ב-11 באוקטובר הכריז נשיא פקיסטן, אסף עלי זרדרי, על מצב חירום במחוז ח׳ייבר פח׳טונח׳ווה שבצפון-מערב המדינה, והשעה את הממשלה המחוזית שבשליטת PTI, מפלגתו של ראש הממשלה לשעבר אימראן ח'אן. ח'אן הוא כוכב קריקט לשעבר בן 74, שהודח מתפקידו ב-2022 ונכלא שנה מאוחר יותר. העילה הרשמית להכרזה היא כישלון הממשל המקומי בטיפול בטרור, אך בפועל מצב חירום הוא ניסוח מכובס שמתאים לאווירה של משטר צבאי. המהלך מעלה שלב בהתבססותה של הדיקטטורה הצבאית של פילדמרשל אסים מוניר, וחושף עד כמה שברירית החזית הפנימית שבה נאלץ המשטר הפקיסטני לתפקד. כל זה מתרחש דווקא כשאסלאמבאד חזרה לתודעה הבינלאומית בזכות מאמצי התיווך מול איראן והמערב. אלא שהמצב המתדרדר בפקיסטן בחזיתות השונות מעלה שוב תהיות על יכולתה לתווך בסכסכוך המזרח-תיכוני.

עיתוי המהלך אינו מקרי, שכן הוא מגיע כמרכיב בניסיון הסיכול של גל המחאות והצעדות המתוכננות של תומכי מפלגת ה-PTI לעבר הבירה אסלאמבאד, קמפיין שמנגנוני הביטחון פעלו בימים האחרונים לבולמו באמצעות חסימת צירים מרכזיים באלפי מכולות וריכוז כוחות שיטור מאסיביים. ראש הממשלה, שהבז שריף, ניסה להעניק לגיטימציה להשתלטות זו על ידי הצגת כשלים תקציביים וביטחוניים מצד ההנהגה המקומית. בדבריו הדגיש שריף כי ״במסגרת הסדר חלוקת המשאבים הלאומית הסכימו יתר המחוזות להקצות משאבים מוגדלים למחוז ח׳ייבר פח׳טונח׳ווה מתוך הכרה היסטורית במיקומו כקו החזית במאבק בטרור". בהמשך הוסיף שריף האשמות על מעילה באמון כשהוא מציין כי התקציבים המיועדים לחיזוק יחידות המלחמה בטרור והמודיעין נעלמו, בעוד פעולות הטרור גוברות במיוחד באזור. ״במקום להתמודד עם המחבלים האלה, הממשלה שותקת. כשאנחנו אומרים שזו עזרה לטרור, במקום שתעמדו לצד הפדרציה ותנטרלו יחד את המחבלים האלה, אינכם אומרים מילה אחת נגדם״.

אלא שגם אם יש ממש בטענות על המצב הביטחוני, הממשלה הפדרלית משתמשת באירוע ככלי ניגוח שנועד להציג את האופוזיציה כמשתפת פעולה עם הטרור. העדפתה של ממשלת ח׳ייבר פח׳טונח׳ווה לקדם דיאלוג עם ארגון ה-TTP, המכונה ״הטאליבן הפקיסטני״, ברוח מייסד המפלגה ח'אן, שדגל בגישה זו כראש ממשלה בשנים 2018–2022, סותרת את העדפתה של הממשלה המרכזית לפעולות צבאיות. איום ה-TTP אכן גבר בחודשים האחרונים, זאת למרות מבצעים צבאיים נרחבים בעבר כדוגמת ״זארב א-אזב״ (מכה יחידה) ו״רד-אל-פסאד״ (חיסול הסכסוך), מבצעים שלא הצליחו לעקור את הטרור או להפחיתו, ועתה מבקש הצבא הפקיסטני להטיל את האחריות לכישלונו על מחוז יחיד.

מעבר למאבק הפוליטי המיידי ולהיותו זירת עימות ישירה מול הטאליבאן, לשליטה במחוז ח׳ייבר פח׳טונח׳ווה השלכות גאופוליטיות ואסטרטגיות כבדות משקל עבור הממשל המרכזי. המחוז מהווה חוליה קריטית בפרוזדור הכלכלי סין-פקיסטן (CPEC), ובמקביל משמש כר נרחב לגיוס חיילים לשורות הצבא. לפיכך, כל פוטנציאל של מרי אזרחי או התנגדות אופוזיציונית במרחב זה מציב איום ישיר על לכידותו ומעמדו של הממסד הצבאי עצמו.

על אף המצב הביטחוני הנפיץ בגבול עם אפגניסטן מאז שובו של הטאליבן לשלטון, הושקע עיקר המאמץ הפקיסטני בבניית האמון המחודש עם האמריקאים תוך מקסום הזדמנויות להסיר מעצמה את כתם הטרור שדבק בה. המטרה הייתה למתג את פקיסטן כמדינה אחראית, רציונלית, מובילה בעולם המוסלמי ובזירה הבינלאומית. אלא שבזמן שאסלאמבאד ניסתה לקדם משא ומתן בינלאומי, המצב בגבול האפגני המשיך להסלים. הפקיסטנים דרשו יד קשה והזרימו תקציבים, אך אלו הועברו בפועל לממשלת המחוז שעדיין נאמנה לח׳אן ודורשת את שחרורו.

ההידרדרות במצבו הבריאותי של ח׳אן ותנאי מאסרו המחמירים הובילו את תומכיו לקרוא לשחרורו בצעדת ענק שמטרתה הייתה להגיע לאסלאמבאד. על פי בני משפחתו מצבו הרפואי מוסיף להחמיר, בעוד הרשויות בפקיסטן מפירות פסיקה של בית המשפט העליון מאוגוסט שהורתה להעבירו לבדיקות במתקן רפואי פרטי. תחת זאת, הוא פונה לבית חולים ציבורי לשהייה קצרה בלבד. בני המשפחה מדווחים כי נמנעת מהם הרשות לבקרו, ולשני בניו המתגוררים בבריטניה השלטונות מסרבים להנפיק אשרות כניסה למדינה.

צעדי המניעה האינטנסיביים שננקטו בשבועות האחרונים כדי למנוע מתומכי ח׳אן להגיע לבירה נשענים על שיקול תדמיתי ופוליטי מרכזי. פקיסטן, שהשקיעה מאמצים רבים במיצוב עצמה כשחקנית אחראית ומתווכת בזירה הבינלאומית, מודעת היטב לנזק התדמיתי הכבד שייגרם מצילומים של דיכוי אזרחי ברחובות אסלאמבאד. שילוב זה, של חשש מנזק תדמיתי בינלאומי, משבר כלכלי מחריף ואיום על היציבות השלטונית, מניע את הממשל המרכזי למנוע את הצעדה מראש, תוך שימוש בסוגיית הטרור שמעסיקה את המדינה, להידוק האחיזה הצבאית במדינה.

ח׳אן, שגם בין כותלי הכלא שומר על פופולריות עצומה, מהווה איום ישיר על שלטון הצללים של מוניר. סירובו לצאת לגלות כקודמיו בתפקיד, בנזיר בהוטו ונאווז שריף, לצד התעקשותו להצטייר כפטריוט שאינו נכנע, ״מאלצים״ את הממשלה והצבא להגיב אחרת.

אולם הבעיה של פקיסטן עמוקה הרבה יותר מח׳אן או ממוניר, ונעוצה בשיטה עצמה. המבנה הפוליטי במדינה, הנשען על מנהיגות שושלתית של משפחות אוליגרכים במקום מנהיגות אזרחית עצמאית, לצד שליטתו הבלתי מעורערת של הצבא ברקע, מנעו מאז ומתמיד את צמיחתם של מוסדות דמוקרטיים חזקים. ח׳אן אם כן איננו המקור למשבר, הוא רק הסימפטום שלו.