הבחנה בין כלכלת המדינה לכלכלת המשטר

השאלה מי תישבר כלכלית ראשונה, ארה״ב או איראן, מחייבת הבחנה בין שני מישורים שונים: כלכלת המדינה וכלכלת המשטר. כלכלת המדינה כוללת את הצמיחה, האינפלציה, המטבע, הסחר, התשתיות וההכנסות הציבוריות; כלכלת המשטר כוללת את יכולת ההנהגה לממן את מנגנוני הכוח, לקנות זמן, לשמר קואליציה פוליטית־ביטחונית ולדכא התנגדות. במבחן הראשון, איראן פגיעה לאין שיעור מארה״ב. קרן המטבע מציגה לארה״ב תוצר נומינלי של כ־32.38 טריליון דולר ב־2026, צמיחה של 2.3% ואינפלציה של 3.2%, בעוד שאיראן ניצבת על תוצר של כ־300.29 מיליארד דולר בלבד, עם התכווצות של 6.1%- ואינפלציה של 68.9% (IMF, 2026a; IMF, 2026b). הבנק העולמי מצא שכבר בפברואר 2026 הגיעה האינפלציה השנתית באיראן ל־62.2% ואינפלציית המזון ל־99%, כלומר איראן נכנסה למלחמה מתוך משבר מבני עמוק שקדם לה (World Bank, 2026). לפיכך, אם השאלה מתייחסת ליכולת הספיגה של המשק האזרחי, איראן היא המועמדת הברורה להישחק ראשונה; אך אם השאלה היא מתי יאבד המשטר עצמו את יכולתו לתפקד, התשובה מורכבת בהרבה.

במישור של כלכלת המדינה האיראנית התמונה, כאמור, שלילית מאוד והמצב הוחמר מאוד עקב המלחמה. המלחמה הוסיפה על גבי אינפלציה, פיחות ושחיקת הכנסות גם פגיעה בתשתיות, שיבושי סחר ואובדן ייצוא. רויטרס דיווחה ב־30 באפריל כי המצור הימי האמריקאי על נמלי איראן צמצם את ייצוא הנפט האיראני ביותר מ־80% לעומת מרץ, דחק עשרות מיליוני חביות לאחסון צף, והביא את איראן אל סף בעיית אחסון חריפה שעלולה לחייב קיצוץ תפוקה וסגירת בארות. לפי אותו דיווח, CENTCOM העריך שכ־69 מיליון חביות איראניות שלא ניתן למכור אותן תקועות על 41 מכליות, בעוד הלחץ על מתקני האחסון היבשתיים הולך וגובר (Adomaitis and Ghaddar, 2026). עוד קודם לכן העריכה רויטרס שהמצור חוסם תנועה של כ־2 מיליון חביות ביום, כאשר איראן מפיקה כ־3.5 מיליון חביות ביום ובתי הזיקוק המקומיים קולטים רק כ־2 מיליון, ולכן הפגיעה אינה רק בהכנסות השוטפות אלא גם במערכת ההפקה עצמה (Reuters, 2026a). במילים אחרות, כלכלת המדינה האיראנית סופגת בו־בזמן אובדן מט״ח, לחץ אינפלציוני, פגיעה פיזית ושחיקת בסיס ההכנסות.

עם זאת, כלכלת המשטר האיראני נשחקת לאט יותר מכלכלת המדינה. רויטרס הדגישה ב־30 באפריל כי למרות חומרת הנזק לתשתיות, לייצוא ולמטבע, אין עדיין סימנים מובהקים לקריסה תקציבית־שלטונית: הבנקים ממשיכים לפעול, האספקה הפנימית עדיין ניכרת, המלאי של חביות בצי הצללים עומד על מעל 100 מיליון חביות והסחר עם שכנותיה של איראן נמשך (Reuters, 2026b). יום לאחר מכן חשפה רויטרס כי בורסת הקריפטו Nobitex משמשת צומת מרכזי במערכת עוקפת־סנקציות שבאמצעותה הוזרמו עשרות עד מאות מיליוני דולרים לאיראן, ובהן למשמרות המהפכה ולבנק המרכזי (Finch et al., 2026). המשמעות היא שהמשטר מצליח, לפחות חלקית, להפריד בין מצוקת הציבור לבין שרידותו שלו. הוא יכול להזיז משאבים פנימה, לצמצם את משקל הכלכלה האזרחית הרגילה, ולהמשיך לתגמל את מוקדי הכוח גם כאשר המטבע, הצריכה והעסקים הפרטיים נשחקים במהירות. לכן נכון יותר לומר כי באיראן החברה נשחקת הרבה יותר מהר מן המשטר.

מכאן נגזרים גם התנאים לשבירה כלכלית של המשטר באיראן. המשטר לא יישבר משום שהתמ״ג ירד או משום שהאינפלציה קפצה, אלא רק אם יאבד את היכולת לממן את קואליציית הכוח שלו: שכר למנגנוני הביטחון והמדינה, סבסוד בסיסי, ייבוא חיוני ורשתות פטרונות. בהנחת עבודה שמרנית של כ־3 מיליון מקבלי שכר פעילים בליבת המנגנון, ועלות שימור חודשית של כ־600–800 מיליון דולר, המשטר זקוק לסדר גודל שאינו מבוטל אך גם אינו חורג, בינתיים, מיכולתו הפיסקלית הבסיסית. גם אם ייצוא הנפט ירד לכחצי מיליון חביות ביום בלבד ובמחיר ממומש של 80–90 דולר לחבית, ההכנסה ברוטו עשויה להישאר סביב 1.2–1.5 מיליארד דולר לחודש – גבוהה מסדר הגודל של עלות שימור הליבה השלטונית, גם אם לא כל ההכנסה הזו נגישה בפועל בשל הנחות, עמלות, עיכובי גבייה וסנקציות. לכן, ירידה בייצוא כשלעצמה אינה מספיקה לשבירה משטרית בטווח הקצר. שבירה כזו תדרוש צירוף של אובדן הכנסות נפט, קושי מתמשך בגישה למט״ח, אינפלציה שמרוקנת את השכר ממשמעות, שיתוק מסחרי־אזרחי, ולבסוף גם סדק בתוך קואליציית הכוח עצמה. סימני עריקה כאלה עדיין אינם נראים.

בארה״ב, לעומת זאת, כלכלת המדינה רחוקה מאוד מנקודת שבירה. ה־OECD העריך במרץ כי גם לאחר הלם האנרגיה של המלחמה, ארה״ב עדיין צפויה לצמוח בכ־2.0% ב־2026, עם אינפלציה של כ־4.2% בתרחיש המעודכן שלו (OECD, 2026). רויטרס דיווחה ב־30 באפריל כי התמ״ג האמריקאי צמח בקצב שנתי של 2.0% ברבעון הראשון, בסיוע השקעות הקשורות ל־AI והתאוששות בהוצאה הממשלתית, גם אם הצריכה הפרטית התמתנה והאינפלציה התגברה (Mutikani, 2026). גם שוקי ההון משקפים עמידות מקרו־כלכלית: ה־S&P 500 והנאסד״ק חזרו לשיאים על רקע תקווה להסדרה עם איראן. לכן, אם בוחנים תוצר, אשראי, מטבע ושוקי הון, המשק האמריקאי יכול לשאת במערכה זמן רב יותר מאיראן.

אולם כלכלת השלטון בארה״ב, כלומר היכולת הפוליטית של הממשל להמשיך במלחמה, פגיעה הרבה יותר. רויטרס דיווחה ב־29 באפריל כי העלות הישירה עד כה הגיעה לכ־25 מיליארד דולר (Ali et al., 2026). במקביל, המלחמה הפכה לסוגיה חוקתית ופוליטית: ב־1 במאי דיווחה רויטרס כי טראמפ מנסה לטעון שהפסקת האש סיימה את הלחימה לעניין War Powers, ובכך לחמוק ממאבק עם הקונגרס; וב־2–6 במאי דיווחה רויטרס כי הממשל עבר יותר ויותר לשיח של מזכר הבנות, פתיחת הורמוז והפחתת סנקציות הדרגתית, ולא של מלחמת התשה פתוחה (Zengerle and Holland, 2026). לכן, בארה״ב מוקד השחיקה אינו מקרו־כלכלי אלא פוליטי־אסטרטגי: לא האם המדינה יכולה לממן מלחמה, אלא האם הממשל יכול לשאת לאורך זמן ביוקר המחיה, בסיכון האלקטורלי, במאבק עם הקונגרס ובמחיר הדיפלומטי מול בעלות בריתה.

מפת האינטרסים של השחקנים החיצוניים מחזקת את המסקנה הזו. מדינות המפרץ אינן מבקשות רק הפסקת אש, אלא גם החלשה מבנית של יכולות הטילים, הכטב״מים והפרוקסי של איראן, כדי למנוע ממנה להשתמש שוב בהורמוז ובאיום האזורי כמנוף; אולם קטר, עומאן וכווית דוחפות להסדרה, משום שהן חוששות ממלחמת התשה שתפגע במסחר וביציבות. העולם הערבי הרחב, ובעיקר מצרים, פועל לשם ייצוב אזורי, ביטחון מזון ושיקום שוקי האנרגיה ושרשראות האספקה, ולכן מקדם מסגרות שלום ארוכות טווח בתיאום עם פקיסטן, סעודיה וטורקיה. אירופה תומכת בהפסקת אש, בדיפלומטיה ובחופש שיט, אך מסרבת להיגרר למלוא קו הלחץ האמריקאי; האיחוד האירופי בירך רשמית על הפסקת האש ב־9 באפריל, אך, בעלות ברית אירופיות סירבו להצטרף למצור האמריקאי (Council of the European Union, 2026). סין פועלת מתוך אינטרס אנרגטי־מסחרי מובהק: היא דורשת פתיחה מחדש של הורמוז, ובמקביל יודעת שכל שיבוש שם מקרין מיידית גם על מצר מלאקה, צוואר הבקבוק הימי הגדול בעולם, שהוביל 23.2 מיליון חביות ביום במחצית הראשונה של 2025 ושדרכו עובר חלק עצום מייבוא הנפט הסיני; לכן, אף שסין עשויה להפיק תועלת עקיפה מהסחת קשב אמריקאית מטייוואן, האינטרס הישיר והדחוף שלה הוא דווקא קיצור המשבר, לא הארכתו. רוסיה, מצידה, נהנית מעליית מחירי האנרגיה ותומכת באיראן רטורית, אך אין סימן לחילוץ כלכלי ממשי מצידה; גם הסנקציות על הנפט הרוסי לא הוסרו באופן רחב; ארה״ב נתנה רק אישור זמני ומוגבל לעסקאות על מטענים שכבר נטענו, בעוד שהאיחוד האירופי השאיר על כנו את מנגנון תקרת המחיר והדגיש את מטרתו לצמצם את הכנסות רוסיה תוך שמירה על היצע עולמי (OFAC, 2026; European Commission, 2026). ישראל מתבלטת כמי שמבקשת במובהק החלשה מבנית ומתמשכת של איראן, ולא רק חזרה ליציבות; אך גם היא מתקשה לתרגם עליונות אש להישג מדיני חד ומהיר, ולכן תלויה בפועל בשילוב שבין לחץ צבאי, לחץ אמריקאי ותוצאה דיפלומטית.

המסקנה האנליטית היא שהמשק האיראני נשחק מהר יותר, אבל המשטר האיראני עדיין אינו קרוב בהכרח לקריסה; לעומת זאת הכלכלה האמריקאית איתנה, אך המרחב הפוליטי של ממשל טראמפ מוגבל הרבה יותר ממשאביה הכלכליים של ארה״ב. לכן, התשובה המדויקת ביותר היא: איראן תישבר ראשונה כמשק וכחברה אזרחית; אך לא ברור איזה מהמשטרים יגלה אורך נשימה גדול יותר.

טראמפ מנסה למנף את הלחץ הצבאי־כלכלי כדי להגיע להסדר שייתפס כהישג פוליטי לפני שהעלות הפוליטית, הדיפלומטית והכלכלית תתחיל לגבור על התועלת.

מקורות

Adomaitis, N. and Ghaddar, A. (2026, April 30). U.S. naval blockade squeezes Iran’s oil exports, forces crude onto floating storage, Reuters.

Ali, I., Stewart, P. and Shakil, I. (2026, April 29). U.S. war in Iran has cost $25 billion so far, says Pentagon official, Reuters.

Council of the European Union (2026, April 9). Statement by the High Representative on behalf of the EU on the ceasefire agreed by the United States and Iran.

European Commission (2026, January 15). Guidance on the oil price cap.

Finch, G., Martell, A., Ajiri, D., Pearson, J. and Howcroft, E. (2026, May 1). One of Iran’s most powerful families founded its largest crypto exchange. It’s used by the IRGC to move millions, Reuters.

International Monetary Fund (2026a). Islamic Republic of Iran- Country Data. https://www.imf.org/en/countries/irn?utm_source

International Monetary Fund (2026b). United States – Country Data. https://www.imf.org/en/countries/usa?utm_source.com – countrydata

Mutikani, L. (2026, April 30). U.S. growth likely picked up in first quarter, but consumer spending probably cooled, Reuters.

OFAC (Office of Foreign Assets Control) (2026, March 12). Issuance of Russia-related General License 134. https://ofac.treasury.gov/media/935191/download?inline

Organisation for Economic Co-operation and Development. (2026, March 26). OECD Economic Outlook, Interim Report, March 2026: Testing resilience.

Reuters (2026a, April 13). What does a U.S. naval blockade of Iran mean for oil flows?

Reuters (2026b, April 30). Iranian economic collapse may come too late for Trump.

World Bank (2026, April). Iran, Islamic Republic: Macro Poverty Outlook, April 2026. https://thedocs.worldbank.org/en/doc/65cf93926fdb3ea23b72f277fc249a72-0500042021/related/mpo-irn.pdf?utm_source

Zengerle, P. and Holland, S. (2026, May 1). White House says Iran war “terminated” as war powers deadline arrives, Reuters.

סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר