עיקרים
מתוך ידיעה שלא תוכל לנצח צבאית בעימות הנוכחי, איראן פועלת ליצירת משבר אנרגיה גלובלי אשר יגרום ללחץ בינ"ל על ארה"ב לסיים את המלחמה מהר יותר, באופן שיגביר את סיכויי משטר האייתולות לשרוד. לשם כך טהרן תוקפת מתקני אנרגיה של שכנותיה במפרץ ופוגעת בחופש השיט במצר הורמוז, שדרכו עוברת כחמישית מאספקת הנפט העולמית.
פעולותיה של איראן מייצרות לחץ כלכלי ישיר על מדינות המפרץ, הסופגות הפסדים כבדים בהכנסותיהן מייצוא אנרגיה, אך רובן מצליחות לייצר לעצמן חלופה, חלקית לפחות, לייצוא באפיקים (יבשתיים) חלופיים. המשבר גם פוגע ישירות בלקוחותיהן המיידיים של מדינות המפרץ, בדגש על שוקי אסיה אך גם אירופה. אלה נעזרים כיום במאגריהם האסטרטגיים ופונים לגיוון אספקת האנרגיה שלהם מספקיות חלופיות.
מבחינת השפעתו על הכלכלה הגלובלית, המשבר במפרץ גרם לזינוק במחירי האנרגיה בעולם, האצת הלחצים האינפלציוניים ופגיעה בשרשראות האספקה והסחר הבינלאומי. בנוסף, הוא מייצר מחלוקת בין ארה"ב לבין מדינות המערב, הנמנעות משיגור כוחות לטיפול בבעיה, ומתח פוליטי משמעותי בדעת הקהל האמריקנית, גם בשל עליית מחירי הדלק, באופן שעלול לגרור לחץ פוליטי פנימי על הממשל לסיים את המלחמה.
בניסיון להרגיע את השווקים ולהרוויח מרווח נשימה נוסף ללחימה מול איראן, ארה"ב פועלת לשיקום הביטחון של מעבר הסחורות במצר הורמוז, מקדמת שחרור מלאי נפט אסטרטגיים, מקילה זמנית בסנקציות על יצרניות בזירות אחרות ומשתמשת ברטוריקה מרגיעה, המתחמת את המשבר הנוכחי (והמלחמה) לזמן מוקצב בלבד.
לצד האתגרים הרבים שמייצר משבר האנרגיה במפרץ, בולטות גם ההזדמנויות שהוא מייצר עבור יצרניות חלופיות. בתחום הנפט, רוסיה מנצלת את המצב להגברת ייצוא הנפט שלה ללקוחות של מדינות המפרץ, כולל כאלה שנמנעו מכך בשל הסנקציות המערביות המוטלות עליה, ונהנית מעלייה בהכנסותיה. בתחום הגז, חברות האנרגיה האמריקניות רושמות עלייה בייצוא ה-LNG (כתחליף לגז הקטרי) ובהכנסותיהן, המאפשרת השקעה בתשתיות חדשות וחיזוק מעמדן בשוק הגלובלי.
בכל מקרה, מתחדד הקשר בין פתרון בעיית חופש השיט במצר הורמוז לבין שאלת עתיד המשטר האסלאמיסטי באיראן. מדובר למעשה בכלים שלובים: הדרך הטובה ביותר להביא לפתיחת המצר לשיט חופשי ולהסרת האיום על יצואניות הנפט והגז מהמפרץ היא החלפת המשטר בטהרן, ואחד הכלים העיקריים לקידום לכך הוא הסרת האיום שהוא יוצר על חופש השיט במפרץ ודרכו על מחירי הנפט והגז בעולם. שני הצדדים יצרו מציאות שבה ביטחון השיט במצר הפך לסוגיה מרכזית במלחמה. נוכח הקושי המבצעי הכרוך באבטחת השיט בנתיב המים החיוני הזה, ובהתחשב בסירוב של מדינות המערב להירתם מעשית לפתרון הבעיה, ניצב האתגר בפני הנשיא טראמפ. לפי שעה הוא מנסה למתן את השלכות סגירת המצר על שוק הנפט העולמי, תוך היערכות למהלך צבאי לפתיחתו. אולם ככל שעובר הזמן והמשטר האיראני מאבד יכולות אסטרטגיות ונחלש, אך ממשיך לשלוט באיראן, יגבר הצורך להכריע האם לממש מהלך צבאי שכזה.
הרחבה
איראן גוררת את הלחימה לסקטור האנרגיה
לצד הלחימה האינטנסיבית המתרחשת בימים אלה בשטח איראן, ניכרת זליגה של המאבק לזירת לחימה נוספת, והיא סקטור האנרגיה העולמי. מתוך ידיעה שלא תוכל לנצח צבאית בעימות הנוכחי, איראן משתמשת בנשק האסטרטגי העומד לרשותה, שאותו שמרה ליום הדין – נשק האנרגיה. כך, היא מפעילה לחץ על שוק האנרגיה הגלובלי כדי לגרום לשלל השחקנים הנפגעים מכך ללחוץ על הנשיא טראמפ לסיים את הלחימה באיראן, באמצעות הצעדים הבאים:
- מניעת מעבר של מכליות נפט מסוימות במצר הורמוז תוך איום בסגירתו לשיט. עם פרוץ הלחימה הודיעו משמרות המהפכה (משה"מ) של איראן על סגירתו של מצר הורמוז, תוך איום לפעול נגד כלי שיט שינסו לחצות את המצר. הצעד הוביל לצמצום ניכר בתנועת המכליות והספינות המסחריות באזור. נכון להיום עוברות בו ספינות בודדות ביום, בעיקר של "צי הצללים",[1] אשר נושאות בעיקר נפט איראני לסין.
מדובר בצעד קיצוני מאוד מצד איראן, שאותו היא שמרה ל"יום הדין" בשל ההשפעה הדרמטית שלו על השוק הבינ"ל. מצר הורמוז הוא אחד מצווארי הבקבוק האסטרטגיים החשובים ביותר במערכת האנרגיה העולמית, שכן הוא משמש נתיב ייצוא ימי עיקרי אל השווקים הגלובליים עבור מפיקות הנפט הגדולות במפרץ הפרסי, ובהן סעודיה, עיראק, כווית ואיחוד האמירויות. נכון לפברואר 2026 עברו במצר בממוצע כ-20 מיליון חביות ביום (חב"י) של נפט ומוצריו, המהוות כ-20% מצריכת הנפט העולמית וכרבע מהסחר הימי העולמי בנפט. לפיכך, שיבוש זרימת הנפט דרך המצר משפיע באופן משמעותי על היצע הנפט הגלובלי, מגביר תנודתיות במחירים ומשליך על יציבותם של שוקי האנרגיה והכלכלה העולמית. חסימת נתיבי השיט הימי בהורמוז משבשת גם את שרשרת האספקה התעשייתית המזינה חלק ניכר מבסיס הייצור העולמי. - תקיפת מתקני אנרגיה של שכנות מפיקות אנרגיה. איראן הצהירה כי היא רואה בכל נוכחות אמריקנית בשטח המדינות השכנות לה מטרה לגיטימית לתקיפה, וכי היא אינה תוקפת את שכנותיה אלא את הנוכחות האמריקנית בשטחן. עם זאת, במקביל לתקיפות של מטרות צבאיות אמריקניות במדינות המפרץ הרחיבה איראן את פעילותה הצבאית גם נגד תשתיות אנרגיה במדינות אלה. התקיפות בוצעו בעיקר באמצעות טילים וכלי טיס בלתי מאוישים, והופנו כלפי מתקני נפט וגז במדינות השכנות. בין היתר הותקפו מתקני גז של חברת QatarEnergy בקטר, מתקני אנרגיה של חברת Aramco בסעודיה, נמל ומרכז הנפט של פוג'יירה באיחוד האמירויות (אחד ממוקדיתדלוק האוניות והמסחר הימי בדלק הגדולים בעולם) ובית זיקוק של חברת Bapco Energies בבחריין. תקיפות אלו גרמו לשיבושים בהפקה ובייצוא של נפט וגז באזור, והגבירו את החשש לפגיעה רחבה באספקת האנרגיה העולמית.
על מי וכיצד משפיעים צעדיה של איראן?
1. מדינות המפרץ המותקפות
פעולותיה של איראן מייצרות לחץ כלכלי ישיר על כל מדינות המפרץ. הפגיעה במתקני האנרגיה בשטחן גרמה להשבתת חלק מהייצור ולהפחתה זמנית בייצוא נפט וגז, ואילוהשיבושים בשרשראות האספקה הגבילו את יכולתן למלא חוזים בינלאומיים. זאת, באופן שפוגע במידה רבה בהכנסות השנתיות של החברות והממשלות באזור. לפי הערכות של Kpler, מדינות המפרץ איבדו כ-15 מיליארד דולר של הכנסות אנרגיה מאז תחילת המלחמה, ונאלצו לצמצם את הפקת הנפט שלהן בכ-10 מיליון חביות ליום (מח"י), שהן כ-10% מהביקוש העולמי לנפט (IEA, 11.3). על פי JPMORAGN, היקף זה עלול לעלות השבוע לכ-12 מח"י.
סעודיה (המספקת כ-10% מביקוש הנפט הגלובלי): מוערך כי חברת אראמקו צמצמה את הפקת הנפט שלה בכ-20% (ל-8 מח"י) וכי הפסידה הכנסות בסך כ-4.5 מיליארד דולר מתחילת המלחמה, משום שנאלצה להשבית חלק מייצור וייצוא הנפט במתקנים שהותקפו, לרבות שדה הנפט הענק שייבה (Shaybah Oil Field). כמענה למשבר במפרץ, סעודיה פועלת להסיט חלק מייצוא הנפט שלה לים האדום דרך צינור יבשתי ("מזרח-מערב", ראה מפה) לנמל ינבוע. עם זאת, מדובר בפתרון חלקי בלבד אשר אינו יכול להחליף את הייצוא הסעודי דרך מצר הורמוז במלואו, המוערך בכ-6 מח"י על פי ה-IEA. זאת, בשל קיבולת העמסת הנפט הנמוכה במסוף הייצוא בינבוע (כ-3-2 מח"י), הגם שקיבולת הולכת הנפט בצינור עצמו גבוהה יותר (כ-7 מח"י).
עיראק (כ-4% מביקוש הנפט הגלובלי): התקיפות האיראניות אומנם לא התמקדו במתקני נפט בעיראק אלא בנכסים צבאיים של ארה"ב בשטחה, אך חסימת מצר הורמוז גרמה לשיבושים בייצוא הנפט העיראקי דרך המפרץ הפרסי. על פי הערכות, הפקת הנפט של עיראק ירדה בכ-70%-60%, כאשר הייצוא דרך המפרץ כמעט נעצר, ורק חלק קטן מהנפט מיוצא יבשתית דרך תורכיה (נמל ג'יהאן). מדובר בפגיעה קשה בכלכלה העיראקית, הנשענת בכ-90% על הכנסות נפט.
מאע"מ (כ-3% מביקוש הנפט הגלובלי): מאע"מ סבלה מכמה תקיפות על מתקני הנפט שלה, בעיקר בנמל פוג'יירה (Fujairah).[2] התקיפות בוצעו באמצעות כטב״מים ורקטות איראניים והביאו לשרפות ולשיבושים בפעילות טעינת נפט למכליות. כתוצאה מכך נאלצה המדינה להסתמך יותר על צינור הנפט היבשתי המחבר את שדות הנפט באבו דאבי לפוג'יירה, אך קיבולתו המוגבלת פגעה באפשרויות ייצוא האנרגיה של מאע"מ ובהכנסותיה. חלק מהחברות הפועלות בו הודיעו על כוח עליון[3] (Force Majeure) והשעיית חוזי אספקה. דברים אלה, בשילוב עם סגירת מצר הורמוז, גרמו לירידה של כ-25% בהפקת הנפט של מאע"מ, כשליש הייצוא שלה (לכ-1.63 מח"י כיום), ולהפסדים של מיליארדי דולרים.
קטר (כ-20% מהיצע הגז הגלובלי): גם חברת QatarEnergy הכריזה על כוח עליון באספקת גז מונזל (LNG), והשביתה כמעט לחלוטין את הפקת הגז שלה. כן הזהירה כי תחזור לייצור רגיל רק בתוך שבועות עד חודשים. בינתיים חודשו בהדרגה משלוחי הגז שלה, אך בהיקפים נמוכים מאוד, העומדים על כ-30%-20% מהייצוא שקדם למלחמה (כ-1.5 מיליון טון LNG בשבוע). הנזק הכלכלי של קטר משיבושי ייצוא הגז שלה מוערך בכ-0.9–1.2 מיליארד דולר בשבוע.
גם תאגיד Kuwait Petroleum Corporation בכווית הכריז על כוח עליון במכירות נפט גולמי, וכך גם חברת האנרגיה Bapco בבחריין אשר הכריזה על כוח עליון בבית הזיקוק היחיד במדינה.
2. לקוחותיהן של מדינות המפרץ בתחום האנרגיה
שוקי היעד הגדולים ביותר של ייצוא האנרגיה מהמפרץ הפרסי (כולל איראן), והחשופים ביותר לשיבושי האספקה משם, הינן מדינות אסיה. לשם המחשה, הודו מייבאת כ‑70% מצריכת הנפט שלה מהמפרץ, סין כ‑50% ויפן כ-80%. כך, שיבושי אספקת האנרגיה מהמפרץ הובילו לעליית מחירים ולפגיעה זמנית בזמינות הדלק באסיה. כדי להתמודד עם המשבר, מדינות אלו נוקטות צעדים כמו הגדלת השימוש במלאי חירום, חיפוש מקורות חלופיים לייבוא נפט ו־LNG מספקיות חלופיות כגון רוסיה, ארה"ב ואוסטרליה. זאת, במטרה להבטיח את רציפות אספקת האנרגיה, לצמצם פגיעה בתעשייה המקומית, ולהגביר את הגמישות האסטרטגית מול חוסר הוודאות במפרץ הפרסי.
נראה כי לרוב מדינות אסיה יש מאגרי נפט המספיקים לפחות לשלושה חודשים. כך, למשל, יפן הודיעה כי יש לה מאגרים לעוד כתשעה חודשים. הודו, שלה מלאים קטנים יותר, פעלה להגדלת רכש הנפט שלה מרוסיה (יפורט בהמשך). על כן, נראה כי מדינות אלה יכולות לספוג שיבושי אספקה בטווח הזמן המיידי-בינוני, הגם שתיאלצנה להתמודד עם עליית מחירים.
מעניין להסתכל ספציפית על התנהלותה של סין במשבר הנוכחי מול איראן, לנוכח מערכת היחסים הקרובה בין המדינות. נזכיר כי כ-90% מייצוא הנפט האיראני מנותב לסין, ונכון לשנת 2025 כ-11% מייבוא הנפט הסיני הגיע מאיראן. על פי דיווחים, נראה כי איראן ממשיכה בייצוא הנפט שלה לסין כרגיל, וכי סין מנהלת עימה מגעים לאפשר מעבר ספינות סיניות של סחורות ואנרגיה במצר הורמוז ללא פגע. עוד דווח כי איראן שוקלת לאפשר מעבר מוגבל של מכליות במצר הורמוז אם הן סוחרות במטבע היואן. גישה מועדפת של סין לאספקה מהמפרץ עשויה להעניק לה יתרון אנרגטי יחסי בטווח הקצר, מול לקוחות אחרים של האנרגיה מהמפרץ.
גם מדינות אירופה נפגעות באופן ישיר מהמשבר במפרץ, שכן בשנים האחרונות הגבירו את ייבוא האנרגיה מאזור זה, בייחוד לאחר צמצום רכש האנרגיה מרוסיה בעקבות פלישתה לאוקראינה ב-2022. ספציפית, קטר הפכה לאחת הספקיות המרכזיות של LNG לשוק האירופי, ושיבוש האספקה ממנה מציב אתגר משמעותי לביטחון האנרגיה שלו, בדגש על איטליה, צרפת, בלגיה ופולין, החשופות במיוחד לאספקת הגז הקטרי. מתחילת המלחמה באיראן זינק מחיר הגז הטבעי באירופה בכ-50%-30%, בעקבות שיבושים באספקת ה-LNG מקטר וחשש מהיווצרותו של מחסור בגז. בתגובה להתפתחויות, מדינות אירופה פועלות לגיוון מקורות האספקה באמצעות הגדלת יבוא LNG מארה"ב וממדינות אפריקה, הרחבת תשתיות קליטת LNG ושימוש במאגרי גז אסטרטגיים. צעדים אלה משתלבים במדיניות רחבה יותר של האיחוד האירופי לצמצום הפגיעות לשיבושים גאופוליטיים בשוקי האנרגיה, ולהאצת המעבר למקורות אנרגיה חלופיים.
3. הכלכלה הגלובלית
המשבר הביטחוני המתמשך במפרץ הפרסי והסיכונים לשיט דרך מצר הורמוז יצרו זעזוע משמעותי בכלכלה העולמית, בעיקר דרך שוקי האנרגיה, הסחר הבינלאומי והשווקים הפיננסיים. ראשית, המשבר גרם לעלייה חדה במחירי האנרגיה בשל חשש מפגיעה באספקה ובהיצע העולמי בעקבות שיבושים בשרשרת האספקה מהמפרץ, בפרט מהספקיות הגדולות (נפט מסעודיה וגז מקטר). כך, מחירי הנפט זינקו אל מעל $110 לחבית מסוג Brent (עלייה של כ-25% אחוזים), ומחירי הגז זינקו אף יותר, בכ-30%–45%.
שנית, העלייה במחירי האנרגיה יוצרת לחץ אינפלציוני עולמי ומאטה את הצמיחה הכלכלית. לפי הערכות כלכלנים, עלייה של 10% במחירי הנפט עשויה להעלות את האינפלציה העולמית בכ-0.4% ולהפחית את התוצר העולמי בכ-0.2%. התייקרות הדלק והאנרגיה מתורגמת לעלייה בעלויות הייצור, התחבורה והחקלאות, מה שמוביל להתייקרות רחבה של מוצרים ושירותים במדינות רבות. תחזיות עדכניות מצביעות על כך שבמדינות כמו ארה"ב, קנדה ואוסטרליה האינפלציה עשויה להגיע ל‑4% ואף יותר, גבוה מהמטרה הרגולטורית של הבנקים המרכזיים (כ-2%), אם המשבר במפרץ יימשך ומחירי האנרגיה לא יתמתנו.
שלישית, המשבר גורם להפרעות בשרשראות אספקה וסחר עולמי, כאשר מתקפות על ספינות ופגיעה בתשתיות במפרץ האטו את תנועת המכליות והעלו את עלויות השינוע והביטוח, תוך יצירת תנודתיות גבוהה בשוקי ההון. שילוב גורמים זה מגביר את אי-הוודאות הכלכלית הגלובלית ומעלה את הסיכון להאטה בצמיחה העולמית אם המשבר יתמשך.
4. דעת הקהל בארה"ב כרסן אפשרי על קבלת ההחלטות של ממשל טראמפ
המלחמה המתמשכת באיראן יוצרת מתח פוליטי משמעותי בדעת הקהל האמריקנית, בין השאר עקב עליית מחירי האנרגיה והחשש מהשלכות כלכליות ישירות. בעקבות המשבר, מחירי הבנזין בארצות הברית עלו בכ‑8%–7% בתוך שבועות ספורים, מה שמגביר את הלחץ על הצרכנים ומזין תחושה של חוסר שביעות רצון וחוסר יציבות כלכלית. סקרים עדכניים מראים ירידה בתמיכה הציבורית במעורבות צבאית אמריקנית ממושכת, והעדפה של פתרונות דיפלומטיים או של הגבלת הפעולה הצבאית. מצב זה עשוי לרסן את הממשל האמריקני, בייחוד לנוכח בחירות האמצע[4] הצפויות בנובמבר 2026, שבמסגרתן הנשיא חושש לאבד את הרוב הרפובליקני בבית הנבחרים ובסנאט. על כן, ככל שמשבר האנרגיה במפרץ יתמשך, הממשל עשוי לאמץ אסטרטגיה זהירה יותר במלחמה מול איראן ולחפש קיצורי דרך מדיניים במטרה לצמצם את השפעת הסכסוך על הצרכנים האמריקנים.
מאמץ אמריקני למתן את השפעת הלחימה על סקטור האנרגיה
בשל השלכות המלחמה הרחבות על הכלכלה הגלובלית שתוארו לעיל, והלחץ הבינ"ל שהן מייצרות, ארה"ב מרכזת מאמצים למתן את השפעות הלחימה על סקטור האנרגיה, באופן שיאפשר לה לשמר מרחב פעולה זמני נוסף במלחמה מול איראן:
- מאמץ לשקם את ביטחון מעבר הסחורות במצר הורמוז: בעקבות האיום האיראני לסגור את מצר הורמוז, הממשל האמריקאי השיק (6.3) תוכנית ביטוח סיכוני מלחמה בהיקף של כ‑20 מיליארד דולר למכליות אמריקניות שעוברות במצר הורמוז, במטרה לתמוך בזרימת הנפט והגז העולמית ולשקם את האמון בתנועה הימית. בנוסף, במסגרת ההוראות שניתנו על ידי הנשיא טראמפ, הוצעה גםאפשרותליווי ימי על ידי חיל הים האמריקאי. בפועל ליווי זה טרם התבצע, בשלהיקף מוגבל של משאבים צבאיים, מרחב ים צפוף ומסוכן, סיכונים ביטחוניים גבוהיםהכוללים איומי טילים ומוקשים ימיים, וכןשיקולים פוליטיים בינלאומיים המגבילים את התרחבות הפעולה הצבאית באזור. לפיכך, למרות יישום הכלי הפיננסי והביטוחי, תנועה נרחבת של ספינות עדיין לא חזרה למצר, וההשפעה המיידית על זרימת האנרגיה מוגבלת. עם זאת, דווח (13.3) כי הפנטגון שוקל לשלוח ספינות מלחמה נוספות למזרח התיכון כהיערכות למצב הביטחוני המחריף במצר הורמוז, ספציפית על מנת להבטיח את המעבר הבטוח של מכליות נפט במצר. הנושא טרם אושר על ידי הפנטגון באופן רשמי. כן עלו דיווחים כי הנשיא שוקל להשתלט צבאית על המצר, על מנת לאפשר מעבר בו.
- שחרור מלאי נפט אסטרטגיים: סוכנות האנרגיה הבינ"ל, ה-IEA, הודיעה (11.3) על שחרור מלאי האנרגיה האסטרטגיים של המדינות החברות בארגון, בהיקף כולל של כ‑400 מיליון חביות. זאת במטרה לבלום את העלייה החדה במחירי הנפט, להקל על המחסור הזמני בהיצע ולייצב את מחירי האנרגיה העולמיים, בעקבות שיבושי האספקה שנגרמו מהמלחמה עם איראן. התורמת המרכזית למהלך המתואם הינה ארה"ב, אשר הודיעה (12.3) על שחרור הדרגתי במשך כ-120 ימים של 172 מיליון חביות נפט ממאגריה האסטרטגיים. יש לציין כי אנליסטים מעריכים כי היקף של 400 מיליון חביות יכול לכסות צריכה עולמית של נפט למשך כחודש, לכן מדובר בפתרון זמני בלבד שמטרתו להקל על הלחץ במחירי הנפט ולמנוע מחסור מיידי, אך לא לפתור מצוקה מתמשכת אם שיבושי האספקה מהמפרץ יימשכו לאורך זמן.
- הקלה אמריקנית זמנית בסנקציות האנרגיה בזירות אחרות: בניסיון למנוע משבר אנרגיה גלובלי ולייצב את שוק האנרגיה, הממשל האמריקני הורה על החרגה זמנית מהסנקציות שהוטלו על רוסיה בתחום האנרגיה עד לתאריך 11.4.2026, באופן שמאפשר ייבוא נפט רוסי ה“תקוע בים”. בנוסף, משרד האוצר האמריקני הרחיב ויתורים בסנקציות על ונצואלה, כולל רישיונות כלליים לייבוא מוצרי נפט וגז טבעי, וכן הקלות בהשקעות במגזרי דשנים וחשמל במדינה, במטרה להקל על עליית המחירים בארה"ב, כולל של חומרי גלם.
- רטוריקה המתחמת את המשבר בזמן מוקצב: לשם הרגעת השווקים ודעת הקהל העולמית, הממשל מאמץ רטוריקה רשמית שמנסה לתייג את העימות כפעולה מוכוונת מטרה עם סיום צפוי, וכי המהלך הצבאי מוגבל בזמן ואינו צפוי להוביל למעורבות ממושכת. מסריו המרגיעים כי המשבר זמני בלבד, באמצעות שימוש בביטויים כגון "פעולה מבוקרת", "הגבלת משך הפעולה" ו"השפעות זמניות", נועדו לשדר מסר של איפוק ושמירה על יציבות, במטרה להרגיע את השווקים, את דעת הקהל ואת השותפים הבינ"ל.
שחקניות המרוויחות מהמצב
בעוד שהמדינות המפיקות במפרץ חוות משבר בהפקה ובייצוא האנרגיה משטחן, הדבר מייצר הזדמנות נדירה לתפוס את נתחי השוק שלהן עבור מפיקות אנרגיה אחרות בעולם, אשר אינן תלויות במצר הורמוז ובעלות קיבולת ייצור עודפת:
רוסיה: נראה כי אחת המרוויחות הגדולות בתחום האנרגיה מהמלחמה באיראן הינה רוסיה. לרשותה קיבולת הפקה עודפת הן של נפט והן של גז, בשל הסנקציות המערביות שהוטלו עליה וצמצום שוקי היעד שלה. עם שיבושי אספקת הנפט מהמפרץ הפרסי, רוסיה מזהה הזדמנות למלא את הפער שנוצר בעזרת הגברת ייצוא האנרגיה שלה (והכנסותיה), גם לשווקים שנמנעו מלרכוש את מוצריה בשל הסנקציות. לראיה, הצהרתו של הנשיא פוטין (9.3) כי רוסיה מוכנה להוות חלופה לאספקת הנפט והגז שאבדה מהמפרץ בשל המלחמה באיראן, כולל לשוקי אירופה אם יחפצו בכך. ואכן בשבועיים האחרונים ניכרת עלייה בביקוש לנפט הרוסי, במדינות כמו סין והודו, ואף דווח כי מחיר חבית נפט רוסי עלה באופן חריג בכ-3-2 דולר מעל מחיר חבית מסוג Brent. בעקבות ההחרגה הזמנית שניתנה על ידי ארה"ב לרכש אנרגיה מרוסיה, ניכרת הגברת הרכש של נפט רוסי על ידי הודו (לאחר שפעלה לצמצם אותו בחודשים האחרונים, כתוצאה מלחץ אמריקני), ואף דווח (13.3) כי יפן שוקלת לרכוש נפט רוסי. עליית מחירי הנפט מגדילה את הכנסות התקציב של רוסיה בכ-150 מיליון דולר ביום (FT, 12.3), והכנסות הנפט שלה מתחילת החודש רשמו עלייה של 14% לעומת חודש פברואר (CREA, 12.3).
ארה"ב: גם חברות האנרגיה האמריקניות, בייחוד בתחום ה-LNG והפצלים, נהנות מעליית מחירי האנרגיה ועליית הביקוש למוצרי אנרגיה אמריקנים, כחלופה לאספקה המשובשת מהמפרץ. על פי הערכות, בשל העלייה בביקוש לגז מאירופה ומדרום אסיה ארה״ב צפויה לראות עלייה של כ‑26% בייצוא LNG במרץ 2026 לעומת מרץ 2025, וליהנות מגידול אפשרי של כ-30% בהכנסותיהן של חברות האנרגיה ב‑2026. בנוסף לעלייה ברווחיות השוטפת, חברות האנרגיה האמריקניות מנצלות את עליית מחירי האנרגיה להשקעה בתשתיות חדשות, כגון מתקני הפקה, להרחיב את יכולת ההפקה שלהן, תוך חיזוק מעמדן בשוק הגלובלי מול עליות מחירים ושיבושים אפשריים.
ונצואלה: המשבר במפרץ מייצר הזדמנויות כלכליות גם עבור ונצואלה, בעיקר דרך הקלות זמניות נוספות בסנקציות האמריקניות על ייצוא נפט וגז. צעדים אלו מאפשרים לוונצואלה להגדיל את ייצוא האנרגיה, בייחוד לאירופה ולשווקים צפון-אמריקניים, ולנצל את עליית המחירים הגלובליים להשבת חלק מהכנסותיה שנפגעו בשנים האחרונות בשל סנקציות ותנאי שוק קשים. נדגיש כי הנפט מוונצואלה יכול לשמש כתחליף לנפט האיראני, בשל סוגו הדומה.
סיכום
במלחמה הנוכחית לא רק ההתפתחויות בשדה הקרב מכתיבות את כיווני הלחימה, אלא גם מחירי האנרגיה. סקטור האנרגיה עשוי להוות גורם מרסן להמשך המלחמה, משום שפעולותיה המכוונות של איראן מאיימות על יציבות שוקי הנפט והגז העולמיים ועל נתיבי אספקה מרכזיים במפרץ. חשש מפגיעה בתשתיות אנרגיה ובחופש השיט במצר הורמוז, שדרכו עוברים כ-20% מתעבורת האנרגיה העולמית, מעלה את מחירי האנרגיה ומגביר לחצים כלכליים על מדינות המעורבות בעימות ועל שותפותיהן. כתוצאה מכך, ממשלות ושחקנים כלכליים בעלי עניין ביציבות השוק עלולים להפעיל לחץ מדיני להגבלת היקף הלחימה ולמניעת הסלמה ממושכת.
עם זאת, נראה כי לעת עתה שוק האנרגיה הגלובלי מסוגל לספוג את המשבר בטווח הקצר הודות לכמה מנגנוני איזון מבניים. ראשית, קיימים עודפי ייצור חלקיים בקרב יצרניות גדולות אשר אינן תלויות במצר הורמוז, בדגש על ארה"ב ורוסיה. שנית, מדינות רבות מחזיקות מלאים אסטרטגיים של נפט וגז המאפשרים ריכוך של זעזועים זמניים באספקה. בנוסף, שוק האנרגיה הפך בשנים האחרונות מגוון וגמיש יותר מבחינה גאוגרפית ולוגיסטית, עם התרחבות הסחר בגז טבעי נוזלי (LNG) והיכולת להפנות משלוחים בין אזורים שונים. גורמים אלה מאפשרים לשוק לבלום בטווח הקצר חלק מהשפעות המשבר גם במצב של מתיחות באזור המפרץ.
בנוסף, נראה כי מאמציה וצעדיה של ארה"ב למתן את השפעות המשבר בתחום האנרגיה, כפי שתוארו לעיל, מצליחים לייצר רגיעה בשוק, גם אם היא רגעית/חלקית. לראיה, תחזיתו (15.3) של Bank Of America על כך שמחיר הנפט יתמתן לממוצע שנתי של כ-$77 עד סוף השנה הנוכחית – ירידה של 24% מהמחיר הנוכחי.
נוכח הדינמיקה המתפתחת של המשבר, עולה השאלה איזה מן התהליכים צפוי להתקדם מהר יותר: יכולתו של שוק האנרגיה העולמי להסתגל לזעזועים הנגרמים משיבושי האספקה מהמפרץ הפרסי, או מידת שרידותו הפוליטית והכלכלית של משטר האייתולות באיראן אל מול הלחימה העצימה נגדו.
בכל מקרה, מתחדד הקשר בין פתרון בעיית חופש השיט במצר הורמוז לבין שאלת עתיד המשטר האסלאמיסטי באיראן. מדובר למעשה בכלים שלובים: הדרך הטובה ביותר להביא לפתיחת המצר לשיט חופשי ולהסרת האיום על יצואניות הנפט והגז מהמפרץ היא החלפת המשטר בטהרן, ואחד הכלים העיקריים לקידום החלפת המשטר הוא הסרת האיום שהוא יוצר על חופש השיט במפרץ ודרכו על מחירי הנפט והגז בעולם. שני הצדדים יצרו מציאות שבה ביטחון השיט במצר הפך לסוגיה מרכזית במלחמה. נוכח הקושי המבצעי הכרוך באבטחת השיט בנתיב המים החיוני הזה, ובהתחשב בסירוב של מדינות המערב להירתם מעשית לפתרון הבעיה, ניצב האתגר בפני הנשיא טראמפ. לפי שעה הוא מנסה למתן את השלכות סגירת המצר על שוק הנפט העולמי, תוך היערכות למהלך צבאי לפתיחתו, אך ככל שעובר הזמן והמשטר האיראני מאבד יכולות אסטרטגיות ונחלש, אך ממשיך לשלוט באיראן, יגבר הצורך להכריע האם לממש מהלך צבאי שכזה.
[1] "צי הצללים” (Shadow Fleet) הינו כינוי לצי של מכליות נפט וספינות מסחר הפועלות מחוץ למערכת הפיקוח והרגולציה הבינלאומית, כדי לעקוף סנקציות או מגבלות מסחר. הערכות בתעשייה מדברות על מאות מכליות בצי הצללים, שמעבירות חלק משמעותי מהנפט המוגבל בסנקציות בעולם, בעיקר עבור איראן, רוסיה, ועד לא מזמן ונצואלה.
[2] המרכז בפוג'יירה הוא אחד ממוקדי תדלוק האוניות והמסחר הימי בדלק הגדולים בעולם. באמצעות נמל זה מאע"מ יכולה לייצא נפט ללא תלות במצר הורמוז.
[3] Force majeure הוא מונח משפטי וכלכלי שמתאר אירוע חיצוני, בלתי צפוי או בלתי ניתן למניעה, אשר מונע מהחברה לעמוד בהתחייבויות חוזיות, כמו אספקת סחורות או שירותים.
[4] בחירות אמצע כהונה (Midterm Elections) הן בחירות כלליות לקונגרס הנערכות באמצע כהונת הנשיא, ומהוות אירוע פוליטי חשוב משום שהן קובעות את הרכב הקונגרס האמריקני לשנתיים הקרובות, באופן המשפיע על יכולת הממשל לקדם חקיקה או לחסום מהלכים של הנשיא והממשלה הפדרלית.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
