הממשלה הנוכחית מנסה להעביר חוק שמשמר את המצב הקיים המאפשר לציבור החרדי להשתמט מחובת שירות צבאי. זוהי קהות חושים מוסרית הזועקת לשמיים. כאשר מדינת ישראל נמצאת במלחמה, שהיא אולי חשובה כמלחמת העצמאות, וכאשר ישראל קוברת את הנופלים במערכה, ההתנהלות של הצמרת החרדית מעוררת פלצות.
ברור שגיוס חרדים אינו יכול להיעשות בכפייה ומצריך תהליך של הכשרת לבבות. עם זאת יש להתחיל בתהליך הזה בעת הזאת על ידי העמדת ההנהגה הרבנית והפוליטית של הציבור החרדי בפני הזעם האדיר של רוב היהודים בארץ, שאינם מסוגלים לקבל עוד את העיוות המוסרי של הבחנה בין דם לדם ומואסים במצב שהחברה החרדית אינה משתתפת בעול הביטחוני הכרוך בהגנה על קיום המדינה.
לימוד התורה הוא ערך חשוב שראוי שהמדינה היהודית תטפח. אך ההלכה היהודית קובעת שבמקרה של מלחמת מצווה (מלחמת הצלה מפני אויב שצר ונלחם בעם ישראל) אין פטורים מגיוס, וגם חתן יוצא מחופתו אל שדה הקרב. הציבור החרדי לוקה בעיוורון הלכתי ומוסרי נורא כאשר הוא מסרב לראות את המאבק של מדינת ישראל לשרוד במזה”ת כאתגר קיומי.
ההסדרים הקיימים אשר נותנים למעשה פטור משירות צבאי לכל הגברים החרדים מקורם בהחלטה של בן-גוריון בעת הקמת המדינה לפטור כמה מאות בחורי ישיבה מגיוס לצה”ל, אך כיום המגזר החרדי מהווה כ-15 אחוזים מהאוכלוסייה היהודית בארץ, ואלפי חרדים אזרחי המדינה אינם מתגייסים גם כאשר אינם עומדים בקריטריון “תורתם אומנותם”. יתר על כן, קצב הריבוי הטבעי מגדיל את משקל המגזר החרדי באוכלוסייה ואת האחוזים של הגברים שהמדינה מאפשרת להם להשתמט מחובת הגיוס.
בעקבות המלחמה הרב-זירתית שאיראן מנהלת נגד ישראל (מול חמאס, חיזבאללה, מיליציות פרו-איראניות בעיראק ובסוריה והחות’ים) מתברר שהשאיפה שלפני ה-7 באוקטובר להוציא את הגברים החרדים לשוק העבודה אינה מספקת. צה”ל זקוק ליותר חיילים כאוויר לנשימה. אי לכך, ההסתתרות של חרדים מאחורי דף גמרא אינה יכולה להימשך. המשך ההשתמטות של גברים חרדים אינה פוגעת רק בכלכלת המדינה וברווחתה, אלא גם בביטחון הלאומי. לנוכח האיומים הנוכחיים ואלו המסתמנים בעתיד הקרוב, ישראל חייבת לבנות צה”ל הרבה יותר גדול. אחת הסיבות להכלה הישראלית של הרס היישובים בצפון על ידי החיזבאללה היא העדר מספיק כוח צבאי לסכל איום זה בעת שנלחמים בעזה.
יש לתבוע בקול רם וללא היסוס את קיום המשוואה המוסרית: “אין זכויות ללא חובות”. גם במדינה, בדומה להתארגנות חברתית אחרת, אין מקום לתביעה לקבלת זכויות ללא מילוי חובות כלפי המדינה. לאור זאת, נדרש למנוע זכויות מאלו אשר מסרבים לשרת בצבא או בשירות לאומי אזרחי. מדיניות זו יש ליישם ללא הפליה כלפי יהודים ולא יהודים במדינה. אף ראוי לשקול הטלת עיצומים על מי שמשתמטים מכל שירות ואשר נהנו משנים של חינוך חינם, רפואה מתקדמת ושירותים רבים אחרים על חשבון המדינה. יש להצטער שבית המשפט העליון כרסם במשוואה המוסרית הזאת כאשר העניק זכויות מסוימות בביטוח הלאומי גם לאלו שאינם יוצאי צבא, בשם ראייה מעוותת של עקרון השוויון. יש לתקן החלטה זו שצורמת מוסרית. מצד שני ראוי יהיה לתגמל באופן רחב את המשרתים ביחידות קרביות ומוכנים לסכן את חייהם עבור המדינה.
על מנהיגי המדינה לאזור את האומץ המוסרי והפוליטי ולהתנות זכויות אזרחיות ותגמולים בהשתתפות בשירות צבאי או לאומי, גם אם זה יוביל למשבר ממשלתי. הימין הישראלי עושה טעות מוסרית ופוליטית גורלית כאשר הוא ממשיך להיעתר לדרישות של ההנהגה החרדית בנושא הגיוס. בעת הזאת, ההתחברות ללא תנאי אל המפלגות החרדיות היא פוגעת בביטחון הלאומי ותעלה לימין באובדן השלטון.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
תמונה: IMAGO / Middle East Images / Saeed Qaq
