ההסכם לקביעת הגבול הימי עם לבנון הוא החמצה ישראלית מכמה בחינות. לא היה שום צורך לוותר על כל השטח שבמחלוקת.
ישראל לא ניצלה במו"מ את חולשתה של לבנון. לבנון שרויה במשבר כלכלי ופוליטי עמוק ומתמשך. התקווה להכנסות מהגז בשטח המריבה חשובות יותר ללבנון מאשר לישראל. יתר על כן, מעמד חיזבאללה, נושא דגל המאבק נגד ישראל, נחלש בזירה הלבנונית והוא אף איבד את הרוב שהיה לו בפרלמנט בבחירות במאי 2022.
אין ספק שלבנון הייתה זקוקה הרבה יותר מישראל להסכם שמאפשר ניצול אוצרות הים בשטח שנמצא במחלוקת.
במשא ומתן לקביעת הגבול הימי לא ניצלה ישראל אף את התמיכה רבת השנים של ארה"ב בהצעת הפשרה שמקורה בוושינגטון שהעניקה לישראל כמעט מחצית משטח המריבה. הדיפלומטיה הישראלית לא הצליחה לשמר את התמיכה האמריקנית, למרות המדיניות המוצהרת שניסתה לצמצם חיכוכים עם הממשל האמריקני בנושא הסכם הגרעין. ישראל גם לא קיבלה שום פיצוי מארה"ב עבור שינוי העמדה האמריקנית. יתר על כן, גם האמריקנים גילו עניין רב יותר בהסכם הזה מאשר ישראל: הממשל מתמודד עם משבר אנרגיה ואינפלציה, וזקוק לבשורות טובות בתחום פיתוח שדות גז.
הלהיטות של הממשלה היוצאת בישראל להגיע להסכם אינה מובנת גם היא. ישראל הזדרזה לחתום על הסכם אף על פי שלבנון וארצות הברית היו לחוצות יותר ממנה להגיע להבנות בנושא. ישראל יכלה והייתה צריכה לחכות להצעה טובה יותר. עליונותה הצבאית של ישראל במזרח הים התיכון אינה מוטלת בספק, וודאי שהיא מסוגלת לשמור על האיטרסים שלה באזור.
זה נכון שהסכם בין ישראל ללבנון מסיר מתחים ויוצר סביבה עסקית טובה ויציבה יותר המקילה על חיפושי גז ונפט, אך ההסכם שיש בו אולי יתרונות כלכליים אינו משפר את מצבה האסטרטגי של ישראל. בסופו של דבר, שיקולים כלכליים הם משניים במשוואה האסטרטגית.
לבנון סירבה להשתתף יחד עם ישראל בטקס על חתימת ההסכם אשר היה יכול להיחשב להישג דיפלומטי בהמשך להסכמי אברהם. יש לציין שלבנון אינה באמת מדינה עצמאית. היא במידה רבה מדינת חסות איראנית שנשלטת על ידי החיזבאללה, שליחה של טהראן. חיזבאללה הוא ארגון מוסלמי קיצוני ואלים שבין מטרותיו כיבוש ירושלים והשמדת המדינה הציונית. הנהגת החיזבאללה אינה כוללת ג'נטלמנים בריטיים שמתייחסים ברצינות לחתימתם על הסכמים. מאז הנסיגה הישראלית מלבנון במאי 2000 הצליח החיזבאללה להמציא כל פעם אמתלה חדשה לשמר את החיכוך עם ישראל. גם "הקו הכחול", שקיבל את ברכת האו"ם כגבול יבשתי בין-לאומי, מופר מעת לעת. אכן, "קו המצופים" המסמן את אזור הביטחון בים התיכון לא הוכר מפורשות על ידי לבנון, ועלול להפוך לנקודת החיכוך הבאה. לאיראן, שמפעילה את חיזבאללה, אין אינטרס בשקט לאורך גבולות ישראל.
נראה שהיה צריך לחכות עם ההסכם גם בגלל הסמיכות של אימוץ ההסכם על ידי ישראל לאיומי נסראללה לפגוע באסדת גז בשדה הגז כריש. סמיכות זו יצרה רושם שישראל חששה ממימוש האיומים, וחיזבאללה התפאר בכך. הטיעונים שהושמעו על ידי נציגי הממשלה שההסכם יביא לרגיעה ביטחונית וידחה את האפשרות למלחמה רק מחזקים את הרושם הזה. זהו מסר בעייתי מאוד המכרסם בכושר ההרתעה הישראלי ומשדר היעדר נכונות להילחם בעת הצורך. השימוש בכוח צבאי הוא אחד מכללי המשחק החשובים באזור שבו אנו חיים, ורתיעה משימוש בכוח משדר חולשה המזמינה תוקפנות.
ממשלת ישראל גם החמיצה הזדמנות לבחון את הנחישות של נסראללה ולהכות בארגון בחוזקה. מימוש איום חיזבאללה לתקוף אסדת גז ישראלית היה מספק לגיטימציה לטיפול באיום הטילים הרבים שנמצאים ברשותו, שנועדו לשמש את האדונים מטהרן. הסרת איום הטילים מלבנון הוא צעד מקדים לתקיפת המתקנים הגרעיניים האיראניים – צעד שאין מנוס ממנו כדי להסיר איום קיומי על מדינת ישראל.
דווקא הקשר בין איראן וחיזבאללה מחייב את ישראל לראייה אזורית. המדינות הערביות “המתונות”, בייחוד במפרץ, עוקבות אחר ההתנהלות הישראלית. בהעדר פעילות ישראלית נחושה ושימוש יעיל בכוח צבאי, בעלי ברית של ישראל במרחב, החוששים מנסיגת האמריקנים מהאזור והמפחדים מאיראן התוקפנית, יחשבו שישראל שנכנעת לאיומי חיזבאללה היא קנה רצוץ שאין להישען עליו, ואזי יתקרבו לאיראן. במידה רבה הנתיב לנתנז ופורדו עובר ככל הנראה דרך ביירות.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
תמונה: IMAGO / ZUMA Wire / Amos Ben Gershom / Israel Gpo
