חיבוק הדוב של ארצות הברית – אין ארוחות חינם

התמיכה האמריקנית בישראל היא ללא תקדים, אבל היא מצביעה על תלות בארה"ב, פוגעת בהרתעה הישראלית ובחופש הפעולה שלה.

ארצות הברית נרתמה למלחמה של ישראל מהרגע הראשון. כבר בנאומו הראשון של הנשיא ביידן לאחר המתקפה הברברית של חמאס הוא הבטיח תמיכה בלתי מסויגת בישראל, והשווה את חמאס לדאע"ש. בנאומו הוא הודיע על סיוע צבאי נוסף לישראל הכולל חימוש ומיירטים לכיפת ברזל, וציין שארצות הברית תוודא שלא ייגמרו לישראל המשאבים החיוניים למלחמה. בנאומו היה קשר מרומז גם לצורכי התקצוב לאוקראינה כשקרא לקונגרס לממן דרישות ביטחון של שותפות קריטיות. עוד הורה הנשיא ביידן על שליחה של כוח משימה בראשות נושאת מטוסים למזרח הים התיכון, ובהמשך על הצטרפות של נושאת מטוסים נוספת. זאת במטרה להקרין עוצמה ולהרתיע את איראן וחיזבאללה מלהצטרף למערכה.

אין ספק שארה"ב עומדת לצד ישראל באופן מרשים ומעודד ביותר, ובאופן תקדימי במאפיינים שלא הכרנו בעבר. מעבר לביקוריהם של מזכירי ההגנה והחוץ של ארה"ב, מזכיר המדינה האמריקאי השתתף במפגש ארוך עם הצמרת הביטחונית של ישראל במסגרת קבינט המלחמה, ולאחריו גם נשיא ארצות הברית שהגיע לישראל. ביטחון ישראל חשוב ביותר לארה"ב והיא אולי נכונה להילחם לצידה, אם ייווצר הצורך.

מעבר לכל אלו, ההתייצבות הצבאית והמדינית המרשימה של ארה"ב לצד ישראל ובים התיכון היא גם מענה הכרחי לשימור האינטרסים החיוניים של ארה"ב באזור ומחוצה לו. לממשל האמריקאי ברור שהתרחבות העימות וגלישתו לממדים אזוריים יקרינו גם על זירות אחרות, אוקראינה וים סין הדרומי. איראן, שעומדת מאחורי האיום להרחבת העימות, נתמכת על ידי רוסיה וסין, ושיתוף הפעולה בין השלוש בא לידי ביטוי גם בשדה המערכה באוקראינה. הכלת העימות באזורנו היא אינטרס אמריקאי עליון, והשאלה המטרידה בעת הזו היא האם האינטרס האמריקאי הזה גם יכתיב צעדי ריסון שיקשו על ישראל להצליח להשלים את המשימה ברצועת עזה.

החיבוק של ארצות הברית לישראל בהחלט מעודד, אלא שגם אם יש בו כדי להקרין עוצמה ואולי הרתעה כלפי המרחב, הוא גם משדר סוג של חולשה. עומק המעורבות האמריקאית וההתבטאויות של בכירים ישראלים בנוגע למחויבות האמריקאית להתערבות במקרה הצורך עלולים לשדר חוסר אמון ביכולותיה העצמאיות של ישראל להגן על עצמה. מאפייני התמיכה האמריקאית, בעיקר בעומק המעורבות של בכירי הממשל ובכללם הנשיא, מייצרים את התחושה כי יש בארצות הברית חוסר אמון בנוגע ליכולת העמידה הישראלית, או לחילופין חשש מפני התגובה הישראלית העלולה להוביל להסלמה שתסכן את האינטרסים האמריקאים. התמיכה האמריקאית הופכת לסוג של "חיבוק דוב", שעלול לצמצם במידה רבה את מרחב הפעולה הישראלי הן במישור הצבאי והן בהתנהלות לגבי סוגיית החטופים, שביניהם גם אזרחים אמריקאים. כך למשל הרעיון של שחרור אזרחים זרים בלבד מבין החטופים הוא בעייתי הן מבחינה מוסרית (הגיון הסלקציה המעוות) והן מבחינה מבצעית, ויש בו כדי להחליש את מנופי הלחץ על חמאס. חמאס כבר הודיע שהוא יעשה מאמץ לשחרר חטופים בעלי אזרחות זרה, ובדרך זו לשפר את הלגיטימציה שלו בקרב מדינות המערב.

חשוב לזכור שאין חפיפה בין האינטרסים הישראליים לאינטרסים האמריקאים בעלי האופי הגלובלי. האינטרסים האמריקאים יגברו, כפי שקרה גם במלחמת יום הכיפורים בעת המצור על הארמיה המצרית השלישית. הנוכחות האמריקאית ומאפייניה בעת הזו חשובים, אבל גם מקרינים חולשה ישראלית ופגיעה ביכולת ההרתעה הישראלית. ייתכן שיש מי שחשים ביטחון רב יותר ויתר נוחות ממעורבות אמריקאית כל כך עמוקה, בין היתר בגין חוסר אמון קשה כלפי ההנהגה הישראלית הנוכחית, אלא שזה כרוך במחיר של חולשה המוקרנת פנימה כלפי החברה הישראלית, הנתונה ממילא במשבר אמון קשה כלפי הנהגת המדינה ומוסדותיה.

מרחב התמרון הישראלי מוגבל, ומתכנס מתחת למטרייה של הגיבוי האמריקאי. המגבלה נובעת מתג המחיר ההכרחי הנלווה למעורבות מסוג זה, ולעמידה המוצהרת והמשמעותית של ארה"ב לצד ישראל. "אין ארוחות חינם". האמריקאים פה גם כדי להבטיח את האינטרסים החיוניים שלהם באזור ובזירות אחרות, שתושפענה מההתפתחויות האזוריות. ההקשר הגלובלי רחב ומורכב, וישראל היא חלק ממערכה רחבה הרבה יותר המונהגת על ידי ארה"ב והאינטרסים שלה.

ארה"ב אינה לבד לצד ישראל. מדינות מערביות נוספות מביעות סולידריות, בעיקר גרמניה, צרפת ובריטניה. כל אלו תומכות, לעת עתה, בהכרח שבשלילת היכולות הצבאיות של חמאס. למרות ההקבלה בין חמאס לבין דאע"ש, שמתקבעת כמוסכמה, המקרה של חמאס שונה, ככל שמדובר בקהילה הבינלאומית. דאע"ש נתפס כאיום על כל העולם המערבי, לעומת חמאס הנתפס כאיום רק על ישראל. לאור זאת הוא ממשיך ליהנות מלגיטימציה בחלק ממדינות העולם המערבי. טרם חלחלה ההבנה שהאיום שישראל מתמודדת מולו הינו קצה הקרחון של איום גלובלי – האסלם הקיצוני. מדובר באיום נרחב, וישראל נלחמת גם את מלחמת העולם המערבי החופשי ומציבה מחסום בפני פלישת הברברים ללב הציביליזציה המערבית.

הסיוע האמריקני באמצעי לחימה הינו קריטי להצלחת המלחמה, ובעיקר ליכולת לנהל את המשאבים לקראת העימות עם חיזבאללה. אולם, עדיף שהמנהיגים הישראלים ייתנו עדיפות לאינטרסים החיוניים של מדינת ישראל. נדמה שארצות הברית טרם הפנימה את הבעייתיות שבתפיסה המסורתית שלה בהקשר של תפקידה של הרשות הפלסטינית כחלק מהפתרון, ויש מי שאומרים שם שגורמי הרשות יוכלו לקבל אחריות על עזה לאחר השמדת החמאס. קשה יהיה למצוא בישראל גורם אחראי שיקבל תפיסה זו לאחר הפוגרום בשמחת תורה.

מקבלי ההחלטות בישראל צריכים לעמוד על שני עקרונות מול בעלי הברית שלה בארצות הברית. הראשון – מדינת ישראל תמשיך להילחם עד להשמדת כל היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס ושאר ארגוני הטרור ברצועת עזה, ותעמוד על חיסול הנוכחות של חמאס ברצועה, בדומה למה שעשו בעלות הברית בגרמניה אחרי מלחמת העולם השנייה בגרמניה. העיקרון השני – האחריות הביטחונית המוחלטת ברצועת עזה תישאר בידי ישראל לשנים רבות, על כל המשתמע מכך.

אכן אין ארוחות חינם, ויש מחיר לתמיכת ארצות הברית בישראל. אולם במציאות שנוצרה לאחר המתקפה על עוטף עזה, אסור לנו להתפשר. המבחן העליון יהיה בחזרת היישובים בעוטף עזה לתפארתם כקדם ותנופת פיתוח התיישבות חדשה באזור, ואלה יתקיימו רק על ידי הביטחון שצה"ל וארגוני הביטחון יספקו.

סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר

תמונה: IMAGO / ZUMA Wire / Cameron Smith / White House