JISS - מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון

סגן אלוף (מיל') דניאל ראקוב

סגן אלוף (מיל') דניאל ראקוב

מומחה לרוסיה

פגיעה בדימוי העוצמה של ארה”ב נוכח המשבר סביב אוקראינה לא רק תשפיע על תפקיד רוסיה בארכיטקטורת הביטחון האירופית, אלא אף תסייע לסין בתחרות עם ארצות הברית. היא עלולה להקשות על ממשל ביידן לשמר את הרוב בקונגרס בבחירות האמצע בנובמבר ולהוביל למשבר משילות מחודש בוושינגטון. ירושלים תידרש להתאמות ביחסיה עם המעצמות ולחיזוק כושר הפעולה העצמאי שלה באזור.

ב-4 בפברואר ישתתף נשיא רוסיה פוטין בטקס הפתיחה של אולימפיאדת החורף בבייג’ינג, כאורח הכבוד הבולט ביותר של נשיא סין, שי ג’ינפינג. האולימפיאדות כבר מזמן אינן סמל לשלום ולאחווה בין העמים, והפכו, בדומה לימי המלחמה הקרה, לאירועים טעונים פוליטית. עבור שי מדובר במפגן עוצמה לאומית, ואילו ארצות הברית מחרימה את המשחקים, כחלק מהתחרות החריפה עם סין.

פוטין מגיע לבייג’ינג בנקודת השיא של הקריירה הפוליטית שלו. לראשונה מאז התפרקות ברית המועצות ב-1991 הוא מצליח לכפות על המערב דיאלוג רציני בנוגע לדאגות הביטחוניות של רוסיה (סוגיה שבמערב סירבו עד כה לראות בה בעיה אמיתית) – הרחבת נאט”ו וקירוב כוחותיו ונשקו לגבולותיה. המשבר סביב אוקראינה שיזם פוטין בחודשים האחרונים שומט את הקרקע מתחת למאמצי נשיא ארצות הברית ביידן לשים בראש סדר היום הבינלאומי (ובפער רב מכל נושא אחר) את התחרות האמריקנית-סינית, משחרר את הלחץ מבייג’ינג, ועלול להתברר כנקודת תפנית היסטורית, אף מעבר לדברי ימיו של ממשל ביידן.

המשבר מעיד שמדיניות ביידן כלפי רוסיה בשנה החולפת הגיעה למבוי סתום. החל בסיפוח הרוסי של חצי האי קרים (2014) היחסים האמריקניים-רוסיים נמצאים בתהליך “נפילה חופשית”. באמצע 2021 החל דיאלוג בניסיון לקדם הסכמות חדשות בנושאי בקרת נשק גרעיני וסייבר. ביידן סבר כי שיח זהיר לצד מדיניות ההכלה יוכל לייצב את היחסים עם רוסיה ולהאט את התקרבותה לסין.

אלא שהתפקיד שייעד ביידן לרוסיה אינו עולה בקנה אחד עם חזונו של פוטין לגבי חשיבותה בעולם, והדיאלוג שהתנהל בעצלתיים נתפס ברוסיה כניסיון להתחמק מדיון על דרישותיה המהותיות. במשבר הנוכחי מגולמת התנגשות בין שתי תפיסות עולם: הגישה הריאליסטית של פוטין, שתובע התחשבות במעמדה המיוחד של רוסיה באירופה בשל עוצמתה, לעומת הגישה הליברלית המערבית, המעלה על נס את זכותן של מדינות לקבוע את גורלן. אולם בראייתו הריאליסטית של נשיא רוסיה, הליברליזם משמש כבר עשרות שנים את המערב הקולקטיבי כמסווה לדחיקתה של רוסיה מעמדת השפעה במרחבים שהיו בעבר בשליטתה ולערעור יציבות משטרו של פוטין, באמצעות הלחץ לדמוקרטיזציה.

תיוגה המזלזל של רוסיה כ”מעצמה אזורית” על ידי הנשיא אובאמה ב-2014 מייצג את התפיסה המושרשת בוושינגטון של רוסיה כאיום חשוב, אך משני. הפרדיגמה של רוסיה כ”מעצמה בדעיכה” הינה עיוות תפיסתי רווח בעולם, שמתעלם מעוצמותיה היחסיות של רוסיה ומעניק חשיבות-יתר לגודל המשק הרוסי בהשוואה לכלכלה האמריקנית והסינית. אולם את כלכלת רוסיה, אוטרקית במובנים רבים, נכון למדוד לא במונחים דולריים-נומינליים אלא במונחי כוח קנייה. ב-2021 נאמד התוצר המקומי הגולמי של רוסיה בכ-1.6 טריליון דולר (במקום ה-11 בעולם); אך במונחי כוח קנייה האומדן הוא 4.3 טריליון דולר, במקום השישי – אחרי סין, ארצות הברית, הודו, יפן וגרמניה. מספר מתעתע נוסף הוא תקציב הביטחון הרוסי, בן כ-60 מיליארד דולר (לכאורה, נחות ביחס לכ-800 מיליארד של ארצות הברית או 250 מיליארד של סין). בפועל, לרשות רוסיה, שמייצרת עצמאית את כל נשקה, עומדים משאבים שווי ערך לכ-200–170 מיליארד דולר לשנה, ובניגוד לצבאות המערב רובם משמשים לרכישת נשק חדיש ולא למשכורות.

לרוסיה כיום הצבא הקונבציונלי הגדול והמצויד ביבשת אירופה (ובעל ניסיון קרבי רב), בנוסף לארסנל גרעיני שווה ערך לזה האמריקני. בנוסף, רוסיה מיטיבה לתרגם להשפעה פוליטית את תפקידה הבולט בשוקי הסחורות – נפט, גז, מתכות ודגנים. שנים רבות תחת עיצומים מערביים הקנו לרוסיה חסינות יחסית ביחס אליהן: חוב לאומי נמוך, יתרות מטבע חוץ של מעל 600 מיליארד דולר ושותפות אסטרטגית עם סין (שווקים, מערכת פיננסית חלופית למערב ומקור לייבוא מוצרים טכנולוגיים).

מנקודת המבט של הקרמלין, המשבר הנוכחי הוא הזדמנות שממקסמת את נקודות החוזק הרוסיות, בעוד שיריביה מתמודדים בו בזמן עם אתגרים מורכבים מרובים. ממשל ביידן נתפס לאחר הנסיגה הבהולה מאפגניסטן כסולד משימוש בכוח, וכבר הודיע כי לא יילחם למען אוקראינה. הוא נחל כישלונות רבים בקידום רפורמות מקיפות בזירת הפנים בשל הרוב הדחוק בסנאט, מתגלעים בקיעים בשותפות הטראנס-אטלנטית (בעקבות כינון AUKUS), והתחרות העיקשת עם סין הסיטה את הקשב שלו מרוסיה. התמיכה הציבורית בדמוקרטים נשחקת, בשל הפגיעה בכיס הבוחר לנוכח אינפלציה שמואצת על ידי מחירי אנרגיה וסחורות גבוהים (שמושפעים גם מרוסיה). מצב זה עלול להביא לאובדן הרוב בקונגרס בבחירות האמצע בנובמבר, ועימו למשבר משילות מחודש בוושינגטון.

בעלי הברית האירופאים מדברים כהרגלם בכמה קולות. הם אומנם שותפים לעמדה שאין להיענות לדרישת פוטין לסגירת שערי נאט”ו, אך חוששים שעיצומים נוקשים יפגעו בהם יותר מאשר באמריקנים, נוכח התלות הכלכלית, ובפרט האנרגטית, ברוסיה. אוקראינה מבינה כי תישאר להתמודד לבד עם רוסיה, אם תיפתח מלחמה, וכי המשבר המתמשך מכרסם הן בתמיכה הציבורית בממשלו של הנשיא זלנסקי והן ביציבות כלכלת המדינה.

המשבר עם המערב גרם לפוטין להעמיק בעשור האחרון את הקשרים עם אסיה, ובפרט עם סין. בימי פוטין נפתרו כל המחלוקות הטריטוריאליות עם סין וסוכם כי לעולם לא תפעלנה האחת נגד רעותה, גם אם לא תהיה ביניהן הסכמה על הכול. ההתקרבות הרוסית לסין מלווה בחשש להפוך לשותף זוטר של בייג’ינג. סין, מצידה, ראתה בחיוב הימנעות מסכסוכים עם רוסיה, אך לא הייתה נכונה לשלם מחיר כלכלי רב, למשל על ידי התעלמות מהעיצומים האמריקניים על חברות רוסיות. המשבר הנוכחי מאפשר לפוטין להמחיש את חשיבותו הרבה לסין ולחזק בכך את כושר התמרון של רוסיה בין וושינגטון לבין בייג’ינג.

סיכום

בין אם יפתח פוטין במלחמה נגד אוקראינה ובין אם יעדיף את הנתיב הדיפלומטי – הזמן, לפי שעה, פועל לטובתו. ריבוי מהלכים מדיניים וריכוז הכוחות האיטי נועדו לשמר תהיות לגבי כוונות הרוסים, להחליש את לכידות המחנה המערבי, להופכו לנוח יותר לפשרות ולהעצים חששות מפני גביית מחיר מרוסיה.

מתחזקת האפשרות כי בכל תרחיש תילקח רוסיה בעתיד ברצינות רבה יותר, וכי למשבר הנוכחי תהיה השפעה בקנה מידה היסטורי על ארכיטקטורת הביטחון האירופית, בדומה לתוצאות מלחמת העולם השנייה או להתפרקות ברית המועצות. הוא גם יקרין על הדינמיקה הגלובלית כאשר מוסקבה בוחרת להתקרב לבייג’ינג ולחזק את ידה מול וושינגטון ובריסל.

ישראל נדרשת “להרים את ראשה” מאתגרי הפנים והאזור ולנתח את המשמעויות של הזעזועים הטקטוניים בזירה הבינלאומית. הפגיעה הצפויה בדימוי העוצמה של שותפינו המערביים לטובת רוסיה מחזקת את הצורך לשמור על ערוצי הידברות עם מוסקבה, אולם גם יכולה לחזק את הגיבוי המערבי למהלכים ישראליים באזור. ייתכן שהמעצמות תתקשנה אף יותר מבעבר להגיע להסכמות לגבי המזרח התיכון (למשל בנושאים האיראני והסורי), באופן שיגביר את הצורך של ירושלים להגיע להבנות נפרדות עם כל אחת מהן, או לפתח שותפויות חדשות בעולם ובאזור, במטרה להרחיב את חופש הפעולה הצבאי והמדיני שלה.


סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.


תמונה: Kremlin.ru

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך