מאז שנכנס הנשיא ג'ו ביידן לבית הלבן, נראה שישראל וארה"ב נמצאות במסלול התנגשות. החשש בירושלים הוא שהממשל הדמוקרטי לא יעמוד בפני כישורי המו"מ המעולים של איראן ויקבל בסופו של דבר את תנאיה לחזור להסכם הגרעין שנחתם ב-2015. למרות ההתבטאויות מצד בכירי הממשל כי יצליחו בשלב שני להשיג הסכם גרעין משופר, דומה כי יש בכך לא מעט נאיביות. לאחר שחרור עניבת החנק של הסנקציות הכלכליות שהוטלו על ידי ממשל טראמפ, לא סביר להניח כי ארה"ב תשיג הסכם טוב יותר בהמשך הדרך.
אומנם ארה"ב הבטיחה להתייעץ עם ישראל ועם בעלות בריתה הערביות בכל מהלך שתעשה בהקשר האיראני, אך ישראל אינה מצפה הרבה ממגעים אלו. המטרה האמריקאית היא רק לדחוק את נושא הגרעין האיראני מסדר היום. לנטייה זו שותפים גם מרבית המדינות באירופה, דבר המגביר את תחושת האיום הישראלית.
בראותה את איראן גרעינית כסכנה קיומית, הממשלה בירושלים אינה יכולה לקבל את גישתו של ממשל ביידן בנושא. לאור ההערכה כי קיים סיכוי נמוך כי בטהרן יעשו טעויות או ייסוגו מדרישותיהם, בישראל מחלחלת ההבנה כי היא תצטרך להתמודד עם הסכם דומה לזה שנחתם ב-2015, למרות התנגדותה הנמרצת.
על ממשלת ישראל לקבל החלטות קשות. על פי הודעתו של הרמטכ"ל אביב כוכבי, צה"ל כבר פועל לעדכן את התוכניות לפעולה צבאית נגד איראן. ארה"ב אינה מתנגדת לקיום איום צבאי נגד איראן כחלק ממנופי הלחץ עליה, אך ברור שמתקפה ישראלית בעת שארה"ב מנהלת משא ומתן עם איראן תיראה כפגיעה בממשל ביידן.
רבים בישראל מאמינים כי דיפלומטיה וסנקציות כלכליות מיצו את התועלת שלהן בהסרת איום הגרעין האיראני. גם לפעולות חשאיות במטרה להאט את פרויקט הגרעין האיראני יש מגבלות, ואולי אין הן יכולות עוד למנוע את הפצצה. אם ישראל תפעל מתוך אינסטינקטים קיומיים ותנחית מכה צבאית על מתקני הגרעין של איראן, היא בהכרח תתעמת עם ממשל אמריקני שאינו שותף לתפיסת האיום הישראלית ומאמין אמונה כמעט דתית בדיפלומטיה.
עדיין לא ברור מה תהיה ההתייחסות מצד ממשל ביידן כלפי הסכמי אברהם, הישג הממשל הקודם, שבמהותם הם ברית אנטי-איראנית. האם וושינגטון תתרחק מהמהלך המשמעותי לאזור כדי לרצות את טהרן, או שתשתמש בו כמנוף נגד איראן? האם הממשל ינסה להרחיב את ההסכמים כדי לחזק את ישראל ולהפחית את חשדותיה?
ירושלים גם עוקבת בדאגה אחר הצהרותיה האחרונות של וושינגטון כלפי סעודיה ומצרים, בייחוד לאור העובדה שזכויות האדם נעדרות כנושא בהתייחסות ארה"ב מול איראן. הסרת החות'ים מרשימת ארגוני הטרור ומניעת סיוע לערב הסעודית במלחמתה בתימן, מדינה בעלת משמעות אסטרטגית רבה, היא מהלך לא מחוכם המחזק את איראן ושליחיה. הפיכת זכויות אדם לעדיפות עליונה במדיניות האמריקנית כלפי המזרח התיכון תערער את המשטרים הערביים ותחליש את הברית האנטי-איראנית, וזה בדיוק מה שהנשיא לשעבר אובמה עשה בצורה הרסנית.
גם הקשר בין ירושלים ומוסקבה עלול להגביר את המתיחות בין וושינגטון לירושלים. ישראל מתאמת כיום את פעילותה הצבאית נגד איראן בסוריה עם רוסיה. תיאום זה משרת אינטרס ביטחוני חשוב. על פי דיווחים זרים, ישראל גם מימנה לאחרונה העברת חיסוני קורונה מתוצרת רוסיה לממשלת סוריה בתמורה לשחרור ישראלית שחצתה את הגבול לסוריה. תגובתו של ביידן לקרבה בין ישראל לרוסיה אינה ברורה עדיין.
לבסוף, ממשל ביידן עלול להתפתות להתערב בבחירות במארס. המשבר הפוליטי הישראלי המתמשך, שאולי לא יסתיים לאחר הבחירות הקרובות, יכול להיתפס כהזדמנות לנסות להיפטר מרוה"מ נתניהו ולקדם את אחד המועמדים אשר יהיה יותר "נוח" לממשל. ממשלים אמריקנים קודמים, כולל ממשל אובמה, אשר בו שימש ביידן כסגן נשיא, התערבו בפוליטיקה הפנימית בישראל. התערבויות אלה בדרך כלל לא צלחו, אך כאשר נתניהו זכה בבחירות למורת רוחה של וושינגטון, נוצר מתח התחלתי בין שתי המדינות.
היחסים עם ארה"ב הם עמוד תווך בביטחונה הלאומי של ישראל. במידה שארה"ב תצמצם את תפקידה במזה"ת ישראל עשויה ליהנות ממרחב תמרון רחב יותר. אומנם ישראל לא נענתה תמיד לרצונות אמריקניים, אך עליה לעשות זאת בתבונה ובנחישות ותוך מאמץ לצמצם נזקים שעלולים להיגרם לברית האיתנה בין המדינות.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
תמונה: Bigstock
