ממשלות רבות בבירות העולם הביעו באופן מתמשך חששות מהסלמה בעקבות הסכסוך בעזה או ממלחמת ההתשה שמנהל ארגון החיזבאללה נגד ישראל. הן פוחדות ממינונים גדולים יותר של אלימות, ממספר נפגעים רב יותר ומהתרחבות מספר המשתתפים מהאזור במלחמה. הנשיא ג’ו ביידן שלח נושאות מטוסים לאזור, מה שהעיד על רצונו למנוע הסלמה, וחזר פעמים מספר על המילה המפורסמת “אל” (בהצלחה מוגבלת).
חששות והתרעות כאלה והקריאות הרבות לריסון הן מובנות, בייחוד עבור הקהל המערבי, אך אינן מועילות מאוד. ראשית, הצהרות אלה מבטאות רתיעה אמיתית משימוש בכוח צבאי ונראות בעיני רוב האנשים במזרח התיכון כחולשה שבזים לה. בניגוד לגישות מערביות הרואות את השימוש בכוח כהתנהגות פרימיטיבית ומיושנת, אנשים במזרח התיכון רואים את השימוש בכוח כחלופה לגיטימית בארגז הכלים של השחקנים הבינלאומיים. יתרה מכך, השימוש בכוח נהנה מאהדת ההמונים. חמאס זכה לפופולריות עצומה בקרב הפלסטינים בעקבות התקפת 7 באוקטובר על ישראל. גם הישראלים מעריכים חיסול ממוקד מוצלח וניצחון צבאי, שגם בני בריתם הערבים מעריכים מאוד.
יתר על כן, העלייה בסולם האלימות היא ככל הנראה הדרך הטובה ביותר לסיים את האלימות במצבים רבים. אכן, הפשיטות והמעשים האכזריים של חמאס ב-7 באוקטובר הם תוצאה ישירה של מדיניות ההכלה שנקטה ישראל במשך שנים רבות. במקום להפעיל כוח צבאי ולגבות מחיר גבוה מהחמאס לשנות את השקלול האסטרטגי שלו, ישראל העדיפה לספוג התקפות טילים רבות ולהימנע מתגובה חזקה שהייתה יכולה להוביל להסלמה. התנהגות זאת רק העניקה לחמאס זמן לבנות את יכולותיו הצבאיות ולרכוש את הכוח לעמוד במתקפה אינטנסיבית של ישראל שנמשכת כבר עשרה חודשים.
באופן דומה, הרתיעה של ישראל מלהקדים תרופה למכה בלבנון אפשרה לחיזבאללה לבנות מערך טילים מרשים. ארגון זה התפתח למפלצת שלא נרתעה מליזום מלחמת התשה נגד ישראל מאז 8 באוקטובר. עם ברכת איראן, הוא הצליח לרוקן את צפון ישראל מתושביו ולכפות על צה”ל לפרוס כוח צבאי גדול בגבול לבנון, שהיה נדרש להשגת ניצחון מהיר יותר בעזה.
מלחמת התשה היא התוצאה הטובה ביותר עבור האסטרטגיה האיראנית ממוקדת-האוכלוסייה והתרחיש הגרוע ביותר עבור ישראל. קיומם המתמשך של יותר ממאה אלף טילים בידי נסראללה, לאחר שצלח את התקדים של ניהול מלחמת התשה ארוכה, הוא מצב בלתי נסבל עבור ישראל. רק הסלמה שמטרתה הסרת איום הטילים יכולה לשים קץ למלחמת ההתשה. במקרה של לבנון, הפתרון “הדיפלומטי” שהאמריקאים והצרפתים מקדמים הוא אשליה. אין סיכוי שחיזבאללה יציית למשך זמן רב לכל הסכם שאינו משרת את מטרותיו, וכוח האו”ם בדרום לבנון, שנועד למנוע את ירידת חיזבאללה לעבר הגבול הישראלי, הוכיח את חוסר יעילותו. לכן, המלחמה נגד חיזבאללה היא בלתי נמנעת. ישראל עשויה להמתין לנסיבות נוחות יותר לפתוח בה, אך היא תגיע.
הנכונות להסלים ולספוג מחירים כואבים מעידה על הנחישות להשגת המטרות הנדרשות. ניצחון במלחמה מושג לא רק על ידי היכולת לגבות מחיר גבוה מהאויב, אלא לא פחות מכך על ידי היכולת לסבול כאב וסבל.
לכן, הכרת האויבים בכך שיש לישראל נטייה להסלמה מסייעת ליצירת הרתעה. הפחד מתגמול כואב משאיר רושם מרגיע על חמומי מוח רבים ברחבי התבל. זהו ההיגיון שמאחורי התנהגות הבריון השכונתי. לצערנו, המזרח התיכון הוא שכונה קשה. יש צורך לתחזק את ההרתעה לאורך זמן על ידי שימוש בכוח צבאי מדי פעם. מילים בלבד אינן מספיקות.
חוגים רבים מדגישים את הצורך בזהירות במצבים בינלאומיים מורכבים הרוויים בסיכונים. עם זאת, ריסון בזירה האסטרטגית הוא בעייתי. הוא עשוי להתפרש כחולשה קטלנית, ולהזמין תוקפנות. זו כנראה הקריאה של הבריונים למיניהם, בייחוד אלו שבמזרח התיכון.
כל מצב דורש כמובן חישוב נפרד של הזדמנויות וסיכונים, אך התגובה הפבלובית הממליצה לנהוג בריסון וההתראות נגד הסלמה מעידות על חוסר הבנה של המשחק האסטרטגי שמנוהל על ידי השחקנים האלימים במזרח התיכון. מילים כמו רצון טוב, אמון, חיפוש אחר יציבות יש להן משמעות שונה באוצר המילים שבו משתמשים השחקנים הקיצוניים באזור. איראן ושותפיה אינם רוצים את יציבות האזור. הם רוצים לראות את ארצות הברית מחוץ למזה”ת ואת נפילת המשטרים של בעלי בריתה והחלפתם על ידי אסלאמיסטים קיצוניים.
לא ניתן לשכנע אותם להימנע מלפגוע במערב ובעלי בריתו האזוריים. לדיפלומטיה יש ערך מוגבל. אנשי המערב מעריכים את קדושת החיים ואינם מודעים תמיד לכך שהקיצונים האסלאמיים מוכנים לסבול הרבה כאב ולהקריב קורבנות להשגת מטרותיהם. איראן נתונה לסנקציות כלכליות בעוצמות שונות במשך עשרות שנים עם השפעה מעטה על מדיניותה.
בסופו של דבר, השכנוע היעיל ביותר הוא באמצעות שימוש בכוח צבאי. זה דורש כמובן נכונות להסלים את המאבק על החירות ועל ערכים מערביים אחרים ולשלם מחירים שנדרשים בדרך הזו. יש להביס את האסלאם הקיצוני. ניתן לנהל דיון מושכל על העיתוי של ההסלמה, אך לא על הצורך במאבק כוחני.
המאמר התפרסם ב-8.82024 ב-N12
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
תמונה: IMAGO / ZUMA Press Wire / Marwan Naamani
