מכון מחקר מכוון מדיניות בנושאי חוץ וביטחון למען ישראל בטוחה

מדוע אהב הציבור הישראלי את טראמפ

אין ספק שתמיכתו הגדולה בישראל הייתה אחד מסימני ההיכר של נשיאותו של טראמפ, וישראלים רבים מכירים לו תודה על כך.
Donald and Melania Trump with Benjamin and Sara Netanyahu

תוצאות הבחירות בארה"ב גרמו אכזבה רבה למרבית הציבור הישראלי. בסקר שנערך ביום הבחירות תמכו 70% מהיהודים בארץ בנשיא היוצא דונאלד טראמפ. לעומת זאת, ממש סמוך לבחירות בנובמבר 2016, העדיפו הישראלים את הילארי קלינטון על פני טראמפ (41% לעומת 31%). הילארי יצאה נשכרת מהעובדה כי בעלה הנשיא ביל קלינטון נתפס כידיד גדול של ישראל.

אחרי ארבע שנים, האהדה לטראמפ בישראל הרקיעה שחקים. עבור רוב הישראלים אף ממשל אמריקני אחר אינו יכול לטעון שהוא תמך בישראל יותר מאשר זה של טראמפ. יש לכך כמה סיבות.

טראמפ העביר את שגרירות ארה"ב לירושלים, דבר שנשיאים קודמים רבים הבטיחו לעשות, אך לא מימשו את הבטחתם. זהו מעשה משמעותי עבור ישראלים רבים, הדבקים בזיקתם לבירת העם היהודי בת 3,000 השנים. ישראלים אינם יכולים להבין מדוע מדינות העולם מסרבות לקבל את בחירתה של ישראל בירושלים כבירתה ולהציב את שגרירויותיה במערב ירושלים, שאין על שייכותה לישראל עוררין. טראמפ הכיר גם בריבונותה של ישראל על רמת הגולן, שהיא בקונצנזוס.

תרומתו של ממשל טראמפ ל"הסכמי אברהם" בין ישראל לבין איחוד האמירויות הערביות ובחריין בולטת. גם הסכם הנורמליזציה ביחסים עם סודאן הוא פרי המאמצים של הממשל האמריקני. הישגים אלו התקבלו בהערכה מרובה בארץ. יתר על כן, בעידן טראמפ הייתה קרבת דעות גדולה מאי פעם בין ירושלים לוושינגטון בנושאים החשובים מאוד לישראל – איראן והפלסטינים.

ראש הממשלה בנימין נתניהו נאבק בכל כוחו נגד הסכם הגרעין עם איראן שממשל אובמה חתם עליו. במהלך מסע הבחירות ב-2016 כינה טראמפ הסכם זה "אחת העסקאות המטומטמות אי פעם", והביע חששות גדולים מהכוונות האיראניות. ממשלו מימש מדיניות של "לחץ כלכלי מרבי" על איראן, ופרש מעסקת הגרעין במאי 2018.

בניגוד לאובססיה של אובמה בנושא ההתנחלויות ה"לא חוקיות" ביהודה ושומרון, ממשל טראמפ הכיר בחוקיותן. טראמפ וצוותו הבינו שהסוגיה הפלסטינית אינה הבעיה הבוערת ביותר במזרח התיכון. תוכנית השלום של המזרח התיכון שעליה הכריז ממשל טראמפ בינואר 2020, שכונתה "עסקת המאה", הייתה מנקודת מבטה של ​​ישראל תוכנית השלום הטובה ביותר שהגישה ידידתה ארה"ב אי פעם.

עמדותיו של טראמפ בנושאים אחרים, אשר זכו לביקורת אדירה בארה"ב, היו פחות בעייתיות עבור הישראלים. לדוגמה, הרעיון לבנות חומה לאורך הגבול האמריקני-מקסיקני כדי לעצור את ההגירה הבלתי חוקית נתפס בישראל כזכותה הריבונית של אומה למנוע כניסת גורמים לא רצויים לשטחה. ישראל בנתה חומות וגדרות כדי לעצור את חדירתם של מחבלים ושל מהגרים בלתי חוקיים. גדרות מתוחכמות הן אחד ממוצרי היצוא של התעשיות הצבאיות בישראל.

ההתייחסות השלילית של טראמפ למוסלמים צרמה פחות לאוזניים הישראליות בגלל המאבק בטרור האסלאמי מזה 100 שנה. לעומת זאת התקינות הפוליטית של הנשיא אובמה, אשר סירב אפילו להכיר באסלאם הקיצוני כמקור לרוב הטרור העולמי, עוררה את חמתם של הישראלים.

טראמפ הפך לנשיא אחרי אובמה, אשר גילה לעיתים קרובות "אהבה קשוחה", כפי שכינה אותה, לישראל. ואכן, לאחר שמונה שנים של יחסים מתוחים עם ממשל אובמה, בתקופת ממשל טראמפ הרגישו רוב הישראלים שיש להם חבר בבית הלבן.

ישראלים ידועים בנטייתם להיות ישירים מאוד, "דוגרי" בעגה הישראלית. לכן סגנונו של הנשיא טראמפ, שלעיתים היה אומנם גס רוח, היה גם מרענן ונתפס בציבור הישראלי כשיח ללא אילוצים של תקינות פוליטית ליברלית.

עלינו גם לזכור כי מאז סוף שנות השישים העדיפו ישראלים לא פעם מועמדים לנשיאות מהמפלגה הרפובליקנית. יצחק רבין, שכיהן כשגריר ישראל בוושינגטון (1968-73), תמך בגלוי במועמד הרפובליקני לנשיאות, ריצ'רד ניקסון. באופן דומה, ההעדפות הישראליות לגבי מיט רומני על פני אובמה היו ברורות. בהשוואה לאירופאים ולדמוקרטים אמריקאים רבים בהווה, הישראלים הם לאומיים ושמרניים. מפלגת הליכוד הישראלית השמרנית ניצחה כמעט בכל מערכת בחירות מאז 1977.

ישראלים עקבו בדאגה אחר ירידת מעמדה הבינלאומי של ארה"ב במהלך שנות אובמה. הטריד אותם לראות את אמריקה נחלשת. לפיכך, נשיא שרוצה "להפוך את ארצו שוב לגדולה" על ידי הגדלת הוצאות הביטחון ועמידה כנגד יריבי ארה"ב (במיוחד איראן וסין) זכה לנקודות ברחוב הישראלי.

לבסוף, ראוי לציין את הזיקה של משפחת טראמפ ליהדות. בתו, איוונקה, התגיירה ושייכת לקהילה יהודית אורתודוקסית בניו יורק. לטראמפ יש נכדים יהודים שהוא גאה בהם. חתנו היהודי הוא יועץ חשוב בצוות ומילא תפקיד משמעותי במהלכי השלום מול האמירויות, בחריין וסודן.

אין ספק שתמיכתו הגדולה בישראל הייתה אחד מסימני ההיכר של נשיאותו של טראמפ, וישראלים רבים מכירים לו תודה על כך.



סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר


יכול לעניין אתכם

תמונה של פרופ׳ אפרים ענבר

פרופ׳ אפרים ענבר

פרופסור אפרים ענבר הוא נשיא מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון (JISS). הוא היה המנהל המייסד של מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים, תפקיד שבו שרת עשרים ושלוש שנים, וחבר במחלקה למדע המדינה באוניברסיטת בר-אילן. היה פרופסור אורח באוניברסיטת ג'ורג'טאון, ג'ונס הופקינס ובוסטון; חוקר אורח במרכז הבינלאומי על שם וודרו וילסון (וושינגטון) והמכון הבינלאומי ללימודים אסטרטגיים (לונדון). הוא היה נשיא האגודה הישראלית ליחסים בינלאומיים, חבר בועדה הפוליטית-אטסטרטגית במועצה לתכנון לאומי, יו"ר הועדה לתכנית הוראת הביטחון הלאומי במשרד החינוך, וחבר בועדה האקדמית של מחלקת הסטוריה בצה"ל. הוא חיבר חמישה ספרים, מדינות מבודדות במערכת הבינלאומית (1985), מלחמה ושלום בפוליטיקה הישראלית: עמדות מפלגת העבוד בנושאי ביטחון לאומי (1991), יחסי הקרבה בין ישראל לתורכיה (2001), ביטחונה הלאומי של ישראל: נושאים ואתגרים מאז מלחמת יום הכיפורים (2008), וערך ארבע עשר קבצים של מאמרים אקדמיים. הוא מומחה נושא תפיסת הביטחון של ישראל, דעת הקהל בנושאי ביטחון, מדיניות ארה"ב במזה"ת, יחסי ישראל-פלסטינים, ויחסי ישראל-תורכיה. פרופ' ענבר סיים תואר ראשון במדע המדינה וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית והשלים את לימודי הדוקטורט במדע המדינה באוניברסיטת שיקגו.

פרסומים אחרונים

בהרשמה אתה מסכים להסכם המשתמש שלנו (כולל הוראות הוויתור על תובענה ייצוגית ובוררות), למדיניות הפרטיות ולהצהרת העוגיות שלנו ולקבלת דוא"ל שיווקי וחשבון מ-jiss. אתה יכול לבטל את המנוי בכל עת.

הירשם לאיגרת המידע

לקבלת ניתוח ופרשנות עדכניים.

כבר נרשמתם לאיגרת שלנו?

הצטרפו למעל 8,000 מנויים שמקבלים ישירות למייל את מיטב המאמרים לפני כולם