ביקורו של שר החוץ האפגני בפועל, מוולווי אמיר חאן מוטאקי, בניו דלהי (9–16 באוקטובר), מסמן תפנית פרדיגמטית במדיניות החוץ של הודו כלפי אחת משחקניות המפתח בזירה האסטרטגית האזורית. אירוע זה, שהוא חלק ממאמץ יזום ״לאתחל״ את היחסים עם משטר הטליבאן, ממחיש דיפלומטיה פרגמטית רב-רובדית אמיצה המונעת על ידי אינטרסים ריאליים. הגישה ההודית מאזנת בין היעדר הכרה פורמלית מלאה במשטר, מחד גיסא, לבין הכרה מעשית במציאות הגאופוליטית בשטח, מאידך גיסא. במהלך הביקור נדונו נושאי ליבה, כגון תמיכתה של הודו בתהליך הפיתוח האפגני וקידום הסחר הדו-צדדי. ההסכמה העקרונית על שדרוג מעמד המשלחת בקאבול לרמת שגרירות רשמית מבשרת על שינוי בתפיסה ההודית לגבי הגאופוליטיקה האזורית ולגבי האופן שבו ניו דלהי מבקשת לנהל את הסיכונים במרחב האסייתי המורכב.
היחסים ההיסטוריים בין הודו לטליבאן התאפיינו בעוינות מובנית, שהייתה מוּנעת משיקולים אידאולוגיים וביטחוניים. ניו דלהי ראתה בטליבאן אויב מובהק לאינטרסים שלה, בעיקר בשל האידאולוגיה הקיצונית שלה והקשרים ההדוקים עם הממסד הצבאי והמודיעיני של פקיסטן. בהתאם לכך, הודו תמכה בברית הצפונית במהלך מלחמת האזרחים באפגניסטן (1996–2001), ולאחר מכן הפכה לשותפה אסטרטגית מרכזית של הממשלה שנתמכה על ידי המערב לאחר 2001.
עמדה זו גבתה מחיר דמים כבד, כאשר הטליבאן ושלוחיו ביצעו פיגועים נגד נכסים ואזרחים הודיים באפגניסטן, ובכללם הפיגוע בשגרירות הודו בקאבול (2009) והמתקפה על הקונסוליה ההודית (2014). על רקע זה, לאחר 2001 עסקה הודו באופן פעיל בבניית יכולות של כוחות הביטחון האפגניים, כחלק מאסטרטגיה מקיפה שמטרתה למנוע את הפיכת אפגניסטן למרכז טרור אזורי.
עם עליית הטליבאן לשלטון ב-2021 נקטה הודו תחילה מדיניות של הימנעות מהכרה; היא סגרה את שגרירותה, ומשטרו של מודי תייג את הטליבאן כגורם טרוריסטי, לצד המבוכה שנגרמה עם מעצרם של הודים שתמכו פומבית בניצחון הטליבאן. אולם כעבור כשנה נרשם שינוי פרגמטי כאשר ניו דלהי הפעילה את השגרירות במתכונת מצומצמת, תוך שמירה על מעורבות – בעיקר באמצעות סיוע הומניטרי.
על הקשר המחודש עם הטליבאן ניצח דיפלומט הודי מחונן, ג׳יי פי סינג, שכיום מכהן כשגריר הודו בישראל. מאז נבנו יחסים אלו באיטיות מדודה. מפגש מרכזי שהוביל להאצת היחסים התקיים בחודש ינואר 2025 בדובאי בין המזכיר המדיני של הודו, ויקרם מיסרי, לבין מוטאקי. בחודש אפריל האחרון ניצל הטאליבן הזדמנות חשובה להוכיח את מחויבותו לניו דלהי באמצעות גינוי הטבח בקשמיר שגבה את חייהם של 26 בני אדם. הטליבאן ממשיך להחזיק בקו דומה, ובמהלך הביקור ההיסטורי של מוטאקי נשמעו הצהרות בסגנון דומה מצידו, דוגמת ״תמיד נעמוד לצידה של הודו״; ״לעולם לא נלך כנגד הודו״; ״לא נאפשר פעילות אנטי-הודית״. ההתחייבות האחרונה של ממשלת אפגניסטן בראשות הטליבאן לא לאפשר שימוש באדמת אפגניסטן נגד הודו מסמנת שיתוף פעולה מתפתח נגד טרור על רקע מציאות משתנה.
הודו ממשיכה למנף את הסיוע ההומניטרי שלה ככלי מרכזי ששימש בעבר להתנגדות לטליבאן, וכיום הופך לכלי להידוק היחסים עימו. במהלך הביקור הודיע שר החוץ ההודי, ג'יישאנקר, על הרחבת הסיוע לפיתוח לאפגניסטן, שיכלול בין היתר בניית מקלטים עבור פליטים שהוחזרו בכוח מפקיסטן ואיראן. מאז אוגוסט 2021 סיפקה ניו דלהי כמויות ניכרות של ציוד, כולל 50,000 טון חיטה, חומרי הדברה, ויותר מ-300 טון של תרופות וציוד רפואי, תוך שיתוף פעולה עם משרד האו"ם לסמים ופשיעה (UNODC). במקביל להרחבת הסיוע עלתה גם סוגיית הוויזות ונדונו הקלות במתן ויזות לאפגנים, במטרה לעודד את הצעירים לצאת וללמוד במוסדות הלימוד המתקדמים שמציעה הודו. כבר באפריל האחרון נרשם שינוי עדין, אך משמעותי, בתחום. לאחר ארבע שנים של הקפאת תהליכים הציגה הודו ״ויזה אפגנית חדשה״ הכוללת כעת קטגוריות חיוניות כגון ויזות סטודנט, עסקים ורפואה, ובכך מסמנת את רצונה של הודו להעמיק את הקשרים הכלכליים והבין-אישיים, ולאפשר שיקום ההון האנושי במדינה.
ביקורו של שר החוץ האפגני בפועל, מוטאקי, בניו דלהי, מהווה ציון דרך דיפלומטי יוצא דופן המעיד על הפרגמטיזם האסטרטגי והיצירתיות של הממשל ההודי בניהול סביבתו הקרובה. בניית יחסים מחדש עם משטר הטליבאן דרשה מניו דלהי זהירות יתרה במישור הנרטיבי, כדי למנוע תגובת נגד מבית ומחוץ. שכן השינוי מאתגר את הנרטיב ההודי הרשמי המציג את המדינה כמעצמה דמוקרטית, מתפתחת ומתקדמת, ומוסיף מורכבות סביב שאלת העקרונות הדמוקרטיים והיחס לזכויות נשים ומיעוטים – נושאים שהעלו ספקות לגבי הלגיטימיות המוסרית של המעורבות ההודית במהלך הביקור.
אירועי הביקור סיפקו דוגמה אופרטיבית למתח שבין פרגמטיזם דיפלומטי לעקרונות פנים-מדינתיים. במהלך מסיבת עיתונאים עם שר החוץ האפגני נאסרה השתתפותן של עיתונאיות, מה שעורר סערה ציבורית וביקורת פנימית חריפה מצד עיתונאים ופוליטיקאים הודים על אוזלת יד ממשלתית לכאורה. הממסד ההודי נדרש לתגובה מהירה: תוך 48 שעות כונסה ״מסיבת עיתונאיות״ שבה הוצג האירוע כ״תקלה טכנית״ והובהר כי ההדרה לא הייתה מכוונת. אף על פי שהממשלה ניסתה לנטרל את המשבר, התקרית שימשה אבחה ראשונה וצפויה להזנת האופוזיציה בטענות בדבר כניעה ערכית למשטר הטליבאן, והצביעה על אתגר נרטיבי מתמשך בניהול יחסים עם גורמים המפרים זכויות אדם באופן בוטה.
אבל הדרך לקאבול לא תהיה חפה ממכשולים. בעוד שמשטר הטליבאן עשוי להיות המרוויח הבלתי צפוי מהסכסוך האחרון בין הודו לפקיסטן, יש אינדיקציות לכך שהוא אינו מנתק את קשריו עם שכנתו המזרחית. הוא אינו יכול להרשות לעצמו לעשות זאת מסיבות גאוגרפיות, שכן אפגניסטן, מדינה ללא מוצא לים, נותרה תלויה בפקיסטן לצורך זה; ובסופו של דבר פקיסטן הייתה אחת התומכות העיקריות של הטליבאן במהלך המרד נגד ממשלת אפגניסטן בתחילת שנות ה-2000. למרות הטלטלות האחרונות, גם אסלאמבאד מנסה לשדרג את קשריה עם קאבול, בסיוע סין, וייתכן שהיא עומדת על סף מינוי שגריר לקאבול, ואולי אף קבלת שגריר מהטליבאן. הקשרים בין הודו לאפגניסטן מאזנים את השפעתה הגוברת של סין במרכז אסיה ואת פעילותה המערערת של פקיסטן.
מכל מקום, למרות הביקור והתפנית שהוא מסמל נותרה החשדנות ההודית עמוקה, בשל הקשרים ההיסטוריים של הטליבאן האפגני עם ארגונים אנטי-הודיים כגון לשכר-א-טייבה וג'ייש-א-מוחמד, והחשש כי אפגניסטן תשוב לשמש כמקלט בטוח לחמושים.
אף על פי שפקיסטן הייתה בעבר תומכת מרכזית של הטליבאן במהלך המרד, יחסיה עם משטרם הפכו מתוחים ומורכבים עם תחייתו והתעצמותו של ארגון תחריכ-י-טליבאן פקיסטן (TTP) – "הטליבאן הפקיסטני" – לאחר חזרת הטליבאן לשלטון בקאבול. אסלאמבאד מאשימה כיום את הטליבאן האפגני במתן מקלט בטוח ובהפעלת מנגנון תמיכה עבור ה-TTP המאיים על ביטחונה הפנימי.
בתוך מציאות זו, עיתוי ביקורו של מוטאקי בדלהי, שהתרחש במקביל לניסיון חיסולו של מנהיג ה-TTP נור ואלי מחסוד בתקיפה אווירית פקיסטנית, אינו מצביע על תיאום אלא על שיקול דעת מודיעיני בצמרת הצבא הפקיסטני. הכישלון של ניסיון החיסול וההסלמה האחרונה בלחימה בין אפגניסטן לפקיסטן מדגישים את האתגרים הצפויים.
על אף המתיחות הנוכחית ביחסיה עם אפגניסטן, ניכר כי גם אסלאמבאד מפגינה גמישות אסטרטגית רב-כיוונית במדיניות החוץ שלה. דוגמה לכך היא הפגישה המשולשת שהתקיימה ביולי האחרון בקאבול בהשתתפות שרי החוץ של אפגניסטן, סין ופקיסטן, שמטרתה הייתה להעמיק את שיתוף הפעולה הכלכלי, ובכלל זה הרחבת המסדרון הכלכלי סין-פקיסטן (CPEC) אל תוך אפגניסטן.
מהלך זה משקף את ניסיונה של פקיסטן לשמר את שתה"פ האסטרטגי ארוך השנים עם סין, במקביל למאמצים להעמיק את היחסים עם ארצות הברית ואף לחתום על הסכם הגנה עם ערב הסעודית. מכלול התפתחויות זה יוצר דיסוננס אסטרטגי מובהק. לפיכך, השאלה המרכזית הנותרת פתוחה היא האם פקיסטן תוכל לקיים מערך יחסים כה סותר מבלי לפגוע במהימנותה, או באינטרסים המשתנים של שותפיה הבינלאומיים.
חידוש שיתוף הפעולה בסוגיית המסדרון הכלכלי של סין-פקיסטן מאותת על השפעה עמוקה יותר של יוזמת ״החגורה והדרך״ ותיאום ביטחוני באזור. חידוש זה מרחיב את טווח הפעולה של ההסכם לאורך הפריפריה המערבית של הודו, ועלול להסיט את הסחר האפגני מנתיבים הנתמכים על ידי הודו. התגובה הטובה ביותר של הודו תתמקד בהעמקת התחרות בתחום התשתיות והסחר על ידי שדרוג נמל צ'בהאר שבאיראן כחלק ממסדרון התחבורה הבינלאומי צפון-דרום (INSTC), תוך הרחבת גישת השוק עבור יצואנים אפגנים – ומכאן הקושי שישראל נתקלת בו במאמציה לשכנע את הודו לצנן את יחסיה עם איראן.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
