מאז החלה קטר לבחוש בנעשה ברצועת עזה על רקע עליית חמאס לשלטון נעשו מאמצים מצידה לטשטש את תמיכתה הענפה בחמאס, כדי למזער את הביקורת הבינלאומית נגדה. באופן פרדוקסלי, מתקפת ה-7 באוקטובר, וכפועל יוצא ממנה מלחמת "חרבות ברזל", שירתו את השאיפה הקטרית להשפעה אזורית, בכך שבתור נותנת החסות הלא רשמית של חמאס היא הצטיירה כגורם היחיד שיש ביכולתו להניע עסקאות להשבת החטופים הישראלים. הלכה למעשה, קטר קיבלה תעודת הכשר לבחישתה על ידי ממשל ביידן, ומגמה זו התעצמה עם היבחרו של הנשיא טראמפ לפני כשנה, ונכונותו לייחס לדוחה תפקיד חשוב בהגעה להסכם שהוביל לשחרור כל החטופים ואמור להביא לפירוק חמאס מנשקו. יחסי ארה"ב-קטר בעת הנוכחית מעידים על ההשפעה הלא-מידתית וחסרת התקדים שהנסיכות הקטנה והעשירה זוכה לה חרף מעשיה ונשיאתה באחריות עקיפה לאירועי ה-7 באוקטובר. מאז פרסום תוכניתו של טראמפ להצבת כוח רב-לאומי בעזה, גברו החששות במערכת הביטחון מפני נוכחות צבאית טורקית וקטרית. אלא שאף על פי שניתן להעריך בסבירות גבוהה כי מעורבותה של קטר ברצועת עזה עם תחילת שלב ב' תהיה עמוקה ורב־ממדית, סביר להניח שהיא לא תהיה באמצעות "מגפיים על הקרקע" אלא באמצעות פעילות בכמה היבטים, מקבילים ומשיקים.
לשם המחשת הדומיננטיות הקטרית בחזון טראמפ ל"יום שאחרי" ברצועת עזה ייבחנו כמה אפיקי פעולה שבהם נעשה שימוש על ידי הקטרים: ההיבט המדיני־דיפלומטי, היבט מאמץ השיקום והבנייה, ההיבט העסקי, ההיבט המנהלתי, היבט הסיוע ההומניטרי, ההיבט החינוכי וההיבט התקשורתי. כפי שנראה בהמשך, פעילות בהיבט אחד מכשירה את הקרקע לפעילות בהיבטים אחרים. בחינת היבטים אלה, כפי שהם משתקפים במעורבות הקטרית ברצועת עזה בשני העשורים האחרונים ובייחוד לאורך שלב א', מאפשרת לעמוד על טיבה של הדוקטרינה הקטרית לבנייה שיטתית וממושכת של מעמדה הבינלאומי, נדבך אחר נדבך. הניתוח להלן יתייחס הן לעמדותיה המוצהרות של קטר והן למסרים ולמהלכים שיוחסו לה בדיווחים שונים.
ההיבט המדיני – הלכה למעשה, בעקבות מתקפת ה-7 באוקטובר נשענה ישראל על התיווך הקטרי בניסיונות להשיג את שחרור החטופים. קטר זיהתה במלחמה המתמשכת הזדמנות להטיל את כל כובד משקלה בזירה הדיפלומטית, וכך היה: בסוף נובמבר 2023 השיגה קטר הבנות להפוגה בת ימים אחדים שבמסגרתה שחרר חמאס כ-100 בני ערובה (ישראלים ובני לאומים זרים) תמורת 240 אסירים פלסטינים ששוחררו בישראל. בהמשך הובילה קטר מגעים דיפלומטיים מתמשכים במטרה להגיע להסכם נרחב יותר. לאורך המלחמה הגיעו משלחות ישראליות ואמריקניות לדוחה לשיחות חשאיות בתיווך האמיר ומשרד החוץ הקטרי. כמו כן, קטר הייתה מעורבת עמוקות בהתנהלות סביב רצועת עזה ובמגעים המדיניים שהתנהלו בין ירושלים, דוחה ושחקנים אזוריים ובינלאומיים נוספים. למעשה, קטר פעלה כמתווכת רשמית, לצד טורקיה, מצרים וארצות הברית. שותפות זו באה לידי ביטוי בפגישות דחופות, בעדכונים שוטפים ואף בהקמת חדר מצב בקהיר, שבו נרשמה נוכחות קטרית פעילה. בהקשר זה יש לציין כי מצרים עצמה הסתמכה בתקופה הרלוונטית במידה רבה על קטר, הן בתחום ההשקעות בתיירות והן בתחום הגז, ומכאן שנזקקה לתמיכה קטרית. דינמיקה זו יצרה מציאות שבה נטלה קטר את ההובלה במשא ומתן, תוך קבלת הסכמה שבשתיקה – לכל הפחות – מצד קהיר.
לפיכך, ניתן להעריך כי דפוס פעולה זה צפוי להימשך גם בשלב ב׳, אם כי יש לבחון את המעורבות הקטרית גם מעבר לתפקיד התיווך הצר. זאת ועוד, קטר עשתה שימוש בקשריה הדיפלומטיים על מנת לדון בהתפתחויות ברצועת עזה ואף בשטחי יהודה ושומרון מול האיחוד האירופי ומול איראן. במסגרת זו שימשה קטר כמתווכת בין שחקנים שונים בזירה האזורית והבינלאומית, ואפשרה העברת מסרים, עדכונים ותיאום עמדות. עם זאת, יש להדגיש כי קטר פעלה באופן האופייני לגישתה המדינית: שמירה על עמימות אסטרטגית, הימנעות מהתחייבות מלאה לצד מסוים, ולעיתים אף הזדהות סימולטנית עם אלמנטים סותרים.
על אף הבעייתיות הגלומה בכך מנקודת מבט ישראלית, ממשל טראמפ נסמך על קטר במידה רבה. גורמים ישראליים אף טענו לאחרונה כי סטיב ויטקוף שימש בפועל כמעין לוביסט קטרי, בעוד ג׳ארד קושנר, בדבריו בדאבוס, מתח ביקורת על המתקפה הישראלית נגד קטר וטורקיה, וקרא לתת לשלב ב׳ זמן "לעבוד". בהתאם לכך, ממשל טראמפ המשיך לראות בקטר גורם מרכזי שיש להסתמך עליו, חרף ההסתייגויות הישראליות. מגמה זו קיבלה ביטוי נוסף במינויו של עלי א ת'וואדי לתפקיד בוועד המנהל של מועצת השלום, לצד הנהלת המועצה שנחנכה בדאבוס בהשתתפות ראש ממשלת קטר. עלי א ת'וואדי תואר לא אחת כ"איש של קטר למשימות מיוחדות" – דמות המשלבת כישורים עסקיים, חלקם מפוקפקים, עם יכולות מדיניות ופוליטיות. ראיה למעמדו ניתן גם למצוא בכך שנכח בשיחת ההתנצלות בין ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לבין ראש ממשלת קטר בספטמבר האחרון.
בהיבט השיקום – כבר במהלך שלב א' דווח על פעילות בשטח שבמסגרתה, בתיאום בין גורמים מוניציפליים מקומיים וחמאס, הופעלו דחפורים וטרקטורים שנשאו דגלי קטר לצורך פינוי הריסות ופסולת בניין שנגרמו כתוצאה מההפצצות. במובן זה, אין מדובר בדפוס פעולה חדש. לאחר סבבים קודמים מול ישראל פעלה קטר לשיקום תשתיות, סלילת כבישים והקמת מבני ממשל, כחלק ממדיניות עקבית של סיוע לפלסטינים הנתונים תחת שלטון חמאס, ובפועל לחמאס עצמה, תוך העמקת נוכחות והשפעה דרך שיקום אזרחי. סביר להניח כי גם הפעם תפעל קטר באותו אופן, תוך ניצול הצורך בשיקום תשתיות לצורך ביסוס מעמדה בשטח. תצוין מעורבותה של קטר בשיקום האוניברסיטה האסלאמית בעזה – מוסד ששימש לפני המלחמה מעוז חמאס מובהק, הן אידאולוגית והן ארגונית. לא בכדי נפגשה שרת המדינה הקטרית לשיתוף פעולה בינלאומי עם דמויות מחבר הנאמנים של האוניברסיטה, ורשת אל ג'זירה קיבלה גישה מיוחדת לסיקור והשקת הבניין מחדש. מדובר במהלך מתוזמן המשלב שיקום פיזי, לגיטימציה תקשורתית והחזרת נכסים מוסדיים לחמאס.
בהיבט הסיוע ההומניטרי – כידוע, בשני העשורים האחרונים קטר היא למעשה קטר הרכבת הכלכלי של עזה, תוך מימון פרויקטי שיקום, תשתית וסיוע ישיר לאוכלוסייה. לפי הערכות, בין 2012 ל-2021 העמידה קטר כ-1.49 מיליארד דולר לטובת תושבי עזה, בסיוע למזון, תרופות, חשמל ושירותים בסיסיים. הסיוע כלל תשלומים חודשיים קבועים לתחזוקת תשתיות ולרווחה; במסגרת זו העבירה דוחה כ-30 מיליון דולר מדי חודש למימון רכישת דלק להפעלת תחנת הכוח, לתשלום משכורות לפקידי הממשלה בעזה ולמה שהוצג כתמיכה במשפחות נזקקות. כספים אלו, שסופקו במזומן ובתיאום עם ישראל, הוצגו כחבל הצלה כלכלי לרצועה המצויה במשבר מתמשך, וכאלה שאפשרו למנוע התמוטטות מיידית של השירותים הציבוריים. כמו כן, שורה ארוכה של פרויקטים ברצועה נבנתה באמצעות קטר: החל מבניית אלפי יחידות דיור חדשות עבור משפחות שבתיהן נהרסו, עבור בשיקום כבישים וצמתים מרכזיים, שיפור רשת החשמל והמים, ועד הקמת בתי חולים ומרכזים רפואיים. באופן מסורתי, קטר נושאת ברוב האחריות לשיקום הרצועה לאחר כל סבב לחימה בעשורים האחרונים. ההרס הרב ברצועת עזה כתוצאה מהמלחמה יהווה כר נוח למעורבות קטרית בשיקום הרצועה, ואגב כך – שיקום חמאס כגורם כוח פוליטי-חברתי עיקרי ברצועה, בין אם יפורק מנשקו ובין אם לא. בהקשר הזה יש לציין כי בניגוד לנרטיב שקידמה קטר, לא כל הכספים שהועברו מדוחה לעזה קיבלו את אישור ישראל.
חינוך – יוזמות קטריות בתחום החינוך, מעבר לשיקום האוניברסיטה האסלאמית, צצו כבר במהלך הלחימה עצמה. דוגמה בולטת לכך היא מיזם אל־פח'ורה, הפועל תחת קרן "החינוך מעל הכול" בראשות אימו של האמיר, אשר נקשרה ישירות לחמאס בעקבות הספד פומבי שפרסמה על יחיא סינוואר ברשתות החברתיות. מאמץ זה אינו מקרי, אלא משקף דפוס פעולה מוכר: שימוש במעטפת חינוכית והומניטרית לצורך שימור והעצמת תשתיות הכוח החברתיות של חמאס.
ההיבט התקשורתי – מעבר לנוכחות אנשי אל ג'זירה ברצועה ולקשרים ההדוקים שלהם עם גורמי חמאס, כפי שניכר במהלך המלחמה בדמויות כגון איסמאעיל אל־ג'ול ואנס א־שריף, גם דרך רשתות תקשורת נוספות המזוהות עם קטר, ובהן אל־ערבי ואל־ערבי אל־ג'דיד, אשר פעלו להבאת ראיונות, סקופים ודיווחים מהשטח תוך תיאום עם מקורות פעילים הן בצד המצרי והן בעזה. פעילות זו אינה מוגבלת לחמאס בלבד אלא חודרת גם לרשות הפלסטינית, לרבות קשרים עם דמויות במנגנוני הממשל הפלסטיני שקיימו לאורך המלחמה מגעים עם גורמים קטריים רשמיים. על רקע זה, ברור כי קטר אינה מתכוונת לפעול בעזה של היום שאחרי דרך חמאס בלבד, אלא לפתח במקביל קשרים עם הרשות הפלסטינית כחלק מהמנגנון האזורי המתגבש, תוך שימור אחיזה של חמאס בתוך המערכת. אל תוך מערך זה משתלב גם האפיק ההומניטרי, לרבות פעילות של אנשי עסקים אזוריים, ובראשם איש העסקים המצרי אבראהים אל־אורגאני, שפעל בתיאום עם קטר להקמת מחנות אוהלים ברצועה, תוך עבודה ישירה עם גורמים מהשטח, הן מהרשות הפלסטינית והן מחמאס. מכלול זה מבהיר את עמדתה של קטר לגבי עזה ביום שאחרי: שותפות חלקית עם ארצות הברית, שימור ערוצי השפעה מול חמאס תוך מאמץ לחזקה כגורם חברתי-פוליטי מוביל, חיזוק הקשר עם הרשות הפלסטינית כגורם שעשוי להיות מוצג כמקבל האחריות הרשמית לרצועה, קשר הדוק עם מצרים המתקיים גם בממד של תלות כלכלית, ולצד כל זאת ערוצי תיאום לא־רשמיים עם ישראל, בעיקר תחת פיקוח אמריקאי.
לסיכום, לא צפויה מעורבות קטרית צבאית בעזה ביום שאחרי, הן משום שכוח האדם בצבא הקטרי מבוסס ברובו על אזרחים זרים, והן לנוכח דפוס הפעולה הקטרי המאופיין בדרך כלל בהימנעות ממעורבות צבאית ישירה לטובת חדירה והשפעה דרך אפיקים אזרחיים, כלכליים והומניטריים המחוברים לשטח. סביר להניח שטראמפ מבקש לרתום קואליציה רחבה ככל האפשר של מדינות וכוחות ערביים, תחום שבו הממשל האמריקאי מתקשה לגייס שותפים אפקטיביים – והצהרת טראמפ לגבי השתתפות קטרית בשליחת חיילים משתלבת בהקשר זה. מנגד, סביר יותר שקטר תבחר להעמיק את אחיזתה בעזה באמצעות אפיקים אזרחיים, בהתאם לדפוסי הפעולה המוכרים שלה. ניתן להעריך כי דרך אפיקים כלכליים של מימון השיקום והבנייה, פרויקטים חינוכיים, תרבותיים וממשלתיים, תנסה קטר לבסס מחדש את כוחו של חמאס – לא בהכרח באמצעות אמצעים צבאיים, אלא דרך בניית תשתיות מוסדיות, כלכליות ופוליטיות, שיניחו את היסודות לשיקום מעמדו של הארגון בטווח הבינוני והארוך. יש לזכור בהקשר זה כי קטר עושה זאת הן משום שהיא תומכת בתביעות הפלסטיניות בסכסוך עם ישראל ומוכנה לגבות גם את הדרך שבה חמאס, נציגת "האחים המוסלמים" במערכת הפלסטינית, סבורה שיש לפעול להשגת היעדים הפלסטיניים, והן משום שבדרך זו היא מעצימה את חשיבותה ואת מעמדה בעיני ארה"ב והמערכת הבינ"ל כולה.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
