ארצות הברית הצטרפה לתקיפה הישראלית המוצלחת נגד התשתיות של המיזם הגרעיני והטילים ארוכי הטווח של איראן על ידי הפצצה מרשימה של המתקנים בפורדו, נתנז ואספהאן, והיא גם זו שהובילה בהמשך להפסקת אש המשרתת את האינטרסים של כל הצדדים. חלק ממשמעויות המלחמה בזירה הבינלאומית כבר נראות לעין.
ארצות הברית היא המרוויחה ממבצע "עם כלביא". ההתרשמות הכללית היא שוושינגטון אפשרה לישראל, בעלת בריתה, לבצע תקיפה באיראן – מדינה שהתנגדה למדיניות האמריקאית במשך עשרות שנים, ושקראה ללא הרף "מוות לאמריקה". ארצות הברית סיפקה לישראל נשק ומגן דיפלומטי. וושינגטון השתתפה בתחילה בהגנה האווירית של ישראל נגד טילים איראניים ורחפנים חמושים, ושלחה בשלב מאוחר יותר את מפציצי ה-B-2 שלה להשלמת הרס המתקנים האיראניים המרכזיים. הישגי ישראל והסיוע שקיבלה מארה"ב החלישו את אחת המובילות של הקו האנטי-מערבי במערכת הבינלאומית וחיזקו את מעמדה של ארה"ב בעולם. אכן, הנשיא דונלד טראמפ החליט לנצל את ההצלחות הישראליות כדי להראות שוב את גדולתה של אמריקה.
המתקפה על איראן מעמידה באור שלילי את סין ואת רוסיה, בעלות בריתה של איראן. בייג'ין ומוסקבה נמנעו מלהתערב, והותירו את איראן לבדה לשאת בנטל ההתקפות עליה. אם המשטר יתמוטט, הספקות לגבי האמינות של רוסיה ושל סין כשותפות אסטרטגיות יגברו, בייחוד בעולם השלישי. יתרה מכך, בתרחיש כזה, ההשקעה הרוסית בת עשרות השנים במדינה תרד לטמיון, בעוד שסין תאבד מדינה ידידותית במזרח התיכון ומקור אנרגיה זול.
המיזם הגרעיני של איראן גם אִתגר את משטר האמנה לאי-הפצת נשק גרעיני (ה-NPT), שקיומו היה יעד קבוע במדיניות החוץ האמריקאית. טהרן העשירה אורניום לדרגה הקרובה להפיכתו לחומר בקיע המתאים לפצצת גרעין, ונערכה בחשאי לעבודה על הנשקה. סוכנות האנרגיה האטומית הבינלאומית (ה-IAEA), אשר בלעה במשך עשרות השנים שקרים איראניים, קבעה סוף סוף שאיראן הפרה את התחייבויותיה ל-NPT. הרס התשתית הגרעינית האיראנית וחיסול אנשי המדע המעורבים במיזם על ידי ישראל מחזקים את משטר ה-NPT. מעשי ישראל גם מרתיעים מדינות במזרח התיכון, כמו טורקיה, ערב הסעודית או מצרים מלנסות לחקות את איראן. ההפצצה האמריקאית – הפעם הראשונה שארצות הברית השתמשה בכוח צבאי נגד תפוצה גרעינית – משמשת אזהרה חמורה. איראן גרעינית הייתה יכולה לעורר שאיפות דומות במרכז אסיה, לערער את האיזון הגרעיני בתת-היבשת ההודית ואפילו את היציבה הגרעינית הסינית.
התמיכה האמריקאית בתקיפה הישראלית והקריאות הגלויות של איראן להשמדת המדינה היהודית הפחיתו את הביקורת על ירושלים, בייחוד על ידי מדינות דמוקרטיות, בהשוואה לאמירות נגד מכות המנע הקודמות בעיראק (1981) ובסוריה (2007). ב-2025, ארצות הברית נתנה את האור הירוק, ה-7G תמך בזכותה של ישראל להגנה עצמית, ואילו הקנצלר הגרמני פרידריך מרץ שיבח את ישראל על שעשתה "את העבודה המלוכלכת עבורנו" באיראן. ניתן לזהות שינוי בלגיטימציה הבינלאומית המוענקת לפעולה צבאית למניעת תפוצה גרעינית, העשויה להשפיע על חישובי העלות-תועלת של השואפים לנשק גרעיני. בסופו של דבר, קשה להסתיר תוכנית נשק גרעיני או להפוך אותה לבלתי פגיעה למכות מנע, המקבלות לגיטימציה רבה יותר. לדוגמה, בוועידת נאטו בירכו את הנשיא טראמפ על המתקפה האמריקנית נגד המתקנים הגרעיניים באיראן. המגמה החדשה הזו היא על חשבון האמונה התמימה בעליונות הדיפלומטיה ורתיעה משימוש בכוח. כמובן, הפלישה הרוסית לאוקראינה ב-2022 תרמה להערכה מחודשת לגבי התועלת שבשימוש בכוח צבאי.
המצב הנוכחי של איראן מחליש עוד יותר את הציר השיעי האנטי-אמריקאי – תהליך שישראל החלה בו לאחר התקפות חמאס באוקטובר 2023. התפתחות זאת משפיעה גם על אזורים מעבר למזרח התיכון. איראן הקימה תאי טרור רדומים בקהילות השיעיות בדרום אמריקה ובצפונה, כמו גם במערב אירופה ובאפריקה.
אך, הפגיעה בכוחה של איראן אינה מבשרת הופעת מזרח תיכון חדש ושלו יותר. הוא נותר אזור רווי עימותים שבו השימוש בכוח הוא עדיין חלק בלתי נפרד מכללי המשחק. יתרה מכך, למדינות רבות יש שלטון מרכזי חלש שאינו מסוגל למנוע את קיומן של מיליציות חמושות. המזרח התיכון ימשיך להיות מקור לטרור אסלאמי ולמשברים אלימים.
עם זאת, התבוסות של איראן ושלוחותיה יוצרות ואקום שנדמה שהוא מתמלא על ידי עליית ציר סוני רדיקלי חדש בהנהגת טורקיה, הנתמכת על ידי קטר. זו התפתחות מסוכנת. נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, ורוב מרעיו, הם גרסה טורקית של האחים המוסלמים, תנועה רדיקלית אנטי-מערבית. הלהט האסלאמי מעורב עם כמיהה לגדולה עות'מאנית. הצבא של טורקיה הוא השני בגודלו בנאט"ו, והטורקים מוכנים להילחם. גם לטורקיה בהנהגת ארדואן יש שאיפות גרעיניות. ארצות הברית ראתה באופן מסורתי בטורקיה בעלת ברית חשובה, בעוד שטראמפ רואה בארדואן מנהיג חזק וחבר. אי לכך, וושינגטון מתעלמת מפעולות טורקיות המנוגדות להעדפות אמריקאיות.
היכולות והשאיפות של טורקיה מתחזקות על ידי הנדיבות הכלכלית של קטר, שהיא התומכת הגדולה בפעילויות האחים המוסלמים ברחבי העולם. היא שופר התעמולה העיקרי של האסלאם הסוני הקיצוני דרך מעצמת התקשורת שלה, אל-ג'זירה. בניגוד לאיראן, קטר הקיצונית נהנית מעיוורון של וושינגטון כלפי תמיכתה בטרור אסלאמי ובמאמצים אנטי-מערביים, במידה רבה בשל משימות התיווך שהיא מקדמת מול גורמים אסלאמיסטיים קיצוניים, ובכלל זה התיווך מול איראן שהוביל להפסקת האש הנוכחית, והתיווך מול חמאס. באופן אירוני, המדיניות האמריקאית הנוכחית כלפי קטר וטורקיה מקילה על הופעת התארגנות רדיקלית סונית אנטי-אמריקאית.
למלחמה באיראן תהיה השפעה על בניין הכוח של צבאות רבים. החשיבות שמייחסים לחיל אוויר (שהוא יקר ועתיר כוח אדם) לעומת חיל טילים (זול יותר) הייתה נושא לדיון בפורומים אסטרטגיים רבים ברחבי העולם. הישגי חיל האוויר הישראלי באיראן מראים בבירור את היתרונות של זרוע אוויר חזקה ומתוחכמת. טילים חשובים בשדה הקרב, כפי שהוכיחו השימוש האמריקני בטילי השיוט "טומהוק" וההפעלה של מגוון הטילים הבליסטיים האיראניים, אך הם אינם תחליף למטוסים מאוישים או בלתי מאוישים.
המלחמה גם הדגימה את חשיבות הגנת העורף. עם תפוצת טכנולוגיית הטילים וסכנת ההרס הגדולה יותר, ההשקעה העצומה של ישראל בבניית מערכות הגנה נגד טילים נראית מוצדקת. זהו לקח למדינות מאוימות. באופן דומה, הוכח הצורך באמצעי הגנה פסיביים ובחינוך נאות של האוכלוסייה לקראת התקפות טילים.
ארצות הברית, תחת טראמפ, אותתה שהיא מעצמה שעדיין מעורבת בעניינים בינלאומיים ושהיא מסוגלת להקרין עוצמה למרחקים ולעזור לבעלי ברית. באשר לישראל, התקפתה הנועזת על איראן חיסלה איום קיומי, הבליטה את יחסיה המיוחדים עם ארה"ב, והחזירה את ההרתעה שנשחקה מאוד על ידי אירועי ה-7 באוקטובר. יתרה מכך, ישראל שמרה על המונופול שיש לה לכאורה על נשק גרעיני במזרח התיכון.
