רוסיה מתבוננת בתדהמה בהתפתחות המהירה של המלחמה בין ישראל לבין איראן, ובהצטרפות ארצות הברית לתקיפות נגד יעדי הגרעין. בקרמלין מבינים שתוצאות המלחמה ישפיעו על תדמיתה המעצמתית, וישנו באופן יסודי את הדינמיקה סביב "השאלה האיראנית", שבה רוסיה התרגלה למלא תפקיד חשוב בשלושים השנים האחרונות.
במוסקבה הופתעו מהתקיפה הישראלית, מהקושי של איראן להתגונן מפניה, וממוגבלות הכלים שיש בידי רוסיה כדי להשפיע על ההתפתחויות. העמדה הרוסית במשבר נגזרת מהישאבות הקשב והמשאבים הלאומיים למלחמה באוקראינה, ממחויבויות מנוגדות לגורמים שונים במזרח התיכון, וממאמצי הקרמלין להתקרב לממשל טראמפ. אלה מציגים בפני רוסיה שורה של הזדמנויות ואתגרים, כשבנקודת הזמן הנוכחית נדמה שמשקל האתגרים הוא רב יותר.
יחסי רוסיה-איראן ערב התקיפה
רוסיה ואיראן התקרבו מאוד בעשור האחרון, כאשר צבאותיהן שיתפו פעולה בהגנה על משטר אסד בסוריה, איראן סייעה לרוסיה בנשק במלחמה באוקראינה, ורוסיה העניקה לה בחזרה גיבוי מדיני רחב. שלושה ימים לפני כניסתו של טראמפ לבית הלבן חתמו שתי המדינות על "הסכם השותפות האסטרטגית הכוללת", שהזכיר שיתוף פעולה צבאי אך נעדר ערבויות ביטחון הדדיות פורמליות. ההסכם ממחיש את המגבלות שבקשר שבין המדינות, שנבנה על מערך של ניגודי אינטרסים, אסטרטגיים ותרבותיים, ובעיקר על התנגדות לארה"ב ולמערב.
בעקבות המהלומות שספגה איראן (וארגוני הטרור הנתמכים על ידה) מידי ישראל בשנת 2024 נסדק דימוי העוצמה והנכסיות של איראן כשותפה אזורית. בד בבד, רוסיה הפכה בשלוש שנות המלחמה באוקראינה תלויה בתיאום מחירי נפט והשקעות עם המונרכיות המפרציות, יריבותיה של איראן. ישראל אומנם זוכה לביקורת רבה מהתועמלנים הרוסיים בשנות המלחמה באוקראינה, אך נותרה אחת המדינות הבודדות במחנה המערבי שמקיימות שיח משמעותי מול הקרמלין, והדבר זכה להכרה פומבית מצד פוטין.r
מעל הכול, ההתקרבות בין פוטין לטראמפ מחלישה את רובד ההסכמות הבסיסי ביחסי רוסיה-איראן – האיבה לארה"ב. בתהליך ההתקרבות לארה"ב בחודשים האחרונים ביקש פוטין להסיר מעל עצמו לחץ אמריקני להתפשר בנושא אוקראינה (שחשוב לו יותר מכל דבר אחר) על ידי הצגת נכונות לשתף פעולה עם טראמפ בהסדרה דיפלומטית של סוגיית הגרעין האיראנית.
בחודשים שקדמו לתקיפה הישראלית הגבירה מוסקבה את פעלתנותה הדיפלומטית מול טהרן ובייג'ינג. היא המשיך להימנע מלספק מענה לצרכים הביטחוניים של טהרן, חרף הצורך הברור של איראן לסגור את הפרצות במערך ההגנה האווירי שלה שהתגלו בעקבות תקיפותיה הנקודתיות של ישראל בשטח איראן באפריל ובאוקטובר 2024. עם זאת, רוסיה לא יכלה (וספק אם ניסתה) לשכנע את איראן לוותר לחלוטין על יכולת העשרת אורניום בשטחה, כפי שדרשה ארה"ב.
מוסקבה מתבוננת על המלחמה מהצד
העמדות הפומביות של רוסיה בנוגע למלחמה בין ישראל לאיראן מתאפיינות בשניות. משרד החוץ והתועמלנים הרשמיים מבקרים את ישראל בחריפות. במערכת הרוסית ישנו ויכוח בין ימין דתי-לאומני, שהתרגל בשנתיים האחרונות לשבח את איראן ולבקר את ישראל, וקורא לתמוך באיראן בכל דרך, לבין הקרמלין, שמאמץ קו זהיר ומאופק יותר: מסיר סיוע צבאי לאיראן מעל הפרק, ומבקש להעניק לרוסיה תפקיד מדיני בולט במשבר.
הנשיא פוטין מצהיר שהוא מבקש לסייע לשני הצדדים להגיע לפשרה דיפלומטית. הוא אומנם גינה פעמים מספר את המהלומה הישראלית, אך גם הבהיר שרוסיה אינה מחויבת להגיש לאיראן סיוע צבאי (ואף לא התבקשה לעשות זאת), וביטא מחויבות לישראל, בשל ריבוי דוברי הרוסית שבה. גם בפגישה עם שה"ח האיראני עראקצ'י בקרמלין (23 ביוני) נמנע פוטין מלגנות את ארה"ב וישראל, הדגיש את איתנות הקשרים בין רוסיה לבין איראן והציע לחשוב איך לצאת מהמשבר הנוכחי.
גם לו הייתה רוסיה רוצה, אין לה כל יכולת לסייע צבאית לאיראן: אין לה נשק עודף בגלל צורכי המלחמה באוקראינה; גם לו רצתה לסייע, לא ניתן להעבירו במהירות לאיראן, ששדות התעופה בה מופצצים. הרוסים גם חייבים לקחת בחשבון שכל נשק שיסופק יושמד על ידי ישראל, כפי שהומחש בתקיפה הנוכחית ובתקיפות ישראליות נגד איראן ושותפותיה על אדמת סוריה בעשור האחרון. דבריו של פוטין ממחישים שאין כל כוונה לספק גיבוי צבאי לאיראן.
מה שנותר למוסקבה הוא להציע את עצמה כמתווכת פוטנציאלית ולהתמקד בעשייה מדינית רועשת. משרד החוץ הרוסי מפרסם הודעות חריפות נגד ישראל, ומסייע לאיראן בדיונים באו"ם ובארגונים בינלאומיים אחרים. פוטין שוחח עם נשיא איראן פזשכיאן (וכאמור פגש את שר החוץ עראקצ'י), ראש ממשלת ישראל נתניהו, נשיא ארה"ב טראמפ, נשיא סין שי, נשיא תורכיה ארדואן, נשיא מועצת האמירויות נאהיאן וראש ממשל עיראק סודאני. בכל השיחות הוא הציע לסייע בקידום פשרה דיפלומטית.
תבוסה של איראן במלחמה, ובפרט אם תתפתח דינמיקה מהפכנית באיראן שתוביל לנפילת משטר האייתולות, היא תרחיש בלהות עבור רוסיה, ותהווה פגיעה קשה בהשקעה הרוסית רבת שנים בקשר עם איראן. על כן קראה מוסקבה לטראמפ להימנע מהצטרפות ללחימה, ושוללת במונחים חריפים רעיון של התנקשות במנהיג איראן חמינהאי. אלא שמלבד החיבה האישית בין פוטין לטראמפ, לא הייתה לנשיא רוסיה כל יכולת למנוע אותה. נותר לקרמלין להכילה, להצביע על מסוכנותה, ולהמשיך להציע שירותי תיווך. הבית הלבן, מצידו, אינו סוגר את הדלת בפני שיח עם רוסיה בנושא האיראני, לרבות לאחר התקיפה האמריקנית באיראן.
כמו בנוגע לנפילת משטר אסד, המלחמה באיראן מציגה את רוסיה כמשענת אסטרטגית חלשה עבור מדינות הדרום הגלובלי, וממחישה שכל עוד נמשכת המלחמה באוקראינה רוסיה נעדרת יכולת להקרין עוצמה, אפילו בסמוך לגבולותיה. פרקטית, אם המשטר הנוכחי באיראן ייפול יועמדו בספק הפרויקטים שרוסיה מקדמת עם איראן, כגון חוזים עתידיים בתחום גרעין אזרחי והמסדרון הלוגיסטי צפון-דרום מרוסיה להודו דרך שטח איראן.
בצד ההזדמנויות עבור מוסקבה – המשבר מעלה את מחירי הנפט, עלייה שמיטיבה עם הממשלה הרוסית המתמודדת עם גירעון תקציבי מעמיק (אך לא מדובר בינתיים בקפיצה משמעותית, וזו עשויה להתברר כזמנית). בנוסף, המיקוד הבינ"ל במזרח התיכון מאפשר לקרמלין להגביר את עצימות התקיפות נגד אוקראינה, בתקווה להשיג שם התקדמות צבאית. הרוסים גם מקווים שהסטת משאבים צבאיים אמריקניים ואירופיים למזרח התיכון תחליש את אוקראינה.
כיצד רוסיה בכל זאת עשויה להועיל לישראל?
הגעתו של שר החוץ האיראני עראקצ'י למוסקבה ב-23 ביוני, 10 ימים מתחילת המלחמה, מצביעה על כך שגם בעיני טהרן רוסיה אינה הבחירה הראשונה כמתווכת. עם זאת, ההתפתחויות מאז תחילת המלחמה, ובפרט ההצטרפות האמריקנית ללחימה וכישלון אפיק ההידברות האיראני-אירופי – יכולים להפוך את שירותי התיווך הרוסיים לרלוונטיים.
המסרים של טראמפ ונתניהו בעקבות התקיפה האמריקנית מאותתים על רצון לעצור את הלחימה בטרם תתפתח לעימות אמריקני-איראני אזורי רחב, ולשוב לערוץ הסדרת הבעיה האיראנית באפיק מדיני, כשעמדת המיקוח של טהרן מוחלשת. אומנם המשטר רוצה לנקום, והוכיח שאינו מתפרק מול התקיפה הישראלית, אך הוא מפגין חולשה צבאית מובהקת ביחס לישראל וארה"ב, והרחבת המערכה עלולה להיתפס בטהרן כמסוכנת מדי.
יוזמת הפסקת אש רוסית-סינית במועצת הביטחון של האו"ם כמסגרת פורמלית להפסקת אש עשויה בשלב זה להוות מנגנון נוח לעצירת לחימה עבור כל הצדדים, לרבות ישראל. קשה להאמין שניתן יהיה להגיע להסדרים מוסכמים בנוגע לעתיד תוכנית הגרעין האיראנית תחת אש. טראמפ שלל את רלוונטיות האירופאים כמובילי מהלך תיווך, והמסגרת של מועצת הביטחון עשויה לשרת את הרצון של טראמפ לקדם הסדרים גלובליים בהסכמה עם רוסיה וסין. מעבר לרובד הגלוי, לפוטין אפיקי שיח ישירים ו"חמים" מול הבית הלבן, דרך השליח וויטקוף, שבלי ספק מופעלים בעת הזו.
ככל שהמשטר האיראני ישרוד את המשבר הוא יזדקק לרוסיה יותר מתמיד, ואילו מוסקבה תיהנה מאיראן מוחלשת ומאתגרת פחות בסמוך לגבולותיה. המומחיות הטכנולוגית הרוסית עשויה להיות רלוונטית בסיוע לאיראן בטיהור אתרי הגרעין שנפגעו, וייתכן שגם בגיבוש הסדרי ביטחון במעורבות רוסית פעילה. הקרמלין שב והדגיש את נכונותו לסייע בקליטת האורניום המועשר לרמות גבוהות בשטח רוסיה. רוסיה גם מציעה לאיראן קידום של שיתוף פעולה גרעיני אזרחי שעשוי להוות "סולם" לוויתורים משמעותיים בתוכנית הגרעין.
על רקע זה, מומלץ לישראל להמשיך ולשמור על קשר עם הקרמלין במהלך המשבר, שכן בתרחישים מסוימים רוסיה עשויה להועיל לקידום האינטרס הישראלי. אף כי ישראל והציבור מבטאים מורת רוח מהביקורת הרוסית הפומבית, כדאי גם להכיר בכך שעמדות כאלה מעניקות למוסקבה מרחב פעולה מדיני מול טהרן.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
