מבוא: מהידוק אידאולוגי לגמישות הישרדותית
כבר במהלך המלחמה בין איראן לישראל וארצות הברית, וביתר שאת לאחר הפסקת האש, החל המשטר האיראני לפעול באופן שיטתי ואגרסיבי לאיתור, מיפוי ונטרול של מכלול האיומים על יציבותו והישרדותו. מבחינת טהרן לא מדובר היה רק בעימות צבאי חיצוני, אלא באפשרות ממשית להתפתחות מהלך רחב יותר שנועד לערער ואף להפיל את הרפובליקה האסלאמית באמצעות שילוב בין לחץ צבאי, לוחמה תודעתית, ערעור פנימי וניצול מוקדי חולשה חברתיים ואתניים בתוך איראן.
על רקע תפיסת איום זו הרחיב המשטר באופן משמעותי את היקף זירות הדיכוי ואת מגוון אמצעי הפעולה שבהם עשה שימוש. במסגרת זו בוצעו מעצרים נרחבים של חשודים בשיתוף פעולה עם גורמים זרים, הוחרפו צעדי הענישה נגד פעילים פוליטיים ואסירי מחאה, הורחבו מגבלות האינטרנט והמאבק במערכות סטארלינק, ונמשכה פעילות ביטחונית גם מחוץ לגבולות איראן – לרבות תקיפות נגד יעדים כורדיים בעיראק. במקביל פעל המשטר לייצור מופעי תמיכה ציבוריים מבוימים ולחיזוק תחושת הלכידות הלאומית מול איום חיצוני.
ואולם, לצד ההקשחה הברורה במדיניות הדיכוי, בלט במקביל גם תהליך הפוך לכאורה: גמישות טקטית חריגה בנוגע לסוגיות אידאולוגיות שבעבר נחשבו לקווים אדומים בלתי ניתנים לערעור. בפועל, ניכרת בתקופה האחרונה אי-אכיפה בולטת של חוקי החיג'אב, הופעת נשים ללא חיג'אב במרחבים ציבוריים ואף בתקשורת המזוהה עם הממסד, וכן מתן לגיטימציה חלקית לתופעות שבעבר הוצגו כסממנים של "השפעה מערבית" פסולה, כגון מוזיקת ראפ, לבוש מערבי או קעקועים.
התפתחויות אלו אינן משקפות בהכרח שינוי אידאולוגי מצד המשטר, אלא בעיקר שינוי בסדרי העדיפויות שלו. ככל שנמשכת תחושת האיום על יציבות הרפובליקה האסלאמית, כך גוברת נכונותם של מקבלי ההחלטות בטהרן להקריב זמנית רכיבים אידאולוגיים שבעבר נאכפו בקפדנות לטובת שמירה על יציבות פוליטית, צמצום החיכוך עם הציבור וריכוז מאמצי הדיכוי במוקדי האיום הנתפסים כחיוניים יותר להישרדות המשטר.
נראה כי המשטר האיראני פועל הלכה למעשה במתכונת של "חירום פנימי" מתמשך, גם בתקופות של הפסקת אש יחסית ובהיעדר מתקפה צבאית ישירה. במסגרת זו המשטר מאמץ דפוס פעולה דואלי המשלב בין דיכוי קשיח ואגרסיבי לבין הסתגלות סלקטיבית וגמישה במרחבים שאינם נתפסים עוד כחיוניים באופן מיידי לשרידותו. דפוס פעולה זה משקף תחושת איום גוברת בקרב ההנהגה האיראנית, הנובעת משילוב בין לחץ חיצוני מצד ישראל וארצות הברית, פגיעה כלכלית עמוקה, חוסר יציבות חברתי, היחלשות האפקטיביות של מנגנוני האכיפה האידאולוגיים, מתיחויות פנימיות סביב סוגיית הירושה, והחשש מהתחדשות הלחימה או מניסיונות נוספים לערער את יציבות המשטר.
מהחיג'אב ל"הישרדות המשטר": טשטוש הקווים האידאולוגיים באיראן
באפריל 2023 התפרסם בסוכנות הידיעות "מהר ניוז" ריאיון עם עורך הדין והמרצה האיראני ג'עפר צאדק שעסק בסוגיית החיג'אב – אחד הנושאים הנפיצים ביותר בשיח הציבורי באיראן באותה תקופה. צאדק ביטא את עמדתה המסורתית והנוקשה של הרפובליקה האסלאמית וקבע באופן חד-משמעי כי בהתאם לסעיף 638 לחוק העונשין האסלאמי, הסרת חיג'אב מהווה עבירה פלילית מובהקת והפרה של עקרונות האסלאם.[1]
כשלוש שנים לאחר מכן פורסם באתר "תאבנאכ", המזוהה עם הממסד השמרני באיראן, סרטון שנראה כמעט מנוגד לחלוטין לאותה גישה. בסרטון הופיעה אישה ללא חיג'אב במהלך עצרת תמיכה ברפובליקה האסלאמית, כשהיא מחזיקה בדגל איראן ומביעה תמיכה מלאה במאבק המדינה נגד אויביה. האישה סיפרה על שירותו של בעלה בכוחות הביטחון ועל הגאווה שהיא חשה כלפי תרומתו להגנת המדינה. חרף הופעתה הגלויה ללא כיסוי ראש – עבירה שלכאורה עודנה אסורה לפי החוק האיראני – לא נמתחה עליה כל ביקורת, והיא אף הוצגה כחלק אינטגרלי מהמחנה הלאומי התומך במשטר.[2]
מקרה זה לא היה חריג. זמן קצר לאחר מכן פורסמה ביקורת חריגה מצד איש הדת חג'תאלאסלאם עלירצ'א פ'נאהיאן נגד דרשן תפילות יום השישי בעיר רשת, שקרא לנשים ללא חיג'אב "אויבות". פ'נאהיאן טען כי גישה זו אינה חכמה בתנאי המצב הנוכחי, והזכיר אמירה המיוחסת לאימאם עלי שלפיה לעיתים יש להימנע מתיקון מלא של עיוותים דתיים כדי לא לאבד את תמיכת הציבור. הוא ציין כי "האימאם עלי אמר שלא תיקן 32 בעיות שגויות, כולל דרך התפילה הלא נכונה, כי 'אם הייתי משנה אותן חייליי היו מתפזרים' ".[3] בהקשר ישיר של מצב המלחמה הדגיש פ'נאהיאן כי ויתור טקטי בנושאים מסוג זה הוא צורך מעשי הנובע משיקולי יציבות ושימור לכידות פנימית.[4]
הפער בין שתי הגישות – זו שאפיינה את המשטר רק לפני 4 שנים וזו הניכרת כיום – משקף שינוי עמוק יותר בתפיסת הפעולה של הרפובליקה האסלאמית. שורשי התהליך נעוצים במחאת "אישה, חיים, חופש", שפרצה בספטמבר 2022 בעקבות מותה של מהסא אמיני בידי כוחות הביטחון לאחר שנעצרה בטענה שלא עטתה חיג'אב כראוי. המחאה ערערה באופן חסר תקדים את יכולתו של המשטר לאכוף נורמות חברתיות-דתיות באמצעות כפייה בלבד, והמחישה את עומק הניכור בין חלקים נרחבים בציבור לבין מנגנוני האכיפה האידאולוגיים של המדינה.
מאז אותן מחאות התפתח באיראן ויכוח פנימי גובר סביב שאלת אכיפת החיג'אב. בעוד גורמים שמרניים המשיכו לדרוש הידוק פיקוח וענישה, גברו במחנה המתון הקולות שקראו לצמצום החיכוך עם הציבור ולהפחתת האכיפה כדי למנוע הסלמה פנימית נוספת. מגמה זו התחזקה עם כניסתו של הנשיא מסעוד פ'זשכיאן לתפקיד בשנת 2024, כאשר בפועל נבלמה החמרת תקנות החיג'אב והתגבשה מדיניות סלחנית יותר כלפי ההפרות הנרחבות ברחוב האיראני. [5]
ואולם, השינוי אינו מסתכם רק בסוגיית החיג'אב. בתקופה האחרונה ניכרים סימנים גוברים להרפיה גם בתחומים תרבותיים וסמליים נוספים שבעבר נחשבו לטאבו אידאולוגי מובהק. כך למשל פורסמו ברשתות החברתיות סרטונים של זמרי ראפ המביעים תמיכה ברפובליקה האסלאמית – תופעה שבעבר הייתה כמעט בלתי נתפסת לנוכח זיהויו של הראפ עם מחאה אנטי-ממסדית ועם השפעה תרבותית מערבית. [6]במקביל הופיעו בטלוויזיה האיראנית דמויות בעלות סממנים שבעבר נאסרו באופן מוחלט, ובהם לבוש מערבי וקעקועים, כחלק משיח ציבורי לגיטימי.[7]
התפתחויות אלו אינן מעידות בהכרח על ליברליזציה אידאולוגית מצד המשטר, אלא בעיקר על שינוי בסדרי העדיפויות שלו. ככל שאיום חוסר היציבות הפנימי והחיצוני מעמיק – כך גוברת נכונותה של ההנהגה האיראנית לצמצם את האכיפה בנושאים תרבותיים וחברתיים שבעבר נתפסו כחיוניים לזהותה של הרפובליקה האסלאמית. במקביל, המשטר ממשיך ואף מרחיב את הדיכוי במוקדים הנתפסים כאיום ישיר על הישרדותו – אופוזיציה פוליטית, מחאה ציבורית, פעילות תקשורתית וחשד לשיתוף פעולה עם גורמים זרים.
בפועל מתגבשת באיראן שיטת שלטון דואלית: מצד אחד דיכוי אגרסיבי וממוקד נגד איומים על יציבות המשטר, ומצד שני הסתגלות טקטית וגמישה במרחבים אידאולוגיים שבעבר נוהלו בקשיחות. תחת תנאי "החירום המתמשך" שנוצרו בעקבות הלחימה והחשש מערעור פנימי, נדמה כי שימור מוקדי הכוח הפוליטיים והביטחוניים הפך לעיקרון העליון – גם במחיר שחיקה הדרגתית של חלק מסמלי היסוד האידאולוגיים של הרפובליקה האסלאמית.
האיום המשולב על המשטר: מלחמה חיצונית וערעור פנימי
במהלך מבצע "שאגת הארי" נאלץ המשטר האיראני להתמודד עם איום שנתפס בטהרן כחריג בהיקפו ובמשמעותו האסטרטגית. בניגוד לעימותים קודמים, שבהם התמקד האיום בעיקר בפגיעה צבאית, הפעם זיהתה ההנהגה האיראנית ניסיון רחב יותר לערער את עצם יציבותה של הרפובליקה האסלאמית ואף להביא להפלתה. התקיפות הישראליות והאמריקאיות נגד צמרת השלטון, משענות הביטחון שלו ונכסיו האסטרטגיים לווו בהתבטאויות פומביות חריפות מצד וושינגטון, ירושלים ויורש העצר רצ'א פ'הלווי אשר עסקו באופן ישיר באפשרות של שינוי משטר באיראן ובהתנעת תהליך פוליטי חדש במדינה.[8]
מבחינת המשטר האיראני לא היה מדובר רק בלחץ צבאי חיצוני, אלא במהלך רב-ממדי שנועד לשלב בין פגיעה במוקדי הכוח הביטחוניים לבין יצירת תנאים לערעור פנימי. לצד התקיפות האינטנסיביות נגד יעדי ביטחון פנים ומוסדות שלטון, הושמעו קריאות לציבור האיראני לצאת לרחובות ולהתקומם נגד השלטון. במקביל גבר החשש בטהרן מפני ניסיון לייצר חזית נוספת בגבולותיה המערביים של איראן באמצעות כוחות כורדיים חמושים הפועלים משטח עיראק.
הייחוד באיום שנוצר במהלך המלחמה היה השילוב בין לחץ חיצוני לבין האפשרות של התפרקות פנימית. בשנים האחרונות התרגל המשטר להתמודד בעיקר עם מחאות אזרחיות, משברים כלכליים ואתגרי לגיטימציה מבית. בעוד שבמהלך "עם כלביא" (2025) נתפס האיום החיצוני כממוקד ומוגבל יחסית – ב"שאגת הארי" (2026) התגבשה בטהרן תפיסה של איום כולל שמטרתו היא סיום שלטון הרפובליקה האסלאמית.
תחושת האיום החריפה עוד יותר לנוכח מצבו הפנימי השברירי של המשטר ערב המלחמה. העימות החל זמן קצר בלבד לאחר גל המחאות הרחב והאלים ביותר שידעה איראן בשנים האחרונות, שבמהלכו הפעיל המשטר כוח חסר תקדים נגד המפגינים וגרם למותם של עשרות אלפים, יש הטוענים אף מעל 40 אלף.[9] היקף ההרוגים והדיכוי החריג המחישו עד כמה חשו השלטונות כי יציבותם מצויה בסכנה עוד טרם פרוץ הלחימה. עצם הנכונות להפעיל רמות כה גבוהות של אלימות פנימית מעידה על עומק החרדה של מנגנוני השלטון מפני אפשרות של אובדן שליטה.
לכך נוספה גם אי-הוודאות סביב מצבו של המנהיג העליון החדש, מג'תבא ח'אמנהאי, שהחליף את אביו לאחר חיסולו. בניגוד לדפוס שאפיין את תקופת עלי ח'אמנהאי – שבה דמות המנהיג שימשה מוקד סמלי של יציבות ואחדות – נוכחותו הציבורית של מג'תבא כמעט אינה קיימת. הודעותיו מופצות בטקסט בלבד, ללא הופעות פומביות, קול או תיעוד חזותי, דבר שהוביל לגל שמועות וספקולציות באשר למצבו הבריאותי ואף לעצם יכולתו לתפקד.
היעדרו של מג'תבא ח'אמנהאי מהמרחב הציבורי, לצד סימני השאלה סביב הליך מינויו, תרמו להגברת תחושת חוסר הוודאות בתוך המערכת הפוליטית האיראנית. במצב שבו המשטר מתמודד ממילא עם לחץ חיצוני, משבר כלכלי עמוק ושחיקה בלגיטימציה הציבורית, חולשה או עמימות בצמרת ההנהגה עלולות להיתפס כאיום נוסף על יציבות השלטון. בתוך מציאות זו התגבשה בטהרן תפיסה של "חירום מתמשך", שבמסגרתה נדרשים מנגנוני הביטחון והדיכוי לפעול באופן רחב ואגרסיבי יותר כדי למנוע כל אפשרות של הידרדרות פנימית.
"חירום מתמשך": דפוס הפעולה החדש של המשטר האיראני
אחד המאפיינים המרכזיים של מבצע "שאגת הארי" בהשוואה למשברים קודמים שחוותה הרפובליקה האסלאמית היה אורכו המתמשך והעמימות סביב מועד סיומו. בעוד שמבצע "עם כלביא" הסתיים לאחר 12 ימים בלבד, ושלב הדיכוי המרכזי של מחאות ינואר 2026 נמשך ימים ספורים, העימות הנוכחי נמשך שבועות, וגם לאחר כניסת הפסקת האש לתוקף נותרה האפשרות לחידוש הלחימה מוחשית מבחינת ההנהגה האיראנית.
מציאות זו יצרה עבור המשטר מצב שונה מזה שהכיר בעבר: הגבול שבין "שגרה" ל"חירום" הפך מטושטש ומתמשך. מבחינת טהרן המלחמה אינה מתנהלת רק בזירה הצבאית אלא גם בזירה האזרחית, התודעתית, הכלכלית והפוליטית. במצב כזה, המשטר אינו יכול להסתמך עוד על מודל זמני של דיכוי קצר ואינטנסיבי שלאחריו חזרה יחסית לשגרה, אלא נדרש לאמץ מנגנון פעולה ארוך-טווח שנועד לאפשר לו לנהל מצב מתמשך של אי-יציבות.
בפועל, מתגבש באיראן מודל של "חירום מתמשך" – מצב שבו המשטר מהדק את שליטתו במרחבים הנתפסים כחיוניים לשרידותו, אך במקביל מפחית אכיפה ומגלה גמישות בתחומים הנתפסים כפחות קריטיים ליציבותו המיידית. זוהי מערכת תיעדוף חדשה שבמסגרתה שימור היציבות הפוליטית והביטחונית קודם לשימור מוחלט של הנוקשות האידאולוגית שאפיינה את הרפובליקה האסלאמית במשך עשורים.
בהקשר זה, הרפיית האכיפה בתחום החיג'אב והופעת גילויי גמישות בנושאים תרבותיים אינם תופעות שוליות או מקריות, אלא חלק ממדיניות רחבה יותר של ניהול סיכונים פנימיים. מה שבעבר נתפס כ"קווים אדומים" אידאולוגיים הופך בהדרגה לתחום שבו המשטר מוכן לגלות סובלנות יחסית, כל עוד הדבר מסייע לצמצם את החיכוך עם הציבור ולאפשר ריכוז מאמצים באיומים הנתפסים כמסוכנים יותר לשרידותו.
- סיווג מחדש של הגישה לאינטרנט
אחד הביטויים הבולטים ביותר לדפוס הפעולה החדש הוא מדיניות האינטרנט של המשטר. גם לאחר הפסקת האש המשיכה איראן להגביל באופן משמעותי את הגישה לרשת,[10]ובמקביל החריפה את המאבק נגד שימוש במערכות סטארלינק ובאמצעי תקשורת עוקפי צנזורה. ואולם, ככל שהתארך המשבר, התחדדה גם ההבנה בתוך המערכת האיראנית כי ניתוק ממושך של האינטרנט גובה מחיר כלכלי וחברתי כבד[11] הפוגע לא רק בציבור הרחב אלא גם במוסדות מחקר, במגזר העסקי וביכולת התפקוד הכללית של המדינה.
השלטונות האיראניים ניסו להצדיק את ההגבלות באמצעות טענות בדבר סכנת מתקפות סייבר וצורך בניהול עומסי תקשורת בתקופת מלחמה.[12]ואכן, לנוכח מתקפות הסייבר שחוותה איראן בשנים האחרונות טיעונים אלו אינם חסרי בסיס לחלוטין. עם זאת, בפועל האינטרנט נתפס בטהרן בראש ובראשונה כמרחב פוליטי ותודעתי שבו עלולים להתארגן מחאה, הפצת מידע בלתי מבוקר והעברת מסרים של האופוזיציה.
לכן, במקום חסימה מוחלטת ומתמשכת החל המשטר לאמץ מודל סלקטיבי יותר של שליטה ברשת: הגבלות ממוקדות, פתיחה חלקית למגזרים מסוימים, ומתן גישה מוגבלת לפי צרכים כלכליים ותפקודיים. מדובר למעשה בפשרה כפויה בין שני אינטרסים סותרים – הרצון לשמור על שליטה מלאה במרחב המידע מצד אחד, והצורך למנוע קריסה כלכלית ותפקודית מצד שני. דפוס זה ממחיש כיצד במסגרת "החירום המתמשך" המשטר נכון לבצע התאמות טקטיות גם בתחומים שבעבר נוהלו בגישה קשיחה יותר. - מדיניות פלילית והרחבת ההרתעה
במקביל לגמישות היחסית בתחומים מסוימים, ניכרת דווקא הקשחה משמעותית במנגנוני האכיפה והענישה נגד גורמים הנתפסים כאיום ישיר על המשטר. במהלך הלחימה המשיכו רשויות הביטחון לבצע מעצרים נרחבים של חשודים בשיתוף פעולה עם ישראל, ארצות הברית וגורמי אופוזיציה, לצד תפיסות של ציוד תקשורת ואמצעי לחימה.
ואולם, השינוי המרכזי התרחש במישור הענישתי וההרתעתי. המשטר לא הסתפק עוד במעצרים ובדיכוי נקודתי, אלא החל להעביר מסרים חריפים יותר לציבור בדבר המחיר של התנגדות פוליטית או חציית קווים שהוגדרו כאיום על ביטחון המדינה.
המקרה של נרגס מחמדי ממחיש מגמה זו היטב. מחמדי, אחת הדמויות הבולטות ביותר במחנה זכויות האדם באיראן וכלת פרס נובל לשלום, הפכה במהלך המלחמה לסמל נוסף של הקשחת מדיניות הדיכוי. הדיווחים על מצבה הבריאותי הקשה, ההידרדרות הפיזית שחוותה ותנאי כליאתה החריפים[13] מעידים כי המשטר מוכן לשלם גם מחיר תדמיתי בינלאומי כדי למנוע מדמויות בולטות להפוך למוקדי התנגדות ציבוריים.
במקביל המשיכה איראן את ההוצאות להורג, לרבות של עצורים הקשורים למחאות ינואר 2026.[14] בכך המשטר מאותת כי מבחינתו תקופת המלחמה מהווה גם הזדמנות ל"סגירת חשבונות" עם מוקדי מחאה והתנגדות שנוצרו בחודשים שקדמו לעימות. ההוצאות להורג, לצד הרחבת צעדי הענישה, נועדו לייצר הרתעה פסיכולוגית עמוקה ולהבהיר לציבור כי כל ניסיון לערער את יציבות המשטר ייענה ביד קשה.
צעד חריג נוסף היה הכרזת ראש הרשות השופטת על החרמת רכושם של מי שיואשמו בשיתוף פעולה עם האויב, כולל איראנים בגולה.[15]מדובר בהרחבת סל הענישה מעבר למישור הפלילי הישיר, תוך פגיעה גם במשפחות, ברכוש ובמרחב הכלכלי של החשודים. צעד זה משקף את נכונות המשטר להשתמש באמצעי הרתעה רחבים ואגרסיביים יותר משהפעיל במשברים קודמים.
בסיכומו של דבר, המשטר האיראני מחדד במסגרת "החירום המתמשך" הבחנה ברורה בין תחומים שבהם ניתן לגלות גמישות לבין תחומים שבהם הוא סבור שאין מקום לפשרות. בעוד שבנושאים חברתיים ותרבותיים ניכרת לעיתים הסתגלות טקטית – בכל הנוגע לאיומים פוליטיים, ביטחוניים ותודעתיים המשטר נוקט מדיניות קשוחה, מרחיב את מנגנוני ההרתעה ומאותת כי הישרדותו קודמת לכל שיקול אחר, גם במחיר שחיקה נוספת בלגיטימציה הציבורית שלו. - המערכה בגבולות והחשש מהתפרקות פנימית
זירה נוספת שבה בא לידי ביטוי דפוס "החירום המתמשך" היא אזורי הגבול של איראן, ובראשם המרחב הכורדי. במהלך המלחמה גבר החשש בטהרן מפני אפשרות של חדירת כוחות כורדיים חמושים משטח עיראק וניסיון לערער את שליטת המשטר במחוזות המאוכלסים במיעוט כורדי משמעותי בצפון-מערב המדינה.
גם אם לא ברור עד כמה איום זה היה מעשי בפועל, עצם תפיסתו כאפשרות ריאלית השפיעה באופן משמעותי על התנהלות המשטר. לאורך הלחימה שמרה איראן על רמת כוננות גבוהה בגבולותיה המערביים, ואף ביצעה תקיפות נגד יעדים כורדיים בשטח עיראק.[16]העובדה שהפעילות נמשכה גם לאחר הפסקת האש[17] מצביעה על כך שמבחינת המשטר האיום לא הסתיים עם עצירת הלחימה הישירה מול ישראל וארצות הברית.
החשש האיראני אינו נוגע רק לפעילות צבאית נקודתית, אלא לאפשרות רחבה יותר של התפרקות פנימית על בסיס אתני ואזורי. משום כך, סוגיית המיעוטים והבדלנות תופסת מקום מרכזי יותר בשיח הביטחוני האיראני בתקופה האחרונה. לצד פרסומים על תפיסת חוליות בדלניות, המשטר מדגיש גם את נאמנותם של חלק מנציגי המיעוטים למדינה, בניסיון להציג חזית פנימית מאוחדת מול האיום החיצוני.[18]
מבחינת טהרן, האפשרות של פתיחת חזית אתנית-בדלנית במקביל ללחימה חיצונית נתפסת כאחד האיומים החמורים ביותר על יציבות המשטר. גם אם מידת המוכנות של הכורדים בעיראק או של ארצות הברית לקדם מהלך כזה אינה ברורה לחלוטין, עצם החשש מפניו תורם להעמקת תחושת המצור שההנהגה האיראנית פועלת בה כיום ומחזק עוד יותר את המעבר למדיניות של שליטה, דיכוי והיערכות מתמשכת.
סיכום: הישרדות המשטר מעל האידאולוגיה
מדיניות הפנים של המשטר האיראני במהלך מבצע "שאגת הארי" ולאחר הפסקת האש משקפת מעבר ברור למתכונת פעולה של "חירום מתמשך". במסגרת זו, המשטר פועל מתוך תפיסה של איום מתמשך על יציבותו – גם כאשר הלחימה הישירה פוחתת – ומאמץ מודל של שליטה דינמית המבוסס על תיעדוף מתמיד בין מוקדי סיכון שונים.
מצד אחד, טהרן מהדקת באופן משמעותי את מנגנוני הדיכוי, ההרתעה והשליטה במרחבים הנתפסים כחיוניים להישרדות המשטר. הדבר בא לידי ביטוי בהקשחת הפיקוח על זרימת מידע, במאבק נגד אמצעי תקשורת עוקפי צנזורה, בהרחבת צעדי הענישה וההוצאות להורג, ובהיערכות ביטחונית מתמשכת מול איומים בדלניים ואתניים. מבחינת ההנהגה האיראנית, תחומים אלו נתפסים כאיומים ישירים ומיידיים על יציבות השלטון ולכן אינם מאפשרים גמישות משמעותית.
מן הצד השני, ניכרת נכונות הולכת וגוברת לבצע התאמות וויתורים בתחומים אידאולוגיים וחברתיים שבעבר נאכפו בקפדנות רבה יותר. אי-האכיפה הנרחבת של חוקי החיג'אב, הלגיטימציה החלקית לתופעות תרבותיות שבעבר סומנו כ"סטייה מערבית", והגישה הסלקטיבית יותר כלפי השימוש באינטרנט – כל אלו מצביעים על שינוי בסדרי העדיפויות של המשטר. לא מדובר בנסיגה אידאולוגית, אלא בהבנה כי במציאות הנוכחית צמצום החיכוך עם הציבור חשוב לעיתים יותר מאכיפה מלאה של נורמות דתיות ותרבותיות.
במובן זה, המלחמה לא יצרה לחלוטין את דפוס הפעולה החדש של המשטר, אלא האיצה והעמיקה תהליכים שהחלו עוד קודם לכן. הרפובליקה האסלאמית ידעה לאורך שנות קיומה לבצע פשרות אידאולוגיות כאשר סברה שהדבר נחוץ לשימור יציבותה, החל מהחלטות שהתקבלו במהלך מלחמת איראן-עיראק, דרך הסכם הגרעין עם ארצות הברית ב-2015 ועד הבלימה בפועל של חוקי החיג'אב המחמירים בשנים האחרונות. ואולם הייחוד במצב הנוכחי טמון בכך שמצב החירום אינו נתפס עוד כחריג זמני וקצר-טווח, אלא כמצב מתמשך שעשוי להגדיר מחדש את אופן פעולתו של המשטר גם בעתיד הנראה לעין.
כל עוד תמשיך ההנהגה האיראנית להאמין כי קיים איום ממשי מצד ישראל, ארצות הברית וגורמי אופוזיציה פנימיים על עצם קיומה של הרפובליקה האסלאמית, סביר כי דפוס פעולה זה יימשך. במצב כזה המשטר צפוי להמשיך לשלב בין דיכוי אגרסיבי של מוקדי איום פוליטיים וביטחוניים לבין גמישות טקטית בתחומים חברתיים ואידאולוגיים שניתן, מבחינתו, להקריב או לרכך באופן זמני.
בסופו של דבר, ההתפתחויות האחרונות באיראן מלמדות כי שאלת היסוד שמעסיקה כיום את ההנהגה בטהרן אינה כיצד לשמר את טוהר האידאולוגיה של הרפובליקה האסלאמית, אלא כיצד להבטיח את עצם שרידותה. ככל שהלחצים הכלכליים, הפוליטיים והביטחוניים מבית ומחוץ מעמיקים – כך גוברת נכונותו של המשטר לוותר על חלק מסמליו האידאולוגיים, כל עוד הדבר מסייע לו לשמר את מוקדי הכוח המרכזיים ששלטונו נשען עליהם.
* המידע שנייר זה מבוסס עליו עדכני ל-10 במאי 2026. הערכה רבה לדניאל הירשפלד על הסיוע במחקר המקיף לנייר זה.
[1] "אי עטייה והסרת החיג'אב הינן פשע גלוי" (המקור בפרסית – بی حجابی و کشف حجاب، جرم مشهود است), סוכנות הידיעות מהר ניוז, 19 באפריל 2023, https://www.mehrnews.com/news/5759079
[2] "אישה ללא חג'אב בעצרת: בעלי איש כוחות הביטחון וזה כבר חודשים שלא ראיתי אותו" (המקור בפרסית – زنی بیحجاب در تجمعات: شوهرم نظامی است و ماهها ندیدمش), תאבנאכ, 30 באפריל 2026, https://www.tabnak.ir/fa/news/1370067
[3] "התגובה של פ'נאהיאן למתקפה של דרשן תפילות יום השישי בעיר רשת על נשים שאינן עוטות חג'אב: אין זה חכם לא לנקוט כך" (המקור בפרסית – واکنش پناهیان به حمله امام جمعه رشت به بیحجابها: اگر چنین نکنیم عاقل نیستیم), תאבנאכ, 6 במאי 2026, https://www.tabnak.ir/fa/news/1371226
[4] שם.
[5] אבי דוידי, "המחנה המתון באיראן אחרי המלחמה עם ישראל: בין שינוי מגמתי לטקטיקות הישרדות", מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון, 12 באוגוסט 2025, https://jiss.org.il/davidi-iran-between-a-change-in-trend-and-survival-tactics
[6] "המצב הפך למצב מוזר" (המקור בפרסית – وضعیت عجیبی شده…, פוסט בעמוד הטלגרם של Dr Tel), טלגרם, 7 במאי 2026, https://t.me/drtel/58263
[7] "נוכחותו של צעיר עם לבוש וחזות שונים ועם קעקועים בתוכנית הטלוויזיה מהפל משכה תשומת לב רבה!" (המקור בפרסית – حضور جوانی با تیپ و ظاهر متفاوت و با خالکوبی در برنامه #محفل توجه زیادی را جلب کرد!, פוסט בעמוד האינסטגרם של ftdigital), נצפה ב-10 במאי 2026, https://www.instagram.com/reels/DVDrLyGjJYj;
"קעקוע מעניין של (שחקן כדורגל איראני מפורסם) ביראן-ונד; עובר לטהרן, מול כיכר 'זאדי' ", סוכנות הידיעות תאבנאכ, 2 במאי 2026.
https://www.tabnak.ir/fa/news/1370395/%D8%AA%D8%AA%D9%88%DB%8C-%D8%AC%D8%A7%D9%84%D8%A8-%D8%A8%DB%8C%D8%B1%D8%A7%D9%86%D9%88%D9%86%D8%AF-%DA%A9%D9%88%DA%86-%D8%A8%D9%87-%D8%AA%D9%87%D8%B1%D8%A7%D9%86-%D9%85%D9%82%D8%A7%D8%A8%D9%84-%D9%85%DB%8C%D8%AF%D8%A7%D9%86-%D8%A2%D8%B2%D8%A7%D8%AF%DB%8C-%D8%B9%DA%A9%D8%B3
[8] דוידי, "בין יציבות פנימית ללחץ חיצוני", מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון, 30 במרץ 2025, https://jiss.org.il/davidi-iran-between-a-change-in-trend-and-survival-tactics
[9] “Trump, Criticizing Pope, Says Iran Killed at Least 42,000 Protesters”, The Wall Street Journal, April 15, 2026,https://www.wsj.com/livecoverage/iran-us-strait-of-hormuz-blockade-updates/card/trump-criticizing-pope-says-iran-killed-at-least-42-000-protesters-gtRzVnxAMEMeQ8b5ygR2?utm_source=chatgpt.com
[10] "Iran's internet blackout is entering its 68th day…" (Post on NetBlocks' Mastodon account), May 6, 2026, https://mastodon.social/@netblocks/116526459192643368
[11] "כמעט 1,500 שעות של ניתוק אינטרנט; בחזרה לתקופת האבן" (המקור בפרסית – نزدیک به ۱۵۰۰ ساعت عدم دسترسی به اینترنت؛ بازگشت به عصر حجر), Iranwire, 30 באפריל 2026, https://iranwire.com/fa/news-1/151826
[12] שם.
[13] "Jailed Iranian Nobel prize winner Narges Mohammadi ‘between life and death’", The Guardian, May 5, 2026,
https://www.theguardian.com/world/2026/may/05/jailed-iranian-nobel-prize-winner-narges-mohammadi-between-life-and-death
[14] "Iran executed 21, arrested over 4,000 since start of war, UN says", Iran International, Apri 21, 2026, https://www.iranintl.com/en/202604291260
[15] "החרמת רכוש של איראנים המשתפים פעולה עם האויב בתוך ומחוץ למדינה" (המקור בפרסית – مصادره اموال ایرانیان همکار با دشمن در داخل و خارج کشور), סוכנות הידיעות תסנים, 16 במרץ 2026, https://www.tasnimnews.ir/fa/news/1404/12/25/3541790
[16] דוידי, "בין יציבות פנימית ללחץ חיצוני", מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון, 30 במרץ 2026,
https://jiss.org.il/davidi-iran-between-internal-stability-and-external-pressure
[17] "תקיפות של כטב"מים נגד בדלנים אנטי-איראניים בעיראק" (המקור בפרסית – حملات پهپادی به تجزیهطلبهای ضدایرانی در عراق), סוכנות הידיעות תאבנאכ, 6 במאי 2026, https://www.tabnak.ir/fa/news/1371055
[18] "הצגת תוכניות של משרד המודיעין בחודשים האחרונים" (המקור בפרסית – تشریح برنامههای وزارت اطلاعات در ماههای اخیر), רשות השידור, 5 במאי 2026, https://www.iribnews.ir/fa/news/5784462
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
