הוא עדיין מותיר פתח למהלכי הסדרה גם בשאלת הגרעין.
עם זאת, ניכר כי הוא מזהה בפועל טביעות אצבע איראניות: ורואה את מתקפת החמא"ס – כפי שאמר שר החוץ טוני בלינקן – כפעולה שנועדה בין היתר לטרפד את מהלכי הנורמליזציה בין ישראל לסעודיה, שהממשל מקדיש להם באחרונה מזמנו ומרצו, ורואה בהם נדבך חשוב באסטרטגיה האזורית והגלובלית שלו. סיכול הנורמליזציה הוא אינטרס איראני מובהק, והדבר מגביר את החשש שטהראן וחזבאללה יבחרו להתערב: גם מרכיב זה בשיקוליו של הממשל משפיע על ההתייצבות לצד ישראל. פינוי אזרחי ארה"ב מעזה יתרום גם הוא למתן אורך נשימה לישראל, אם כי על פי ניסיון העבר (גם בתחילת מלחמת לבנון השנייה ב-2006 התייצבו כל מעצמות מועדון 8-G לצד ישראל) מדובר בנכס שעלול להתכלות אם לא ינוצל כהלכה.
הממד האופרטיבי
התייצבות הממשל לצד ישראל באה לידי ביטוי בראש ובראשונה במסכת של מגעים בין בכירים אמריקניים למקביליהם הישראלים, הן בדרג המדיני (בדגש על היועצים לביטחון לאומי) והן בדרג הצבאי. מתקיימים מגעים שוטפים עם ראש ועדת ראשי המטות המשולבים, שנכנס אך לאחרונה (1 אוקטובר) לתפקידו, גנרל צ'ארלס בראון, שגם התבטא בנימת אזהרה כלפי איראן; ועם מפקד פיקוד המרכז האמריקני ,CENTCOM גנרל מייקל אריק קורילה, שקשריו עם ישראל הדוקים וחמים.
כל זה כבר הוביל באופן מיידי – בעקבות התייעצויות בדרג הנשיאותי – להפעלת המנגנונים לאספקת ציוד וחימוש לישראל. אלו מעוגנים בהסכם לשיתוף פעולה אסטרטגי ובפרוטוקולים לסיוע הדדי בעת חירום (כזכור, ישראל אישרה לארה"ב להעביר לאוקראינה חימוש ממחסני החירום האמריקניים בשטחה, במהלך השנה האחרונה). פרטי האספקה, כולל חימוש אווירי וטילים מיירטים לכיפת ברזל, ייקבעו על פי צרכים הנובעים מהתפתחות הלחימה: בשלב זה הממשל אינו זקוק לאישור קונגרס, אך בהמשך, כפי שביידן הבהיר, תידרש כנראה חקיקה תקציבית משלימה ((supplemental. כל זה ניתן כיום לביצוע באורח מהיר ויעיל מבעבר, ועל בסיס הקשר ההדוק שנבנה בשנתיים האחרונות עם מטה CENTCOM. משלוח ראשון יצא לדרכו כבר ב-8 אוקטובר.
מעבר לכך, עמדת הנשיא והממשל (וכאמור, גם שותפותיה העיקריות של ארה"ב באירופה) באשר לאזהרה לחזבאללה ואיראן תורגמה (8 אוקטובר) להנחיה של שר ההגנה לויד אוסטין, שגם פרסומה נועד ליצור מסר הרתעתי. על פי ההודעה (שנלוותה לה הבעת סולידריות עם העם בישראל):
- כוח המשימה CSG (Carrier Strike Group) של נושאת המטוסים "ג'ראלד ר. פורד" נמצא בדרכו למזרח הים התיכון. נושאת המטוסים, מן החדישות בצי האמרי מלווה בסיירת הטילים "נורמנדי" (הנושאת גם מערכות להגנה מפני טילים בליסטיים) ובארבע המשחתות "תומאס הודנר", "ראמאג", "קארני" ו-"רוזוולט". מדובר בהפגנת כוח משמעותית, בעיקר בכל הנוגע להפעלת אש בטווחים ארוכים.
- הנוכחות האווירית האמריקנית תתוגבר במטוסי 35-F, 15-F, 16-F ו-10-A (לא צוינו מספרים). האחרונים, באופן ספציפי, מיועדים למתן סיוע צמוד לכוחות הקרקע.
כפי שצוין בין היתר גם בתדרוכי דובר צה"ל, הפעילות האמריקנית, המתואמת עם ישראל, אכן מיועדת ליצור אפקט מרתיע. כך היא מתפרשת גם בראיית חזבאללה עצמו, שכן גורם עיתונאי לבנוני – אבראהים אל-אמין, עורך "אל-אח'באר",המוכר היטב כאפיק תעמולה של הארגון – הזהיר (10 אוקטובר) מפי "מקורות עלומים" כי התערבות ארה"ב בלחימה תגרום לכך ש כל מתקן אמריקני באזור, צבאי או אזרחי, יסומן כיעד לתקיפה (ולחזבאללה, לטענתו, יש יכולת לפגוע גם בנושאת המטוסים). למרות הרהב, ספק אם חזבאללה – או איראן – ששים לבחון את כוחם מול ארה"ב, גם אם תדמיתה המעצמתית נשחקה בעקבות הנסיגה מאפגאניסטאן ב-2021.
עמדות בקונגרס
התמיכה מצד ממשל ביידן נשענת בתוך כך גם על גילויי אהדה לישראל בקונגרס, מקיר לקיר: כל חברי הסנאט, ללא יוצא מהכלל, הביעו את הזדהותם, וכך גם 425 מתוך 435 חברי בית הנבחרים. אפילו חברת הקונגרס אילהאן עומר, דמוקרטית פרוגרסיבית ממינסוטה, הנוקטת באופן עיקבי קו אנטי-ישראלי (ולא אחת גם אנטישמי) הביעה זעזוע ממעשי הזוועה של חמא"ס. יש אף סימנים לכך שלאור הצורך הצפוי בחבילת סיוע מתוקצבת, לא יהיה מנוס מלפתור את בעיית מינויו של יו"ר חדש לבית הנבחרים, כך שניתן יהיה להעביר חקיקה שהרפובליקנים תומכים בה כמעט פה אחד.
התבטאות יוצאת דופן השמיע (8 אוקטובר) הסנאטור לינדזי גראהם (רפובליקני מפלורידה), המוכר כסמכות מובילה במפלגתו בתחומי החוץ והביטחון. אם תתערב איראן בלחימה, הציע, על ארה"ב להגיב בהשמדת מתקני ייצוא הנפט שלה באי חארג, ופגיעה קשה בכלכלתה. הוא אמנם אינו מייצג את הממשל, אך עצם ההתייחסות לאפשרות מרחיקת לכת מסוג זה מעידה על הלכי הרוח בוושינגטון, משני עברי המתרס המפלגתי.
משמעויות לישראל – וסוגיה לטיפול מדיני בוושינגטון
ארה"ב אינה מרבה לפזר איומי סרק, כך שיש לייחס משקל הן להצהרות והן לתיגבור הנוכחות – גם אם אין ודאות שהממשל אכן יורה על שימוש בכוח בשעת מבחן. המסר המשמעותי, בכל מקרה, טמון בכך שוושינגטון ושותפותיה במערב פועלות להסיר מעל ישראל את האיום במלחמה רב-חזיתית, שתוצאותיה עלולות להקרין על האזור כולו. האיום מצד חזבאללה נוגע ל-"קו אדום" שהם מבקשים להניא את ישראל מלחצות – התייחסות, ככל הנראה, לאפשרות של כניסה לרצועה. לפיכך, הנכונות האמריקנית לנסות ולנטרל איום זה, באמצעות נוכחות הרתעתית, פירושה שאנשי ממשל ביידן (בגיבוי מלא משני עברי המתרס המפלגתי בקונגרס) מבינים – לפחות בשלב זה, שקשה להעריך את משכו – שישראל נחושה לפעול מול חמאס על פי שיקול דעתה, אם כי הממשל מוסיף לכך גם את הסייג "על פי הדין הבינלאומי".
העמדה האמריקנית מותירה איפוא, לפחות בשלב זה (וראוי לשוב להזהיר כי מדובר ב-"נכס מתכלה") פתח למהלך קרקעי נרחב, במידת הצורך, מבלי שישראל תורתע על ידי איומים של איראן ועושי דברה. הממשל נוקט עמדה זאת הן בשל עוצמת התגובה הרגשית, של יהודים ולא יהודים כאחד, לזוועות שהתחוללו בעוטף עזה, והן משום שהמלחמה בטרור חשובה לארה"ב ולמערב משיקולים אסטרטגיים וערכיים, ובראשם השמירה על יציבות האזור.
בנסיבות אלה, על ישראל – לצד ההיערכות לעימות בכוח הזרוע עם איראן ושלוחיה – גם להציב על השולחן, בעוצמה רבה ובמגוון ערוצים פוליטיים וציבוריים, את שאלת החסות שמקבלת חמא"ס מקטר. צמרת הארגון ניהלה את האירוע מדוחא, וכספים קטריים זרמו בשנים האחרונות (באישורה של ישראל!) לשטחי השליטה של חמא"ס בעזה. רשת אל-ג'זירה הקטרית מתפקדת כזרוע תעמולה של הטרור לכל דבר. על ארה"ב – שהכריזה על קטר כ-MNNA (בעלת ברית חשובה שאיננה בנאט"ו) ומחזיקה בסיס אוויר גדול בשיטחה – להציב דרישה ברורה להרחיק את תשתיות הטרור משטחה ולהפסיק את ההסתה. את הזעם המוסרי יש לתרגם גם לדרישות מדיניות שיופנו כלפי שושלת השילטון בדוחא, שזמן רב מדי נהנתה – כאמור, גם בהסכמתה של ישראל – מן היכולת לשחק משחק כפול.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
תמונה: IMAGO / ABACAPRESS
- בניית אתרים