המשטר באיראן מבקש להציב את עצמו כנשכר מהיעדר הלכידות בישראל

שופרות התעמולה של המשטר האיראני מעריכים כי המחלוקות הפוליטיות בישראל תמנענה את ישראל מלהגיע לקונצנזוס בנוגע לתקיפה אפשרית של מתקני גרעין באיראן.

מאז הבחירות האחרונות לכנסת בישראל וחילופי השלטון, המשטר האיראני עוקב בדריכות אחר תהליך הרכבת הממשלה, אופי והתנהגות חברי הקואליציה, ושינויים שחלו בתהליך קבלת ההחלטות ובשיח הישראלי מאז יציאת הממשלה לדרך. הם גם ערים לשיח הציבורי סביב הרכב הממשלה והשינויים שהיא מקדמת. הרפורמה המשפטית והמחאות נגד תהליך זה בקרב הקהלים השונים בישראל זוכות לתשומת לב אינטנסיבית. בנוסף, המשטר האיראני עוקב אחר שינויי המדיניות כלפי הסוגיה הפלסטינית ודרישות חברי ממשלת ישראל להצר את צעדי הפלסטינים באזורים השונים, ולהטיל עליהם הגבלות נוספות. כל זאת כדי לבחון את התרחקות הנושא האיראני ממוקד תשומת הלב הישראלית.

אחד השופרות הבולטים של המשטר האיראני העוסקים באינטנסיביות במצב הפנימי בישראל הוא אתר המועצה לביטחון הלאומי האיראנית, “נור-ניוז”, שהקים גם עמוד בשפה העברית, כנראה במטרה לכוון את המסרים כלפי קוראים ישראליים פוטנציאליים. בחודשים האחרונים האתר מפרסם גם ידיעות מפורטות על המצב הכלכלי, השסעים בחברה הישראלית והיחס לשכבות החלשות בישראל, במטרה להציג את ישראל – ברוח עמדותיו המסורתיות של המשטר האיראני – כחלשה וכ”מדינה שחלקיה אינם מתחברים זה לזה”. המועצה מקורבת מאוד למנהיג האיראני ח’אמנהאי ופועלת לאור הנחיותיו. ככל הנראה פרסומיה מאושרים על ידי הרמה הגבוהה ביותר במשטר האיראני.

כלי התקשורת השני בחשיבותו הוא היומון הוותיק “כיהאן”, אשר מוכר גם הוא כשופרו של המנהיג וככלי להעברת מסרים בתחומי מדיניות שונים: סוגיית הגרעין, היחס להתפתחויות אזוריות, ועוד. מאמרי המערכת של “כיהאן” בנושאים דוגמת האיומים לסגור את מצרי הורמוז, הרצון האיראני להשתלט על בחריין, איומים ביציאה מהאמנה למניעת נשק גרעיני ועוד פורשו תמיד כדרישות או כמסרי אזהרה של המנהיג האיראני.

שני כלי התקשורת הללו מנסים באמצעות פרסומיהם, בין אם במפורש ובין אם מכללא, להשיג את המטרות הבאות:

• להציג את מדינת ישראל כחלשה וכנקרעת עקב מחלוקות פנימיות. אפיון זה מאשש את החזון של המהפכה האסלאמית הגורס כי היעלמותה של ישראל היא בגדר גורל בלתי נמנע, שיבוא הן כתוצאה מן המאבק המזוין והן עקב מתחים פנימיים. מסר זה נועד לחזק את בעלי הברית של איראן ואת גרורותיה באזור ולהציב בפניהם חזון של ניצחון היסטורי (ובעל משמעויות דתיות).
• לייצר אהדה בקרב קבוצות באזור ובמערב המקבלות את הנרטיב של “הכיבוש הישראלי הדורסני” ולתייג את המחאות בישראל כסממן נוסף של השסע הפנימי גם בסוגיה זו.
• לעמעם ולהחליש את איומי התקיפה של ישראל ובעלות בריתה נגד מתקני הנשק להשמדה המונית (גרעין, טילים). בעיצומו של משבר פנימי חשוב למשטר לייצר שכנוע עצמי, לחזק את הלכידות הפנימית ולהציב דימוי של עוצמה אל מול האיום החיצוני (מאמץ זה השתקף בין היתר בניסיונות להמעיט מן הנזק שנגרם בתקיפה באיספהאן). דימוי זה מאפשר, לכאורה, המשך המיזם הגרעיני ללא חשש.
• להשוות את המחאות הציבוריות באיראן לאלה שבישראל ולרמוז כי הראשונות דועכות ובכך להציגן ככושלות, בעוד שהקרע בישראל מתעצם.

היומון “כיהאן” טען (6 בפברואר) בנושא כי “המחאות הנוכחיות בישראל שונות מקודמותיהן. כבר הרבה שבועות שעשרות אלפי תושבי השטחים הכבושים [בראיית המשטר באיראן, פלסטין כולה מהים עד הנהר היא שטח כבוש] מפגינים נגד הממשלה הדיקטטורית והפשיסטית של נתניהו”. הוא מייחס חשיבות לכך שמחאות אלה מתקיימות בערים רבות ולא רק בתל אביב – כנראה כהד לכך שבמערב עוקבים אחר היקף המחאות באיראן ופריסתן. העיתון מציין שהמפגינים נשאו שלטים כמו “ממשלת נתניהו מסוכנת לשלום העולמי”. המחאות בישראל מקיפות שכבות, איגודי עובדים ומגזרים רבים, שלמרות חילוקי דעות פוליטיים מאוחדים בדעתם כי ממשלת נתניהו מסוכנת. טייסים, רופאים, סטודנטים ופועלים מפגינים יחד, והדבר מגביר את התחושה כי בקרוב תפרוץ מלחמת אזרחים. הדבר יצר קיפאון בעשייה של הממשלה הציונית של נתניהו כי היא נקרעת בין המפגינים לבין חבריה הקיצוניים כמו בן גביר, שאינם מרוצים מהביצועים החלשים של נתניהו בסוגיה הפלסטינית. נראה כי דווקא החברים הקיצוניים בממשלת נתניהו עלולים להפיל אותה תוך חודשים ספורים. נתניהו וחבריו החריפו את המצב “עד כדי כך שטייס ציוני מאיים במפורש לרצוח אותו”.

יומון זה גם ציטט (31 בינואר) את דברי רוה”מ לשעבר אהוד ברק שאמר כי “ישראל עלולה שלא להגיע לגיל 80, כי היא אט אט הופכת לחבית חומר נפץ”. לשיטתו של המשטר האיראני, אמירה זו כנראה נובעת מהמחאות הרחבות נגד הממשלה החדשה של נתניהו, אך גם מכישלון מדיניות אגרוף הברזל מול האוכלוסייה הפלסטינית והזרמים המתנגדים בתוכה: בכל יום הציונים נתקלים במבצעים של הפלסטינים האמיצים שאינם נרתעים ממוות והם חסרי אונים אל מול הפעילות הזו, מה שהביא את השר לביטחון לאומי החדש, בן גביר, לאיים כלפי הפלסטינים הנאבקים בעונש מוות על ידי כיסא חשמלי ובהרס בתיהם”.

במקביל, אתר “נור ניוז” התמקד במחלוקת סביב קידום הרפורמה המשפטית בישראל ופרסם (16 בינואר) מאמר תחת הכותרת “ירידה משמעותית באמון הציונים בעתיד המדינה העברית”, ובו הדגיש כי “על רקע הביקורת הנרחבת וההפגנות המופנות נגדו ונגד ממשלתו אמר ראש ממשלת הכיבוש, בנימין נתניהו, כי מיליוני ציונים הצביעו בעד הרפורמות המתמשכות במערכת המשפט, בעוד שהנשיא הרצוג אמר שהוא פועל מאחורי הקלעים למנוע קרע היסטורי בין הציונים, וקורא לסילוק מהיר של מצב החולשה שפקד את המדינה”.

כמו כן, האתר מתייחס למה שמכונה “סולם האופטימיות השנתי” שמוציא המכון הישראלי לדמוקרטיה, ולטענתו נחשף כי רוב הישראלים אינם סומכים על מוסדותיהם ורק 49% מהם בוטחים בעתידה של המדינה. ראוי להדגיש, בהקשר זה, כי על פי התפיסה האיראנית ישראל היא למעשה “משטר ציוני” שמוסדותיו נאכפו בכוח על היהודים (שאינם עם אלא עדה דתית).

במאמר תחת הכותרת “אין דבר כזה שמאלני, מרכזי או ימני בממשלת ישראל” כתב (20 בינואר) עורך האתר “נור ניוז” של המועצה לביטחון הלאומי האיראנית בשפה העברית כי “לא משנה מי מנהיג כל ממשלה ישראלית חדשה ומה האידיאולוגיה של אותה ממשלה, הכיבוש הישראלי תמיד יתבסס על מערכת של קולוניאליזם ומתנחלים”. לשיטתו של המאמר, “זה ימשיך להיות כך ויהי מה עד שחרור פלסטין”.

השלכות למדיניות ישראל

מאמצי הדה-לגיטימציה של איראן נגד ישראל, והניסיון לנצל את חילוקי הדעות והמחאות בישראל לקידום המטרות האנטי-ישראליות בזירה הפנימית והבינלאומית, מחייבים את ממשלת ישראל לשוב ולשדר (במעשה ובמסרי הסברה) כי השיח הפנימי אינו גורע מיכולתה לפעול להגנה על אינטרסים חיוניים, בשותפות עם ארה”ב ומדינות האזור או בכוחות עצמה. אין דין הפגנות ושיח ציבורי, חריפים ככל שיהיו, כדין מחאות נגד עריצות במשטר לא דמוקרטי – הבחנה הנעדרת מן הקו התעמולתי האיראני.

בהקשר זה, צריך להימשך המאמץ לרתום גופים בינלאומיים לגינוי השיח האיראני האנטי-ישראלי, ולמקד את תשומת הלב של העולם המערבי בפעילותה החתרנית של איראן נגד מדינות המערב, בתפקידה בסיוע לרוסיה בהרס תשתיות והרג אזרחים באוקראינה וכן בפגיעתה הברוטלית בזכויות אדם כלפי אזרחיה במהלך המחאות האחרונות.

סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר

תמונה: IMAGO / ZUMA Wire / Eyal Warshavsky