למרות הקונצנזוס הבינלאומי הרחב באשר לצורך בכך שחמאס יוותר על השלטון ברצועת עזה ויתפרק מנשקו, לא ניתן להשיג זאת ללא שימוש בכוח צבאי. לפיכך, כיבוש העיר עזה, המעוז האחרון של חמאס, הכרחי להדחת חמאס מהשלטון ולכך שישראל תיתפס באופן חד-משמעי כמנצחת במלחמה שהחלה ב-7 באוקטובר 2023.
לאחר כמעט שנתיים של לחימה בחמאס בעזה, דחיקת חיזבאללה מהגבול הצפוני של ישראל והחלשתו המשמעותית, פגיעה בצבא הסורי, וכן הרס המתקנים הגרעיניים המרכזיים של איראן, ישראל עדיין אינה יכולה לטעון שניצחה במלחמה. אלו המביעים קורת רוח מתוצאות המלחמה עד כה והחושבים שאפשר להפסיקה סובלים מקוצר ראייה אסטרטגי. מלחמה זו אינה קרב אגרוף שבו אפשר לנצח בנקודות. בעזה, שבה ייקבע הניצחון, נדרש נוק-אאוט.
היסטורית, הצד המפסיד בקרב עוזב את שדה הקרב. הצד המובס, חמאס, צריך לעזוב את עזה. תמונת הניצחון מסתכמת בספינות המפנות את שרידי צבא הטרור של חמאס ליעד אחר (טורקיה, אלג'יריה או קטר). זהו הסיום הגרפי הרצוי למלחמה, המזכיר את הגירוש של 14,000 מחבלי אש"ף ביולי 1982 מלבנון לתוניס. ללא גירוש החמאס – שפירושו ניצחון חד-משמעי – ישראל מפסידה את המלחמה.
עד כה, המאזן של המלחמה בחמאס מעורב. האיום המיידי של חמאס על ישראל חדל להתקיים. חמאס אינו ערוך עוד לאורך גבול ישראלואינו יכול לתקוף קרקעית יישובים ישראליים. , ישראל גם פגעה קשות ביכולותיו לייצר ולשגר טילים. חמאס איבד את רוב השטח שהיה בשליטתו ברצועת עזה, וכן כ-20,000 מאנשיו. אלפים רבים נפצעו. העקירה המאסיבית של האוכלוסייה, שהועברה ברובה לאזורים הומניטריים מוגדרים, לוותה בהרס עצום כיוון שכמעט בכל בית נמצא נשק והיה פיר המוביל למנהרה.
הלחימה בשטח בנוי בעזה, כמו גם הלוחמה המסובכת בתת-קרקע, האריכו את משך המלחמה. ההתערבויות של ממשל ביידן בניהול המלחמה ומניעת אמצעי לחימה לישראל גם הן הפריעו. כמו כן, הפסקות האש לשחרור חטופים גם הן האריכו את המלחמה.
כל זה מאפשר לחמאס לטעון לניצחון. ההתנגדות (המוקאוומה), המגולמת על ידי חמאס, שרדה כמעט שנתיים את התקפותיה של ישראל, הכוח הצבאי החזק ביותר במזרח התיכון ועדיין מחזיק בעיר עזה. חמאס ניצח במלחמת התעמולה, והפיץ בהצלחה את השקרים שישראל מרעיבה את תושבי עזה ואף מבצעת רצח עם. היו לו הצלחות בזירה הדיפלומטית שגרמו לבידוד גדול יותר של ישראל בזירה הבינלאומית. הישגו האסטרטגי הגדול ביותר היה הצתת מלחמה רב-זירתית נגד ישראל – מטרה היסטורית של התנועה הלאומית הפלסטינית.
בנקודת זמן זאת, ישראל אינה יכולה לטעון לניצחון. יתרה מכך, הזמן אוזל לישראל. העולם אינו אוהב מלחמות ארוכות, ולא ברור כמה זמן תיהנה ישראל מגיבוי אמריקני איתן.
לכן, ישראל חייבת לבצע התקפה חזיתית נחושה ומהירה לכיבוש העיר עזה כדי להקדים התערבות בינלאומית לעצירת המלחמה, ולהשיג ניצחון ברור. ישראל מכירה היטב מה שמכונה "השעון המדיני" – הזמן הזמין להשגת מטרות צבאיות לפני שהאו"ם או ארה"ב דורשים הפסקת אש. יצחק רבין, ראש הממשלה ושר הביטחון, הודה שהוא הורה על פעולות צבאיות להשגת מטרות צבאיות במהירות תוך סיכון של חיי חיילים כדי להקדים את "השעון המדיניי". לפיכך, מצור סבלני על העיר עזה אינו חלופה להשגת ניצחון.
הניצחון נחוץ כמענה הולם בשלוש זירות: הזירה הפלסטינית; הזירה האזורית המזרח-תיכונית והזירה העולמית.
ב-7 באוקטובר, חמאס לא יזם רק עוד סיבוב אלימות נגד ישראל. הוא התכוון להרוס את המדינה היהודית על ידי הפעלת "טבעת האש" שהקימה איראן. המענה המידתי צריך להיות תבוסה מכרעת. ישראל חייבת לאותת על נחישות להילחם, על נכונות לספוג אבדות ולחוות כאב במלחמה הממושכת עם הפלסטינים.
בכל מלחמה מתקיימות שתי משוואות: הראשונה מתייחסת לשאלה מי יכול לגרום יותר כאב לצד השני. ברור שלישראל יש עליונות בנושא זה. המשוואה השנייה, לא פחות חשובה, עוסקת במי יכול לספוג יותר כאב. עד כה, הפלסטינים הפגינו יכולת גדולה לעמוד בכאב ובסבל. תודעת הסבל והקורבנות אף הפכה לחלק מהזהות הקולקטיבית הפלסטינית. התבוסות המצטברות לא הובילו לשינוי בהתנגדות הבסיסית של הפלסטינים לקיומה של המדינה היהודית. יתרה מכך, הם, כמו אויבים אחרים של ישראל, מאמינים שהחברה הישראלית חלשה, מה שנותן תקווה שישראל תקרוס תחת משקל הסכסוך האלים. המטאפורה הידועה ביותר לתפיסה כזו היא דימוי קורי העכביש. השסעים הפוליטיים בעקבות הניסיון לערוך רפורמה משפטית והאובססיה בנושא החטופים מאששים דימוי של חברה מפולגת וחלשה. ישראל חייבת להוכיח חוסן לאומי, ושאין בדימוי המיוחס לה ממש על ידי דבקות במטרה למוטט את שלטון החמאס.
הניצחון – גירוש חמאס – נחוץ גם לצורך המעבר ל"יום שאחרי", תהא משמעותו אשר תהא. בכל מקרה, ברור שאין "יום שאחרי" אם חמאס ממשיך להחזיק בנשק בעזה. אף אחד לא יבוא לשמור על החוק והסדר תוך נטילת הסיכון להיחשף לטרור של חמאס.
ברמה האזורית, חשוב להביס את חמאס מכיוון שהוא ענף של האחים המוסלמים – ארגון אסלאמיסטי קיצוני אנטי-מערבי ואנטי-ישראלי. החמאס הוא היחיד בין ארגוני-הבת של האחים המוסלמים שהקים ישות עצמאית על שטח הסמוך למדינת ישראל. רצועת עזה היא המסלול ההיסטורי לפלישות לארץ ישראל מהדרום, ומהווה קרש קפיצה להרס של ישראל.
הניצחון על החמאס גם מחזק את היציבות האזורית ואת הסכמי השלום עם ישראל. כל המשטרים של המדינות שיש להן הסכמי שלום עם ישראל – מצרים, ירדן, איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו – מתעבים את חמאס. כל המדינות הללו, וגם ערב הסעודית, רואות באחים המוסלמים ובקטר, התומכת הכספית שלהם, סכנה למשטריהם וגורם הרסני ליציבות האזורית.
תבוסת חמאס גם מונעת מקטר את תפקיד המתווך ומחלישה את הנסיכות. רשת התקשורת שלה, אל ג'זירה, היא שופרשל האחים המוסלמים, המפיץ בתוקפנות תכנים אנטי-ישראליים ואנטי-מערביים.
ניצחון על חמאס יהווה מכה לציר הרדיקלי הסוני העולה. בעקבות החלשת הציר השיעי בהנהגת איראן, על ידי ישראל, טורקיה בהנהגת ארדואן מנסה למלא את החלל. ארדואן מהווה גרסה טורקית של האחים המוסלמים. טורקיה היא מדינה חזקה עם נוכחות צבאית בכל רחבי המזרח התיכון. לטורקיה יש שאיפות הגמוניות המונעות על ידי דחפים אסלאמיסטיים ונאו-עות'מניים. היא נתמכת על ידי העוצמה הפיננסית של קטר. הציר הסוני הקיצוני בהנהגת טורקיה וקטר יכול להפוך למסוכן יותר מהסהר השיעי האיראני.
תבוסת חמאס תמנע גם את הופעת אגם אסלאמי במזרח הים התיכון. עזה בשליטת חמאס, רצועת חוף לאורך הים התיכון, נתמכת על ידי טורקיה – מעצמה ימית במזרח הים התיכון עם נוכחות צבאית במדינות ים תיכוניות נוספות כמו צפון-קפריסין, לוב וסוריה. טורקיה מגבירה את מעורבותה בלבנון, גם היא על חוף הים התיכון. גם מצרים, השוכנת לאורך הים התיכון, עלולה להצטרף לאגם האסלאמי אם האחים המוסלמים, הכוח הפוליטי החזק ביותר במדינה, יחזרו לשלטון.
תבוסת חמאס חיונית גם מנקודת מבט גלובלית. היא תקטין את כוח המשיכה של ארגוני המוסלמים הקיצונים מעבר למזרח התיכון אשר תומכים בסדר היום של חמאס. תאים של מוסלמים קיצוניים פעילים באירופה, בדרום ודרום-מזרח אסיה, באמריקה הלטינית ובצפון אמריקה.
מוסלמים קיצוניים, בין אם סונים או שיעים, הם הברברים המודרניים המחויבים להרס המערב. גורמים אסלאמיסטיים במערב משתפים פעולה עם השמאל הרדיקלי במסגרת הברית האדומה-הירוקה. סיום המלחמה בעזה עם ניצחון ישראלי הוא מכה לאיום של הברית האדומה-ירוקה על ישראל ועל הציוויליזציה המערבית.
ניצחון של ישראל על חמאס יהיה זריקת תקווה לשמרנים ולאלו הדוגלים ברעיון הלאומי בעולם החופשי, שרובם רואים בישראל מעוז מערבי בשכונה אלימה. הברית האדומה-ירוקה חולקת את אותה השקפה, וזו אחת הסיבות לתמיכה בחמאס.
לבסוף, ההיסטוריה נכתבת על ידי המנצחים. לפיכך, אין לישראל ברירה אלא להילחם בנחישות גם אם נצטרך לשלם מחיר גבוה עבור השגת הניצחון. העבודה שהחלה ב-7 באוקטובר חייבת להסתיים.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
