JISS - מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון

פרופ' איתן גלבוע

פרופ' איתן גלבוע

עמית בכיר במכון, הוא מומחה לארה"ב, לתקשורת בינלאומית ולדיפלומטיה ציבורית.

הרפורמה המשפטית שהממשלה הנוכחית הציעה והתגובות עליה גרמו לא רק לקרע בעם, אלא גם למשבר חמור ביחסים עם ארצות הברית. השילוב של השניים גרם נזק חמור לחוסן הלאומי של ישראל ולפיחות מסוכן בהרתעה שלה מול אויבים, קרובים ורחוקים. מאמר זה עוקב אחר הסיבות למשבר, התפתחותו והשלכותיו המיידיות וארוכות הטווח. ארה”ב לא רצתה להתערב במחלוקת, אבל הנשיא ג’ו ביידן נאלץ לשנות את מדיניותו בשל דאגה כנה לביטחונה ולרווחתה של ישראל, התעלמות רוה”מ בנימין נתניהו משורה של בקשות ואזהרות, ותגובות מזלזלות ופוגעניות מצד שרים וחברי כנסת של הקואליציה.

אחרי הבחירות, ואפילו אחרי שנחשפו ההסכמים הקואליציוניים הבעייתיים, אמרה ארה”ב שהיא מכבדת את תוצאות הבחירות ותעבוד עם כל ממשלה בישראל שנבחרה כחוק. בעמדה האדישה הזו, לכאורה, חל שינוי דרמטי. ביידן אימץ מדיניות אקטיבית יותר. בינואר ובתחילת פברואר 2023 ביקרה כמעט כל הצמרת הביטחונית של ממשלו בארץ: שר החוץ, אנתוני בלינקן, היועץ לביטחון לאומי, ג’ק סאליבן ומנהל שירות הביון, הסי.אי.אי., ביל ברנס. הם באו לבדוק מה קורה בארץ ולהכין ביקור של נתניהו בבית הלבן, שתוכנן לסוף פברואר. הם הביעו דאגה מהממשלה הימנית שהוקמה, מהחקיקה המשפטית והמחאות ההמוניות נגדה, ומהיחסים המתוחים והאלימים עם הפלסטינים. הדוברים האמריקניים הדגישו שהיחסים הקרובים בין ארה”ב לישראל נשענים הן על אינטרסים והן על ערכים משותפים. נתניהו הבטיח להם שהוא שולט בקואליציה וימתן את החקיקה המשפטית. ממשל ביידן לא נתן אמון בנתניהו, אבל קיווה שהוא יעמוד בהבטחותיו לטובת האינטרסים החיוניים של ישראל.

מה רוצה ארה”ב?

כינון, חיזוק ושמירה על משטרים דמוקרטיים היו תמיד מטרות ערכיות ראשונות במעלה במדיניות החוץ האמריקנית. ממשלים דמוקרטיים ורפובליקניים כאחד הצדיקו תמיד את התמיכה המשמעותית בישראל בין השאר בכך שהיא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. ממשל ביידן, בעקבות הביקורת בארץ, רואה ברפורמה פגיעה חמורה בדמוקרטיה הישראלית. כדי להסיר ספק, ב-30 בינואר, במסיבת עיתונאים משותפת, הסביר בלינקן לנתניהו איך ארה”ב מגדירה דמוקרטיה: “בניית קונצנזוס להצעות חדשות היא הדרך הטובה ביותר לוודא שהן מאומצות ומחזיקות מעמד. מה שהופך את השותפות שלנו לחזקה כל כך הם האינטרסים המשותפים והערכים המשותפים – ובייחוד תמיכה במוסדות וערכים דמוקרטיים, שמירה על זכויות אדם, שמירה על זכויות מיעוטים, שמירה על שלטון החוק, חופש העיתונות וחברה אזרחית חזקה. ראינו לאחרונה עד כמה החברה האזרחית בישראל תוססת”. בעיני ארה”ב, הרפורמה לא עמדה בקני המידה האלה.

אחרי כמעט שבועיים שבהם לא עמד נתניהו בהבטחותיו ונראה היה שהוא נגרר אחרי הגורמים הקיצוניים יותר בממשלתו, השרים בן גביר וסמוטריץ’, החליט ביידן להביע עמדה ברורה יותר כלפי המהות והתהליך של החקיקה. הוא בחר לעשות זאת באמצעות הצהרה בכתב ששלח ב-12 בפברואר 2023 לתומאס פרידמן, הפרשן הנודע של הניו יורק טיימס: “הגאונות של הדמוקרטיה האמריקנית והישראלית הינה שהן בנויות על מוסדות איתנים, איזונים ובלמים ומערכת משפט עצמאית. גיבוש הסכמה רחבה לשינויים מהותיים הינו חשוב ביותר כדי לוודא שאנשים יקבלו אותם ושהם נשארים בני קיימא”. ביידן ביקר הן את הפרת האיזונים המתוכננת בין הרשויות והן את הדרך של חקיקה חפוזה ללא הסכמה רחבה בין כל חלקי העם. חקיקה כזאת, הוא אמר, לא תחזיק מעמד, כי ממשלה אחרת תוכל לבטל אותה כלאחר יד בדיוק כפי שעושה הממשלה הנוכחית.

לאחר שהנשיא יצחק הרצוג פרסם מתווה פשרה לפתרון המחלוקת ראתה בו ארה”ב דרך הולמת להשגת הסכמה רחבה לרפורמה, ובירכה עליה. המתווה דרש להקפיא מיידית את תהליכי החקיקה המשפטיים וניהול מו”מ בין הקואליציה לאופוזיציה. “הגאונות של הדמוקרטיה שלנו – ולמען האמת הדמוקרטיה של ישראל – היא שהם בנויים על מוסדות חזקים, שהם כוללים בלמים ואיזונים שמטפחים מערכת משפט עצמאית”, אמר ב-16 במרץ דובר המועצה לביטחון לאומי של הבית הלבן, ג’ון קירבי. “אנו תומכים במאמץ המתמשך של הנשיא הרצוג לחפש פתרון העולה בקנה אחד עם אותם עקרונות דמוקרטיים”. קירבי חזר כמעט מילה במילה על אמירות ביידן, שנדהם מהמהירות שבה דחתה הקואליציה את המתווה.

ב-19 במרץ שוחח ביידן עם נתניהו בטלפון וחזר על דאגותיו ועל המסרים שהוא ועוזריו העבירו לנתניהו בפברואר. הוא חזר שוב על מדיניות ארה”ב: “ערכים דמוקרטיים היו תמיד וחייבים להיות הבסיס ליחסי ארה”ב-ישראל. איזונים ובלמים אותנטיים מחזקים חברות דמוקרטיות, ושינויים משמעותיים צריכים להתבסס על תמיכה ציבורית רחבה”. נתניהו דחה את עמדת ביידן והגביר את התסכול בבית הלבן. לאורך כל הדרך לא הביעה ארה”ב ביקורת על הרפורמה עצמה אלא על הדרך שבה היא נוהלה בכנסת ושהובילה למחאות ולהפגנות בהיקף חסר תקדים.

ב-28 במרץ, לאחר הפגנות סוערות על פיטוריו של שר הביטחון גלנט והחלטת נתניהו להקפיא את החקיקה, הגיב ביידן כדלקמן: “כמו תומכים אדוקים רבים של ישראל – אני מודאג מאוד. היא אינה יכולה להמשיך בדרך הזו, אני מקווה שנתניהו יגיע לפשרה הוגנת. די הבהרתי את זה”. הוא הוסיף בהחלטיות כי הוא אינו מתכוון להזמין את נתניהו לבית הלבן בתקופה הקרובה.

התגובות לאמירה הזו בארץ היו קשות, ובחלקן מוזרות וחסרות אחריות. שר התרבות מיקי זוהר כתב בטוויטר: “עצוב שגם הנשיא ביידן נפל קורבן לפייק ניוז שהופץ בישראל נגד הרפורמה המשפטית המוצדקת שלנו”. לאחר מכן מחק את הציוץ, וכתב: “מתוך כבוד ליחסים החשובים שלנו עם בעלת הברית הכי גדולה שלנו ארה”ב מחקתי את הציוץ. הלב נשבר לראות כמה נזק נגרם לישראל מכל הפייק ניוז שהופץ בקשר לרפורמה המשפטית המוצדקת שלנו”. זוהר כתב פעמיים שביידן אינו יודע ואינו מבין מה קורה בישראל, ושעמדותיו נקבעות על ידי פייק ניוז. הוא היה צריך לדעת שארה”ב מבינה היטב מה שקורה בישראל, ואמירה כזו מתפרשת כזלזול והתנשאות מקוממים. השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר אמר כי “האמריקנים צריכים להבין שישראל היא מדינה עצמאית ולא עוד כוכב בדגל של ארה”ב. צריך שיהיה ברור בכל רחבי העולם שהעם כאן הלך לבחירות ויש לו את הרצונות שלו”. עוד הטפה מהסוג של זוהר – ארה”ב אינה מבינה שישראל איננה אחת ממדינות ארה”ב. את זה עוד אומר אדם שעד היום נחשב לתומך בארגון של הרב מאיר כהנא, שנחשב בארה”ב כארגון טרור ולכן הוצא מחוץ לחוק.

ח”כ דן אילוז מהליכוד כתב מכתב מחאה מגוחך לחברי הקונגרס האמריקני, שבו הוא מנסה ללמד אותם מה היא הפרדת רשויות ואיך צריך להיראות פיקוח פרלמנטרי על הרשות המבצעת. ח”כ נסים ואטורי מהליכוד הצהיר ברוב חוכמתו: “אם נצטרך להגן על עצמנו נעשה את זה בלי ארה”ב”. יש עוד כמה שרים וחברי כנסת בקואליציה שחושבים כמוהו. אלה הן הצהרות מיותרות שמתעלמות מהתלות הכמעט-מוחלטת של ישראל בארצות הברית.

מנגד, שני ראשי האופוזיציה ביקרו את הממשלה. יאיר לפיד אמר כי “במשך עשרות שנים ישראל הייתה בעלת הברית הקרובה ביותר של ארה”ב, הממשלה הקיצונית בתולדות המדינה קלקלה את זה בשלושה חודשים”. בני גנץ הגיב כי “הנשיא ביידן שיגר הלילה קריאת השכמה דחופה לממשלת ישראל. פגיעה ביחסים עם ארה״ב, ידידתנו הטובה ביותר ובעלת בריתנו החשובה ביותר, היא פיגוע אסטרטגי. ראש הממשלה חייב להנחות את צוותי המו”מ שלו בנוגע לחקיקה המשפטית, לפעול מהר כדי לתקן את המצב ולשמור על הדמוקרטיה הישראלית שבבסיס הערכים האלו. ולא פחות חשוב, עליו לנהוג באחריות מדינית וביטחונית – להודיע עוד הלילה שהשר גלנט יישאר בתפקידו, להפקיע את סמכויות הביטחון מהשר סמוטריץ’ ולא לאפשר את ההשתוללות של השר בן גביר”.

עיצומים אישיים

כאשר מובילי החקיקה המשפטית התעלמו לחלוטין מהעמדות האמריקניות החליט ממשל ביידן לנקוט עיצומים. שר האוצר סמוטריץ’ תכנן להגיע ב-12 במרץ לביקור בארה”ב לרגל ועידה של הבונדס. בדרך כלל, כששר ישראלי בכיר מגיע לוושינגטון, הוא נפגש עם מקבילו ולעיתים קרובות גם עם אנשי ממשל בכירים אחרים. ממשל ביידן הודיע שאף אישיות בממשלו לא תיפגש עם סמוטריץ’. המקבילה בכדורגל היא כרטיס אדום. סמוטריץ’ הוא “אישיות בלתי רצויה”. לאור זאת, הממשל רמז לסמוטריץ’ שכדאי לו לבטל את ביקורו. הוא התעלם, והביקור שבמהלכו נשא נאום באנגלית רצוצה דווקא הדגים את עוצמת המשבר ביחסי ארה”ב-ישראל. כשהממשל מחרים שר אוצר של ישראל הוא מעביר מסר שלילי למשקיעים, לבנקאים וליזמים, שגם כך מודאגים מאוד מהשלכות החקיקה על כלכלת ישראל.

סמוטריץ’ הרוויח ביושר את הכרטיס האדום. האמירה שלו שצריך היה למחוק את העיירה חווארה הטילה פצצת מצרר על יחסי ארה”ב-ישראל. הוא דיבר אל הבסיס הפוליטי שלו בלי להבין את ההשלכות המדיניות של אמירה כזו. דובר משרד החוץ האמריקני, נד פרייס, הגדיר אותה במילים חריפות שאינן נכללות במילון הדיפלומטי: “הצהרותיו על חווארה הן בלתי אחראיות, דוחות ומגעילות”. לא פלא ששגריר ארה”ב בישראל, תומאס ניידס, צוטט כאומר על סמוטריץ’ בפורום סגור מילים עוד יותר קשות: “אני ממש כועס עליו. הוא טיפש. יש לו טיסה לוושינגטון עם דני נווה, ואם הייתי יכול הייתי זורק אותו מהמטוס.” מאה ועשרים מנהיגים יהודים, כולל ראשים לשעבר של השדולה הפרו-ישראלית בוושינגטון, איפא”ק, והליגה נגד השמצה, קראו לביידן שלא לאפשר פגישות עם סמוטריץ’. אלה כבר היו סדקים חמורים ביסודות התמיכה של ארה”ב בישראל.

כל ראש ממשלה ישראלי מגיע לוושינגטון זמן קצר אחרי הקמת הממשלה. לביקור כזה יש משמעות סמלית ומעשית. הוא מדגים את היחסים הקרובים והמיוחדים שיש לישראל עם ארצות הברית. אלה באים לידי ביטוי בהצהרות המשותפות לתקשורת. הביקור גם מאפשר דיון ותיאום בסוגיות חשובות, בעיקר מודיעיניות וביטחוניות. נתניהו היה אמור לצאת לוושינגטון בסוף פברואר. בניגוד לציפיותיו, הוא לא קיבל הזמנה. יתר על כן, ביידן עצמו ודובריו הודיעו שאין שום כוונה להזמין אותו. הכרטיס האדום לסמוטריץ’ היה גם כרטיס צהוב לנתניהו. ההתעלמות מנתניהו היא תגובה להתעלמות של ממשלתו מהמסרים והאזהרות ששיגרו לעברו ביידן ואנשיו. דחיית ביקורו הייתה מסר של ביקורת ואי שביעות רצון של הממשל מההתנהלות שלו. זה מסר שגורם נזק רב. מדינות רבות, בעיקר בעולם הערבי, מקיימות יחסים עם ישראל כדי לשפר את מעמדן בוושינגטון. לפיכך, אין להתפלא על הנחיית נתניהו לשריו להימנע מביקורים בוושינגטון עד שהוא יקבל הזמנה רשמית לביקור בבית הלבן. העדר ביקורים ושיחות עם הממשל האמריקני ברמה של ראש ממשלה ושרים גרם לנזקים כבדים למעמדה של ישראל אצל בת הברית החשובה ביותר.

 
כאשר השגריר תום ניידס הציע להאט את החקיקה ולבסס אותה על הסכמה רחבה, אמר שר התפוצות עמיחי שיקלי “Mind your own business”, כלומר, התעסקו בעניינים שלכם. קשה להאמין ששיקלי לא הבין את מה שאמר. גם סמוטריץ’ הגיב להמלצת השגריר: “אנחנו מעריכים את הברית עם ארצות הברית. הקפדנו שלא להתערב בענייניהם, לכן אני מצפה שהם לא יתערבו בעניינים הפנימיים שלנו, כמו חלוקת סמכויות בין שר הביטחון לביני. אני יכול להרגיע את השגריר שחלק עיקרי מהתוכנית שאבנו מהמשפט האמריקני”.

כדאי להתעכב על האמירות האלה. קודם כול, השגריר אינו מדבר על דעת עצמו. הוא מיייצג את נשיא ארה”ב ואת המדיניות האמריקנית. הביקורת של שיקלי ושל סמוטריץ’ היו, לפיכך, על הנשיא – ולא על השגריר. שנית, החלק הראשון במשפט של סמוטריץ’ הוא שקרי, והחלק השני, במקרה הטוב, הוא הטעיה מניפולטיבית. נתניהו התערב באורח חסר תקדים לצד מועמדים רפובליקנים במערכות הבחירות לנשיאות: ב-2012 לטובת מיט רומני, וב-2016 ו-2020 לטובת טראמפ. ההטעיה נוגעת למשפט האמריקני. בניגוד לדברי סמוטריץ’, רוב מוחלט של הרפורמה אינו קיים כלל במשפט האמריקני ולכן לא היה ניתן לקחת ממנו את “החלק העיקרי ברפורמה”. הוא התכוון לכך שבארה”ב פוליטיקאים ממנים שופטים. זו היא עובדה נכונה, אבל כפי שיובהר בהמשך זהו רק מרכיב אחד במערכת איזונים ובלמים נוקשה, ויש הבדלים משמעותיים בין הפרדת הרשויות המוחלטת בארה”ב לבין תוכנית הממשלה לשלוט בכל הרשויות בארץ. סמוטריץ’ אימץ מרכיב אחד מהמערכת, והתעלם מכל המרכיבים החשובים האחרים.

למה ארה”ב התערבה?

הניסיון של ארה”ב להשפיע על החקיקה המשפטית הוא נדיר מאוד. ממשל ביידן לא התכוון לנקוט מהלך כזה, אבל הנסיבות בארץ ובארה”ב אילצו אותו. ארה”ב עברה מאדישות להתערבות בשל כמה סיבות. הריצה המואצת לחקיקה וההתעלמות מההסתייגויות בוועדת החוקה הוכיחו שנתניהו לא מימש את ההבטחות שנתן לביידן ולאנשיו. ביידן לא יכול היה להתעלם מהפגנות הענק בארץ נגד החקיקה, מהעצומות של כלכלנים, משפטנים, מומחים למדע המדינה ואנשי ביטחון וצבא בישראל לשעבר, כמו ראשי המטה לביטחון לאומי, ראשי המוסד והשב”כ ומהצהרות ומשיכות כספים של אנשי עסקים וחברות הי-טק. גם חברי קונגרס אוהדי ישראל ומנהיגים של ארגונים יהודיים פנו לביידן וביקשו ממנו לנקוט עמדה נגד החקיקה. כל הזרמים הדתיים, למעט האורתודוקסי, הפדרציות היהודיות ופילנתרופים שתרמו לישראל מיליארדי דולרים הביעו הסתייגויות ובקשות דומות.

על החלטת ביידן להשמיע קול השפיעו גם עצומות ומחאות של אנשי מקצוע אמריקנים בולטים. על עצומה נגד הרפורמה חתמו 150 משפטנים, כולם אוהדי ישראל ודואגים לביטחונה ולרווחתה. בין אלה שחתמו אלן דרשוביץ, הפרופסור למשפטים מהרווארד, הסנגור הכי גדול של ישראל בעולם. אירוינג קוטלר, הפרופסור למשפטים ושר המשפטים לשעבר בקנדה, גם הוא סנגור בולט של ישראל בעולם, אמר שהרפורמה תגרום “לדמוקרטיה נכה” בישראל. הוא הוסיף שטענת התומכים כאילו בקנדה יש פסקת התגברות על החלטות בית המשפט העליון שם היא שגויה ומטעה, משום שהיא מוגבלת מאוד למקרים נדירים.

על עצומה שמזהירה מפני השלכות שליליות של החקיקה על הכלכלה הישראלית חתמו 56 פרופסורים לכלכלה ואישים שכיהנו במשרות כלכליות בכירות בארצות הברית. בעצומה נכתב בין היתר: “מערכת משפטית עצמאית מהווה חוליה קריטית במערכת של איזונים ובלמים. פגיעה בה תזיק לא רק לדמוקרטיה אלא גם לשגשוג ולצמיחה”.

יתר על כן, נתניהו פנה ללארי סאמרס, פרופסור לכלכלה בהרווארד ונשיאה לשעבר של האוניברסיטה ושר האוצר של הנשיא ביל קלינטון, בבקשה שיבהיר כי החקיקה אינה מסכנת את הכלכלה הישראלית. סאמרס סירב, ובריאיון לרשת החדשות בלומברג אמר את ההפך: “יש הסבורים כי רפורמה במערכת המשפט שתיעשה בצורה מהירה מדי וללא מחשבה, עלולה לעורר שאלות רציניות ועמוקות על שלטון החוק”, וכי אנשי עסקים רבים עלולים להוציא את כספם מישראל. “לזה, נראה לי, עלולות להיות השפעות שליליות די חמורות על הכלכלה הישראלית”.

נתניהו פטר עצומות מחאה וחוות דעת מקצועיות של רוב מכריע של משפטנים וכלכלנים בארץ, שהזהירו מפני הפגיעות המשטריות והכלכליות של הרפורמה, ככאלה שנובעות “מאידאולוגיה שמאלנית” ואנטי-ממשלתית. אבל את המשפטנים והכלכלנים האמריקניים הרבים ואישים כמו דרשוביץ, קוטלר וסאמרס אי אפשר לתייג “כשמאלנים עוכרי ישראל”, וכשנשיא ארה”ב מזהיר מפני הרפורמה, זה כבר סיפור אחר. הביקורת של ביידן משפיעה על משקיעים וחברות ששוקלים אם לחסל את עסקיהם בישראל או להוציא כספים מהארץ.

כדי להצדיק את החקיקה הרבו נתניהו, שר המשפטים יריב לוין, יו”ר הוועדה לחוקה, חוק ומשפט של הכנסת ח”כ שמחה רוטמן ודוברים בכירים של הקואליציה לטעון שבארה”ב פוליטיקאים ממנים שופטים לבית המשפט העליון. הואיל ומדובר באנשים משכילים, לא נותר אלא להסיק שבמקרה הטוב הם מסלפים ומטעים. לעיתים קרובות האמריקנים שופטים תהליכים בעולם על פי הניסיון ההיסטורי שלהם, וכך הם התייחסו למרכיבי החקיקה. הם הסתייגו מהטענות של תומכי הרפורמה בארץ לגבי השיטה שנהוגה אצלם.

בית המשפט העליון בארה”ב שונה לגמרי ממקבילו בארץ. הוא מתפקד כבית משפט לחוקה וליחסים בין 50 המדינות לבין הממשל הפדרלי. הוא בורר בקפידה מקרים בודדים עקרוניים שבהם הוא דן. בארה”ב קיימת חוקה נוקשה. השינויים של הרפורמה דומים מאוד לשינויים בחוקה האמריקנית. מול הקלות הבלתי נסבלת של חקיקה משפטית פזיזה ושרירותית בכנסת, בחוקה האמריקנית כמעט אי אפשר לעשות שינויים. כל תיקון דורש שיתוף פעולה של מחוקקים משתי המפלגות הגדולות. כדי למנוע שינויים שרירותיים, החוקה מחייבת אישור של שני שלישים בשני בתי הקונגרס, בבית הנבחרים ובסנאט, ואישור של שלושה רבעים של מדינות ארה”ב (38 מתוך 50). לכן, משנת 1789 אושרו רק 27 תיקונים בחוקה. האמריקניים השתאו מול הדיונים השרירותיים שניהל רוטמן בוועדת החוקה של הכנסת. הוא לא היה יכול לנהל דיונים כאלה בוועדות המשפט של בית הנבחרים או של הסנאט.

השלכות המשבר

מארה”ב הגיעו סימנים לסדקים נוספים ביחס לישראל. דעת קהל תומכת הייתה תמיד יסוד חשוב ביחסים המיוחדים שכוננה ארה”ב עם ישראל. הקונגרס שיקף תמיד את התמיכה הזו, שבאה לידי ביטוי בכמה תחומים: אישור הסיוע הצבאי הניכר לישראל, חקיקה, החלטות פרו-ישראליות וביקורת פרלמנטרית על נשיאים שנקטו מהלכים אנטי-ישראליים. סקר דעת קהל של מכון גאלופ שנערך במהלך פברואר 2023 מורה על כרסום ניכר בתמיכה של הציבור האמריקני בישראל, ועל העמקת הקרע עם הדמוקרטים. הסקר משקף במידה מסוימת את השלכות החקיקה המשפטית והמתח ביחסי ארה”ב-ישראל.

הסקר חשף שינוי דרמטי ביחס הציבור האמריקני לעימות הישראלי-פלסטיני. עד היום, ישראל נהנתה מפער של 2 ל-1 בתשובות לשאלה: “למי נתונה אהדתך בעימות, לישראל או לפלסטינים?”; בסקר נמצא ש-54 אחוזים אוהדים יותר את ישראל ואילו 31 אחוזים אוהדים יותר את הפלסטינים. ב-2020 הייתה התוצאה 60 אחוזים מול 23 אחוזים לטובת ישראל. כלומר נרשמה ירידה של 6 אחוזים בטור הישראלי, ובמקביל עלייה של 8 אחוזים בטור של הפלסטינים.

התפלגות התוצאות בין הדמוקרטים לרפובליקנים מדאיגה עוד יותר. בפעם הראשונה בהיסטוריה הדמוקרטים אוהדים יותר את הפלסטינים, בשיעור של 49 אחוזים מול 38 אחוזים. ההפרש נטו בין התוצאות של שני הצדדים, 11 אחוזים, הוא הגרוע ביותר שאי פעם נרשם לישראל במדד הזה. התוצאה לגבי הרפובליקנים הייתה 78 אחוזים מול 11 אחוזים לטובת ישראל, אבל גם כאן נרשמה ירידה, כי ב-2020 היה הפער 86 אחוזים לעומת 9 אחוזים לטובת ישראל. בקרב צעירים בגילים שבין 18 ל-34 נרשם שוויון, 41 אחוזים לכל צד. בסקר נמצא שרוב הציבור האמריקני, 55 אחוזים מול 35 אחוזים, תומך בהקמת מדינה פלסטינית בעזה ובגדה. זו היא תוצאה חסרת תקדים. גם בקרב הרפובליקנים נרשמה עלייה ניכרת בתמיכה בפתרון שתי המדינות.

במפלגה הדמוקרטית פועלת קבוצה המכונה “פרוגרסיבית”, שעוינת את ישראל. הרפורמה ועמדות סמוטריץ’ ובן גביר כלפי הפלסטינים מחזקות אותה, אבל גם נציגים של הזרם המרכזי. הקבוצה הזאת, שבחלקה מביעה עמדות אנטישמיות, תומכת מזה זמן בעיצומים נגד ישראל, כולל התניית הסיוע הצבאי בשינויים במדיניות, בעיקר מול הפלסטינים. הבעיה אינה הסכום של 3.8 מיליארד דולר שארה”ב מעניקה לישראל כל שנה ובו ישראל רוכשת נשק מתקדם, כמו מטוסי הקרב 35F-. גם הוא חשוב. אבל ארה”ב עלולה לעכב אספקת נשק מתקדם ולהתנות את אספקתו במדיניות שתואמת את האינטרסים האסטרטגיים שלה; היא עלולה להסיר את ההגנה שהיא מעניקה לישראל בארגונים בינלאומיים עוינים ולצמצם את שיתוף הפעולה בתחומי המודיעין, פיתוח משותף של אמצעי לחימה ותמרונים צבאיים.

עד היום הבחינה ארה”ב בין תחומים ובין שרים והחריגה את נושאי הביטחון. הרמטכ”ל האמריקני, מארק מילי, ביקר בישראל ב-3 במרץ ושר ההגנה, לויד אוסטין, הגיע כמה ימים אחריו, ב-9 במרץ. שניהם דנו בסכנות של הגרעין האיראני, אבל גם בחקיקה המשפטית וביחסים עם הפלסטינים. היה ברור שארה”ב אינה רוצה לפגוע בביטחון, אבל העריכה שהמחאות וההפגנות כן פוגעות בביטחון ישראל. הם גם רמזו ששר הביטחון יואב גלנט הוא שותף ראוי, לעומת סמוטריץ’, השר השני במשרד הביטחון, שאינו כזה. החשש הוא שהמשבר יחלחל ויפגע גם ביחסים הביטחוניים.

סיכום ומבט לעתיד

עד היום לא דנו הממשלה והכנסת ביסודיות הנדרשת בהשלכות השליליות של הרפורמה על יחסי החוץ של ישראל בכלל, ועל היחסים עם ארה”ב בפרט. הנושא הזה לא נראה מעניין את לוין, רוטמן ואחרים בליכוד. הוא היה צריך לעניין מאוד את נתניהו ולהיות נידון ביסודיות, לפחות בקבינט ובוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. לאור מעשי הממשלה עד היום, נראה שהיא לא לקחה ברצינות את העמדות והאזהרות האמריקניות. התוצאה עלולה להיות קשה והרסנית. ישראל אינה יכולה לאבד את המשענת האמריקנית.

הביקורת הקשה של ביידן על נתניהו וממשלתו חשפה את מה שהיה ידוע מזה זמן – הממשל הדמוקרטי רותח על נתניהו על כך שלא עמד בהבטחותיו. הוא זלזל והתעלם מאזהרות ישירות ששמע מפיו של הנשיא ומעוזריו הבכירים ביותר לענייני חוץ וביטחון. תגובות חסרות אחריות ומתגרות של שרים וחברי כנסת של הקואליציה רק החמירו את המשבר. הנזיפות של ביידן בנתניהו ובממשלתו ב-28 במרץ היו צפויות כבר כמה שבועות. הן לא הופיעו בנאום או הוקראו בצורה מסודרת מתוך מסמך כתוב; הן באו באורח ספונטני במענה לשאלות של עיתונאים. הן מייצגות ללא מסננים דיפלומטיים מה שביידן חושב על נתניהו; והוא נשיא שנתניהו עצמו הגדיר כאחד מגדולי הידידים של ישראל.

החקיקה המשפטית התקדמה במהירות ובשרירותיות, ואיתה גם המחאות ההמוניות והאיומים של אלפי אנשי מילואים שאם הרפורמה תושלם הם לא יתייצבו לשירות. בסופו של דבר עצר נתניהו את החקיקה והסכים להידברות, אך מאידך גיסא הבטיח לאיתמר בן גביר שהחקיקה תעבור פחות או יותר במתכונת המקורית. כמו במקרה אריק שרון בזמנו, האמריקנים תוהים על איזה נתניהו אפשר לסמוך.

הפיטורים של שר הביטחון יואב גלנט היו הקש ששבר את גב הגמל האמריקני. גלנט ייצג לאמריקנים את הצד היותר מתון וענייני בממשלת נתניהו, בניגוד לסמוטריץ’ ובן גביר. בראש משרד ההגנה האמריקני עומד גנרל, לויד אוסטין. הוא וגלנט מדברים באותה שפה צבאית וביטחונית. גלנט, כמו גם ביידן ואוסטין, יודעים היטב את ההשלכות השליליות של הרפורמה על הקרע בעם ובצה”ל. הם קוראים את מפת האיומים על ישראל מצד איראן ובנות החסות שלה בעזה, לבנון, סוריה ותימן, שמטרתן המוצהרת היא להשמיד את ישראל, או לפחות להכריע אותה. קיימת סכנה שהם ינצלו את הקרעים בישראל ואת היחלשות צה”ל להנחית על ישראל בעתיד הקרוב מכה צבאית מפתיעה ומשולבת מכמה חזיתות. פיטורי גלנט על כך שהציג לנתניהו תמונה מדויקת של המצב האסטרגי המידרדר הדהימו את וושינגטון. לחץ אמריקני כבד תרם לנסיגתו של נתניהו מהפיטורים.

נתניהו לא גינה את האמירות הבלתי שקולות של שרים בממשלתו ושל חברי כנסת של הקואליציה. הממשל תוהה איזו מבין שתי האפשרויות הבאות היא גרועה פחות: האם בניגוד להבטחותיו נתניהו אינו שולט באנשיו והקיצונים שולטים בו; או גרוע מכך, הוא כן שולט בהם ומכתיב להם מסרים אנטי-אמריקניים. העובדה שעד עתה לא הזמין ביידן את נתניהו לביקור רשמי בוושינגטון היא פגיעה ממשית במעמדה של ישראל בארה”ב עצמה, במזרח התיכון ובעולם. המסר של ביידן הוא שהתמיכה בישראל היא על תנאי.

יש עוד גורם למשבר עם ארה”ב, והוא יחס הממשלה לפלסטינים. הנושא ראוי למאמר נפרד, אבל כאן ייאמר שהאינטרס האמריקני הוא למנוע התלקחות אלימה רחבה ולקיים את האפשרות ליישם בעתיד את פתרון שתי המדינות. ממשלים דמוקרטיים ורפובליקניים כאחד תמכו תמיד בפתרון הזה. ממשל ביידן מבין שכרגע אין היתכנות למו”מ ולהסכמים, אבל חושב שתוספות בנייה משמעותיות בכל אזורי יו”ש תחסלנה את האפשרות לממש את חזון שתי המדינות. ביידן חושש שהמטרה של הקואליציה הנוכחית, בלחצם של בן גביר וסמוטריץ’, היא לעשות הכול כדי למנוע הקמת מדינה פלסטינית. ממשלת נתניהו הכריזה על הלבנת תשעה מאחזים לא חוקיים ובניית אלפי דירות ביו”ש. במגמה לצמצם את הטרור והאלימות ביו”ש לקראת חג הרמדאן יזם ממשל ביידן שני מפגשים בין ישראל לפלסטינים בעקבה ובשארם בהשתתפות נציגים של ארה”ב, מצרים וירדן. הושגו הבנות, לרבות הקפאת הבנייה בהתנחלויות מעבר להודעת הממשלה, חיזוק הרשות הפלסטינית וחידוש התיאום הביטחוני, אבל רגע אחרי כן התבטאו סמוטריץ’ ובן גביר נגד ההבנות עם האמריקנים. הממשלה ביטלה את חוק ההתנתקות, שריה מצהירים על חזרה לחומש ולצפון השומרון, והשרה אורית סטרוק הגדילה לעשות והוסיפה שאיפה לחזור לעזה. באופן חריג למדי הוזמן שגריר ישראל בוושינגטון, מייק הרצוג, לשיחת נזיפה בעניין זה.

קשה להאמין שנתניהו, שמכיר היטב את הפוליטיקה האמריקנית, אינו רואה, או אינו מבין, את המשבר ואת ההשלכות החמורות שהוא עלול לגרום לישראל. ייתכן שהוא חושב שיחזיק מעמד עד בחירות 2024 לנשיאות ארה”ב, שבהן ינצח מועמד הרפובליקנים, אולי אפילו דונלד טראמפ. אבל ממשל ביידן ישלוט בוושינגטון עד ה-20 בינואר 2025, לא ברור אם טראמפ יהיה בכלל מועמד של הרפובליקנים, ואם יהיה, האם יצליח לנצח את מועמד הדמוקרטים. עד אז המשך המדיניות הנוכחית עלול לגרום לנזקים קשים, ובחלקם לא הפיכים, ליחסי ארה”ב-ישראל. האמריקנים רואים בנתניהו את האחראי העיקרי למהלכי הקואליציה, ומצפים ממנו להתחשב בעמדות שלהם.

המשבר התעצם בעיתוי אסטרטגי גרוע במיוחד. נתניהו רצה להרחיב את הסכמי אברהם, לצרף אליהם את סעודיה ולתכנן מהלך צבאי שיעצור או יפגע בפיתוח נשק גרעיני באיראן. התוצאה של הרפורמה ושל המחאות נגדה הובילו לשיתוק של ממשלת ישראל. ישראל נתפסת כחלשה ובעימות עם ארה”ב, וייתכן שגם בשל כך העדיפו הסעודים, בתיווך סיני, לחדש קשרים דיפלומטיים עם איראן; נתניהו טרם הוזמן לביקור באמירויות, ובוטל כינוס של פורום הנגב במרוקו. למרות הקפאת החקיקה והמו”מ בבית הנשיא על פשרה מוסכמת, בארץ, וגם בוושינגטון, לא בטוחים מה תהיה התוצאה. סביר להניח שהסכמה רחבה תעצור את המשבר, והעדרה עלול להעמיק אותו. נזקים כבדים כבר נגרמו, ונתניהו ייאלץ לעשות מאמץ גדול כדי לצמצם אותם.


סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר



תמונה: IMAGO / ZUMA Wire / Matan Golan

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך