ההיסטוריה, כך נראה, רוחשת חיבה מיוחדת לאירוניה. לפני פחות ממאה שנה הוגדרו היחסים בין הודו לאירופה דרך הפריזמה החד-ממדית של הקולוניאליזם; בריטניה, ואירופה בעקבותיה, ראו בתת-היבשת את ״היהלום שבכתר״, משאב לניצול, כוח עבודה זול ושוק שבוי במערכת יחסים חד-סטרית של שולט ונשלט. אולם ב-27 בינואר נסגר המעגל ההיסטורי המרהיב ביותר של המאה ה-21: בטקס החתימה על הסכם הסחר המונומנטלי בין הודו לאיחוד האירופי כינתה אותו נשיאת הנציבות, אורסולה פון דר ליין, בשם המחייב ״אם כל העסקאות״.
חתימה זו היא הרבה מעבר לחוזה כלכלי גרידא; היא הצהרה על כינונו של סדר עולמי חדש. בעוד שמערכת הסחר הרב-צדדית ניצבת תחת איום גובר של מכסים ומתחים גאופוליטיים, ההסכם הזה מוכיח כי עידן הסחר החופשי לא הסתיים, הוא פשוט שינה את פניו. בשונה מהסכמי העבר של שנות ה-90, שהונעו משיקולי יעילות והפחתת מכסים טכנית, ההסכם שגובש בראשית 2026 עוצב בכור ההיתוך של לחצים גאופוליטיים משתנים והצורך הקריטי בחוסן לאומי מול זעזועים גלובליים. הוא מדגים כיצד מדינות מסתגלות למציאות שבה הליברליזציה אינה נעלמת, אלא הופכת לבררנית ואסטרטגית יותר. במקום נסיגה מהגלובליזציה, אנו עדים לחיפוש אחר הסדרים דו-צדדיים עם שותפים מהימנים, המגדירים מחדש את יחסי הכוחות בין מזרח למערב.
לאחר למעלה משני עשורים של מבוי סתום קיבל המו״מ בין הודו לאיחוד האירופי תפנית דרמטית בשנת 2025, כשהמנוע המרכזי הוא המדיניות הכלכלית האגרסיבית של ממשל טראמפ השני. תחת דוקטרינת ״אמריקה תחילה״ הבהירה וושינגטון כי המטרייה הביטחונית והכלכלית מעל אירופה אינה מובנת מאליה, מהלך שנתפס ביבשת כנטישה אסטרטגית המפקירה אותה להשפעה רוסית. במקביל, יחסי וושינגטון-דלהי הגיעו לשפל חדש כאשר הודו מצאה עצמה תחת מכסים חסרי תקדים של 50%, הגבוהים בעולם, מתוכם 25% כמכסי עונשין על רכישות נפט מרוסיה. האכזבה האמריקאית מהתנגדות אירופה לריבונותה בגרינלנד, לצד המכבש הכלכלי על דלהי, יצרו שילוב נסיבות גאופוליטי שדחק את הודו ואירופה לייצר חזית כלכלית חלופית ומלוכדת.
מציאות זו אילצה את בריסל לגלות גמישות חסרת תקדים בנושאים שבעבר נחשבו לקווים אדומים, כמו רפורמות משפטיות וסטנדרטים סביבתיים נוקשים, אשר נתפסו בדלהי כניסיון לכפות את המודל האירופי על הודו. אולם בפתח שנת 2026, לנוכח אובדן הנגישות לשוק האמריקאי וההכרה בכך שסין היא שותפה המהווה סיכון אסטרטגי, נאלצה אירופה לבצע ״חישוב מסלול מחדש״. ההבנה כי הודו אינה רק שוק יעד אלא משענת אסטרטגית חיונית, הפכה את מאזן התלות.
במישור המעשי, ההסכם מספק יתרונות כלכליים משמעותיים כשבמסגרתו יופחתו מכסים על 96.6% מהסחורות של האיחוד האירופי המיוצאות להודו. לפי הדיווחים, משמעות הדבר היא חיסכון של כ-4 מיליארד אירו מדי שנה במכסים על מוצרים אירופיים. בתמורה, גם האיחוד האירופי פותח את השוק שלו. הוא יפחית את המכסים על 99.5% מהסחורות המיובאות מהודו. עסקת הסחר צפויה לחזק מגזרים רבים בהודו ובאיחוד האירופי. יצרניות רכב אירופיות, לדוגמה, צפויות להרוויח מכך, שכן במסגרת העסקה הסכימה הודו לקצץ את מכסי הרכב מ-110% ל-10% במשך חמש שנים, וליצור גישה מבוססת מכסות ל-250,000 כלי רכב מהאיחוד האירופי מדי שנה. בתמורה, האיחוד האירופי העניק גישה מיידית ללא מכס ליצוא עתיר עבודה של הודו, כולל טקסטיל, ביגוד, עור, הנעלה, אבני חן ותכשיטים.
גם מגזר השירותים עשוי להיות אחד המרוויחים הגדולים. האיחוד האירופי התחייב לפתוח 144 תת-מגזרים – בייחוד IT, שירותים מקצועיים וחינוך – ולהקל על ניידות עובדים. מגזרים רגישים כמו מוצרי חלב, דגנים, עוף, סויה ופירות וירקות מסוימים נותרו מוגנים במסגרת ההסכם. ההסכם צפוי לספק דחיפה משמעותית למגזר הטקסטיל והביגוד של הודו, אשר עומד כיום בפני מכסים של עד 12% באיחוד האירופי, בהשוואה לאפס מכסים עבור מתחרים כמו פקיסטן, בנגלדש וטורקיה. יתרונות דומים צפויים ליצוא כימיקלים, מוצרי עור והנעלה.
לשינויים בתחום הטקסטיל עלולות להיות השלכות גם על אויבתה המושבעת של הודו – פקיסטן, אשר עלולה לאבד את יתרון היצוא שנהנתה ממנו. הדבר נכון גם לגבי בנגלדש, שמייצאת כיום בגדים פטורים ממכס לאירופה. משלוחי הבגדים שלה יתמודדו כעת עם תחרות קשה יותר. בפקיסטן כבר התריעו מפני הסכם הסחר החופשי בין האיחוד האירופי להודו, והזהירו כי הוא מהווה איום רציני ומיידי על הבסיס התעשייתי של פקיסטן, ובייחוד על מגזר הטקסטיל. שר הכלכלה הפקיסטני לשעבר, ד"ר גוהר אג'אז, אמר כי ״תקופת ירח הדבש״ ללא מכס שממנה נהנתה פקיסטן בעבר עם האיחוד האירופי הגיעה לסיומה, שכן האיחוד האירופי הרחיב כעת את אותה גישה לשוק ללא מכס להודו ולמתחרים אזוריים אחרים. הסכם הסחר בין האיחוד האירופי להודו עלול לסכן את היצוא של פקיסטן לאיחוד האירופי בשווי 9 מיליארד דולר, שרובו קשור לטקסטיל. הוא הזהיר כי ההשלכות עלולות להיות הרסניות לתעסוקה, כאשר עד 10 מיליון מקומות עבודה נמצאים בסיכון בתעשיית הטקסטיל והתעשיות הנלוות. השר לשעבר כינה את המצב ״קריאת השכמה״, והדגיש כי על הממשלה לקבל החלטות מיידיות כדי להגן על תעשיית הטקסטיל המקומית. "כדי לשרוד את התחרות האזורית, יש לספק למגזר הטקסטיל חשמל וגז בתעריפים נוחים״.
במסגרת ההסכם עם האיחוד האירופי השכילה הודו להגן על המגזרים הרגישים ביותר שלה, ובראשם החקלאות ומוצרי החלב, מתוך הבנה כי חשיפתם ללחצי יבוא תפגע בליבת האינטרס המקומי. במסגרת ההסכם לא ניתנו כל הקלות במכסי היבוא על מוצרי חלב, המצטרפים לקטגוריות חקלאיות מוגנות נוספות כמו אורז, חיטה, קפה ותה. הרחקת מגזרים אלו אינה נובעת מאינסטינקט פרוטקציוניסטי גרידא, אלא מבחירה אסטרטגית המבוססת על ניתוח חברתי-כלכלי עמוק: החקלאות בהודו היא עמוד השדרה של הכלכלה הכפרית ומקור מחייתם של למעלה מ-700 מיליון איש. בניגוד למודל הממוכן והתאגידי של המערב, החקלאות ההודית נותרה אמצעי קיום בסיסי ולפיכך היא מוגדרת כסוגיה של ביטחון תזונתי ויציבות פוליטית. עמדה נחרצת זו קובעת רף ברור לדיאלוגים עתידיים, וסביר להניח שתיוותר על כנה גם מול לחצים דומים מצד ארה"ב.
עסקת הענק מספקת הזדמנות לאיחוד האירופי להפחית את תלותו בסין. זו גם הזדמנות להסיר חלק מהסיכון משרשראות האספקה שלו ולהבטיח גישה לשוק הצרכנים הצומח במהירות של הודו. זה אמור להציע לחברות אירופיות הזדמנויות צמיחה באסיה בתקופה שבה הביקוש המקומי של האיחוד האירופי גדל בקצב איטי. ההסכם למעשה ״נועל״ את הודו כמרכז ייצור חלופי אמין עבור המערב. הסכם הסחר הזה עלול גם להעניק דחיפה לפרויקטי תשתיות חשובים כמו מסדרון ה-IMEC, שנתפש כאלטרנטיבה לתוכנית ״החגורה והדרך״ של בייג׳ינג. המסדרון, שמתחיל בנמלי מומביי ועתיד להסתיים באירופה, עתיד לחזק את הודו כמרכז הייצור של העולם החדש, כזה שמגשים את חזון מפלגת השלטון עם תוכניות כמו ״יצר בהודו״ (Make in India), ומבטיח לאירופה גישה לשוק של 1.4 מיליארד צרכנים שצמאים לחדשנות.
להסכם הודו-אירופה השלכות ישירות ומשמעותיות על ישראל, ובראשן הפיכתו למנוע צמיחה קריטי עבור מסדרון ה-IMEC. בתוך מארג זה הופך נמל חיפה לתחנת מעבר אסטרטגית, אך המציאות הנוכחית, שבה הנמל, בבעלות קבוצת אדאני ההודית, שרוי בהפסדים ובסכסוך מתמשך מול משרד התשתיות מהווה חסם שיש להסירו. ההסכם החדש הוא ״קריאת השכמה״ למשרד התשתיות להאיץ פרויקטים לאומיים ולממש את הפוטנציאל הגלום בנמל. מעבר לכך, על ישראל לבחון שילוב בשרשראות האספקה החדשות דרך העתקת קווי ייצור להודו. אך יותר מכול, ההסכם יכול לשמש קטליזטור לסיום המו"מ הממושך על הסכם סחר חופשי בין ירושלים לדלהי; עלינו להפנים שאם אירופה, על כל מורכבויותיה, השכילה לחתום על הסכם כזה, ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להשתרך מאחור ולאבד את יתרונה היחסי בשוק ההודי הצומח, ואולי אף לדחוף להכרזה משמעותית בנושא במהלך ביקורו הצפוי של מודי לישראל בסוף החודש.
עבור הממשל בוושינגטון, מדובר בתמרור אזהרה אסטרטגי: המשך מדיניות הבדלנות והמכסים עלול להותיר את ארה"ב מחוץ לצירים הכלכליים הדינמיים ביותר בעולם. הגשר הכלכלי שנבנה בין הודו לאירופה נועד לעקוף את התלות בדולר ובחוסר היציבות של מדיניות החוץ האמריקאית, ונראה כי המהלך נשא פרי. שבוע אחד בלבד לאחר החתימה על ההסכם מול בריסל הודיעו הנשיא טראמפ וראש הממשלה מודי על עסקת סחר נגדית לאחר כחצי שנה של דיונים ומתיחות, שבמסגרתה יופחתו המכסים על הודו מ-50% ל-18%.
ההסכם שנחתם אינו עוד חוזה סחר טכני, אלא הכרה רשמית במעמדה של הודו כשותפה אסטרטגית שוות-זכויות במערכת הבינלאומית. זו עסקה המושתתת על הדדיות ולא על ניצול, על סינרגיה טכנולוגית ולא על הכתבת תנאים חד-צדדית. מעבר למשמעויות הכלכליות, הסכם היסטורי זה מסמל את התפוררותן של המחיצות האחרונות שנותרו מהעידן הקולוניאלי, ומאשרר את העובדה כי המרכז הכלכלי העולמי נע מזרחה.
במישור הגאופוליטי, המהלך משתלב היטב בדוקטרינת ה״רב-קוטביות״ של ניו דלהי. הודו, השואפת להימנע מתלות בלעדית בארה"ב או ברוסיה, מוצאת באיחוד האירופי, גוש הסחר הגדול בעולם, משקל נגד חיוני מול לחצים מוושינגטון מחד גיסא, והתוקפנות של בייג'ינג מאידך גיסא. שותפות זו מאפשרת להודו לבסס את מעמדה ככוח עצמאי ומאוזן "במגרש של הגדולים", תוך ביצור האוטונומיה האסטרטגית שלה ושל שותפותיה.
כינונו של הסכם סחר חופשי זה הוא אפוא הכרח אסטרטגי לשני הצדדים, המהווה חלק ממאמץ גלובלי רחב לביזור שרשראות האספקה וצמצום התלות במקורות יחידניים. בתקופה שבה הסחר העולמי הופך לפרוטקציוניסטי ורצוף יריבויות, ההסכם מספק הזדמנות לעיצוב מחדש של ארכיטקטורת הסחר העולמית ולחיזוק החוסן הכלכלי לאורך הציר שבין אסיה, אירופה והאוקיינוס האטלנטי.
עם זאת, המבחן הממשי של מאזן הרווחים ייגזר מיכולתן של המדינות להסתגל לתמורות המבניות בכלכלה הפוליטית הבינלאומית. בעוד ההסכם מסמן אבן דרך לשאיפותיה של הודו ולנוף היצוא האסיאתי, במישור המעשי הדרך ליישומו המלא עודנה דורשת את השלמתם של שלבים פרוצדורליים הכרחיים שיהפכו את החזון למציאות כלכלית יציבה וחסינה.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
