תקציר

טילים בליסטיים הופיעו לראשונה בתימן עוד בשנות ה-80 של המאה הקודמת, כשתימן הצפונית ותימן הדרומית רכשו טילים בליסטיים מברית המועצות. מלאי הטילים של המדינה שהתאחדה לאחר מלחמת אזרחים קצרה נפל בידי התנועה החות'ית – תנועה אסלאמית קיצונית – כשתפסה את השלטון בצנעא הבירה בשנת 2015. במלחמה שנמשכה שבע שנים בין הממשל החות'י לבין סעודיה ובעלות בריתה תקפו החות'ים את סעודיה ואת איחוד האמירויות בטילים ובכטב"מים שקיבלו מאיראן. האיראנים גם סיפקו להם ידע ומתקנים לייצור עצמי של טילים וכטב"מים. עוד בשנות המלחמה עם סעודיה הצהירו החות'ים כי הטילים שלהם יופנו בעתיד כלפי ישראל, ואכן הם התאימו את הטילים שברשותם כדי להאריך את הטווח שלהם כך שיוכלו לכסות את מרבית שטחה של ישראל. לאחר פרוץ מלחמת חרבות הברזל הם החלו במתקפת טילים וכטב"מים שמאפייניה השתנו תוך כדי המלחמה, והיא נמשכת בשעת כתיבת דברים אלה. האפשרויות שבידי ישראל לדכא את היכולת של החות'ים לייצר ולשגר טילים מצומצמות, ונראה שבשלב זה הירי יימשך.[1]

עד לאחרונה, תימן נתפסה בתודעה הישראלית כמדינה נידחת הממוקמת מעבר להרי החושך, שתרומתה לשיח הישראלי נקשרה בעלייה מתימן, במאכלי המטבח ובריקודים התימניים. מתחילת מלחמת חרבות ברזל חל שינוי מהותי בתפיסה זו: תימן התגלתה כמדינת אויב משמעותית, המטילה כיום מצור ימי על נמל אילת ומשגרת טילים בליסטיים וטילי שיוט לעבר ישראל כמעט מדי יום ביומו. אומנם הנזקים הפיזיים מהטילים הללו היו זניחים למדי עד כה, אך הנזקים הכלכליים והתדמיתיים היו משמעותיים למדי, ובתוכם ניתן למנות פגיעת טיל בליסטי בשטח נמל התעופה בן גוריון, מה שגרם להפסקת שירותי הטיסה לישראל וממנה של מרבית חברות התעופה בעולם.

הופעת איום הטילים מתימן התקבלה בציבוריות הישראלית בהפתעה לא מוצדקת. אלה ששקדו לעקוב אחרי ההתפתחויות הפוליטיות בדרום חצי האי ערב היו מודעים מזה שנים רבות להופעתם של טילים בליסטיים וטילי שיוט באזור נידח זה. כאשר הבריטים עזבו ב-1967 את מושבת הכתר שלהם במחוז עדן שבדרום תימן חולקה הארץ למעשה לשתי מדינות עוינות: תימן הצפונית, בראשות אימאם שיעי, ותימן הדרומית, בשלטונה של תנועה מרכסיסטית. שתי המדינות התחמשו נמרצות האחת כנגד זולתה, ושתיהן זכו לסיוע מצד בריה"מ – בין השאר באספקת טילים בליסטיים. לאחר איחוד קצר-ימים בשנת 1990, שוב התפצלה תימן לשתי מדינות עוינות. במלחמה שפרצה ביניהן בשנת 1994 המטירה דרום תימן טילי "סקאד" על בירת הצפון צנעא, וצפון תימן שיגרה טילים קצרי טווח מסוג SS21 לעבר בירת הדרום עדן. ניצחונה של צפון תימן במלחמה זו הביא לאיחוד מחדש של המדינה. מצבורי הטילים של דרום וצפון תימן אוחדו והוצגו לראווה על ידי ממשלת תימן בצנעא הבירה.

בשנת 2004 פתחה התנועה החות'ית התימנית – תנועה אסלאמיסטית קיצונית בעלת גוון אנטישמי מובהק – במרד נגד הממשל הפרו-מערבי ששלט אז במדינה. המרד הצליח, ובשנת 2015 כבשו החות'ים את הבירה צנעא והקימו משטר אנטי-מערבי ואנטי-ישראלי קיצוני שנתמך על ידי איראן. כתגובה לכך הוקמה קואליציה ערבית בראשות ערב הסעודית שפתחה במתקפה נגד המשטר החות'י, במטרה להחזיר לשלטון את המשטר הקודם – המקובל עד היום כשלטון החוקי של תימן. הקואליציה הערבית הצליחה למנוע את השתלטות החות'ים על עדן ושאר דרום תימן, אך לא הצליחה למוטט את שלטונם בצנעא ובתימן ההררית, כולל עיר הנמל חודידה שלחוף הים האדום.

מייד עם תחילת המלחמה החלו החות'ים לתקוף את אזורי הגבול עם סעודיה בטילים שנותרו בידם מתקופת מלחמת האזרחים. איראן, שתמכה במרד החות'י עוד מתחילתו עשר שנים לפני כן, החלה להזרים לחות'ים סיוע צבאי וכלכלי מסיבי. בין סוגי הנשק שסופקו נמנו טילים בליסטיים מכמה סוגים. יתרה מכך: כלקח מהקשיים בהברחת כלי נשק לחיזבאללה בלבנון ולחמאס בעזה, האיראנים סיפקו לחות'ים כמעט מתחילת המלחמה מתקנים וחומרי גלם לייצור מקומי של רקטות, טילים בליסטיים וכטב"מים. החות'ים מצידם תקפו בטילים שקיבלו את ערב הסעודית ואת איחוד האמירויות, והצליחו לפגוע בין השאר בעיר הבירה ריאד, בשדות נפט, בנמלים, בשדות תעופה ובסמלי שלטון בעומק הממלכה. בהתקפה המפורסמת ביותר, שאירעה בספטמבר 2019, פגעו נחילים לא גדולים של כטב"מים בשני מתקני נפט גדולים בצפון סעודיה ושיתקו כ-50% מייצוא הנפט של הממלכה למשך כחודשיים. באירוע אחר, המזכיר מאוד את מה שקרה לאחרונה בישראל, הצליחו החות'ים בנובמבר 2017 לשגר טיל בליסטי שפגע קרוב לטרמינל הראשי של נמל התעופה הבינלאומי של ריאד הבירה (כמו במקרה של נתב"ג הפגיעה הייתה בשטח פתוח, אך בשונה מכך היא אירעה בשעות החשכה. במהלך הלילה ועד שעות הבוקר סתמו הסעודים את מכתש הפגיעה בעזרת בולדוזרים, והכחישו את דבר פגיעת הטיל החות'י. שום חברת תעופה לא ביטלה את טיסותיה. הסעודים הודו בפגיעה הזו רק כשנה לאחר מכן).

ההגנה האווירית של סעודיה כללה כמה עשרות סוללות של "פטריוט" מהדגמים הישנים יותר, ואלה הצליחו ליירט כמה מהטילים והכטב"מים החות'יים. קיימות עדויות מצולמות של הצלחות ה"פטריוט" הסעודי ליירט טילים וכטב"מים שנורו לאזורי הגבול עם תימן ולעומק הממלכה, אך שיעור ההצלחה איננו ידוע. גם חיל האוויר הסעודי השתתף במערכה והשמיד כטב"מים חות'יים במעופם. המחסור העיקרי של הסעודים היה ביכולת גילוי והתראה מוקדמת כלל-ארצית. סעודיה היא מדינת ענק ששטחה גדול ממערב אירופה. מערכות ההתראה שברשותה הורכבו ממטוסי התרעה מוקדמת (תחנות מכ"מ מעופפות) מתוצרת שוודית, בשילוב עם המכ"מים קצרי הטווח של מערכות הפטריוט. מערכות אלה סיפקו התראות מקומיות אך השאירו את מרבית שטחי הממלכה ללא כיסוי התרעתי, ואפשרו בכך לחות'ים לנצל את המחסור ביכולת ההתרעה כדי לחדור ולפגוע בעורף הסעודי.

וכך, במהלך שבע שנות המלחמה ניהלו החות'ים מתקפות טילים משמעותיות נגד ערב הסעודית שכללו ירי כטב"מים, טילי שיוט וטילים בליסטיים. עיקר התקיפות היו על מרכזי אוכלוסייה ועל בסיסים צבאיים ומתקני תשתית במחוזות הסעודיים הגובלים בתימן, אך החות'ים לא היססו לתקוף את העורף הסעודי. עיר הבירה ריאד הותקפה לפחות שמונה פעמים בטילים בליסטיים ובטילי שיוט. כמו כן הותקפו תשתיות של תעשיות הנפט הסעודיות בעומק המדינה, כולל מסופי נפט בנמל ג'דה, צינור הנפט שמחבר את שדות הנפט בצפון המדינה לנמלי הנפט בדרומה, ושדה הנפט בשייבה (Shaiba) שבמזרח הממלכה. גם מדינת איחוד האמירויות הותקפה פעמים מספר בכטב"מים ובטילים בליסטיים. בתקיפה החות'ית בינואר 2022 פגעו הטילים בפרברי אבו דאבי וגרמו לכמה נפגעים. לדברי דובר צבא סעודיה בדצמבר 2021, מתחילת המלחמה ועד אותו מועד נורו על סעודיה 851 כטב"מים וטילי שיוט ו-430 טילים בליסטיים, ואלה גרמו למותם של 59 אזרחים סעודיים.

הטווח המרבי שאליו נורו הכטב"מים, טילי השיוט והטילים הבליסטיים החות'יים במהלך המלחמה נגד סעודיה היה כ-1,200 ק"מ. סיום המלחמה עם סעודיה ובעלות בריתה השאירו אפוא בידי המשטר החות'י ארסנל של כטב"מים, טילי שיוט וטילים בליסטיים ארוכי טווח, אך כאלה שטווחם לא הספיק באותה עת להגיע לנקודה הדרומית ביותר בישראל, המרוחקת כמעט 1,700 ק"מ מהנקודה הצפונית ביותר של תימן החות'ית.

כבר בשנת 2019, כשהמלחמה נגד סעודיה ובעלות בריתה הייתה עדיין בעיצומה, הכריזו החות'ים כי השלב הבא בפיתוח היכולת הטילית שלהם יהיה הארכת הטווח על מנת לפגוע בישראל. אזהרה מפורשת על כך הושמעה בקטע וידאו שהופץ על ידי החות'ים בשנת 2019, שהציג שיגורים של טיל השיוט החדש שזה עתה נחשף ("קודס 1") עם כתוביות בעברית שהסתיימו במילים "והבא הרבה יותר".[1] כחודשיים לאחר מכן מסר ראש הממשלה בנימין נתניהו במהלך פגישתו עם שר האוצר האמריקאי כי איראן הציבה בתימן טילים מדויקים שיכולים לפגוע בישראל.[2] אמירתו נתפסה בקרב חלק מהציבור כהתבטאות פוליטית ולא כהתראה ביטחונית, ועל כן היא לא הותירה רושם בדעת הקהל וכנראה גם לא במערכת הביטחון.

באפריל 2022 הוכרזה הפסקת אש בין ערב הסעודית למשטר החות'י בתימן. לכמה משקיפים בישראל היה ברור עוד במהלך המלחמה נגד סעודיה כי לאחר שזו תסתיים יממשו החות'ים את איומם ויפנו את נשקם כלפי ישראל, כפי שהצהירו כבר כשלוש שנים לפני כן. כבר אז היה ברור כי את פער הטווח ניתן יהיה לסגור על ידי הארכת הטווח של טילי השיוט והכטב"מים ועל ידי שימוש בטילים בליסטיים כבדים יותר. ואכן בספטמבר 2023, פחות מחודש לפני פרוץ מלחמת חרבות ברזל, הציגו החות'ים במצעד שהתקיים בצנעא שני טילים חדשים: טיל שיוט "קודס 4", שתואר כטיל חדש ארוך טווח, וטיל בליסטי נוזלי בשם "טופאן", שנראה כתאומו של הדגם ארוך הטווח ה"שיהאב 3" האיראני, דגם שיכול להגיע לטווח של יותר מ-1,900 ק"מ. מכיוון שלחות'ים לא נדרש טווח טילים גדול יותר מ-1,200 ק"מ כדי לאיים על סעודיה, היה ברור ששני הטילים החדשים נועדו לפגוע בישראל.

מייד לאחר פרוץ מלחמת "חרבות הברזל" הכריז המשטר החות'י מלחמה על ישראל ונקט שני צעדים: הראשון – הטלת מצור ימי על נמל אילת ושיבוש התנועה הימית של ישראל באמצעות תקיפות על השיט לנמל זה ועל ספינות הקשורות לישראל והמשייטות במפרץ עדן או בים האדום,[3] והשני – תקיפת מטרות בישראל באמצעות כטב"מים, טילי שיוט וטילים בליסטיים. ואכן, ב-19.10.2023 שוגרו לראשונה כטב"מים ו/או טילי שיוט חות'יים לעבר ישראל, ואלה יורטו על ידי ספינות הצי האמריקני בים האדום. ב-27.10 הגיעו לראשונה כלי טיס בלתי מאוישים מתימן למפרץ אילת, חלקם פגעו בחופי סיני וחלקם יורטו על ידי חיל האוויר. ארבעה ימים לאחר מכן נורה מתימן טיל בליסטי לעבר אילת, והוא יורט על ידי מערכת ה"חץ". בהמשך הלכה מתקפת הכטב"מים והטילים החות'יים וגברה, והיא נמשכת במועד כתיבת דברים אלה. ניתן להבחין במערכה זו בכמה שלבים:

השלב הראשון, שנמשך עד יולי 2024, התאפיין בירי מוגבל למדי של טילים בליסטיים שנורו למטרות בדרום ישראל, נראה שבעיקר לאילת. לא ידוע בדיוק כמה טילים כאלה נורו מכיוון שהאמינות שלהם לא הייתה גבוהה, ורק חלק מהם טסו בצורה תקינה ואיימו לחצות את הגבול לישראל. בסך הכול נספרו בתקופה זו 7 טילים בליסטיים חות'יים תקינים ומאיימים, וכולם יורטו על ידי טילי "חץ 2" ו"חץ 3".

בשלב השני, שנמשך עד ינואר 2025, הסיטו החות'ים את אש הטילים הבליסטיים שלהם מדרום המדינה למרכזה ולצפונה. קצב האש היה בתחילה איטי למדי, רק בין שניים לשלושה טילים לחודש בין ספטמבר לנובמבר 2024. בדצמבר 2025 חלה קפיצת מדרגה בקצב האש: בחודש זה נורו 13 טילים ו-5 נוספים בשבועיים שלאחר מכן עד הפסקת האש עם החמאס. נראה שמה שגרם לכך הייתה הפסקת הלחימה נגד החיזבאללה בצפון המדינה שהוכרזה בנובמבר 2024. עם הכרזת הפסקת האש בצפון פסקה אש הרקטות של החיזבאללה על ישראל; נראה שהחות'ים לקחו על עצמם "לפצות" על דעיכת האש מלבנון על ידי הגברת האש מתימן. ירי הטילים הבליסטיים והכטב"מים פסק, כאמור, עם הכרזת הפסקת האש השנייה עם החמאס ב-15.1.2025.

בשלב השני שתואר לעיל זוהו 26 טילים שהיוו איום, אך רק 23 מהם יורטו. נרשמו פגיעות של ראשי קרב חות'יים בשדה פתוח ליד כפר דניאל (קילומטרים ספורים מזרחית לנמל התעופה בן גוריון), בבית ספר ברמת אפעל ובשכונת מגורים ביפו, אך ללא נפגעים.[4] באוקטובר 2024 נפרסה בישראל מערכת הגנה מפני טילים של צבא היבשה של ארה"ב מסוג THAAD בעקבות תקיפות הטילים האיראניות על ישראל באפריל ובאוקטובר של אותה שנה. לפי הידוע, המערכת האמריקאית השתתפה בהגנה מפני הטילים החות'יים בד בבד עם מערכות ה"חץ" הישראליות, והצליחה ליירט כמה מהם.

לפי סיכום צה"ל לאחר הפסקת האש של ינואר 2025, נורו עד אותו מועד מתימן 40 טילים בליסטיים[5] (לפי מקור אחר: 45), אך רק 33 מהם הועסקו על ידי מערכות ההגנה על ישראל. ניתן אולי להסיק מכך כי בין 18% ל-27% כשלו בדרך – שיעור אמינות נמוך למדי.

במקביל לירי הטילים הבליסטיים שיגרו החות'ים מספר רב של כטב"מים לעבר ישראל. בשלב הראשון שוגרו גם טילי שיוט מסוג "קודס 4", אך נראה שלמרות ההתפארות החות'ית הטווח שלהם לא הספיק כדי להגיע לישראל. הרוב המכריע של השיגורים היו של כטב"מים מונעי פרופלור מסוג "סאמאד 3" בעל מיכל דלק גדול במיוחד שנועד להאריך את הטווח. לפי דובר צה"ל, בשני השלבים הראשונים של המערכה שוגרו 320 כטב"מים חות'יים למטרות בישראל, ושניים מהם פגעו באזורים מאוכלסים: אחד פגע במרכז תל אביב (יולי 2024) וגרם שם להרוג ולכמה פצועים, ואחד פגע בבית מגורים ביבנה (דצמבר 2024) אך ללא נפגעים, כ-100 כטב"מים חות'יים יורטו על ידי חיל האוויר והשאר נפלו בשטחים פתוחים או כשלו בדרך. התברר שהחות'ים נקטו דרך מתוחכמת כדי לפגוע בערי חוף בישראל: הכטב"מים טסו למצרים ומשם לים התיכון, מעליו הם עשו פניית פרסה כך שהם הגיעו לישראל ממערב. מסלול זה הקשה על ההבחנה בינם לבין מטוסים שמגיעים לישראל ממערב בטיסות לגיטימיות. עם זאת, מאז הפגיעה השנייה בבית המגורים ביבנה לא נרשמו פגיעות נוספות של כטב"מים חות'יים בישראל. נראה שצה"ל למד את הלקחים והציב בים התיכון ספינות עם יכולת ליירט כטב"מים. ב-9.1.2025 דיווח דובר צה"ל כי שני כטב"מים ששוגרו מתימן יורטו והושמדו מעל הים התיכון.[6]

השלב השלישי במתקפת החות'ים על ישראל החל עם חידוש האש בין ישראל לחמאס ב-18.3.2025. שלב זה – הנמשך בעת כתיבת דברים אלה – מתאפיין בשינוי מהותי של סוגי הטילים שהחות'ים משגרים, בקצב אש גבוה בהרבה מבעבר, ובמיעוט שיגורי כטב"מים. נראה שגם בנק המטרות השתנה, והמטרה העיקרית והכמעט בלעדית של החות'ים היא נמל התעופה בן גוריון (למעט שני מקרים שבהם היו המטרות בצפון המדינה).

מבחינת סוגי הטילים, נראה שהחות'ים ממעטים בשלב זה להשתמש בטילים המונעים בדלק נוזלי מסוג "טופאן" – גרסה ארוכת טווח של ה"שאהאב 3" הוותיק. במקום זה הם החלו לעשות שימוש בטיל המונע בדלק מוצק שמכונה על ידם "פלסטין 1" (באיראן הוא מכונה "פתח 1"), המתואר על ידי האיראנים והחות'ים כטיל היפרסוני. המיוחד בו הוא שבגוף החודר שלו ("הראש הקרבי" בעגה הפופולרית) מותקן מנוע רקטי נוסף. בעזרת מנוע זה ה"פלסטין 1" אמור לבצע תמרוני התחמקות מהמערכות שמגינות על ישראל. טווחו של הטיל האיראני המקורי הוא 1,400 ק"מ, אך בגרסה החות'ית שלו הופחת מטען החנ"מ בראש הקרבי מ-500 ק"ג ל-200 או אפילו 100 ק"ג, וכך הוגדל הטווח לכ-2,000 ק"מ, כלומר לטווח שמאפשר פגיעה בישראל מנקודות שיגור בתימן. למרות תיאורו כ"טיל היפרסוני", בפועל הוא יורט עד כה בהצלחה במרבית המכריעה של המקרים על ידי מערכות ההגנה של ישראל, וכנראה גם אלה של ארה"ב.

הסיבה למעבר מירי טילים נוזליים לטילים מוצקים איננה ברורה. ניתן להציע כמה סיבות אפשריות: ייתכן שיש קושי רב יותר להבריח מאיראן לתימן את הטילים הנוזליים גדולי הממדים. ייתכן גם שלחות'ים הוקנה כושר ייצור מלא של המנוע הרקטי הראשי של טיל זה, שהוא פשוט יותר לייצור ממנוע נוזלי. סביר גם שהמחיר של הטיל המוצק נמוך במידה ניכרת מהטיל הנוזלי, המסובך יותר.

ממועד חידוש האש בחזית עזה ועד 10.6.2025 (כולל) שיגרו החות'ים כנראה למעלה מ-43 טילים בליסטיים לעבר מטרות בישראל, ש-32 מהם היו תקינים וגרמו לאזעקות בישראל.[7] כל הטילים הללו כוונו לאזור המרכז – כנראה לנמל התעופה בן גוריון – חוץ משניים שכוונו לתחנת הכוח בחדרה ולנמל חיפה. כל הטילים למעט אחד יורטו בהצלחה. הטיל האחד שלא יורט (עקב תקלה בטיל ה"חץ" ששוגר לעברו) פגע בשטח פתוח בתוך נמל התעופה בן גוריון, כמה מאות מטרים מבניין הטרמינל הראשי (טרמינל 3). הפגיעה הזו, שאירעה ב-4.5.2025, גרמה להשבתת השירות של כל חברות התעופה הזרות לישראל וממנה (בשעת כתיבת דברים אלה, כחודש ימים לאחר מכן, חידשו חלק מחברות התעופה הזרות את השירות לישראל). החות'ים חגגו את ההצלחה הזו והכריזו שוב ושוב על "הטלת מצור אווירי על ישראל", תוך שהם מזהירים את חברות התעופה בעולם שלא לטוס לישראל וממנה.

המאפיין הנוסף של השלב הנוכחי בתקיפה החות'ית על ישראל הוא מיעוט המקרים של כטב"מים שמגיעים לטווח ההגנה של ישראל. מאז חידושה של המתקפה נרשמו רק שניים או שלושה מקרים שבהם יירט חיל האוויר כטב"מ מתימן לפני שנכנס למרחב האווירי של ישראל, ועד כה לא דווח על שום מקרה של פגיעת כטב"מ חות'י בשטח המדינה. אין הסבר למיעוט תקיפות הכטב"מים בשלב הנוכחי. ניתן להציע השערה כי חלה ירידה באמינותם או בקצב ייצורם של הכטב"מים מתוצרת החות'ים, אולי עקב מחסור בחומרים או ברכיבים – אך זו כאמור השערה שאין לה אישוש בעת הזו.

במבט כולל, הרי שבמהלך 20 החודשים של מלחמת "חרבות הברזל" עד כה שיגרו החות'ים לעבר ישראל לפחות 85 טילים בליסטיים, מהם כשלו לפחות 22 טילים, שהם יותר מרבע מכלל הטילים שנורו. אמינות נמוכה זו של הטילים הבליסטיים החות'יים דומה למדי לאמינות הנמוכה של הטילים הבליסטיים האיראניים ששוגרו לעבר ישראל באפריל 2024. נראה שהאיראנים ובני חסותם אינם מתאמצים לשפר את אמינות הטילים שלהם, ומפצים בעזרת הכמות על הרמה הנמוכה של האיכות. מתוך 63 הטילים התקינים שגרמו לאזעקות בישראל יורטו 59, שיעור הצלחה של כ-94%. לשיעור הצלחה זה תרמו הן מערכות ה"חץ" הישראליות והן מערכות ה-THAAD האמריקאיות, אך לא ידוע מה התרומה להצלחה של כל אחת מהן.

על אף שיעור הכישלונות הגבוה בשיגורים שלהם ומיעוט המקרים שבהם הצליחו לחדור את מערכות ההגנה של ישראל, החות'ים מציגים את מתקפת הטילים שלהם כהצלחה גדולה. דובריהם מהללים את גורם ההטרדה שבעצם שיגור הטילים וגרימת אזעקות השולחות מיליוני ישראלים למקלטים והמביאות להשבתות זמניות של התנועה האווירית בנמל התעופה בן גוריון. הפגיעה היחידה עד כה בשטח נמל התעופה הבינלאומי הראשי של ישראל, שגרמה לביטול התנועה האווירית מצד חברות התעופה הבינלאומיות, נחגגה בצנעא הבירה על ידי המונים משולהבים.

יצוין כי ישראל הגיבה גם באופן התקפי על ירי הטילים החות'יים לשטחה. עד מועד כתיבת דברים אלה בוצעו 10 תקיפות של צה"ל על מטרות ערך ובהן נמלי ים, נמל האוויר של צנעא ותשתיות כלכליות. לא נראה עד כה שלתקיפות אלה הייתה השפעה על הנכונות ועל היכולת של החות'ים להמשיך בתקיפותיהם על ישראל, ולפי מקורות בתקשורת הישראלית גם בצה"ל אין צפי לכך.

האם קיימת דרך לפגוע באופן משמעותי ביכולת של החות'ים לייצר ולשגר טילים לעבר ישראל? זו שאלה פתוחה שאין לה תשובה ברורה. נראה שבשנות המלחמה נגד ערב הסעודית בנה המשטר החות'י מערכת של מנהרות מסתור לאכסון מלאי הטילים והמשגרים שלהם, בדומה לאופן ההשרדה של המערך הטילי האיראני. במקביל, הוקמו בשטח שבשליטת החות'ים קווי ייצור והרכבה לטילים בליסטיים ולכטב"מים ולידם משטחי שיגור.[8] סביר להניח שגם אתרי הייצור העצמי, כמו אתרי האכסנה, מוסתרים ומוגנים בתוך מנהרות. כמו במקרה של החיזבאללה, הייצור העצמי מייתר את הברחת הרכיבים עתירי הממדים והמשקלים של הטילים כמו מיכלי הדלק וראשי הקרב, ובכך מקטין את הרגישות לחסימת נתיבי ההברחה. סביר להניח שהחות'ים עדיין נסמכים על הברחה של רכיבים קריטיים קטני ממדים, כמו מערכות היגוי הידראוליות ומערכות הנחיה אלקטרוניות, אך לרשותם עומדים נתיבי הברחה רבים הן בדרך היבשה, מהנמלים הדרומיים של עומאן, והן בדרך הים, בעזרת ספינות קטנות העוסקות בסחר חופים בין סומליה לתימן.

כדי לעצור את יכולת הייצור יש אם כן או להשמיד את מפעלי הייצור התת-קרקעיים בשטח החות'י או לחסום את הברחת הרכיבים הקריטיים. הדרך היעילה ביותר להשבתת הייצור היא כיבוש השטח על ידי כוחות קרקע, מה שנראה כרגע בלתי מעשי מבחינת ישראל. לפני זמן קצר, במהלך מבצע "פרש קשוח" (Rough Rider) של חיל הים האמריקאי נגד החות'ים, שהחל במרץ 2025 (והופסק במפתיע במאי השנה), הובעו תקוות כי הכוחות הנאמנים לממשלה הקודמת של תימן (והמקובלת במרבית העולם כממשלה החוקית שלה), הממוקמים בעיר הנמל עדן, יצטרפו למערכה וינסו לכבוש את תימן החות'ית, אך במהרה התברר שכוחות אלה דלים למדי ונטולי מוטיבציה ויכולת להפיל ולהחליף את המשטר החות'י.

 דרך שנייה היא חסימת נתיבי ההברחה של הרכיבים הקריטיים, דבר שמחייב מודיעין מפורט ביותר בזמן אמת, בד בבד עם יכולת תקיפה בזמן אמת. גם דרישה זו נראית כרגע בלתי מעשית מבחינת ישראל. בהיבט הפוליטי, סביר להניח שהפסקת ההזרמה של הרכיבים והחומרים מאיראן הייתה משביתה בסופו של דבר את קווי הייצור של הכטב"מים והטילים בתימן החות'ית, אך לא נראה סביר בשלב זה שניתן להמריץ את איראן לחדול מאספקות אלה.

נראה אם כן שבעתיד הנראה לעין תיאלץ ישראל לספוג את התקיפות החות'יות בעזרת מערכות ההגנה שלה, תוך התקפות תגמול מעת לעת על תשתיות קריטיות למערך ייצור הטילים והברחת הרכיבים והחומרים הדרושים להם. הוצע גם לזרוע מוקשים ימיים מול נמלי הים של תימן החות'ית כדי להפסיק את התנועה הימית אליה וממנה, ובכך להאט את הברחת החומרים והרכיבים לתעשיית הטילים.[9] מכל מקום, עד שיימצא הפתרון לדיכוי מערך הטילים החות'י באופן פוליטי או בעזרת טכנולוגיות או אמצעים עתידיים אחרים סביר שעל ישראל להיערך לתקופה ממושכת של התקפות טילים וכטב"מים מתימן החות'ית.

[1] מאמר זה נכתב לפני תחילת מבצע "עם כלביא".

[1] MEMRI August 30 2019, https://www.memri.org/tv/houthi-video-threatening-israel-quds-missile-death-america-iran-yemen-lebanon-arab-leaders

[2] לנדאו נ. והראל ע. נתניהו: איראן הציבה בתימן טילים ארוכי טווח שיכולים לפגוע בישראל, הארץ 28.10.2019,

https://www.haaretz.co.il/news/politics/2019-10-28/ty-article/0000017f-e29b-d38f-a57f-e6dbd8390000

[3] סוגיית ההתקפות החות'יות על השיט הינה מחוץ למסגרת המאמר הנוכחי. למאמר קודם העוסק בנושא הזה ראה רובין, ע. טילים וכטב"מים במלחמה על חופש השיט במצרי באב אל מאנדאב, מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון 6.2.2024,

https://jiss.org.il/rubin-missiles-and-uavs-in-the-bab-al-mandab-straits

[4] הפגיעות בבית הספר ברמת אפעל וליד שכונת המגורים ביפו היו בשעות הלילה המאוחרות, כשבית הספר היה ריק וברחובות יפו תנועת הולכי הרגל הייתה מועטה.

[5] בוחבוט א. 40 טילי קרקע-קרקע ו-320 כטב"מים – המערכה מול החות'ים במספרים. Walla 9.1.2025,

https://news.walla.co.il/item/3718215

[6] בתוך שעה צה"ל יירט 3 כטב"מים ששיגרו החות'ים, ערוץ 7 https://www.inn.co.il/news/658394

[7] עד כה לא פורסמו בנושא נתונים רשמיים, אך בתקשורת דווח על לפחות 8 מקרים של טילים בליסטיים חות'יים שכשלו בדרך ולא גרמו לאזעקות בארץ במהלך השלב השלישי של המתקפה החות'ית, עד למועד כתיבת דברים אלה.

[8] לפי מפה שפורסמה בתקשורת הישראלית נספרו עד כה בתימן 7 אתרי שיגורים של טילים בליסטיים, שמרמזים על קיום אותו מספר של אתרי אכסון תת-קרקעיים. ראה לוי, ש. למרות התקיפות: ההסבר לכך שהירי מתימן לישראל נמשך, Mako צבא וביטחון 19.5.2025, https://www.mako.co.il/pzm-soldiers/Article-0ec223a6a57e691026.htm

[9] עמית, ח. רק גורם אחד הרוויח מהתקיפה של חיל הים בתימן, The Marker 10.6.2025, https://www.themarker.com/allnews/2025-06-10/ty-article/.premium/00000197-5a58-debf-a39f-7edd9fa50000

סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר