במלון בורגנשטוק שבשווייץ, המצוי בבעלות קטרית, התכנסו ב21 ביוני נציגי ארצות הברית ואיראן יחד עם בכירים משתי המתווכות המרכזיות – קטר ופקיסטן – כדי להניע את תהליך היישום של מזכר ההבנות בין ארצות הבית ואיראן. אף שפקיסטן זכתה לקרדיט הפומבי העיקרי על השגת ההבנות, העובדה שהשלבים הסופיים של המגעים נסגרו בדוחה, גם לאחר חתימת ההסכם, מלמדת כי בפועל היה לקטר תפקיד מרכזי, ואולי אף מכריע, בהבאת הצדדים להסכם. אופן התיווך הקטרי – הן מול ארצות הברית ואיראן עצמן, הן מול שותפותיה לתיווך ובראשן פקיסטן, והן מול שחקניות אזוריות ובינלאומיות נוספות, במפרץ ובאירופה – ממחיש את התחכום והאפקטיביות של הדיפלומטיה הקטרית. בהתאם לכך, בחינת מקורות כוחה של קטר והשפעתה מחייבת התייחסות למנגנוני התיווך, הרשתות המדיניות והנכסים הבינלאומיים שהיא מפעילה, ולעיתים אף לשקול כיצד ניתן לנצל או לאזן מנגנונים אלה במסגרת מדיניות נגדית.

פקיסטן

ראשית, הקשרים בין אסלאמאבאד לדוחה לא התמצו בחילופי משלחות ובטיסות שנועדו לקדם את מאמצי התיווך, אלא התרחבו גם למישורים כלכליים ואסטרטגיים. קטר הפעילה את מערכת היחסים הענפה שלה עם פקיסטן בתחום האנרגיה, כאשר לפי חלק מהדיווחים הבטיחה לאסלאמאבאד אספקת גז בתנאים מועדפים לאחר חידוש התנועה הסדירה במצר הורמוז. במקביל, פורסמו טענות שלפיהן הצליחה קטר להעביר חלק ממכליות הגז שלה דרך המצר בתיאום בלתי רשמי עם איראן, תיאום אשר לפי דיווחים מסוימים הושג באמצעות העברות כספיות מדוחה לטהרן. אף שטענות אלו הוכחשו על ידי הגורמים המעורבים, עצם פרסומן ממחיש את התפיסה שלפיה קטר עושה שימוש במשאביה הכלכליים כחלק בלתי נפרד ממנגנון התיווך שלה.

השימוש בתמריצים כלכליים במסגרת תיווך אינו חדש במדיניות החוץ הקטרית. גם במקרי תיווך קודמים באפריקה, שבהם לא הייתה קטר צד ישיר לסכסוך, דווח על סיוע כספי ועל השקעות שנועדו לעודד את הצדדים להתקדם לעבר הסדרים מוסכמים, ואף על מעטפות שהועברו לצדדים ניצים באפריקה. עם זאת, הסתמכות על כלים מסוג זה חושפת את דוחה לביקורת וללחצים מצד שחקנים אזוריים. כך, למשל, הפרסומים על העברות כספים אפשריות לאיראן עוררו תרעומת בחלק ממדינות המפרץ והובילו להכחשות רשמיות מצד קטר, שביקשה למנוע פגיעה במעמדה האזורי.

ממד נוסף של השפעה קטרית מול פקיסטן היה תחום החינוך והפיתוח הכלכלי. יוזמות כלכליות, ובהן השקעות של קרנות קטריות כדוגמת קרן הצדקה הקטרית שהתחייבו להרחיב את פעילותן במערכת החינוך הפקיסטנית, סיפקו לדוחה מנופי השפעה נוספים. אף שיוזמות אלו הוצגו כפרויקטים אזרחיים שאינם קשורים ישירות לתהליך התיווך, ניתן לראות בהן חלק ממכלול התמריצים שסייעו לחזק את שיתוף הפעולה הפקיסטני עם המטרות הקטריות.

טשטוש הבולטות הקטרית

להיבט זה הייתה גם משמעות פוליטית. בניגוד למקרים קודמים שבהם ביקשה קטר לעמוד בחזית מאמצי התיווך, הפעם היא הייתה אחת המדינות שנפגעו באופן ישיר מהמשבר האזורי ולכן ביקשה להימנע מהצגתה כמתווכת היחידה. העברת מרכז הכובד הפומבי לפקיסטן אפשרה לדוחה ליהנות מיתרונות התיווך מבלי לשאת במלוא העלויות הפוליטיות הכרוכות בו. כך, מהלכים פשרניים כלפי איראן יכלו להיות מוצגים כתוצר של תהליך משותף בהובלת פקיסטן ולא כיוזמה קטרית בלעדית. עבור קטר, יצירת מראית עין של ריחוק מסוים מן ההובלה הישירה הייתה מרכיב חשוב בבניית הנרטיב הדיפלומטי שביקשה לקדם, הן מול שותפותיה במפרץ והן מול הקהילייה הבינלאומית.

חזות זו הייתה משמעותית לקטר גם בשאלת התזמון של כניסתה לתיווך. באתר מידל איסט איי הקטרי ובפרסומים קטריים נוספים הודגש שוב ושוב כי קטר התערבה במשא ומתן שהוביל לסיום המשבר רק בחודש מאי. לא היה מדובר בהדגשה כרונולוגית גרידא, אלא בניסיון לעצב נרטיב שלפיו קטר נכנסה לתמונה בשלב מאוחר כדי למנוע הידרדרות מחודשת למלחמה, ולא כמי שסיפקה לאיראן חבל הצלה בשעה שניהלה את המערכה. נרטיב זה משקף את רגישותה של קטר לביקורת הרווחת במפרץ בדבר קרבתה היתרה לאיראן.

על רקע זה יש לבחון גם את הפרסומים בבלומברג, שהינה סוכנות המקיימת קשרים כלכליים ענפים עם קטר ושפרסומיה נתפסים לא אחת כמתיישרים עם דף המסרים הקטרי. במסגרת זו פורסמו טענות שלפיהן גם איחוד האמירויות סייעה לאיראן, בדומה לקטר. כפי שמיהרו להדגיש גורמים אמירתיים, נראה כי פרסום זה שירת בראש ובראשונה את האינטרס הקטרי, שכן הוא אפשר לדוחה להדוף את הביקורת נגדה באמצעות הטענה שקטר אינה המדינה המפרצית היחידה שפעלה בדרך זו.

פרסומים בתקשורת הבינלאומית ובזירה הישראלית, אשר ייחסו לקטר סיוע לאיראן באמצעות השפעה על שוקי האנרגיה או באמצעות מנגנוני העברת כספים, נענו בתגובות חריפות ובהכחשות מצד המשרד הקטרי לתקשורת בינלאומית ודובר משרד החוץ של קטר. תגובות אלו המחישו את רגישותה הרבה של דוחה לכל ניסיון להציג אותה כמדינה התומכת באיראן באופן החורג מן הקונצנזוס המפרצי, או כמי שמנהלת הסדרים חשאיים עם טהרן על חשבון שותפותיה האזוריות.

עצם הנכונות הקטרית להגיב במהירות ובתקיפות לטענות מסוג זה מעידה על החשיבות שדוחה מייחסת לאופן שבו היא נתפסת בסביבתה האזורית. עבור קטר, אין מדובר רק בשאלת תדמית בינלאומית, אלא גם בסוגיה הנוגעת למעמדה בתוך המערכת המפרצית וליחסיה עם מדינות ערביות אחרות. לפיכך, גם דיווחים שאינם זוכים לאימות מלא עשויים להיתפס בדוחה כאיום על האינטרסים המדיניים שלה, בייחוד כאשר הם זוכים להדהוד בתקשורת בעלת השפעה או בקרב קובעי מדיניות.

מנקודת מבט זו, עצם הרגישות הקטרית יוצרת נקודת תורפה תודעתית. ככל שדיווחים מסוג זה זוכים לחשיפה רחבה יותר ולתפוצה בזירות תקשורתיות שונות, כך גדל הצורך של קטר להשקיע משאבים בהפרכתם ובהצגת נרטיב חלופי. במובן זה, גם כאשר המחלוקת נוגעת לשאלות של תפיסה ותדמית ולא לעובדות מוכחות, היא הופכת לחלק ממאבק רחב יותר על עיצוב דעת הקהל ועל קביעת המסגרת הפרשנית שבאמצעותה נתפסת מדיניות החוץ הקטרית.

יש להבחין בין ניתוח של השפעתם התודעתית של פרסומים לבין קביעה בדבר נכונותם. במרחב המידע המודרני, מדינות רבות – ובהן גם קטר, ישראל, איראן ומדינות נוספות – נדרשות להתמודד עם קמפיינים תקשורתיים, מידע חלקי ולעיתים אף דיסאינפורמציה. משום כך, ערכם של פרסומים מסוג זה נגזר לא רק מתוכנם, אלא גם מן האופן שבו הם משפיעים על תדמיתן של מדינות, על יחסי הכוחות ביניהן ועל יכולתן לקדם את יעדיהן המדיניים בזירה האזורית והבינלאומית. הקשר של קטר ליתר המפרץ על רקע דיווחים אלו היווה דוגמה מובהקת.

הקשר עם מדינות המפרץ המחיש אלמנט נוסף בתיווך הקטרי – היותה צינור המידע למגעים לכלל שכנותיה. כווית וערב הסעודית נשענו על קטר למידע על אודות התיווך כשרצו לוודא שהאינטרסים שלהן יישמרו. שיחותיו של שיח' טחנון בן זאיד, היועץ האמירתי לביטחון לאומי ואחיו של נשיא איחוד האמירויות, עם ראש ממשלת קטר במהלך המגעים, נבעו ללא ספק מרצון אמירתי לוודא שהאינטרסים של המדינה יישמרו. הפסקת מגעים אלו בישורת האחרונה באה לידי ביטוי בתסכול האמירתי כלפי ההסכם שהובע באמצעות משפיענים אמירתיים לא רשמיים. עניין זה המחיש את הרגישות הקטרית לביקורת חיצונית ואת הפוטנציאל לאגף אותה בהבלטת חילוקי הדעות שלה עם שכנותיה. 

שווייץ

דוגמה נוספת לשחקן שקטר ביקשה לרצות היא מארחת הוועידה, שווייץ. נוכחותו של ראש ממשלת שווייץ באתר הנופש שבו התקיימו המגעים, במקביל לביקורו של השר הקטרי לענייני תיווך בימים הסמוכים לחתימת ההסכם במכון מחקר שוויצרי העוסק בסוגיות של תיווך ושלום, משקפת את הממד הרחב יותר של פעילותה הדיפלומטית של קטר. אירועים אלה מלמדים כי דוחה פעלה במקביל גם מול שווייץ כדי להבטיח את אירוח הוועידה בשטחה, באופן שתרם לאינטרסים המדיניים של שתי המדינות וחיזק את שיתוף הפעולה ביניהן.

מהלך זה השתלב במערכת קשרים רחבה יותר שקטר מקיימת עם מוסדות מחקר, מכוני מדיניות וארגונים אקדמיים במערב. לאורך השנים השקיעה דוחה משאבים ניכרים בפיתוח קשרים עם גופים מסוג זה, מתוך הבנה כי הם מסוגלים להעניק לה לגיטימציה מקצועית ובינלאומית, לצד פלטפורמות לקידום עמדותיה המדיניות.

בהתאם לכך, שיתוף הפעולה עם מכוני מחקר שוויצריים לא נועד רק לשרת צרכים לוגיסטיים או דיפלומטיים מיידיים, אלא גם לחזק את ההון הסמלי והאקדמי של קטר. בעבר זכתה דוחה להכרה, לדירוגים ולפרסים מגופים מחקריים שונים אשר שיבחו את פעילותה בתחומי התיווך, הפיתוח והסיוע ההומניטרי. עבור קטר, הכרה מסוג זה מהווה נכס אסטרטגי, שכן היא מספקת לה מקורות סמכות חיצוניים שניתן להציג אל מול ביקורת בינלאומית.

במובן זה, הקשרים עם מוסדות מחקר אינם מרכיב משני במדיניות החוץ הקטרית, אלא חלק ממאמץ רחב יותר לבסס את תדמיתה של המדינה כגורם מתווך, אחראי ובעל תרומה חיובית למערכת הבינלאומית. תדמית זו מסייעת לדוחה הן בהתמודדות עם ביקורת פוליטית והן ביצירת בסיס תמיכה לקראת יוזמות תיווך עתידיות שבהן היא מבקשת למלא תפקיד מרכזי.

תוכן התיווך

סוגיית הכספים הדגישה היבט נוסף בהתנהלותה של קטר – יכולתה להציע תמורות כלכליות לצד פעילותה הדיפלומטית. חלק מן ההבנות שהושגו במסגרת המגעים כללו הקמת קרן בהיקף של כ־300 מיליארד דולר, שיושקעו בכלכלה האיראנית. סעיף זה עורר ביקורת בארצות הברית בטענה כי וושינגטון למעשה משלמת לאיראן. בתגובה הדגישו גורמים אמריקאיים כי לא מדובר בכסף אמריקאי, וכי אף סנט מתקציב ארצות הברית לא יועבר לאיראן. במקום זאת הוצגה התוכנית כיוזמה של מדינות המפרץ המעוניינות להשקיע בכלכלה האיראנית, כאשר הנשיא טראמפ טען כי אין בכוונתו למנוע מבעלות בריתה של ארצות הברית לקבל החלטות השקעה עצמאיות.

הפתרון שקידמה דוחה שיקף כמה יתרונות מבחינתה. ראשית, הוא המחיש את השימוש הקטרי בתמריצים כלכליים ככלי משלים למאמצי התיווך המדיניים. דפוס פעולה זה אינו חדש: כבר בתקופת ממשל ביידן מילאה קטר תפקיד מרכזי במסגרת ההסדר להעברת שישה מיליארד דולר מכספים איראניים מוקפאים, אשר הוחזקו בחשבונות בבנקים קטריים תחת פיקוח אמריקאי. מקרה זה, כמו גם היוזמות הנוכחיות, הדגיש כיצד מעמדה של קטר כגורם פיננסי מתווך הופך אותה לשחקן ששני הצדדים נדרשים להתחשב בו.

במהלך המגעים עצמם בלטה גם מעורבותה המעשית של קטר. על פי הדיווחים, הצוותים האמריקאיים והאיראניים פעלו במסגרת קבוצות עבודה ייעודיות, שאליהן צורפו נציגים מקטר ומפקיסטן כחלק ממנגנון התיווך. מעורבות זו חיזקה את מקומה של דוחה לא רק כצינור להעברת מסרים, אלא גם כגורם המשתתף בעיצוב הפתרונות המעשיים שעלו לדיון. בהתאמה, בסבב המגעים של סוף יוני-תחילת יולי, שהתקיים בדוחה, לא ישבו, לפי ההצהרות הרשמיות, הנציגים האמריקאיים עם הנציגים האיראניים אלא כל צד ישב בנפרד עם הקטרים ובימים נפרדים.

סוגיית הכספים הדגישה גם את הבנתה של קטר את הרגישות הציבורית והפוליטית בארצות הברית לכל הסדר שעלול להתפרש כהעברת כספים ישירה לאיראן. לפיכך, ההצעות שקידמה נוסחו באופן שמאפשר לוושינגטון להציג את ההסדר כהסדר כלכלי והשקעתי, ולא כמהלך של תמיכה פוליטית בטהרן. במסגרת זו אף דווח כי חלק מן הכספים שיועברו יוגדרו כסיוע הומניטרי. מדובר בדוגמה נוספת לאסטרטגיה קטרית רחבה יותר של מיתוג והצגת העברות כספיות כמענה לצרכים הומניטריים או כלכליים, ובכך לצמצם ביקורת בינלאומית על משמעותן הפוליטית.

מבחינת איראן, סוגיית הכספים הייתה בעלת חשיבות מרכזית, ולכן הצגת פריצת דרך קטרית בתחום זה חיזקה את מעמדה של דוחה בעיני טהרן כמתווכת המסוגלת לספק הישגים ממשיים. במקביל, הדבר אפשר לקטר להציג בפני ארצות הברית את תרומתה לקידום ההסדר ולהמחיש את יעילותה כגורם מתווך המסוגל לגשר בין צורכי הצדדים ולהוביל להבנות מעשיות.

שילוב המגזר הפרטי הקטרי

אינטרסים כלכליים קטריים אלה ממחישים את הטשטוש המאפיין לעיתים את הגבול שבין המגזר הציבורי למגזר הפרטי במדיניות החוץ של דוחה. כפי שניתן היה לראות בסוריה לאחר נפילת משטר אסד, קטר הסתמכה על חברות פרטיות או סמי־פרטיות בעלות קשרים הדוקים לממסד הקטרי כדי לקדם פרויקטים בעלי משמעות מדינית. כך, למשל, על פי דיווחים שונים, חברות המשויכות לתאגיד העסקי של משפחת אל־חיאט הקטרית-סורית היו מעורבות בפרויקטים של שיקום ותשתיות, ובהם גם פיתוחו של שדה התעופה הבינלאומי בדמשק. פרויקטים אלה הוצגו כלפי חוץ כמהלכים בעלי אופי הומניטרי וכלכלי, אך בפועל העניקו לקטר דריסת רגל משמעותית בתהליך עיצובו של הסדר הפוליטי החדש בסוריה.

השימוש בחברות סמי־פרטיות העניק לדוחה כמה יתרונות. ראשית, הוא אפשר לה לפעול במרחב גמיש יותר מזה העומד לרשות מוסדות המדינה הרשמיים, תוך צמצום החשיפה לביקורת בינלאומית ישירה. שנית, הוא סיפק לקטר יכולת להשפיע על תהליכי בנייה ושיקום מבלי להצטייר כגורם המתערב באופן ישיר בענייניה הפנימיים של המדינה שבה היא פועלת.

במסגרת זו יכלה קטר לשמש גם כגשר עבור גורמים מערביים המעוניינים להשתלב במרחב הכלכלי המתהווה. כך, לדוגמה, שליח ארצות הברית לסוריה, טום ברק, יכול היה להסתייע בערוצי הקשר שבנתה דוחה כדי לקדם מעורבות של חברות אמריקאיות בתהליכי השיקום וההשקעה במדינה, כאשר קטר משמשת כמתווכת וכצינור מקשר בין המשטר החדש לבין גורמים עסקיים בינלאומיים. העסקים של משפחת אל חיאט הקטרית הם שהכניסו את העסקים האמריקאיים בברכת שליחו של טראמפ.

דפוס פעולה זה אינו מוגבל לזירה הסורית בלבד. במקרים שונים עלו דיווחים על חפיפה בין יוזמות עסקיות של אנשי עסקים קטרים לבין אינטרסים מדיניים רחבים יותר. במקביל לדיווחים על מעורבותם הגוברת של ג'ארד קושנר ושל סטיב וויטקוף במיזמים אזוריים שונים, פורסמו גם ידיעות על שיתופי פעולה עסקיים שבהם היו מעורבים גורמים קטריים בעלי קשרים לממסד בדוחה. משפחת אל-חיאט הייתה בין מממני מיזם האי באלבניה שקושנר תכנן לבנות, לפי דיווחים שפורסמו במקביל להתפתחות במשא ומתן מול איראן, שגם בו היה קושנר מעורב, בתיאום עם קטר. בין אם קשרים אלה היו ישירים ובין אם עקיפים, הם המחישו את האופן שבו קטר משלבת לעיתים בין הון פרטי, קשרים עסקיים והשפעה מדינית.

על רקע זה, ניתן להבין מדוע חלק מן ההערכות גרסו כי גם במסגרת תוכניות ההשקעה הנרחבות שנדונו ביחס לאיראן קטר עשויה למלא תפקיד מרכזי. מודל פעולה כזה היה מאפשר לדוחה להוביל השקעות באמצעות חברות פרטיות או סמי־פרטיות הפועלות בתיאום עם מדיניות הממשלה, ובכך להשתלב בתהליכי פיתוח ושיקום כלכליים בעלי משמעות אסטרטגית עבור טהרן. לכך התחבר דיווח אקסיוס מסבב המגעים האחרון שהמתווכים האמריקאיים הציעו לאיראנים "לחשוב בגדול" על הרווחים מהכנסות הנפט והרשאות מסחריות נוספות שתיתן וושינגטון, וקיוו שבכך תשתכנע טהרן לוותר על רווחים מיידיים יותר ממיסוי המעבר בהורמוז.

מבחינת איראן, הסדר מסוג זה עשוי היה להבטיח השקעות ופיתוח תשתיות מבלי ליצור תלות ישירה בארצות הברית, בעוד שמבחינת וושינגטון ניתן היה לשלב אינטרסים עסקיים אמריקאיים באמצעות חברות פרטיות ומשקיעים בינלאומיים. בכך הייתה נוצרת מסגרת שבה כל אחד מן הצדדים יכול היה להציג הישגים לקהל היעד שלו: איראן הייתה נהנית מהזרמת הון ומשיקום כלכלי, קטר הייתה מחזקת את מעמדה כמתווכת וכצומת כלכלית אזורית, ואילו הממשל האמריקאי היה יכול להציג פתיחה של הזדמנויות כלכליות חדשות עבור גורמים אמריקאיים ללא מעורבות ממשלתית ישירה.

נכסיות לשני הצדדים

הצגתה של קטר כמתווכת יעילה וכגורם המסייע לארצות הברית בהעברת מסרים ובהשגת הבנות יצרה גם דינמיקה הפוכה. לפי דיווחים שונים, בכירים בממשל האמריקאי ראו חשיבות בחיזוק מעמדה של קטר ובהענקת מרחב תמרון דיפלומטי רחב יחסית, מתוך הבנה שיכולת התיווך שלה תלויה במידת האמון שהיא נהנית ממנו בקרב שני הצדדים.

מרחב תמרון זה אפשר לדוחה להציג בפני איראן ויתורים והצעות שניתן היה לייחס למאמצי התיווך שלה, ובכך לחזק את מעמדה כגורם בעל השפעה ממשית על התהליך. במקביל, גם טהרן מצאה תועלת בשימור מעמדה של קטר כמתווכת אפקטיבית, ולכן הייתה נכונה להעניק לה גמישות מסוימת בפעילותה. כך נוצר מצב שבו הן ארצות הברית והן איראן היו מעוניינות במידה מסוימת בהצלחתה של קטר בתפקיד המתווך.

דינמיקה זו אפשרה לקטר לפעול במרחב שבין הצדדים תוך שמירה על נכסיה המדיניים מול כל אחד מהם. באמצעות איזון זה הצליחה דוחה לצמצם את הסיכון לפגיעה ביחסיה עם וושינגטון מחד גיסא ועם טהרן מאידך גיסא, ובמקביל לחזק את מעמדה כמתווכת חיונית שהמשך מעורבותה נתפס כאינטרס משותף של שני הצדדים.

כחלק ממערך היחסים העדין שנוצר סביב המגעים, נימק סגן הנשיא האמריקאי ואנס את ההחלטה שלא לחשוף באופן מלא את פרטי ההסכם ולהותיר את הצגתו הפומבית לקטר ולפקיסטן. לדבריו, שתי המדינות מכירות היטב את הרגישויות הפוליטיות, הערביות והאסלאמיות באזור ויודעות כיצד למסגר את ההסכם באופן שיקל על קבלתו בקרב מדינות המזרח התיכון. עמדה זו שיקפה מגמה רחבה יותר בממשל האמריקאי שלפיה קטר נתפסת כשותפה מועדפת למאמצי תיווך באזור. ביטוי לכך ניתן למצוא גם בהתבטאויות של שגריר ארצות הברית לשעבר, טים דייוויס, אשר תיאר את קטר כמתווכת ברירת המחדל של וושינגטון במזרח התיכון ובצפון אפריקה. תפיסה זו משקפת את האופן שבו דוחה מציגה את עצמה בפני ארצות הברית – כגורם המסוגל לפתור משברים, ליצור ערוצי תקשורת עם שחקנים שקשה לארצות הברית לפעול מולם ישירות, ולבצע מהלכים דיפלומטיים שוושינגטון מתקשה לבצע בעצמה.

יתרון זה בולט במיוחד לנוכח קשריה של קטר עם מגוון רחב של גורמים אסלאמיסטיים ובלתי מדינתיים. מבחינת וושינגטון, קשרים אלה מעניקים לדוחה יכולת להעביר מסרים, לבחון עמדות ולתווך בין צדדים עוינים, מבלי שארצות הברית תידרש למגע ישיר עימם. במהלך המלחמה בא לידי ביטוי ממד זה גם בזירה הלבנונית. נושא לבנון הוזכר על ידי קטר בעקביות במהלך סבבי המשא ומתן תוך קישורו לדיון בין טהרן לוושינגטון, באופן שהלם את הרצון האיראני בהקרנת סמכותה על לבנון ובניגוד למאמץ של ישראל, שבתיאום עם מזכיר המדינה מרקו רוביו ביקשה להפריד בין הזירות וחתרה להסכם נפרד מהשפעה איראנית. לנוכח החשיבות שיוחסה לחזית לבנון והצורך להעביר מסרים לגורמים המקורבים לחיזבאללה, נעזרה קטר ברשת קשריה בלבנון, בין היתר באמצעות יו"ר הפרלמנט הלבנוני נביה ברי וגורמים פוליטיים נוספים המקיימים קשרים עם הארגון. ערוצים אלה אפשרו העברת מסרים בשם ארצות הברית וסייעו לשלב את הסוגיה הלבנונית במסגרת ההבנות הרחבות יותר שנדונו בין הצדדים. מבחינת איראן, מעורבות זו תרמה להבטחת התייחסות לאינטרסים של בעלי בריתה באזור, ובכך חיזקה עוד יותר את מעמדה של קטר כמתווכת המסוגלת לתת מענה לצורכיהם של כלל השחקנים המעורבים.

קטר ידעה היטב להשתמש בתיווך לשם ריצוי השחקנים במרחב הגאו-פוליטי, באופן שאפשר לה להשאיר עצמה חיונית לכלל הצדדים ולהרוויח אינטרסים שונים מכל צד, תוך התעקשות קטרית על מנגנונים שישאירו אותה במרכז המגעים גם בהתרחשויות עתידיות. תמרון מורכב זה חשף את קטר כפגיעה במגוון הזדמנויות לשחקנים שהרגישו שההסדרים פגעו באינטרסים שלהן, בדגש על האמירויות, ובכך הצביע על דרך התמודדות אפשרית מול התיווך הקטרי המסוכן לישראל.

סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר