המאבק על הרפורמה המשפטית גרם לנזק אדיר למדינת ישראל. במישור המדיני, התערער הדימוי – החיוני לכשעצמו – של גיבוי אמריקני (גם אם בפועל מתנהל השת"פ הביטחוני כסדרו). ברובד הכלכלי, חל כרסום בדרוג האשראי של המדינה. נראה שמגזר ההיי-טק, שהוא מנוע הצמיחה העיקרי שהביא את ישראל לרשימת עשרים המדינות העשירות בעולם, נתקל בקשיים גוברים בגיוס הון. השיח הציבורי בישראל הגיע לשיאים חדשים של קיצוניות וניכור. מעל לכול, הלכידות הלאומית נסדקה בעקבות השימוש בצה"ל ככלי במאבק הפוליטי והאיומים בסרבנות.
ישראל נראית בחוץ כחברה קרועה, ההולכת ומאבדת את כושר התפקוד שלה. מדינות ידידותיות, ביניהן אלו החתומות על הסכמי אברהם והשליכו את יהבן על נוכחותה האסטרטגית של ישראל במרחב, מסתכלות בתדהמה על עימות פנימי המעיד, לכאורה, על כך שבמדינת ישראל יש איומים העלולים לפרק את יכולתה הצבאית. אויבי ישראל צוברים ביטחון ומצפים שהמתחים הפנימיים במדינת היהודים אכן ייובילו לתהליכים של הרס עצמי על פי תאורית "קורי העכביש."
כל זה קורה כאשר סביבתה האסטרטגית של ישראל הופכת, בשל תמורות במאזן האזורי והגלובלי, לבעייתית ואף מסוכנת מכפי שהיתה זה עשרות שנים. איראן יותר בטוחה בעצמה – הן בשל הדיכוי היעיל של התסיסה הפנימית והן בשל החיבור האסטרטגי לרוסיה ולסין – המתורגם להסכמים עם מדינות ערביות, ובראשן סעודיה.סוריה, בעלת הברית של איראן, שבה ומתקרבת לליגה הערבית. מעבר לכך, טהראן – הממחישה להתקדם לצבירת חומר בקיע לנשק גרעיני – מבינה שארה"ב עסוקה במקומות אחרים (אוקראינה וסין) ומקטינה את מעורבותה במזה"ת. גם מציאות זאת מגדילה את חופש הפעולה של איראן ושל גרורותיה בעימות עם ישראל.
תמורות אלה מייצרות מציאות ביטחונית אחרת. כבר חווינו בימים אחרונים אלימות רב-זירתית – אמנם "על אש קטנה". סיכויי ההידרדרות לעימות רחב יותר גדולים משמעותית היום מבעבר. לכן, ישראל צריכה להתכונן לאפשרות מוחשית של מלחמה. יכול גם להיות שנגיע בקרוב – לנוכח התקדמות איראנית אל "הקו האדום" של צבירת חומר בקיע לפצצה – לנקודה בה לא יהיה מנוס מלתקוף באיראן, גם בלי סיוע אמריקני. אירוע כזה עלול להפוך למלחמה רב-זירתית.
חובה על המנהיגים משני עברי המתרס הפוליטי לשים בצד את המחלוקות או להגיע במהרה לפשרות אשר יאפשרו למדינה להתרכז באתגרים הביטחוניים הקיומיים הרובצים לפיתחנו. מדינת ישראל חייבת להכנס לתבנית מחשבתית שונה, אשר נותנת קדימות לצורכי הביטחון על פני צרכים לגיטימיים אחרים. יש להוציא את צה"ל וכלל גורמי מערכת הביטחון מהשיח הפוליטי, ולגנות איומים בסרבנות. כמו כן, יש לדאוג שיהיה לצה"ל את המשאבים הדרושים להתכונן למלחמה שאולי הינה בלתי נמנעת.
הפתגם הלטיני "הרוצה בשלום ייכון למלחמה" הולם ביותר את הזמן הזה.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
תמונה: IMAGO / ZUMA Wire / Eyal Warshavsky
