חילופי שגרירים עם תורכיה – ללא אשליות

יש לברך על ההחלטה התורכית להעלאת דרג היחסים הדיפלומטיים עם ישראל ולהחזיר את השגריר התורכי לישראל, אך אין לצפות שהיחסים הדו-צדדיים יחזרו לירח הדבש שהיה בשנות התשעים של המאה הקודמת.

תמיד הייתה זו תורכיה אשר קבעה את מידת הקרבה בין שתי המדינות. ישראל, לעומת זאת, גילתה נכונות באופן עקבי ליחסים טובים עם תורכיה, שהיא מעצמה אזורית. היא אחת משלוש המדינות המאוכלסות ביותר, כ-90 מיליון, באותה ליגה עם מצרים ואיראן. תורכיה יושבת במקום אסטרטגי כגשר בין אסיה לאירופה, ושולטת על מצרי הבוספורוס והדרדנלים במוצא הים השחור אל הים התיכון. צבאה הוא הגדול בברית נאטו, להוציא את ארה”ב, ומצויד במיטב הנשק האמריקני. כלכלתה של תורכיה היא בין 20 הגדולות בעולם, והיא בעלת יכולת תעשייתית מרשימה. תורכיה, יורשת האימפריה העות’מנית, התחרתה על הבכורה בעולם המוסלמי, וירושלים רצתה יחסים טובים עם אנקרה כדי לעמעם את הממד הדתי שבסכסוך שלה עם העולם הערבי.

עיתוי החזרת השגרירים הוא תוצאה של בעיות כלכליות ומדיניות בתורכיה. ההחלטה התורכית לחמם את היחסים עם ישראל נפלה בעקבות קשיים כלכליים גוברים ובדידות מדינית באזור. המדיניות המוניטרית של מנהיג תורכיה ארדואן – התנגדות עיקשת להעלאת הריבית, למרות האינפלציה הגואה – הובילה את כלכלת תורכיה, יחד עם משבר התיירות בעקבות מגפת הקורונה, למשבר. אנקרה ראתה בצינור גז מישראל ובהובלת הגז לאירופה דרך צינורות תורכיים קיימים מקור לרווח גדול, וגם ביסוס מעמדה של תורכיה כגשר אנרגטי לאירופה (בנוסף לגז מאזרבייג’אן). הפיוס עם ישראל והכרה בהסכמי אברהם אפשר גם מסע חיוכים למדינות המפרץ העשירות וקבלת סיוע כלכלי מהן.

היחס החדש כלפי ישראל גם מסלק נקודת מתח אחת עם ארה”ב, אשר תומכת בישראל ובהסכמי אברהם. יתר על כן, ממשל ביידן ביקורתי יותר מקודמו כלפי תורכיה, וישראל, שנתפסת כבעלת השפעה בוושינגטון, עשויה לרכך חלק מהביקורת הנשמעת נגד בעלת הברית הבעייתית בנאטו.

יחסים טובים יותר עם ישראל הם גם ניסיון להחליש את שיתוף הפעולה המדיני שהתגבש במזרח הים התיכון בשנים האחרונות בין ישראל, יוון וקפריסין. שתי המדינות דוברות היוונית הן יריבות גדולות של תורכיה, שנראית בעיניהן כמדינה תוקפנית ומסוכנת. תורכיה של ארדואן מערערת על הגבול שנקבע בינה לבין יוון בסיום מלחמת העולם הראשונה, ויש מתיחות ביטחונית מתמשכת באזור האיים היווניים הסמוכים מאוד לחוף התורכי. תורכיה אף כבשה את החלק הצפוני של קפריסין ושולטת בו מאז 1974. אל ההיערכות החדשה במזרח הים התיכון הצטרפה גם מצרים, שהיא מסורתית יריבה אזורית לתורכיה. תורכיה חשה מאוימת מההיערכות במזרח הים התיכון ומנסה למוסס את הדבק בין השותפות להיערכות זו.

ראוי לציין שגם כאשר הייתה הידרדרות ביחסים בין אנקרה לירושלים, היחסים הדו-צדדיים בתחום הכלכלי פרחו וארדואן לא ניסה להצר את צעדיהם של אנשי העסקים התורכיים. יתר על כן, מאז מלחמת האזרחים וחוסר היציבות בעיראק השתמשה תורכיה בנמל חיפה ובמעבר לירדן לייצוא סחורותיה לעולם הערבי. נמל התעופה באיסטנבול הפך לנקודת קשר ליעדים רבים בעולם, ועדיין יש תיירים ישראליים רבים בתורכיה. יש כיום כ-15 טיסות יומיות מנתב”ג ליעדים בתורכיה.

למרות יחסי הגומלין בתחום הכלכלה ושינוי הטון באנקרה כלפי ישראל, צריך לזכור בכל עת כי כל עוד הנשיא האסלאמיסט ארדואן נמצא בשלטון תמשיך תורכיה לגלות מידה מסוימת של עוינות כלפי מדינת היהודים. גם הממשלות החילוניות בעבר השמיעו ביקורת על ישראל בנושא הפלסטיני. באופן כללי, דעת הקהל בתורכיה מגלה אהדה לפלסטינאים. מעבר לכך, המסרים האנטי-ישראליים ואף האנטישמיים של ארדואן חיזקו מגמות שליליות כלפי ישראל והיהודים. למרות התמתנות מסוימת בביקורת שהממשלה משמיעה, יש לצפות שתורכיה תחת ארדואן תמשיך את התמיכה הבלתי מסויגת בחמאס, אם כי היא מוכנה כבר להגביל את חופש הפעולה של הארגון בשטחה.

נקודות מחלוקת אחדות ימשיכו להעיב על היחסים הדו-צדדיים. יהיה קשה לישראל לקבל את שאיפותיה של תורכיה האסלמיסטית, בעלת הדחפים העות’מניים, בים התיכון ובמזרח התיכון. ישראל תתנגד לכל ניסיון תורכי להכניס טריז בינה לבין שותפותיה ההלניות. יתר על כן, היא תרצה לקשור את מצרים, יריבתה של תורכיה, אל ההיערכות הפוליטית במזרח הים התיכון.

גם ההסכם בין תורכיה לבין ממשלת טריפולי בלוב על חלוקת המים הכלכליים בים התיכון הוא לרועץ ביחסים בין אנקרה לירושלים. הסכם זה מחלק את הים התיכון בין שתי המדינות בלא להתחשב באיים היווניים, ולמעשה עלול ליצור מצב שתורכיה צריכה לאשר הנחת צינור גז או כבל חשמלי ממזרח הים התיכון לאירופה.

נראה גם שישראל תהסס להיענות בחיוב לבקשה התורכית להעביר את הגז הנמצא במים הכלכליים שלה לתורכיה. אומנם העברת צינור לתורכיה דרך מימיה הכלכליים של קפריסין היא הפתרון הקצר והזול ביותר, אך פוליטית זהו פתרון מסובך ביותר בגלל חילוק הדעות בין קפריסין היוונית ותורכיה. יתר על כן, גם ישראל תעדיף שתורכיה לא תשים ידה על ברז ייצוא הגז.

ירושלים צריכה לנסות לרַצות את תורכיה ככל יכולתה, וגם לשמור על כבודה, כדי לשמור איתה על יחסים טובים. כמובן, כל זאת מבלי לוותר על האינטרסים שלה באזור.

בסופו של דבר, המכשול העיקרי לשיפור משמעותי ביחסים בין תורכיה וישראל הוא הזהות הבעייתית של המנהיגות הפוליטית הנוכחית באנקרה. ביוני 2023 מתוכננות בחירות לנשיאות ולבית הנבחרים. זוהרו של ארדואן וגם של מפלגתו הועם קמעה. היום, קשה לנבא את התוצאות בעת שהמאבק על זהותה הלאומית של האומה ממשיך להתנהל. רק אם ייעצר או יואט תהליך האסלאמיזציה בתורכיה יוכלו היחסים בין אנקרה לירושלים להתפתח ללא מהמורות בדרך.

סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר

תמונה: IMAGO / Xinhua