ההבנה בישראל לגבי הסכנה מקטר צמחה בהדרגה והגיעה לבשלות גם בדעת הקהל. הקומה הבאה של תרגום למעשים מחייבת תכנון מעמיק, הבנה טובה יותר של הסכנה הקטרית וגיבוש דרכי התמודדות מתאימות מולה.
קטר היא מדינת אויב. ההכרה בכך נובעת משורה ארוכה של מיזמים ופעולות שקטר ביצעה ומבצעת נגד מדינת ישראל: החל מאירוח הנהגת חמאס בשטחה ומפעילותם של אל־ג'זירה ושל כלי תקשורת נוספים המצויים בבעלות קטרית ישירה או עקיפה ובהם beIN Sports, Middle East Eye, AJ+ ו-Middle East Monitor, דרך מאמצי השפעה על גופי תקשורת במערב, עבור דרך מימון חינוך אנטי-ישראלי באוניברסיטאות ובתי ספר במערב, סיוע לארגונים המקדמים חרמות נגד ישראל ותמיכה ביוזמות משפטיות נגד ישראל בזירה הבינ"ל, ועד לקידום קמפיינים נגד ישראל בזירות התרבות והאומנות, כדוגמת הביאנלה ב־2026. לכך מצטרפים, לפי דיווחים שונים, ניסיונות לבלום עסקאות של התעשיות הביטחוניות הישראליות בגרמניה, מאמצים להשפיע על מדיניות הממשל האמריקאי כלפי איראן ופעילות שמחזקת ארגונים עוינים לישראל, ובהם חמאס וחיזבאללה. חלק מהפרסומים אף טענו כי הועברו כספים לא רק לחמאס אלא גם לחיזבאללה ולמשמרות המהפכה.
ההכרה עצמה היא רק הצעד הראשון. בהתמודדות עם קטר, האופן שבו פועלים חשוב לא פחות מן ההגדרה עצמה. בשל פריסתן הרחבה של הזרועות הקטריות – במערב, במזרח התיכון, בבלקן ובאסיה – אין די בסיסמאות או בהצהרות תקיפות. ההתמודדות מחייבת עבודת מטה מקיפה ומתמשכת שתדע למפות אינטרסים, לזהות מוקדי השפעה ורגישויות, ולהתאים לכל זירה את כלי הפעולה היעילים ביותר. ככלל, כלים אלו לא יהיו צבאיים אלא מדיניים, כלכליים, גאופוליטיים, משפטיים ותקשורתיים.
חשיבה רב־ממדית חיונית כדי להתמודד עם האתגר שקטר מציבה באופן אפקטיבי, ולא באמצעות סיסמאות. לפי גישה זו, לאורך כשלושה עשורים לא העריכו ממשלות ישראל נכונה את דפוסי הפעולה של קטר ואת עומק האתגר שהציבה. לא אחת בחרה ישראל להעדיף הישגים קצרי טווח תוך ויתור על אינטרסים ארוכי טווח, מבלי להכיר במלוא המחיר האסטרטגי שעלול להיגבות בעתיד.
הכיוון ההפוך שאליו עברה המערכת הפוליטית בישראל, בעקבות זיהוי האיום הקטרי, הינו מבורך, אך טומן בחובו סיכון של השטחה. הצעת החוק שעלתה בנידון לא הייתה מספקת במענה לאינספור שאלות משנה של הגדרת קטר כמדינת אויב. אפשר למנות, בין היתר, את סוגיית ההסתמכות על קטר בעת תיווך, את היחס לשיתופי פעולה מודיעיניים וצבאיים פורמליים של קטר עם ישראל שלפי פרסומים גלויים עודם מתקיימים, ואת היחס לכספים קטריים המושקעים בתאגידים בין-לאומיים אחרים, דוגמת הכספים הקטריים המושקעים בקרנות של ג'ארד קושנר, קרנות המושקעות בישראל.
דוגמה אחרונה זו ממחישה גם את ההיבטים הגאו-פוליטיים שהגדרה הכרחית של קטר כמדינת אויב מחויבת לענות להם. עניין זה גם ממחיש את הסכנה באופן התיווך הקטרי שידע לקדם, כחלק מובנה בתהליך, אינטרסים כלכליים אישיים וציבוריים. עניין זה מגביר את האתגר ומחייב הגדרה חכמה שיודעת לזהות את הסיכונים ולא רק להפוך אותם לסיסמה.
השיח המתפתח במערכת הבחירות סביב האפשרות להגדיר את קטר כמדינת אויב עשוי להוות הזדמנות לגיבוש תפיסה אסטרטגית מקיפה יותר. ההכרזה עצמה היא נקודת פתיחה בלבד. עליה להיות מלווה בשורה של צעדים חקיקתיים, מוסדיים ותכנוניים שיאפשרו למפות את מוקדי ההשפעה, לזהות את נקודות התורפה והסיכונים, ולהתמודד עם המורכבות שקטר מציבה באמצעות מדיניות סדורה, עקבית וארוכת טווח – ולא באמצעות הצהרות בלבד.
הצעת חוק בעניין צריכה להוביל להקמת צוות חשיבה שיתכלל את האתגר הקטרי על מגוון היבטיו, כיוון שמול מדינה ריכוזית כמו קטר אי אפשר להמשיך בניהול חלקי שבמסגרתו כל משרד וכל סוכנות מודיעין מגבשים עמדה משלהם. המענה לקטר צריך להיות מושתת על שימוש משולב בכלים מגוונים, כאשר הדגש ניתן לפרקים על כלים כלכליים של הגופים הרלוונטיים בישראל, לעיתים על כלים משפטיים, תקשורתיים או מודיעיניים ולעיתים על כלים דיפלומטיים.
אין כוונת הדברים שישראל תשתמש באמצעים קינטיים או באיומים התקפיים. דרכי הפעולה צריכות להיות זהירות, חלקן מכוונות לטווח הזמן הקצר וחלקן לטווח ארוך יותר, ויש להתחשב בכך שכיום מעמדה של קטר בוושינגטון חזק מאי פעם. נדמה כי האסטרטגיה צריכה להיות בהתאם לאסטרטגיה הקטרית שעבדה בצורה כה מוצלחת.
במגוון הזדמנויות ניכרה רגישותה של קטר למהלכים שנראו כמינוריים יחסית להשפעה הקטרית, דוגמת שלט חוצות בטיימס סקוור או פרסום שלילי בניו יורק טיימס. כפי שקטר השתמשה באינטרסים עסקיים כחלק מובנה מהקשרים הדיפלומטיים שלה, בייחוד בתיווך, באפשרותה של ישראל לנהוג בגישה דומה: מיקוד של עסקים ספציפיים ששמם נקשר בקטר בארה״ב ובאירופה, מתוך הבנה שהמהלך הזה ישים יותר ממהלכים כלליים של "הסברה" מול קטר לשם פגיעה בשמה הטוב, מהלכים שאינם אפקטיביים ורק יביאו להסלמה מול וושינגטון שדואגת לכבודה של קטר. הדרך הנכונה הינה להתמקד במקרה הקטרי לא בראש התמנון אלא דווקא באגרופיו הקטנים. מהלכים דוגמת סגירת קמפוס, יירוט עסקה או חשיפת ועידה בעייתית היו הרבה יותר משמעותיים וכואבים לקטר והראו כיצד לישראל יש פוטנציאל לאגף את קטר בצורה שלא תביא להסלמה מול ארצות הברית. פעמים רבות הבליגו ממשלים אמריקאיים על פרסומים עוינים מצד העיתונות הקטרית כלפי ארה"ב, וכן לפעולות חתרניות אחרות. על ישראל להשתמש במקרים אלו על מנת להצדיק אסטרטגיה דומה של ישראל מול קטר. כחלק מהצדקה זו ישראל יכולה להבהיר כי מהלכים אלו מול קטר יועילו לאיזון בהתנהלות הקטרית גם מול הממשל בוושינגטון. בהקשר זה על ישראל להשתמש בקולות התקיפים בדעת הקהל האמריקאית, וכן במקורבים לממשל שכבר מתריעים על הסכנה הקטרית.
עבודה חכמה שמתוכללת היטב נגד קטר תועיל לריסונה ולהחלשתה של מדינה מסוכנת שפועלת נגד ישראל במגוון צורות, לרוב ללא מענה של ממש.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
