ב-19 בפברואר התכנסה בוושינגטון "מועצת השלום" של דונלד טראמפ – אירוע שנועד להציג חזון חדש לרצועת עזה. לצד בכירים מהמדינות החברות, נרשמה נוכחות חריגה: נשיא פיפ"א, ג'אני אינפנטינו.
לא מדובר במחווה ייצוגית בלבד. פיפ״א הציגה תוכנית סדורה ל“יום שאחרי” בעזה – תוכנית שאמורה להפוך את הספורט למנוע שיקום אזרחי. המתווה כולל הקמת מגרשים ומתקני אימון, בניית אצטדיון מרכזי, הפעלת תוכניות כדורגל לילדים ולילדות והקמת אקדמיה ייעודית לפיתוח הענף.
הרעיון משתלב בתפיסתו הרחבה של טראמפ: יצירת מרחב אזרחי משגשג שיחליף את תשתית הטרור. אולם ההנחה שפיתוח אזרחי כשלעצמו מחסן מפני קיצוניות אינה עומדת במבחן המציאות העזתית. ברצועה, מוסדות אזרחיים פועלים תחת שליטה דומיננטית של חמאס. השקעות חוץ אינן ניטרליות; הן נטמעות בתוך מערכת פוליטית וארגונית שמנצלת כל מנגנון קהילתי לצורך ביסוס כוחה.
גם אם הכסף אינו מיועד רשמית לטרור, הוא עשוי לייצר יציבות שלטונית לארגון הטרור ולחזק את אחיזתו. הכדורגל איננו אי מבודד מהמציאות הזו. בעשור האחרון נצפו בזירות ספורט פלסטיניות מסרים מעודדי טרור מובהקים, ולעיתים אף דברי שבח להנהגת חמאס. מועדוני ספורט שימשו כר לפעילות תודעתית ולגיוס צעירים. מנגנון גיוס זה תואם לאסטרטגיה של האחים המוסלמים ושל הסניף הפלסטיני שלה, חמאס, של גיוס פעילים והסללה לטרור באמצעות חדירה למוקדי חברה אזרחית של תנועות נוער, מועדוני ספורט וחינוך בלתי פורמלי. חוסר ההבנה האמריקאי, שמניח פעם נוספת שרווחה כלכלית תנצח משנה אידאולוגית פונדמנטליסטית, מביא להנחה חסרת הבסיס שתוכניות ספורט יוקרתיות יעלימו את המרכיב האסלאמיסטי. בפועל, לחמאס זהו כר פורה לגיוס, במקביל לאימוני הספורט. אקדמיה בינלאומית נוצצת לא תשנה את הדינמיקה הזו אם לא תלווה במנגנוני פיקוח קפדניים ובלתי תלויים. כדי למנוע זאת יש לפרק את חמאס מנשקו, לסלק אותו ואת אנשיו מהשלטון וממנגנוני הניהול האזרחיים של הרצועה ולהתחיל בתהליך מאסיבי ובר-מדידה של דהרדיקליזציה.
פה נכנס מרכיב נוסף, והוא המימון הקטרי. קטר, שפעלה במשך שנים בעזה במסווה של סיוע הומניטרי ושיקום תשתיות, הוכיחה כיצד השקעה אזרחית יכולה להשתלב במערך השפעה רחב יותר. המדינה כבר התחייבה בכינוס "מועצת השלום" להעביר את מיליארד הדולר ההכרחיים, ולפי דיווחים היא כבר מוכנה להשקיע הרבה יותר מכך. כפי שפורסם על ידי כאן חדשות, קטר שוקלת לשלם את הסכום הגבוה ביותר לשיקום עזה מבין כל המדינות החברות ב"מועצת השלום" של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, במטרה להגביר את השפעתה. כסף קטרי זה כבר כעת מעורב במנגנונים אזרחיים, מבניית אוהלים דרך קרנות צדקה, הקמת מטבחים ופינוי פסולת בניין, והכול תוך קשר הדוק עם חמאס, שבכיריו עדיין יושבים בדוחה. לתוך מארג קטרי זה תשתלב תוכנית פיפא היטב, כיוון שנשיא פיפ״א אינפנטינו הוא תושב קטר, מחזיק בית בעיר הבירה וילדיו לומדים במדינה.
קשרים אלו חורגים מהפן האישי. יש לזכור כי קטר כבר הוכיחה את יכולתה למנף ספורט ככלי מדיני. אירוח מונדיאל 2022 לא היה רק חגיגה ספורטיבית, אלא מהלך אסטרטגי לעיצוב תדמית והשפעה. בזירות כמו UEFA ופורומים בינלאומיים נוספים קטר דוחפת מהלכים פוליטיים הנוגעים לישראל, ותמכה ביוזמות שניסו לערער את מעמדה בפלטפורמות ספורטיביות. עצם הניסיון להפוך מגרש כדורגל לזירת לחץ מדיני מלמד שהגבול בין ספורט לפוליטיקה דק עד לא קיים. דיווחים לגבי ההשפעה המשחיתה של הכסף הקטרי בפיפ"א והשחיתויות שממשיכות להיחשף הציגו כיצד פעלה קטר בארגון כבשלה, וככל הנראה תהיה לה השפעה על פעילותו בעזה.
זאת ועוד, כפי שעולה מדיווחים לגבי הזרמת הכסף הקטרי לאוניברסיטאות בארה"ב, קטר יכולה לנסות למנות לתפקידי מפתח דמויות שהולמות את מטרותיה. מהלך דומה בעזה יביא לכך שהשקעה קטרית באקדמיית פיפ"א ברצועה תוצג כעזרה לילדי עזה, ובפועל תאפשר לה להכניס דמויות מחמאס כמאמנים וכמדריכים למוסדות ולאפשר המשך הטפה לטרור בכסות מהוגנת.
לכן, היוזמה שהוצגה בוושינגטון אינה תמימה כפי שהיא נשמעת. ללא שקיפות מלאה והפרדה מוחלטת ממנגנונים מקומיים המזוהים עם חמאס, קיים סיכון ממשי. מגרשים ירוקים ואצטדיונים חדשים לא יספיקו אם מתחת לדשא ימשיכו לפעול אותם כוחות שמנצלים כל מרחב אזרחי לצרכים פוליטיים וארגוניים.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
