מבוא
מלחמת התקומה והעימות המתמשך בזירה הצפונית חשפו במלוא חומרתה את הפגיעוּת של מדינת ישראל מול חיזבאללה. בעוד שהאיום הרקטי והטילי ארוך הטווח של הארגון נפגע באופן משמעותי, הרי שהאיום קצר הטווח נותר בעינו, אם כי האיום לפעילות התקפית קרקעית של הארגון פחת. לאיומים המוכרים של ירי רקטות, מרגמות, מטענים ומלכודים במרחב שמדרום לליטני נוסף איום הרחפנים מסוגים שונים, בכללם רחפנים מונחי סיב אופטי, שמולם צה"ל מתקשה לפעול.
כאמור, בין כלל האיומים בטווח הקצר בולט איום הרחפנים המונחים בסיב אופטי, שהינו איום מתוחכם וקשה לנטרול שהפך לאירוע מטריד בשדה הקרב בלבנון. רחפנים אלה מונחים באמצעות סיב אופטי דקיק שמתפרש מאחורי הרחפן תוך כדי טיסה. בניגוד לרחפנים המבוססים על קישור אלחוטי, הסיב האופטי מספק קישור פיזי ישיר, בלתי ניתן לשיבוש אלקטרוני, חסין להפרעות וחסין להטעיה. התוצאה היא – יכולת להביא חימוש למטרה ברמת דיוק טובה ושליטה בזמן אמת באיכות וידאו גבוהה במיוחד, גם בטווחים של קילומטרים רבים, תוך כדי חדירה לעומק השטח שבשליטת כוחותינו, ואף אל מעבר לגבול.
רחפנים אלה זולים יחסית (עלותם כמה עשרות אלפי שקלים בלבד), הם קלים להפעלה על ידי מפעילים מקומיים, קשים לגילוי וקשים ליירוט. הם מאפשרים תקיפות מדויקות נגד מוצבים, מבנים, כלי רכב, רק"ם, עמדות תצפית וכוחות חשופים בשטח פתוח, וזאת ללא חשיפה רבה של הכוחות שמפעילים אותם. חיזבאללה, בסיוע טכנולוגי איראני, הפך את הרחפנים הללו לאמצעי מוביל המאיים על כל תנועה של צה"ל במרחב האחזקה ומאיים גם על יישובי הצפון, איום המחייב מענה כולל ולא רק טכנולוגי.
צה"ל עצר את התקדמותו בדרום לבנון גם בשל הפסקת האש עם לבנון, שנכפתה עליו על ידי ארה"ב, והוא מחזיק כעת רצועה של עד 10 ק"מ מהגבול, עד מה שמכונה הקו הצהוב, או קו הנ"ט, כשהכוונה היא לקו שמטרתו למנוע ירי טילי נ"ט בכינון ישיר ליישובים ישראליים ולמנוע אפשרות של תקיפה קרקעית נגד יישובים אלה. אולם איום הרחפנים בכלל, ובפרט זה המונחה בסיב אופטי, משנה את כללי המשחק. אמצעי לחימה זה מאפשר לחיזבאללה להפעיל לחץ מתמיד על כוחות צה"ל הפרושים בשטח, וגם על יישובי קו העימות. בניגוד לטילים ארוכי טווח, רחפנים אלה יכולים להיות מופעלים ממשאית, מתוך מבנה או אפילו ממסתור בטבע, וקיים קושי גדול לגלות אותם מבעוד מועד. אלה הופכים את כל השטח מצפון ומדרום לליטני לפוטנציאל לייצור איום ישיר על חיי אזרחים ועל יכולת הפעולה של צה"ל במרחב.
במאמר זה אנו מנתחים את האיום, ואת דרכי הפעולה המבצעיות של צה"ל. אנו בטוחים שיש מי שפועל כדי לספק מענה טכנולוגי לכל סוגיית הגילוי והשמדת האיום, ולכן נושא זה יישאר מחוץ לתכולת המאמר. נתמקד, כאמור, בהיבטי הפעולה המבצעית וניתוח המרחב הקרקעי המיטבי שישרתו את המטרה של הגנה על יישובי הצפון. להבנתנו נדרשת רצועת ביטחון עמוקה, מבוססת תוואי טבעי ומגובה בתפיסת פעולה נחושה, כדי להחזיר את הביטחון לתושבי הצפון, לשבש את תפיסת "המלחמה המתמשכת" של חיזבאללה ולהשיב לצה"ל את היוזמה.
הצורך ברצועת ביטחון והרחבתה עד לליטני
רצועת הביטחון בדרום לבנון אינה נושא היסטורי שחלף מן העולם בעקבות נסיגת צה"ל בשנת 2000, אלא צורך מבצעי המתחדד ומתעצם נוכח המציאות שנוצרה בזירה הצפונית במהלך מלחמת התקומה והעימות המתמשך עם חיזבאללה. מאז הנסיגה ההיא הפך ארגון חיזבאללה, בסיוע איראני שיטתי, את המרחב שבין הגבול הבינלאומי לנהר הליטני לאזור מרושת בתשתית צבאית מקיפה ומתוחכמת.
המרחב כלל עשרות רבות (ואולי מאות) מנהרות תקיפה, מחסני נשק מתקדמים, עמדות שיגור מוסתרות, תשתיות לוגיסטיות עמוקות ומערכי פיקוד מבוזרים. כל אלה הופכים את דרום לבנון לזירה שבה חיזבאללה יכול להפעיל איומים קצרי טווח ביעילות גבוהה, תוך ניצול היתרון הגאוגרפי של קרבה ישירה ליישובי הצפון, יישובים הנמצאים גם כיום בטווח שמאפשר ירי תמ"ס קצר טווח, כמו גם מתקפות כטב"מים ורחפנים ללא זמן התראה מספק.
איום הרחפנים המונחים בסיב אופטי הפך לאיום מרכזי בשדה הקרב. רחפנים אלה, המקושרים באמצעות סיב אופטי דקיק, חסינים לחלוטין מפני אמצעי לוחמה אלקטרונית, הפרעות רדיו, שיבושים והטעיות. הם מאפשרים למפעיל שליטה מדויקת בזמן אמת, באיכות וידאו גבוהה, גם בטווחים של קילומטרים רבים, תוך כדי חדירה לעומק השטח. ככל שהמרחק בין המפעיל למטרה קצר – כך גדל האיום, בשל הזמינות והמחיר הזול של רחפנים מונחי סיב אופטי לטווחים של 15-10 ק"מ. ככל שהטווח עולה – היקף האיום יורד; אף על פי שישנם רחפנים בעלי טווח של 40-30 ק"מ (ואולי אף יותר), הרי שעדיין זמינות השימוש בהם קטנה במידה רבה.
חיזבאללה הפך את הטכנולוגיה הזו לנשק מרכזי המאיים על כל תנועה של כוחות צה"ל, על מוצבים, מבנים, כלי רכב משוריינים ועמדות תצפית. הרחפנים הללו יכולים להיות מופעלים ממשאית ניידת, מבית מגורים או אפילו מעמדה זמנית פשוטה, והם הופכים כל מקום מדרום לליטני לפוטנציאל איום ישיר על יישובי הצפון. כאשר המרחב בין גבול ישראל לליטני נותר פתוח, כל השטח הופך לנקודת שיגור פוטנציאלית. הגדלת מרחב האבטחה של צה"ל עד הליטני תיצור עומק ביטחוני שידחוף את רוב מקורות ההפעלה של הרחפנים צפונה, יאריך את זמן ההתראה, יקשה על ביצוע תקיפות מדויקות ויאפשר לכוחות צה"ל להגן טוב יותר על יישובי הצפון. להלן נתונים מספר שיסייעו להבין את הטווחים: המרחק מראש הנקרה בקו אווירי לעיר צור הוא כ-20 ק"מ, ועד לשפך הליטני 29.5 ק"מ; המרחק מזרעית לליטני בקו אווירי הוא כ-25 ק"מ, מדובב לליטני כ-29 ק"מ וממלכיה לנהר כ-22 ק"מ. המרחק מיישובי אצבע הגליל קטן בהרבה.
פעולתו של צה"ל עד כה התמקדה בתפיסת מרחב אבטחה עד לקו הקרוי "קו הנ"ט", שמטרתו מניעת ירי בכינון ישיר על יישובי הצפון והפחתת היכולת של חיזבאללה לבצע מתקפת פתע קרקעית ליישובים. מפת האילוסטרציה להלן מראה את המרחב האמור.[1]
צה"ל פועל במרחב זה בכמה מאמצים: הראשון, מאמץ אבטחה של השטח, שמטרתו למנוע כניסה של כוחות חיזבאללה ולסכל את האפשרות שלהם לפעול מתוכו באמצעות ירי ישיר על היישובים, כמו גם ירי תלול-מסלול קצר דוגמת ירי מרגמות ורקטות. מאמץ זה פועל גם כדי למנוע תשתית לפעולת פשיטה יבשתית על יישובי הצפון. המאמץ השני הוא מאמץ להריסת תשתיות הטרור במרחב הזה, אתרי מנהרות, בונקרים, מחסני אמל"ח ועמדות שיגור שהוטמנו בבתים ובחצרות. זאת, במקביל להריסת המבנים שהיוו תשתית לפעולת אנשי חיזבאללה. המאמץ השלישי הוא פעולה באש מעבר לקו הקדמי של כוחותינו ("הקו הצהוב"), במטרה להשמיד איומים מדרום ומצפון לליטני. כך לפי דברים שאמר שר הביטחון בתום הערכת מצב: "בסיומה של הפעולה צה"ל יתייצב במרחב ביטחון בתוך לבנון – בקו ההגנה מול טילי הנ"ט – וישלוט ביטחונית בכל המרחב עד הליטני… וכל הבתים בכפרים סמוכי הגבול בלבנון ייהרסו – בהתאם למודל רפיח ובית חנון בעזה, כדי להסיר אחת ולתמיד את האיומים סמוכי הגבול מעל תושבי הצפון. גם הירי תלול-המסלול מאזורים אחרים בלבנון מטופל ויטופל באופן הולך וגובר".[2]
על אף הרצון למנוע פעולה של אנשי חיזבאללה מדרום לליטני, הרי שפעילות שכזו מתקיימת והיא מאפשרת לארגון ירי תמ"ס קצר טווח, כמו גם הפעלה של רחפנים נגד כוחות צה"ל ואף נגד יישובי הצפון.[3] המרחב שמצפון למרחב האבטחה הנוכחי של צה"ל מאפשר שימוש ברחפנים קצרי טווח, בין מונחי סיב אופטי ובין מונחי תקשורת אלחוטית. פעולה באש בלבד במרחב זה לא תהיה אפקטיבית ובת קיימא מול האיומים האלה.
כדי להגן טוב יותר על יישובי הצפון ולהקטין את היקף האיום עולה האפשרות לתפוס את כל המרחב עד לליטני. יש לזכור שגם תפיסה של כל המרחב עד לליטני לא תחסל את כל האיום מדרום לבנון אבל תוריד את ההיקף שלו במידה רבה, בעיקר לעבר יישובי הגליל המערבי; בכלל, תמיד יש נטייה לבחון את המענה כמענה בינרי, אפס או אחת, הכול או לא כלום, זאת אף על פי שהמענה מכיל תמיד פעולות שבכוחן להקטין ולצמצם את האיום במרחב שבין הכול או לא כלום.
כדי להעריך נכונה את חשיבות הבחירה בקו הליטני כקו סיום לתמרון, יש להשוות בין שתי החלופות המרכזיות: קו הנ"ט הקיים לעומת קו הליטני; קו הליטני אולי יגרור התנגדות של ארצות הברית, אולם חובה עלינו להסביר לממשל האמריקני את החשיבות הביטחונית של הקו הזה. חלופת קו הנ"ט הקיים היא קו דמיוני שאינו נשען על תוואי קרקע טבעי. יתרונו היחסי היחיד הוא בכך שהוא מצמצם חלקית את האפשרות לירי בכינון ישיר על היישובים, ומאפשר טיהור ראשוני של שטח קטן יחסית. אולם, חסרונותיו המבצעיים גדולים ומכריעים. הקו אינו מבוסס על מחסום טבעי, ולכן מאפשר לאויב תגבור מהיר ומתמשך מצפון לו, כפי שקורה הלכה למעשה בשבועות האחרונים; זאת אף על פי שצה"ל השמיד חלק מהגשרים על הליטני, השמדה שעדיין מאפשרת לאנשי חיזבאללה לתגבר כוחות במרחב ולהחדיר לתוכו אמצעי לחימה.
קו הנ"ט הקיים מחייב סד"כ גדול יותר בשל העובדה שקו זה ארוך בכ-40% מקו הליטני (ראו בהקשר זה המפה לעיל). הקו הקיים מחייב נוכחות מתמדת של כוחות בשטח פתוח וחשוף, מה שמגביר את הסיכון לחשיפה למטענים, למארבים ולתקיפות רחפנים. הפעולה בו נוטה להיות חזיתית, שכן היא אינה נשענת על קו גבול טבעי. תרומתו לצמצום שיגורי רקטות לטווח קצר, מרגמות ורחפנים היא נמוכה, שכן רוב האיומים הקצרים נשארים במרחק קצר מקו כוחותינו הקדמי וממשיכים לאיים על היישובים ועל הכוחות בשטח.
לעומת זאת, חלופת קו הליטני מציעה יתרון מבצעי מובהק. היא נשענת על תוואי קרקע טבעי חזק – נהר עמוק עם קניונים תלולים – שקשה לחצייה, בייחוד ללא תשתית גשרים. קו זה קצר יותר לאחזקה, מוסיף עומק ויוצר זמן התראה ארוך בהרבה נגד חדירה וירי קצר טווח. הוא דוחף צפונה את רוב האיומים הקצרים, כולל תמ"ס ורחפנים קטנים מונחי סיב אופטי, מצמצם במידה ניכרת את שיגורי הטווח הקצר ומשפיע ישירות על מרחב צור רבתי – אזור חיוני ומרכזי של חיזבאללה. בנוסף, קו הליטני מאפשר חלוקה טבעית של המרחב לתת-מרחבים על בסיס הנחלים הזורמים אליו, מה שמקל על ניהול האחזקה ומאפשר בניית מערכי הגנה גמישים.
הצורך בהרחבת הרצועה עד לנהר הליטני נובע גם מהצורך לצמצם באופן ניכר ויסודי את יכולתו של חיזבאללה להפעיל ירי תמ"ס קצר טווח. כאשר קו הסיום של כוחות צה"ל נותר בקו הנ"ט הקיים, המרחב מדרום לליטני נשאר חשוף למדי לשליטה חלקית של האויב, מה שמאפשר לו להמשיך בירי זה כמעט ללא הפרעה. הרחבת הקו עד הליטני דוחפת את רוב עמדות התמ"ס צפונה, מגדילה את המרחק הפיזי מהיישובים הישראליים, מאריכה את זמן ההתראה ומאפשרת למערכות ההגנה האקטיביות לפעול ביעילות גבוהה יותר.
נזכיר כאן שבחלק מהמרחב יש צורך להחזיק נוכחות גם מעבר לליטני, בדגש על אזור "ברך הליטני". רמת נבטיה, הנמצאת בקרבת מטולה ויישובי אצבע הגליל, הופכת למרחב חיוני לאחזקה, שכן היא מאפשרת שליטה על צירי תנועה מרכזיים ועל יישובינו במרחב ומשמשת כעוגן אחזקה חיוני להגנה על יישובי צפון אצבע הגליל.
אומנם קו הליטני מחייב פעולה במרחב גדול יותר לטיהור ראשוני ולשמירה מתמשכת, אך יתרונותיו בצמצום ירי התמ"ס, בהגנה מפני רחפני הסיב האופטי, בדחיקת האויב צפונה וביצירת לחץ על מדינת לבנון עולים בהרבה על החסרונות. הבחירה בקו זה אינה רק מהלך טקטי, אלא שינוי פרדיגמה כולל. היא יוצרת מציאות שבה האיומים הקצרים מודחקים, זמן ההתראה מתארך ויכולת האחזקה משתפרת. באמצעות קו סיום טבעי, עמוק ומבוסס תוואי קרקע ניתן להשיג את היעדים הללו וליצור הרתעה ארוכת טווח שתשיב את הביטחון לתושבי הצפון.
להיאחזות בקו הליטני יש גם יתרון מדיני. היא מייצרת לחץ על חיזבאללה ועל ממשלת לבנון ומשדרת מסר ש"ישראל אינה חוזרת לגבול הישן", לפחות עד לפירוק מלא של חיזבאללה והפיכתה של לבנון למדינת שלום אמיתי עם ישראל. בהנחה שהמשא ומתן עם ממשלת לבנון יתקדם ונידרש לדון על צמצום נוכחותנו בשטח לבנון, יהיה קו אחורי שאליו ניתן יהיה לסגת במידת הצורך ועדיין לייצר הגנה על היישובים בגבול הצפון. מהסיבות המפורטות לעיל, ניתן לומר כי הרחבת רצועת הביטחון עד הליטני היא צורך חיוני המשלב בין צורך מבצעי לצורך מדיני, המאפשר לצה"ל לעבור ממצב של הגנה פסיבית למצב של שליטה פעילה על המרחב.
הרצועה העמוקה משפיעה ישירות על מדינת לבנון כולה, ובפרט על מרחב צור רבתי, שכן היא כוללת שטחים שבהם נמצאים מרכזי אוכלוסייה שיעית גדולים. בכך היא תורמת ללחץ גם על ממשלת לבנון וצבאה. אם היינו מתחילים כך את התמרון היינו מגיעים להישג מבצעי גדול יותר, מצמצמים את יכולתו של חיזבאללה לתגבר את כוחותיו ולפגוע בעורף הישראלי, ומאפשרים לצה"ל, לאחר התייצבות על קווי הסיום, לפעול באופן ממוקד לטיהור השטח לפי ניתוח אויב וסדרי עדיפויות. ניצול משאב הסד"כ והזמן היה יעיל בהרבה מהאופן שבו בוצע התמרון בפועל.
המלצות לדרג הצבאי והמדיני
בהקשר של פעולת צה"ל בלבנון, יש לזכור שהמטרה העליונה של נוכחות צה"ל בדרום לבנון היא לספק ביטחון ליישובי הצפון, וכי במידה שצה"ל לא יהיה נוכח במרחב הזה הרי שמייד הוא יתמלא באנשי חיזבאללה ובחזרה של האוכלוסייה השיעית למרחב.
בהקשר הצבאי הרי שהדרג המדיני חייב להגדיר מראש הישג נדרש ברור, מדיד ומחייב לצה"ל: יצירת מרחב ביטחון בשליטה ישראלית עד נהר הליטני, טיהור מוחלט של המרחב מארגוני טרור, והקמת מנגנון אחזקה מתמשך בקו טבעי קצר. במקביל לניהול המשא ומתן עם ממשלת לבנון, נדרש לחתור להסיר כל מגבלה על הפעלת כוח אווירי, ארטילרי וקרקעי מול תשתיות חיזבאללה גם בעומק לבנון.
יש לאפשר פעולות מנע נגד תשתיות רחפנים, מחסני נשק תמ"ס ומפקדות חיזבאללה. הממשלה צריכה להורות על הכנת תוכנית להקמת כוח מקומי לבנוני (נוצרי-דרוזי) להגנה על יישוביהם, כתוספת לכוחות צה"ל, גם אם הניסיון ההיסטורי עם צד"ל מלמד על קשיים – הסיכון הנוכחי גבוה בהרבה מהמחיר. בנוסף, יש להכין את דעת הקהל הישראלית והבינלאומית למציאות של נוכחות צבאית ישראלית ארוכת טווח בשטח לבנון, תוך הדגשה כי מדובר במשימה לאומית חיונית להגנת יישובי הצפון.
להתנהלות המבצעית של הלוחמים במרחב יש השפעה רבה על התוצאות. משמעת מבצעית מצמצמת את חשיפת כוחותינו לאיומים ומקטינה את האפשרות לפגיעה בהם מצד האויב. ניתוח מרבית מקרי הפגיעה מירי תלול מסלול ומרחפני נפץ מצביע על תקיפת ריכוזי כוחות וכלים, תקיפת כלים תקולים שעמדו זמן ממושך במרחב פתוח, כוחות בשהייה ארוכה במבנים בולטים (בייחוד כשמסביבם הרס צה"ל את מרבית המבנים) ועוד.
למרות ההרגלים והנוחות הלוגיסטית בריכוזי כוחות ובשהייה במבנים נוחים, יש להימנע מכך, וזאת באחריות המפקדים. יש להקדיש תשומת לב בכל אירוע של עצירה מאולצת לפיזור הכוחות, יציאה מכלים תקולים ושימוש בעזרים טקטיים שפוגעים באפקטיביות הרחפנים, כדוגמת מתיחת כבלים ורשתות. זו הערה מהותית שמימוש נכון שלה יביא בהכרח לצמצום הנפגעים בקרב כוחותינו, עוד לפני מענים טכנולוגיים.
בנוגע לפתרונות אמל"ח, יש כבר רעיונות וניצנים, ומניסיוננו "הראש היהודי ימציא לנו פטנטים" במוקדם או במאוחר. יחד עם זאת, לא צריך לחכות לפתרון השלם, ונכון באופן מיידי לצייד את הכוחות ברובי ציד ובתחמושת שמפזרת רסס כנגד הרחפנים. זאת לצד בחינה של החזרה רחבה לשירות של מקלעי הוולקן, שחיבור שלהם למערכת גילוי מהווה מכפיל כוח מול רחפנים וכטב"מים באשר הם.
לצד שיפור המשמעת המבצעית ופתרונות אמל"ח, קיים הצורך לפעול באופן נחרץ מול מקורות האיום. רחפני הנפץ והתמ"ס קצר הטווח אינם מגיעים מהחלל הריק. לצה"ל יש תשתית מודיעין מטרות על מקומות הייצור והאחסנה, ובמקרים רבים ניתן לאתר גם את מרחבי השיגור. מול אותן תשתיות יש לפעול בעוצמה, תוך שימוש נרחב בהנעת אוכלוסייה מאותם מרחבים ותקיפות תגובה אוטומטיות אליהם, לאחר הודעה מראש על הפעלת הכלי הזה.
עדיין, גם אם נשפר את המשמעת המבצעית ונתקוף את מקורות השיגור, חיזבאללה פרוס לכל רוחב לבנון ותשתיות הייצור והלוגיסטיקה שלו מצויות מחוץ למרחב המדובר. משכך, קיים צורך לפעול גם בעומק לבנון, תוך שכנוע ארצות הברית בעניין הזה. הנימוק צריך להיות שתקיפת חיזבאללה בריכוזי כוחו תביא להחלשתו, תסייע בידי ממשלת לבנון ותחזק את הסיכוי לקדם הסכם מולה.
בהקשר האזורי הרחב, הדרג המדיני חייב לפעול למניעת כניסת כוחות סוריים ללבנון. כל נוכחות סורית במרחב, גם אם תפעל נגד כוחות חיזבאללה והשיעים בלבנון, תהווה איום ארוך טווח העלול להתגלות כגרוע יותר מחיזבאללה. סוריה, הנמצאת תחת השפעה טורקית, תביא עימה ללבנון לא רק את צבאה הרשמי, הכולל אלמנטים של ג'יהאד סוני גלובלי – כניסה כזו תיצור מצב שבו הגבול הצפוני של ישראל עלול להיות חשוף גם לנוכחות בעייתית. התוצאה תהיה החמרה של האיום – גם אם חיזבאללה ייחלש, הג'יהאד הסוני וההשפעה הטורקית ימלאו את החלל הריק וייצרו איום חדש. ישראל חייבת להבהיר, הן באמצעות מסרים דיפלומטיים והן באמצעות הכנה מבצעית, כי כל ניסיון סורי להיכנס ללבנון ייענה בפעולה ישראלית לסיכול המהלך.
בהקשר האיראני והצורך לגדוע את הזרוע הלבנונית של איראן – חיזבאללה אינו ארגון לבנוני עצמאי אלא זרוע ארוכה של משמרות המהפכה האיראניים. לכן, כל תוכנית מדינית-ביטחונית וכל הסכם עם ממשלת לבנון בחסות ארה"ב חייב לכלול גדיעה שיטתית של הזרוע האיראנית בלבנון – לא רק פגיעה צבאית בתשתיות אלא גם לחץ כלכלי, דיפלומטי ומודיעיני על טהרן. ישראל צריכה לפעול מול ארצות הברית ומדינות המערב כדי להסיר כל מגבלה על פעולה בלבנון, תוך הסברה כי "שיחות השלום" עם ממשלת לבנון אינן רלוונטיות להסרת האיום מצד החיזבאללה. ממשלת לבנון הינה ממשלה חלשה המושפעת מהשיעים ומשותקת על ידי חיזבאללה. היא איננה מסוגלת לאכוף ריבונות על דרום לבנון, או לפרק את חיזבאללה מנשקו. ישראל חייבת לפעול באופן עצמאי, תוך יצירת מציאות בשטח שתאלץ את לבנון להתמודד עם ההשלכות של נוכחות ישראלית עמוקה. ישראל צריכה להסביר שכדי להתקדם להסכם מול ממשלת לבנון נדרש תחילה להמשיך ולהחליש את חיזבאללה במידה רבה.
סיכום
מנעד האיומים שחיזבאללה מציב מול ישראל מתמקד כעת באיומים קצרי טווח, אם בשל הרצון של חיזבאללה למנוע מישראל סיבה לתקוף בעומק לבנון ואם בשל קושי מבצעי הנובע מהפגיעה ביכולות אלה. האיומים קצרי הטווח של חיזבאללה מתמקדים בירי תמ"ס מטווחים קצרים ומתקפות של רחפנים, ובייחוד הרחפנים המונחים בסיב אופטי. איומים אלה, שמתבססים על טכנולוגיה זולה, קשה לשיבוש וקלה להפעלה, מחייבים את צה"ל לספק מענה הן לכוחותיו בשטח והן לתושבי הצפון.
הרחבת רצועת הביטחון מעבר לקו הנ"ט לנהר הליטני הינה מענה אפקטיבי ומיידי לביצוע. ניתוח חלופות מרחבי האחזקה של צה"ל – קו הנ"ט הקיים מול קו הליטני – מוביל למסקנה שקו הליטני עדיף באופן מובהק. הוא נשען על מחסום טבעי, מקצר את קו האחזקה, מוסיף עומק, ודוחק את רוב האיומים הקצרים צפונה. בכך הוא פועל לצמצם את יכולות ירי התמ"ס לעורף ישראל ואת איום הרחפנים. בנוסף, לתפיסת קו הליטני יש יתרונות מדיניים לטובת משא ומתן עתידי עם ממשלת לבנון לאחר השלמת המשימה מול חיזבאללה.
הנחיית הדרג המדיני לצה"ל צריכה להגדיר לצבא להגיע לקווי הסיום בלוח זמנים ברור, כולל כיבוש רכס הבופור ורמת נבטיה, ולהניע את פעולות הטיהור מצפון לדרום. במקביל יש להשקיע במענה מבצעי נגד איום הרחפנים, בכלל זה התנהלות הכוחות בשטח ופעילות התקפית לגביית מחיר ולהשמדת האיומים וכל שרשרת הערך שלהם בכל המרחב, ובכלל זה גם מצפון לליטני. לצד אלה יש לבחון הקמה של כוח מקומי לבנוני (נוצרי-דרוזי) ושיתוף מיליציות נוצריות, למרות ההיסטוריה הבעייתית של ישראל בתחום.
ממשלת לבנון, כמשענת קנה רצוץ, אינה שותף רלוונטי בשלב זה ואינה מסוגלת לאכוף את ריבונותה בלבנון, ולכן על ישראל לפעול לגדיעת הזרוע האיראנית בלבנון, תוך מניעה מוחלטת של כניסת כוחות סוריים ללבנון. כניסה כזו תביא גורמי ג'יהאד וגורמים טורקיים שיקבלו אחיזה נוספת כנגד ישראל.
בסופו של דבר, רצועת הביטחון עד הליטני היא הרבה יותר ממהלך צבאי; היא שינוי שמחזיר לצה"ל את יוזמת הפעולה, מגינה טוב יותר על תושבי הצפון ומאפשרת בסבירות גבוהה יותר יצירת מציאות ביטחונית ומדינית טובה יותר. השילוב של פעולה טקטית טובה, עם היגיון אופרטיבי המשרת מטרה אסטרטגית, עשוי להביא בסיכומו של דבר את ההישג הנדרש, ויפה לכך שעה אחת קודם.
[1] מקור: דובר צה"ל.
[2] אבי אשכנזי, שר הביטחון כ"ץ: "צה"ל ישלוט עד הליטני, תיאסר חזרה של תושבי דרום לבנון שפונו", מעריב, 31.3.2026.
[3] רון קריסי, אלישע בן קימון, יאיר קראוס, ליאור בן ארי, איתן גליקמן, 12 לוחמים נפצעו מפגיעה ישירה של רחפן נפץ, חיזבאללה שיגר טיל והפיל כטב"ם, YNET, 30.4.2026.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
