יצחק רבין היה ראש הממשלה הראשון שקידם את התוכנית לבנות בשטח E1. מימוש התוכנית נמנע ממנו ומראשי הממשלה שבאו אחריו בגלל התנגדותן של ארה"ב ושל הקהילייה הבינלאומית. לכן, יש לברך את הממשלה הנוכחית על תחילת ההוצאה לפועל של החלטתה לבנות באזור E1. פרסום המכרזים ל-1234 יחידות הדיור הראשונות הוא איתות ברור לכל העולם על המחויבות של ישראל לשמור על בירתה הנצחית – ירושלים, ועל התעקשותה להחזיק גבול ביטחון בבקעת הירדן.
העיתוי הנוכחי הוא מיטבי. ממשל טראמפ נמנע מלבקר את המהלך (ככל הנראה הוא עודכן מראש). האירופאים כבר מימשו את האיום שנתפס כעיקרי מבין הכלים המרתיעים שברשותם, כאשר מרביתם הכירו במדינה הפלסטינית, ללא כל תמורה מהפלסטינים. כיוון שאין מדובר בהחלת ריבונות ישראלית על השטח, נראה שתגובת המדינות הערביות שיש לישראל שלום עימן לא תגיע לשבירת כלים. כמו כן, משבר מצר הורמוז מעיב על כל החדשות האחרות מהמזרח התיכון.
יש חשיבות גדולה ליכולתה של הממשלה לפעול באופן מיידי וליישב את השטח, המחבר את ירושלים למעלה אדומים שנבנתה בשנות ה-70 במסגרת "תוכנית אלון", אשר ייחסה חשיבות רבה לבקעת הירדן כגבול ביטחון ולדרך אליה. לירושלים יש לא רק משמעות היסטורית ודתית עבור העם היהודי, אלא גם ערך אסטרטגי רב.
העיר מעלה אדומים, הממוקמת מזרחית לירושלים ומונה כיום כ-40,000 תושבים יהודים, מהווה נקודת ציר בדרך אל בקעת הירדן, המשמשת כגבול ביטחון נגד מתקפה ממזרח. בנייתו של פרוזדור בן 5-4 קילומטרים מיושב ביהודים מירושלים למעלה אדומים תבטיח את הנתיב הבטוח היחיד שבאמצעותו תוכל ישראל לשנע כוחות צבאיים, במקרה הצורך, מרצועת החוף, שבה גרים רוב היהודים ושבה נמצאים רוב מחנות הצבא, דרך ירושלים אל בקעת הירדן. ירושלים ומעלה אדומים ואזור E1 חולשים על כביש מספר 1, הדרך המהירה היחידה המחברת את רצועת החוף של הים התיכון עם בקעת הירדן, ואשר לאורכה יכולים יהודים לנוע כמעט ללא הפרעות מריכוזי אוכלוסייה ערבית.
חשיבותה האסטרטגית של ירושלים עבור ישראל מתבטאת במיקומה; ירושלים יושבת על צומת חשוב של צירים דרום-צפון ומזרח-מערב. מיקומה מאפשר גם תנועה של צבא דרומה וצפונה מבלי לעלות במורדות הרי יהודה המאוכלסים בערבים.
המתנגדים להתיישבות יהודית בשטח E1 דואגים לרציפות הטריטוריאלית של המדינה הפלסטינית (מרמאללה לבית לחם) שעתידה לקום על פי תוכניות הקהילייה הבינלאומית כפתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני הממושך. אולם זהו טיעון סרק. אין כל קושי להסדיר מעבר חופשי בין שומרון ליהודה באמצעות מעברים עיליים או מנהרות. אכן, ישראל מתכננת לבנות את כביש 80 בין צפון לדרום, במקביל לבנייה ב-E1, לאפשר תנועה של פלסטינים מרמאללה לבית לחם (מתוכנן גם כביש בין א-זעים, צפונית לכביש 1, לאל-עזריה שמדרום לו).
מטרת ההתנגדות הלא פחות חשובה היא למנוע מישראל את קטיעת הרצף של שכונות ערביות במזרח העיר שנועד להופכן לבירת המדינה הפלסטינית. הפלסטינים רוצים את שטח E1 על מנת ליצור רציפות טריטוריאלית ודמוגרפית בין יישוביהם מזרחית וצפונית לירושלים לבין השכונות הערביות במזרח העיר כדי להחזיק ביכולת לחסום את כביש 1 ולסכל את תוכנית אלון. יותר חשוב להם להשיג את החיבור לשכונות הערביות בעיר כדי לקדם את חלוקת העיר בהסדר עתידי. חיבורה של מעלה אדומים לירושלים גם מונע את חלוקת העיר.
כמובן יש לדחות באופן נחרץ את התביעה הפלסטינית לשליטה במזרח העיר, ובייחוד באגן הקדוש שכולל את הר הבית ואת הכותל המערבי. הפלסטינים עוסקים ביצירת סיפר (נרטיב) חדש השולל את הקשר ההיסטורי של היהודים לירושלים, ובייחוד את קיום בתי המקדש על הר הבית.
היהודים הם רוב בעיר מאז אמצע המאה ה-19, וירושלים לא שימשה בירה לאף ישות מוסלמית. יתר על כן, הסקרים מורים שרוב ערביי ירושלים מעדיפים את המצב הקיים, כאשר שלטון פלסטיני של הרשות הפלסטינית או של חמאס אינו קוסם להם, ובצדק.
אומנם אהוד ברק שבר את הטאבו הישראלי על שמירת אחדותה של ירושלים בקמפ דייוויד בשנת 2000, אבל עדיין יש רוב יהודי גדול, כמעט 70% (תלוי בניסוח השאלה), התומך בשמירה על אחדותה של ירושלים. התשובה של כ-80% מהיהודים בארץ לשאלה האם אפשר לוותר על הר הבית בהסדר שלום היא לא.
השתלטות פלסטינית על אזור E1 היא מהלך שיביא לחלוקת העיר, לבידודה של מעלה אדומים ולחתירה תחת תביעתה של מדינת ישראל לשליטה על שטחי בקעת הירדן. הדרך היחידה למנוע את מימושה של התוכנית הפלסטינית היא ליישב את שטח E1 ביהודים. הותרת האזור בשיממונו מלמדת על הססנות וחולשה ישראלית, שניתן לתרגמה להמשך מאמצי ההשתלטות הזוחלת של הפלסטינים על שטחי C חיוניים. ההתנהלות הישראלית בעניין חאן אל-אחמר היא עדות לכך.
יש הטוענים כי ישראל שוב אינה זקוקה לעמק הירדן כמגן בפני מתקפות ממזרח משום שהסכם השלום עם ירדן הפך את האיום המסוכן, הנובע מקרבתה של החזית המזרחית למרכזי האוכלוסייה של ישראל ולתשתיותיה הכלכליות, לנחלת העבר. יתר על כן, הם מבטלים את חשיבותה הטופוגרפית של הבקעה, בהסתמכם על הטכנולוגיה הצבאית המאפשרת פגיעות מדויקות מרחוק. לשיטתם, היכולת לשגר מהלומות מגן מרצועת החוף מבטלת את הצורך בהחזקת בקעת הירדן.
אולם טיעונים מהסוג הזה הם קצרי-ראות מבחינה פוליטית וצבאית. עמדה זו מתעלמת מן הפוטנציאל העצום הקיים באזורנו לשינוי פוליטי מהיר. היום כבר לא ניתן לפטור כמוגזמים תרחישים כמו התערערות היציבות בירדן או בסעודיה, או הקצנה אסלאמיסטית של השלטון בסוריה, אשר יפיחו חיים מחודשים באיום הקרקעי מהחזית המזרחית.
כמו כן, מומחים אלה מתעלמים מתולדות הטכנולוגיה הצבאית המלמדות על תנודתיות ברורה, לאורך מאות בשנים, בין עליונותן של המתקפה והמגננה. האמונה שהמאזן הקיים כיום – שבו הטכנולוגיה הקיימת מפחיתה זמנית את חשיבותה של הטופוגרפיה – יישאר ללא שינוי, היא בגדר כשל חשיבה מסוכן. גבולות בני-הגנה המסתמכים על עליונות טכנולוגית חולפת ועל נסיבות פוליטיות שיכולות להשתנות הם בבחינת טעות אסטרטגית. לפיכך, מכיוון שלישראל יש צורך חיוני בגבולות בני-הגנה לאורך בקעת הירדן, שומה עליה לאבטח את הכביש המקשר את בקעת הירדן עם רצועת החוף, העובר דרך ירושלים מאוחדת ודרך מעלה אדומים.
יתר על כן, ניתן יהיה לשפר את המעמד הבינלאומי של ישראל ולרכך את ההתנגדות לבנייה ב-E1 אם יוצג בפני העולם במקביל גם חזון המושתת על עקרון הפשרה הטריטוריאלית לעתיד רחוק שבו הפלסטינים יהיו אולי בשלים להיות שכן טוב.
לא נראה כי יש תבונה אסטרטגית רבה בהתיישבות בכל יו"ש ועזה מסיבות דמוגרפיות. כמו כן, יש לזכור שירושלים היא הגבעה החשובה ביותר בארץ ישראל ושאין בה רוב ציוני. הריצה אל גבעות שחשיבותן האסטרטגית מוטלת בספק היא בזבוז אנרגיות ציוניות ומשאבים שניתן לנצלם בצורה מושכלת יותר. אולם ניתן להמשיך במדיניות של התיישבות בררנית המתמקדת בשטחים שבלב הקונצנזוס הישראלי, כולל ירושלים וסביבתה, וגם מעלה אדומים ובקעת הירדן, מבלי שתתחוללנה הפרעות חיצוניות רבות מדי. במקביל ליישומה של מדיניות כזו יש גם לפנות מאחזים לא-חוקיים, הממוקמים מחוץ לשטחים שבקונצנזוס (בייחוד באזורי A ו-B). מדיניות כזו משקפת את העדפותיהם של רוב הישראלים. כמובן, יש לעצור בתקיפות את השתוללות הפורעים היהודים באיו"ש, המהווה כתם מוסרי על ישראל וגורמת לנזק אדיר בחו"ל.
שטח E1 חיוני עבור עתידה של ירושלים כבירת ישראל המאוחדת, וחשיבותו מכרעת גם בכל הקשור ליכולתה של ישראל לקיים גבול בר-הגנה במזרח. יש לקוות כי הממשלה הבאה תמשיך לממש את את הבנייה באזור E1. בניית שכונות יהודיות בשטח זה היא כורח אסטרטגי ומדיני.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
