מבוא
אירועי הפלישה לא-סווידא שבדרום סוריה, שבהם נרצחו מאות רבות של דרוזים בידי כוחות צבא סוריים וחמושים בדואים הנתמכים על ידי המשטר, מהווים נורת אזהרה חמורה עבור ישראל. למרות הפעולה של צה"ל, שכללה תקיפות אוויריות על מטרות סוריות, לא נמנע הטבח המחריד, והכוחות הסוריים והבדואיים הצליחו לחדור לעיר ולבצע מעשי זוועה. אומנם הדרוזים הצליחו להשיב מלחמה, ובשלב זה נראה כי ידם על העליונה, בעיקר בשל הגיבוי הישראלי התקיף, אך הנזק כבר נגרם. אירוע זה חושף קווי דמיון מדאיגים לטבח ה-7 באוקטובר 2023.
יש סכנה שגורמים אחרים יקבלו השראה ויאמצו את המודל הזה. חשוב ללמוד מהאירוע את הלקחים הנכונים ולתרגמם לדרך פעולה שתבטיח ככל הניתן שאירועים דומים לא יישנו בגזרות אחרות.
המאמר מנתח את הסיכונים המתהווים לאפשרות של מתקפות ג'יהאדיסטיות על ישראל, תוך התמקדות בלקחים מאירועי א-סווידא. הוא בוחן את הזירות השונות שבהן קיים פוטנציאל להתלקחות דומה – גבול לבנון, גבול סוריה, גבול ירדן ויהודה ושומרון, ובתנאים מסוימים אף רצועת עזה – ומציע המלצות באשר לאופן ההתמודדות עם סיכון זה.
אירועי א-סווידא – אנטומיה של כישלון
בחודש יולי 2025 התרחשו עימותים קטלניים במחוז א-סווידא שבדרום סוריה, שבו מתגוררת רוב האוכלוסייה הדרוזית במדינה. העימותים פרצו לאחר שחמושים בדואים, הנתמכים על ידי המשטר הסורי בראשות אחמד א-שרע (אל-ג'ולאני), תקפו, שדדו ופצעו קשה תושב דרוזי. בתגובה עצרו הדרוזים גורמים בדואים והמתיחות הסלימה במהירות לעימותים מזוינים שכללו חטיפות, הפגזות ופגיעה ברכוש. לפי הדיווחים נרצחו או נהרגו יותר מ-1,300 איש, בהם למעלה מ-530 דרוזים, שחלקם הוצאו להורג באכזריות.
הפעולה של ישראל הצליחה לעת עתה למזער את הפגיעה בדרוזים והעבירה מסר לג'ולאני ולמדינות התומכות במשטרו כי ישראל לא תאפשר ירידה של כוחות המשטר דרומית לדמשק, ותעמוד על יצירת מרחב מפורז. עם זאת התקיפות לא הצליחו למנוע את הטבח, והכוחות הסוריים והבדואיים הצליחו לחדור לעיר ולבצע את מעשי הזוועה. ראשית נדרש לנתח את האירועים בא-סווידא בכמה היבטים:
מודיעין: אף שלא ברור אם היה לישראל מידע מקדים קונקרטי על כוונות גורמים אסלאמיים קיצוניים לתקוף את הדרוזים, הרי שהיה בידה מידע כללי על הכוונה לפגוע בהם, לאחר הטבח בעלווים ושורת הניסיונות לפגוע בדרוזים בשכונות הסמוכות לדמשק. ההנחה המוטעית הייתה שהמשטר הסורי לא יאפשר לאירוע כזה להתרחש, מכיוון שבאותו זמן ניהל משא ומתן עם ישראל על הסדרי ביטחון. ניתוח לאחור של תמונת המודיעין ופירושה על ידי גורמי ההערכה באמ"ן ובמפקדת פיקוד הצפון מטריד מאוד. במובנים מסוימים היא מזכירה את ההתנהלות מול המידע המודיעיני שהיה קיים ערב אירועי השבעה באוקטובר. תמונת מודיעין על האפשרות של פעולה של המשטר או של תומכיו הייתה ידועה, אולם ההערכה הייתה שלא יקרה דבר כי יש מגעים ושיחות מול המשטר.
אמנעה: בהעדר התרעה, לא הייתה גם מוכנות לביצוע פעולות אמנעה במרחבי הכינוס של הכוחות האסלאמיסטיים וכוחות המשטר. כך, אומנם בוצעו תקיפות של כוחות משטר בדרכם דרומה לא-סווידא ובהמשך גם תקיפות בלב דמשק ובמרחבים נוספים, אולם אלה באו באיחור ולא הצליחו למנוע את הטבח בדרוזים.
מבצעים: משהתקבלה הפקודה, החל צה"ל בסדרת תקיפות במרחב א-סווידא במטרה למנוע את הטבח בדרוזים. פעולות צה"ל בוצעו בנחישות, אולם נדמה שמודיעין למטרות (מטרות תשתית ומטרות זמן אמת) היה חסר. בסופו של דבר, תקיפות אלה לא היו מהירות ומקיפות מספיק כדי לעצור את הכוחות הסוריים והבדואיים מלהגיע לא-סווידא. במקביל, הייתה הערכות לקויה גם במרחב הגבול ברמת הגולן ומאות דרוזים ישראליים הצליחו לפרוץ את הגבול ולהיכנס לשטח סוריה כשבני משפחות מהכפר חדר עוברים לתוך ישראל, ללא שליטה ובקרה. אירוע כזה הינו בעל פוטנציאל נזק משמעותי, במקרה שאזרחים ישראלים היו נחטפים בתוך סוריה, או שבחסות המהומה היו אלמנטים עוינים חודרים לשטח ישראל.
סיוע לדרוזים: בעקבות האירועים החלה מדינת ישראל להעביר לדרוזים סיוע רפואי והומניטרי. ייתכן שהועברו גם אמצעים שיוכלו לסייע לדרוזים להגן על עצמם.
הצלחת הדרוזים בא-סווידא להשיב מלחמה ולבלום, גם אם בקושי רב, את הכוחות התוקפים מראה על חוסן העדה ועל יכולת התארגנות מהירה, אך היא אינה מפחיתה מהחומרה של הכשל הישראלי במניעת הטבח. אירוע זה מהווה תמרור אזהרה נוסף באשר לסיכונים הטמונים בהסתמכות על הנחות מוטעות ובחוסר היערכות מספקת לאיומים מתפתחים. האירועים גם מצביעים על העדר חשיבה מספקת תוך הסתמכות על ההנחה כי הסדרים דיפלומטיים עם משטר לא יציב ובעל שורשים ג'יהאדיסטיים כמו זה של א-שרע מספיקים לייצוב המצב, מבלי להיערך לתרחישים אחרים.
השוואה ל-7 באוקטובר – דפוס חוזר והשראה
אירועי א-סווידא חושפים דמיון מטריד למתקפת הפתע של חמאס ב-7 באוקטובר 2023. ניתוח הדמיון בין האירועים נדרש מאחר שהם עלולים לשמש השראה למתקפות נוספות בעתיד. הדמיון בין שני האירועים ניכר בכמה היבטים:
חדירה מהירה וקטלנית: בשני האירועים, הכוחות התוקפים השתמשו בניידות גבוהה ובאמצעים פשוטים יחסית (טנדרים, נשק קל) כדי לדלג על מכשולים, לחדור לעומק השטח ולגרום לנזק קטלני. מתקפת ה-7 באוקטובר הראתה כיצד כוחות מהירים יכולים לשבש מערכות הגנה מתקדמות, ואירועי א-סווידא שוב המחישו את האפקטיביות של שיטת פעולה זו מול יעדים שאינם מוגנים ואינם ערוכים לטרפד את המתקפה. בשני האירועים היה שימוש מכוון באכזריות ובהשפלת הקורבן.
קונספציה מוטעית: בשני המקרים, מערכת הביטחון הישראלית הסתמכה על הנחות שגויות. לפני ה-7 באוקטובר ההנחה הייתה שחמאס מורתע ואינו מעוניין בהסלמה, בין היתר בשל הקלות כלכליות שניתנו לעזה. באופן דומה, בא-סווידא ההנחה הייתה שהמשטר הסורי לא יאפשר התקפה על הדרוזים בשל רצונו להתחבר למערב והיותו בשיח עם גורמים בישראל.
כשל מודיעיני: בשני המקרים היו סימנים מקדימים שלא זכו לטיפול הולם; לאחר שלפני ה-7 באוקטובר התרעותיהן של התצפיתניות נתקלו בביטול, ובעקבות הטבח שהמשטר ביצע בעלווים באמצעות קבוצות ג'יהאדיסטיות (מרץ 2025), מצופה היה מהמודיעין שיהיה מודע לסיכון הגובר לפגיעה בדרוזים. למרות זאת המתקפה ועוצמתה באו כהפתעה מוחלטת, מה שמנע התארגנות מקדימה לתרחיש שכזה. הדבר דומה גם להפתעה בישראל מקריסתו המהירה של משטר אסד.
הצלחתם של חמאס ושל הכוחות הסוריים-בדואיים בא-סווידא מבחינת היכולת לחדור במהירות, לפעול באופן מבוזר ולגרום לנזק חמור, והכישלונות החוזרים ונשנים של המודיעין הישראלי במתן התרעה בזמן, מעלים את החשש שגורמים ג'יהאדיסטיים אחרים במרחב יאמצו את המודל הזה וינסו לשחזרו בזירות אחרות.
מהיכן יכולה לבוא הרעה?
למרות ההבדלים בין הגזרות השונות מבחינת יכולת ההתארגנות של גורמי טרור, ניתן לזהות כמה זירות שמהן יכולה להתפתח רעה דומה תוך ניסיון לאמץ מודלים ושיטות פעולה כפי שראינו בעזה ובסוריה.
לבנון: גבול לבנון נותר זירה מתוחה לאחר מבצע "חיצי הצפון" של צה"ל, שבו הושמדו אלפי נכסים של חיזבאללה וחוסל מנהיג הארגון, חסן נסראללה. למרות הסכם הפסקת האש שנחתם בנובמבר 2024, ועל אף פעולות אכיפה משמעותיות של צה"ל, חיזבאללה ממשיך לנסות לשקם את כוחו ולחדש את אחיזתו במרחב דרום לבנון. זירה זו מאפשרת לבודדים או קבוצות להתארגן ולשעוט למתקפה על אחד או כמה מיישובי הגבול, זאת למרות מרחב האבטחה החלקי שבו אוחז צה"ל בדרום לבנון.
סוריה: בגבול סוריה, צה"ל מחזיק במרחב אבטחה ברמת הגולן, אך האוכלוסייה העוינת במרחב זה, כולל התארגנויות פרו-איראניות, מהווה סיכון מתמיד. אירועי א-סווידא הראו כי כוחות המשטר הסורי וגורמים ג'יהאדיסטיים יכולים לפעול באופן מהיר ומפתיע, תוך ניצול חולשות בהגנה הישראלית. אם ניקח את אירוע פריצת הגבול על ידי מאות דרוזים שעברו לשטחי סוריה ודרוזים מהכפר חדר שנכנסו לישראל מבלי שכוחות צה"ל במרחב יצליחו לעצור אותם, לא מן הנמנע שאירוע הפוך יכול להתרחש גם כן.
ירדן: גבול ירדן הוא הגבול הארוך והפחות מוגן של ישראל. לצד ההחלטה על הקמת מכשול מתקדם שטרם מומשה, אין מרחב אבטחה, הכוחות הפרושים לאורך הגבול הארוך הינם מצומצמים, פחות מיומנים ומצוידים, ומהצד הירדני ישנו איום אסלאמי קיצוני מתפתח, כפי שהודגם בפיגוע ירי במעבר אלנבי בספטמבר 2024, שבו נרצחו שלושה ישראלים, ובפיגוע בנאות הכיכר באוקטובר 2024, שבו חדרו שני מחבלים משטח ירדן ופגעו בחיילי צה"ל במרחב היישוב.
יהודה ושומרון: למרות קיומם של מכשולים וגדרות, הטרור נמשך בזירה זו. יש חדירות תכופות של שוהים בלתי חוקיים, וכן פיגועי ירי, דקירה ודריסה. מאז תחילת מלחמת חרבות ברזל סוכלו למעלה מ-1,100 פיגועים משמעותיים, ונעצרו כ-4,700 מבוקשים. עם זאת, השימוש הגובר במטעני חבלה והמעורבות של איראן בהברחת אמצעי לחימה דרך ירדן מעלים את הסיכון למתקפות השואבות השראה מה-7 באוקטובר.
מה נדרש לעשות?
אירועי א-סווידא, בהמשך לאירועי ה-7 באוקטובר, מדגישים את הצורך בשינוי תפיסתי ובהיערכות מחודשת של מערכת הביטחון הישראלית. אף על פי שנדמה שעדיין לא היה תחקיר מסודר עם הפקת לקחים לאירועים בא-סווידא, ראוי יהיה להצביע כבר עתה על המלצות קונקרטיות לצמצום הסיכון לאירועים דומים בעתיד, בהתבסס על הלקחים שנלמדו:
שיפור המודיעין: נדרש להגדיר תחום כיסוי מודיעיני נפרד לאיום על חדירה לשטחי מדינת ישראל ולקיים מערך איסוף תומך שיוכפף בכל גזרה למפקד הגזרתי. מודיעין זה צריך לעסוק יותר ביכולות מאשר בכוונות, מבלי לוותר על הצורך במתן התראה מוקדמת, ובכלל זה בניית תשתית של שפה משותפת לתרחישי מתקפות ג'יהאדיסטיות במרחבי הסיכון השונים, וזאת תוך שימוש בטכנולוגיות מתקדמות כמו בינה מלאכותית וניתוח דפוסים. בהקשר זה, ובאופן רחב בהרבה מהאירוע הנקודתי בא-סווידא, עולה שוב הצורך לייצר מוקד הערכת מודיעין שיאתגר את הערכות אמ"ן. גוף שכזה צריך לקום מחוץ לצה"ל. המקום הסביר הוא במטה לביטחון לאומי, כגוף לאומי, או בחסות ועדת חוץ וביטחון כגוף פרלמנטרי המפקח על עבודת מערכת הביטחון.
מרחב אבטחה: יצירת מרחב אבטחה בכל אחד מגבולות המדינה של כמה מאות מטרים שבהם אין תנועה ואין תכסית ככל הניתן; מרחב המכוסה בתצפית ואש של כוחותינו, כזאת שאינה דורשת ערנות אנושית, אלא מתריעה על כל תנועה חשודה. מרחב אבטחה זה, בכל מקום שניתן, צריך להיות ממוכשל באמצעים הורגים (מוקשים ומטענים) שימנעו מעבר חופשי דרכו.
הקמת מכשולים מתקדמים: השלמת הקמת מכשול מתקדם בגבול ירדן וביהודה ושומרון שיכלול מערכות למניעת מעבר כלי רכב ורק"ם, וכן יכולות אש שטוחת מסלול. הקמת מכשול כזה יכולה לעכב באופן משמעותי ניסיונות פריצה, כולל הפעלת ארטילריה ומרגמות, כמו גם הפעלה של רחפנים תוקפים בשליטה ישירה של הכוחות הפועלים בשטח וללא תלות בהקצאה מהמפקדה הראשית.
הגנה התקפית: קביעת נהלים ברורים לפעולה התקפית מקדימה במקרה של ניסיונות חדירה, כולל הפעלת אש שטוחת מסלול ותלולת מסלול באופן מיידי וללא שרשרת אישורים מעכבת; תרגול התקפות-נגד מקומיות מהירות על ידי כוחות עתודה ניידים בכל גזרה.
אמנעה: ביצוע אמנעה על ידי אש אווירית ואש קרקעית כבר בעומק מרחב ההתארגנות של האויב ככל שהמודיעין מזהה מרחבים כאלה. האמנעה תהיה גם על צירי התנועה, בכלל זה אש לפגיעה ביכולת לנוע על צירים אלה. לצורך זה תופעלנה יכולות של חיל האוויר (קרב, מסק"ר, כטמ"ם) ויכולות של מערך הארטילריה ובכלל אלה תותחים, מרגמות ורחפנים תוקפים בשכבה נמוכה.
הוראות פתיחה באש: התאמת הוראות פתיחה באש שתאפשרנה ירי מיידי על כל מי שנמצא במרחב האבטחה ללא אישור, תוך מזעור הסיכון לפגיעה בחפים מפשע.
חיזוק מוצבים: בכל גזרה צריך לוודא שמוצבי כוחותינו ממוקמים ובנויים כמוצבים ולא כמחנות, מבחינת יכולת ההגנה עליהם וחיפוי הדדי באש ותצפית, תוך וידוא שכוח צה"לי הוא הקדומני בכל מרחב לפני היישובים האזרחיים. הוראות הכוננות במוצבים אלה צריכות להיות כמובן תואמות את הצורך המבצעי, כולל בחגים ובסופי שבוע.
עיבוי כיתות כוננות: נדרש לעבות את כוחות הכוננות בכל יישוב ולצייד אותן באמצעי לחימה נוספים שיוכלו לאפשר השהיה של ניסיונות חדירה עד להגעת כוחות התגבור. נדרש גם לתרגל תגבור הדדי של כיתות כוננות בין יישובים כדי לסייע במידת הצורך. יישובים סמוכי-גבול צריכים להיות מוגנים במכשול תואם נפרד, וצריך לוודא קיום כיתות כוננות מצוידות ומאומנות ביישובים אלה.
יכולות תגובה מהירה: בניית יכולת ותרגול של מתקפות-נגד מקומיות מול ניסיונות פלישה של כוחות ג'יהאדיסטיים. לצורך זה יש להחזיק בכל גזרה כוח עתודה נייד, בעל יכולת תגובה מהירה, ובכלל זה יכולת תגובה מהירה של רחפנים תוקפים והפעלה של אש לסיוע (אוויר וארטילריה) ורישום מקדים של המרחב למטרות מוכנות מראש, כפי שהדבר נעשה ברמת הגולן אחרי מלחמת יום כיפור.
התאמת טכנולוגיות: שילוב טכנולוגיות מתקדמות כמו רחפנים, מערכות סייבר וחיישנים תת-קרקעיים לזיהוי איומים; פיתוח מערכות נגד רחפנים ויכולות הגנה מפני מתקפות סייבר על מערכות הביטחון.
סיכום
אירועי סווידא וה-7 באוקטובר ממחישים שוב את הסכנה הטמונה בהסתמכות על קונספציות שגויות ובחוסר היערכות מספקת לאיומים מתפתחים, כולל הסיכון למתקפות ג'יהאדיסטיות על ישראל במתווה פלישה מהירה ומבוזרת, בייחוד בזירות לבנון, סוריה, ירדן ויהודה ושומרון. כדי למנוע אירועים דומים בעתיד על ישראל לשנות את תפיסת ההגנה שלה, כמרכיב בתפיסת הביטחון, תוך שימת דגש על מודיעין משופר ובחינה הדדית של תמונת המודיעין גם מחוץ לאגף המודיעין ולצה"ל, מרחבי אבטחה, פעולות אמנעה ותגובה מהירה. רק כך ניתן יהיה להבטיח שלקחי שגיאות העבר יתורגמו לביטחון משופר לאורך גבולות ישראל לעתיד.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
