עם פתיחת השנה האזרחית 2026 נכנסה הודו רשמית לתפקיד יו״ר ארגון ה-BRICS (ברזיל, רוסיה, הודו, סין ודרום אפריקה), כשהיא מקבלת על עצמה את הובלת הגוש המורחב בצומת גאופוליטי רגיש במיוחד. השקת הלוגו והאתר הרשמי של הארגון ב-6 בינואר על ידי שר החוץ, ד"ר ס' ג'יישאנקר, מסמנת את תחילתה של משימה מורכבת: הניסיון להעניק עדיפות לאינטרסים של "הדרום הגלובלי" בצל אינטרסים פנים-ארגוניים מתנגשים ולחץ דיפלומטי גובר מצד וושינגטון. נשיאותה של הודו מתעצבת תחת השפעתם של שני משתנים דרמטיים המגדירים מחדש את הזירה: הגישה העסקית (״טרנזקציונית״) והאמריקה-צנטרית המאפיינת את מדיניות החוץ האמריקאית, והתעצמות המאבק על הגדרת ״הרב-קוטביות״. עבור ישראל, מדינה המזוהה היסטורית עם המערב אך נטועה בלב המזרח, שנת 2026 בראשות הודו היא הזדמנות ואתגר אסטרטגי כאחד. במערכת בינלאומית המקוטבת בין נאמנות היסטורית למערב לבין צמיחה כלכלית במזרח, הודו משמשת כ״גורם מאזן״ חיוני. יכולתה של ניו דלהי למתן מגמות אנטי- מערביות בתוך הגוש ולמנוע את הפיכתו לכלי ניגוח פוליטי הופכת את נשיאותה לציר חשוב עבור ירושלים בשימור מרחב התמרון המדיני שלה – גם אם בחשבון אחרון, זיקתה לארה"ב עמוקה מכדי שתוכל לנהל מדיניות מאוזנת.
כאשר גוש ה-BRICS הגיח לראשונה לזירה הבינלאומית, הוא צומצם לעיתים קרובות בפרשנות המערבית לכדי ראשי תיבות כלכליים גרידא, קיבוץ אינטרסנטי של שווקים מתעוררים המבקשים לאזן את המשקל הפיננסי של ארצות הברית ואירופה. אולם, מתחת למעטפת הפרגמטית הזו פעם תמיד חזון מדיני עמוק יותר: הטענה כי עתידו של ״הדרום הגלובלי״ לא יוכתב עוד על ידי מרכזי כוח אימפריאליים מערביים, אלא יתבע את קולו ויקבע את גורלו. התרחבותו של הארגון למה שמכונה כיום BRICS+, הכולל מדינות כמו מצרים, אתיופיה, איראן ואיחוד האמירויות, הגדילה את עוצמתו לכזה שמהווה גוש המייצג כמחצית מאוכלוסיית העולם, 40% ממשאבי האנרגיה המאובנים, 30% מהתמ״ג העולמי ו-50% מהצמיחה העולמית.
ב-24 באוקטובר 2024 הוזמנו 13 מדינות נוספות, ביניהן אלג'יריה, בוליביה, קובה, אינדונזיה, קזחסטן, מלזיה, טורקיה, אוזבקיסטן ווייטנאם, להשתתף כ״מדינות שותפות״. מעמד השותפות יאפשר למדינות אלו להשתתף ביוזמות שונות של ה-BRICS ולהפיק מהן תועלת. עדיין לא ברור האם המדינות בדרג זה קיבלו הזמנות רשמיות לחברות, אך קיימת אפשרות גבוהה שהן תוכלנה להצטרף לאיגוד כחברות מן המניין בעתיד.
חברותה של הודו בבריקס (BRICS) וכהונתה כנשיאת הארגון משקפות את האינטרסים הלאומיים שלה, הממוקדים בכינון עולם רב-קוטבי שבו הודו ניצבת כקוטב מרכזי. משימתה העיקרית תהיה לאזן בין אינטרסים מגוונים ולבסס אמון הדדי במערכת הגלובלית, תוך הבטחה כי על אף התרחבותו, הארגון ישמור על ליבתו הכלכלית וייוותר מוגן מפני זעזועים גאופוליטיים. בד בבד, ניו דלהי תפעל למנוע את הפיכת הארגון לכלי לקידום ההגמוניה של הרפובליקה העממית של סין, ותעמוד על כך שלא יאמץ שיח לעומתי ואנטי-מערבי גלוי.
מאז שאימצה מדיניות חוץ אקטיבית המבוססת על ״ריבוי שותפויות״ (Multi-alignment) השכילה ניו דלהי למנף את יתרונות העבודה הבילטרלית מול מעצמות שונות, בעודה לוקחת חלק מרכזי בפורומים רב-צדדיים שונים כמו הקוואד (The Quad) עם ארה"ב, אוסטרליה ויפן, המכוון בעליל לאזן את כוחה של סין. אין זו הפעם הראשונה שהודו עומדת בראשות הבריקס, אך היא מקבלת לידיה את הנשיאות הנוכחית בנקודת זמן של חוסר יציבות גאופוליטית ואי-ודאות גלובלית חסרת תקדים.
כבר ב-2012 יזמה הודו את הקמת ״הבנק החדש לפיתוח״ (NDB), שהחל לפעול בשנת 2015 תחת הנהגתו של נגיד הודי. בכהונתה כנשיאת הארגון בשנת 2016 פעלה ניו דלהי להידוק הזיקה בין הארגון לבין ה-G20, כמו גם ליצירת שיתופי פעולה חדשים עם מדינות מפרץ בנגל (ה-BIMSTEC), וזאת במקביל לדעיכתו של ״הארגון הדרום-אסיאתי לשיתוף פעולה אזורי״. גם תחת מגבלות מגפת הקורונה ב-2021 הובילה הודו נשיאות מקוונת אפקטיבית שקידמה נגישות לחיסונים, טרנספורמציה דיגיטלית וקיימות סביבתית. תקופה זו המחישה את עוצמתה של הודו כ"ספקית נטו" של מוצרים ציבוריים גלובליים, כאשר תמיכתה בחוסן שרשראות האספקה הרפואיות ובמחקר חיסונים שוויוני הפכה לרכיב חיוני עבור מדינות הארגון.
עם זאת, הודו של העשור הנוכחי שונה בתכלית מזו של העבר; היא התייצבה מול סין בעימותי גבול, ביססה את מעמדה כמדינה המאוכלסת בתבל, הפגינה נחישות צבאית מול שכנות גרעיניות וביצעה זינוק כלכלי היסטורי כשעקפה את יפן בדרכה למקום הרביעי בעולם. נראה כי ניו דלהי שואפת לשחזר כעת את הצלחת נשיאות ה-G20 משנת 2023 – מהלך שהמחיש את יכולתה הייחודית לייצר קונצנזוס בסוגיות נפיצות כמו המלחמה באוקראינה, ושימש כמנוף אסטרטגי להקרנת "עוצמה רכה" חסרת תקדים בזירה הבינלאומית.
נשיאותה של הודו ב-2026 לא תהיה רק אירוע טכני וסמלי של ניהול ישיבות, אלא ניסיון להגדיר מחדש את תפקיד הגוש. כבר בפסגת BRICS ה-17 שנערכה בריו דה ז'ניירו ב-7 ביולי 2025 הצהיר ראש הממשלה, נרנדרה מודי, כי הודו תעניק ״צורה חדשה״ לארגון, תוך שימת דגש על עקרון ״האנושות תחילה״ (Humanity First). בראש סדר היום של הודו עשוי לעמוד פיתוח מנגנון ערבות השקעות להתמודדות עם שינויי אקלים, עוני, מעבר אנרגיה וצורכי תשתית. המטרה היא כפולה: להציג לעולם את עוצמתה של הודו כמדינה מפותחת ומובילה, ובו בזמן לחנך את הציבור ההודי פנימה על התפקיד המרכזי שדלהי ממלאת בעיצוב הסדר העולמי החדש. תחת הסיסמה "וסודהאיווה קוטומבקאם" (העולם הוא משפחה אחת), הודו תנסה למצב את עצמה כגשר שאינו אנטי-מערבי, אלא כזה המייצג נאמנה את צורכי הפיתוח, האנרגיה והתשתית של המדינות המתפתחות.
הלוגו שחשף שר החוץ ההודי, בהשראת פרח הלוטוס, משקף את האתוס הציוויליזציוני של הודו, המסמל חוסן והתחדשות. עלי הכותרת נושאים את צבעי המדינות החברות ב-BRICS, המייצגים קולות מגוונים המאוחדים על ידי מטרה משותפת. במרכז ניצבת מחוות הנמסטה, המדגישה כבוד, הכלה ושיתוף פעולה, ערכים שהודו מתכננת להדגיש במהלך כהונתה. העבודה תיבנה סביב ארבעה עמודי תווך: חוסן, חדשנות, שיתוף פעולה ויציבות סביבתית. יוזמת הדגל תהיה קידום תשתית ציבורית דיגיטלית כמודל פיתוח ניתן להרחבה עבור הדרום הגלובלי, המבוסס על הניסיון המוצלח של הודו. המטרה אינה לייצא מערכת מוכנה מראש, אלא לקדם מודל ארכיטקטורה פתוחה שמדינות יכולות להתאים לצרכים הספציפיים שלהן, ולמקם את הודו כמובילה טכנולוגית עבור הדרום הגלובלי. עדיפות חשובה ביותר תהיה איחוד פורמט ה-BRICS המורחב באמצעות שיתוף פעולה בתחומים פחות שנויים במחלוקת אך אסטרטגיים, כמו ניהול בינה מלאכותית וסחר דיגיטלי.
במבט אל נשיאות 2026, האתגר הדיפלומטי המורכב ביותר של ניו דלהי יהיה הניווט המיומן בין הנהגת "הדרום הגלובלי" לבין שימור האינטרסים האסטרטגיים מול וושינגטון. נשיא ארה״ב, דונאלד טראמפ, כבר הביע לא פעם את סלידתו מארגונים רב-צדדיים, כולל ה"בריקס״, כשהוא רואה בהם איום על הריבונות האמריקאית, ובעיקר על מדיניות ״אמריקה תחילה״. אל מול גישה "טרנזקציונית" המעדיפה עסקאות בילטרליות, תצטרך הודו לתמרן בזהירות כדי להבטיח ויתורי מכס החיוניים ליוזמת "Make in India", בעוד שתהליך הניתוק הכלכלי של ארה"ב מסין מייצר עבורה הזדמנות פז למצב את הבריקס כמרחב סחר אלטרנטיבי ובר-קיימא. עם זאת היא תנסה ככל הנראה גם ליישר קן עם ארה״ב, שבשנת 2026 מכהנת כנשיאת ה-G20.
כדי למנוע מהגוש להפוך לחזית אנטי-אמריקנית מובהקת, כפי שמבקשות רוסיה, סין ואיראן, הודו צפויה להמשיך להוביל קו פרגמטי של גיוון פיננסי במקום נטישה רדיקלית של מטבע הדולר. באמצעות קידום סחר במטבעות מקומיים ואימוץ טכנולוגיות כגון ה-BRICS Pay, ניו דלהי תמשיך לחתור לביצור ״חסינות פיננסית״ עבור מדינות הדרום, תוך רתימת בנק הפיתוח החדש (NDB) כמשקל נגד למוסדות המסורתיים, מבלי לשבור את הכלים מול המערכת המוניטרית העולמית.
משתנה מרכזי בנשיאות הודו יהיה מערכת היחסים שלה עם בייג׳ינג. המתיחות בין שתי הענקיות האסיאתיות משפיעה על תהליכי קבלת ההחלטות בארגון וגורמת למתח תמידי. ביחסים ביניהן ניכרים סימני הפשרה מאז 2024, אך חוסר האמון נותר קיים. מחוות הפיוס בין שתי המדינות – ״החתימה על הסכם משמר הגבולות הודו-סין״ באוקטובר 2024 – סימנה שינוי חיובי ברצון שתיהן למנוע הסלמה ולצעוד לעבר עתיד יציב. אך בכל הנוגע לתחרות הכלכלית והאסטרטגית בין השתיים המתיחות ממשיכה, ואין ספק שהודו תנסה לאזן אלמנטים בהתנהלות הארגון שנראה שמהם מרוויחה בעיקר סין, כמו למשל בתחום הייצוא החקלאי.
יחסי טהרן – ניו דלהי, הנמצאים תחת לחץ מערבי חסר תקדים, ייבחנו גם תחת עדשת הבריקס; בתחילת השנה איים הנשיא טראמפ להטיל מכס של 25% נוספים על כל מדינה המקיימת יחסים מסחריים עם טהרן, וגורמים רשמיים בהודו כבר הבהירו כי ניו דלהי תיאלץ לצמצם אף יותר את המסחר עם איראן. הודו, שגם כך הפסיקה לרכוש נפט איראני ב-2019 ואף התנגדה להצטרפותה של איראן לארגון BRICS ב-2024, מוכיחה עקביות בניהול סיכונים מול ארה"ב. אף שהצטרפות זו הוצגה על ידי הממשל בטהרן כניצחון אדיר מול הבידוד והסנקציות, המציאות הכלכלית מצביעה אחרת. תחת צל הסנקציות, עם צמיחה מוערכת של 0.6% בלבד ב-2025 ואינפלציה מעל 40%, ״הבריקס״ מעניק לטהרן מושב בשולחן ללא אמירה ממשית. למרות הבטחות לסולידריות פוליטית, כללי ניהול הסיכונים של ״הבנק החדש לפיתוח״ שומרים על איראן מחוץ לחוזים ולקווי האשראי בפועל.
נשיאות הודו ב״בריקס״ עשויה לשמש כבלם חיוני עבור ישראל מול מגמת הפוליטיזציה של הארגון. מאז אירועי ה-7 באוקטובר גברה הביקורת בתוך הגוש על המדיניות הישראלית, במקביל לניסיונות פלסטיניים להפוך למדינה חברה בו, יוזמה שזכתה לדחיפה משמעותית מצד סין בסוף 2025. כניסת פלסטין ל״בריקס״ אינה רק סמלית, מדובר במהלך של ״דה-קולוניזציה מוסדית״ המעניק לראשונה לפלסטינים דריסת רגל במנגנוני סחר ובמשאבי מימון חלופיים של בנק ה-NDB. שינוי זה עלול לערער את מאזן הכוחות ההיסטורי בסכסוך, ולהציב את ישראל מול חזית מדינית וכלכלית המייצגת כמחצית מאוכלוסיית העולם. בראייה רחבה, הגיבוי הסיני למהלך זה הוא כלי נוסף במאבק על ההגמוניה הגלובלית, תוך ניצול זירות שבהן האינטרסים הדיפלומטיים והאנרגטיים של המזרח מתכנסים מול אלו של המערב.
הובלת הבריקס על ידי הודו היא אירוע בעל חשיבות לישראל בהיבטים נוספים. בעוד שקרנה של ישראל במערב נשחקה, והזרמים העולים מהרחוב האמריקאי הופכים עוינים יותר, הודו נותרת ״המבוגר האחראי״ בתוך הארגון. דלהי רואה חשיבות בכך שהארגון לא יהפוך לפורום אנטי-ישראלי גלוי או למרחב שיח הנשלט בלעדית על ידי הציר הסיני וגורמים עוינים לישראל. הנשיאות ההודית מבטיחה שהמוקד יישאר כלכלי ותשתיתי, ובכך היא מהווה בלם דיפלומטי חיוני עבור ירושלים. ישראל חייבת למנף את ה״אוטונומיה האסטרטגית״ של הודו כדי להבטיח שאינטרסיה יישמרו בזירה הבינלאומית, גם כאשר הגושים הגלובליים מתעצבים מחדש. נשיאות הודו ב-2026 היא המבחן הגדול ביותר של הסדר הרב-קוטבי. היכולת של ישראל להיעזר ביחסיה הקרובים עם ניו דלהי תהיה קריטית לשמירה על מרחב התמרון המדיני והכלכלי שלה בעשור הקרוב, גם אם אין תחליף ליחסים המיוחדים עם ארה"ב.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
