מבוא

מאז פריצתה של מלחמת התקומה מתנהל שיח ציבורי נרחב ומתוח על הישגי צה"ל ומדינת ישראל. השיח הזה כולל הערכות צבאיות, מדיניות ותודעתיות, אך חלק נכבד ממנו מתמקד בהצהרותיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו על "הניצחון המוחלט". הביטוי הזה, שנאמר לראשונה בפומבי בנאומו בכנסת ב-12 באוקטובר 2023 בעת הקמת ממשלת החירום, זכה להתייחסות נרחבת בתקשורת, בשיח הציבורי ובפורומים בינלאומיים, והפך מצד אחד לסמל של תקווה ומצד שני למושא לביקורת ואף ללעג וקלס.

ראש הממשלה חזר על הביטוי הזה שוב ושוב. בינואר 2024, בנאום בפני חניכי קורס מפקדי פלוגות, אמר: "הציפייה העיקרית שלי זה ניצחון מוחלט. אין תחליף לניצחון. אני שומע באולפנים, פרשנים וכל מיני מסבירים 'אי אפשר' ו'לא צריך'. אפשר, צריך וגם אין לנו ברירה אחרת. ניצחון מוחלט".[1] לפני הכניסה לרפיח במרץ 2024, בשעת קריאת המגילה עם חיילים בפורים, הצהיר: "אנחנו ניכנס לרפיח ונשיג את הניצחון המוחלט. חיסלנו את המן – נחסל גם את סינוואר". בדצמבר 2024, לאחר נפילת משטר אסד בעקבות הפגיעה הקשה בחיזבאללה, אמר: "הניצחון המוחלט שלגלגו עליו הופך היום למציאות".

מבקריו של ראש הממשלה, לעומת זאת, הפכו, כאמור, את הביטוי למוקד ביקורת ולעג. חלק מהם טענו כי הוא משמש כעמימות מכוונת כדי לדחות הסכמים, להימנע מהשבת חטופים או להאריך את המלחמה. מבקרים נוספים ביקרו את השימוש בו וטענו כי המונח אינו ברור לדרג הצבאי ואינו מתורגם להנחיות מבצעיות.[2] אחרים טענו כי "הניצחון המוחלט היחיד" הוא שחרור החטופים, ושראש הממשלה משתמש בביטוי כדי להתחמק מאחריות.[3]

במאמר זה נבקש לבחון מהו "הניצחון המוחלט" שעליו קמה המהומה. נתייחס לכלל זירות המלחמה – עזה, לבנון, סוריה ואיראן – שבהן פועלת ישראל במסגרת מלחמת התקומה, וננתח את מטרות המלחמה בכל זירה, את ההישגים שהושגו עד יולי 2026 ואת האתגרים שנותרו. בסופו של דבר נטען כי הביטוי "ניצחון מוחלט" נועד להפיח רוח קרב ועזוז בעיקר בקרב הציבור בישראל ברגעים המאתגרים במהלך המלחמה. בסופו של דבר המטרה הינה ניצחון ושיפור מצבה של ישראל לשנים רבות; זאת באמצעות שינוי תפיסת הביטחון של ישראל לכזו המובילה לשינוי פני המזרח התיכון, לקביעת גבולות ומרחבי ביטחון חדשים ובני הגנה, ולהקמת התיישבות בכל מקום שבו יתאפשר הדבר באופן שישנה את מאזן הכוחות לטווח ארוך.

בין ניצחון ל"ניצחון מוחלט"

כדי להבין את המונח "הניצחון המוחלט" יש לפרק תחילה את המונח "ניצחון" למרכיביו הבסיסיים. הניצחון אינו מונח צבאי, כי אם המשכה של ההכרעה הצבאית באמצעים מתחום הביטחון הלאומי. במאמר קודם שלנו המשגנו את הזיקה בין הכרעה לניצחון.[4] קבענו שניצחון אינו מתרחש באופן אוטומטי לאחר הכרעה צבאית, אלא הוא דורש מאמץ המשלב את כל סל הכלים בביטחון הלאומי (מדיני, כלכלי, תודעתי וכדומה).

הכרעה צבאית הינה המרכיב הראשוני והבסיסי ביותר. הכרעה צבאית פירושה פגיעה קשה ומערכתית ביכולות האויב – השמדת תשתיות צבאיות, חיסול מפקדים בכירים, הרס מערכי שליטה ושלילת יכולתו להפעיל כוח מאורגן. הכרעה איננה מושג סופי, היא תמיד תהיה תלוית זמן והקשר. אויב שהוכרע יכול להשתקם ולחזור ולאיים עלינו. חלק מעניין הניצחון הוא שימוש בהישג שהביאה ההכרעה הצבאית להשלמת ההשגה של מטרות המלחמה שהוגדרו על ידי הדרג המדיני. הניצחון מושג כאשר הושגו יעדים מדיניים ארוכי טווח שמשפרים באופן מהותי את מאזן הביטחון הלאומי של ישראל. לשם כך, הוא כולל שלושה מרכיבים עיקריים: הכרעה צבאית, שינוי תודעתי, ושינוי מדיני וכלכלי במצבה של ישראל במרחב.

במאמר קודם של אחד המחברים נותח השימוש במונח "ניצחון מוחלט".[5] המונח נלקח מדבריו של נשיא ארצות הברית רוזוולט שאמר בנאומו בפני הקונגרס האמריקני לאחר פרל הרבור: "לא משנה כמה זמן ייקח לנו להתגבר על הפלישה… העם האמריקני בעוצמתו הצודקת ינצח עד לניצחון מוחלט".[6] כשראש הממשלה טבע את השימוש במונח הזה בהקשר של מלחמת התקומה, הוא פנה לארבעה קהלי יעד: אזרחי ישראל, המערך הלוחם, אוכלוסיית האויב ומנהיגיו, והקהילייה הבינלאומית. זה היה נחוץ כדי להבהיר שאין לטעות באשר לנחישות ממשלת ישראל והציבור הישראלי להשיג את כל מטרות המלחמה (תחילה בעזה) ובהמשך בשאר הזירות.

כל המבקרים את השימוש במונח כופרים באפשרות להשיג את הניצחון, ושוללים למעשה את התקֵפות של מטרות המלחמה. זאת אף על פי שסביר שהעדר נחישות מול אויבינו תוביל למערכת לחצים בלתי נסבלת בכל הזירות, ותעמיד את מדינת ישראל בפני סיכון ביטחוני חמור. בסופו של דבר לא קיים כל פער בין המונח "ניצחון" למונח "ניצחון מוחלט". השימוש במונח "הניצחון המוחלט" בא בעיקר כדי להבהיר לאויב שלא נרפה עד שנשיג הכרעה, ובהמשכה – ניצחון.

בין הכרעה לניצחון במלחמת התקומה

אם כבר אנחנו עוסקים בניצחון, אז טוב יהיה לנתח את מצבנו בהקשר הזה בכל הזירות. להלן ניתוח מרכיבי ההכרעה בהקשר של הזירות השונות במלחמת התקומה והזיקה שלהם להשגת הניצחון בזירות אלה. בזירת עזה התבטאה ההכרעה בהשמדה של מרבית יכולות חמאס והג'יהאד האסלאמי בעזה, החזרת כל החטופים ונוכחות בחלקים גדולים משטח הרצועה, להוציא מרבית האזורים המאוכלסים, כשצה"ל מעמיק את הפגיעה בשאריות חמאס מתוך כוונה לפרק אותו מנשקו ולפרז את כל הרצועה.

כיום מתגוררים ביישובי העוטף תושבים רבים יותר ממספרם ב-6 באוקטובר 2023, והאזור חזר לשגשוג כלכלי וחברתי. כאמור, כ-70% משטח הרצועה נמצאים בשליטה ישראלית מלאה, ומרצועת עזה לא נורה אפילו כדור אחד במהלך מבצע "שאגת הארי". ההכרעה הצבאית כוללת השמדה לא רק של תשתיות טרור אלא גם פגיעה משמעותית מאוד במנהיגות הארגון. התרחש גם שינוי תודעתי הן בצד העזתי והן בצד של ישראל. אולם יש לזכור – החמאס והג'יהאד הם רק סימפטום של בעיה גדולה הרבה יותר. האתוס הקולקטיבי בעזה ממשיך להיות השמדת ישראל. גם אם חמאס כארגון יפורק, האוכלוסייה הזו תצמיח מתוכה ארגוני טרור אחרים. לכן, השלמת הפתרון ברצועת עזה מחייבת מתן אפשרות להגירה מרצון של האוכלוסייה מעזה למדינות אחרות.

עם זאת, כדי להגיע לניצחון נותרו כמה משימות שנדרש להשלים. ראשית, השלמת ההשתלטות על יותר מ-30% הנותרים משטח הרצועה שבהם חמאס עדיין שולט; שנית, הגירה של אוכלוסיית עזה במספרים גדולים למדינות אחרות; הגירה מופיעה בהסכם 20 הנקודות שבמסגרתו הוקמה מועצת השלום והנושא קיבל התייחסות נוספת בסיכום פגישת שרי החוץ במדינות המפרץ, שם נכתב כי "אף אחד [בעזה] לא ייאלץ לעזוב את עזה, ומי שיעזוב יהיה חופשי לחזור";[7] ולבסוף הקמה של יישובים ברצועת עזה, תחילה בתוחמת הצפונית ובהמשך בכל מקום שבו יתאפשר הדבר.

בזירה הצפונית – צה"ל טרם הכריע את ארגון חיזבאללה, ואף שפגע בו קשות טרם שלל את יכולותיו הצבאיות. הזיקה שיצרה ארצות הברית בין איראן לזירה הלבנונית הינה אחת השגיאות של ממשל טראמפ, ולהבנתנו פוגעת לא רק בישראל אלא גם בארצות הברית ובמהלכים שהיא מנסה לקדם באזור. המגבלות המוטלות על צה"ל מקשות על הפעלת מלוא עוצמתו מול חיזבאללה, ועל העמקת הפגיעה בו. קיים גם חשש שחיזבאללה יקבל חסינות במסגרת הסכם שיושג בין ארצות הברית לאיראן; אל לה לישראל להשלים עם חסינות שכזו לחיזבאללה.

ההסכם שנחתם בין מדינת ישראל ללבנון הינו הסנונית הראשונה לטריז שהצליחה ישראל לתקוע בזיקה בין איראן ללבנון. הבקע הזה, שטוב יהיה אם יתרחב, מאפשר לצה"ל להעמיק את השמדת תשתיות הטרור בכפרים בדרום לבנון, מתוך הסכמה של ממשלת לבנון למהלך, כולל להישארות צה"ל במרחב הדרום עד שחיזבאללה יפורק מנשקו. ההסכם תורם גם להעמקת הטריז בין ממשלת לבנון לחיזבאללה. הפעולות הצבאיות וההסכם עם לבנון מקרבים את ישראל להשגת ניצחון בזירת לבנון.

עוד בזירה הצפונית, בסוריה. משטרו של אסד נפל, צה"ל השמיד את עיקר כוחה הצבאי של סוריה ומחזיק מרחב ביטחוני מכתר החרמון ולכל אורך רמת הגולן. ניצחונה של ישראל בזירת סוריה בא לידי ביטוי בתפיסת מרחב ביטחוני לאורך הגבול ובפעילות אכיפה מול איומים מתהווים. כאן גם ניתן לזהות הזדמנות לשיתוף פעולה ארוך טווח עם הדרוזים בסוריה.

פעולות ישראל להגנה על הדרוזים בסווידא מפני אלימות עדתית ומתקיפות של כוחות ממשלתיים סוריים ובדואים חיזקו את מעמדה של ישראל בדרום סוריה ובאזור כולו, הרחיבו את השליטה הביטחונית באזור הגבול והדגימו יכולת הרתעה מול משטר א-שרע. מעבר להישג הצבאי, קיים פוטנציאל לשילוב הדרוזים במסגרת הסדרה ביטחונית ארוכת טווח עם סוריה: לדרוזים קשרים עמוקים עם בני עדתם בישראל (המשרתים נאמנה בצה"ל), והם יכולים לשמש ככוח חיץ מקומי יציב, שומר גבול ומקור מודיעין אמין. שילוב כזה באמצעות אוטונומיה, חימוש עצמי והסכמות על נוכחות ישראלית-דרוזית משותפת יתרום לייצוב האזור, למניעת חדירה של איומים איראניים או ג'יהאדיסטיים, ולהסדרה רחבה יותר שתכלול מנגנוני תיאום ביטחוני תחת חסות אמריקנית, תוך שמירה על אינטרסים ישראליים ארוכי טווח.

עוד בדרום, האיום החות'י טופל אף הוא על ידי ישראל, למרות ההפתעה בעצם הצטרפותם למערכה ולמרות המרחק. תמונת המודיעין של ישראל בנוגע לחות'ים השתפרה פלאים, ובסדרת תקיפות נגרם נזק ליכולות ולמנהיגות. לכך נוסף מאבק פנימי גם בתוך החות'ים עצמם וגם אל מול היריבים בתימן, שמעסיק את החות'ים וגורע מיכולתם להקרין איום על ישראל.

ולבסוף, המערכה מול איראן. במבצעי "עם כלביא" ו"שאגת הארי" פגע צה"ל באיראן, אולם יותר מכול הסיר את המחסום התודעתי שהיה לישראל מול איראן. במאמר קודם ניתחנו את עומק הפגיעה באיראן; אולם הכרעה צבאית אינה מספיקה – זו חייבת להיות מושלמת באמצעות לחץ כלכלי ומדיני שיביא לקריסת משטר האייתולות באיראן,[8] ובעיקר בשכנוע של ארצות הברית שלא ללוות כל הסכם לפירוק הגרעין (שכרגע נראה רחוק מהשגה) בהסרה של סנקציות ומתן אפשרות לאיראן להשתקם מהבחינה הכלכלית. נדמה שהמשטר באיראן ספג מכה קשה ומעמדו נחלש, למרות ועל אף האלימות והדיכוי שהפעיל אל מול העם האיראני. ככל שתמונות הדיכוי תיחשפנה והמצב הכלכלי ימשיך להיות קשה, ניתן לצפות להמשך הידרדרות מצבו של המשטר, וחשוב שנפעל לסייע בכך ככל שניתן. לעומת זאת, אם יושג בסופו של דבר הסכם התואם את מזכר ההבנות, איראן תמשיך לשלוט בתנועה במצר הורמוז והסנקציות תוסרנה – המשטר יוכל להתאושש ובתוך שנים מספר לשוב להוות איום חמור על ישראל ועל מדינות שכנות במפרץ.

יהודה ושומרון הם זירת לחימה במסגרת מלחמת התקומה. יכולות הטרור באזור יוצרות איום חמור, שרק יתעצם עם ירידתו מהבמה של אבו מאזן, שהרי הוא לא יחיה לנצח. איראן, דרך שלוחותיה כמו חמאס, הג'יהאד האסלאמי וגורמים ברשות הפלסטינית, שואפת להפוך את מנגנוני הביטחון הפלסטיניים לחלק מהמאבק. לנוכח סכנה זו, ובכלל לנוכח השחיתות והמעורבות בהסתה ועידוד טרור של הרשות הפלסטינית, הפתרון ליהודה ושומרון טמון בתוכנית במודל האמירויות. עיקרו – פירוק הרשות הפלסטינית הכושלת והקמת ישויות עצמאיות בערים הפלסטיניות העיקריות (כגון ג'נין, שכם, חברון, רמאללה ואחרות). כלל המרחב הפתוח יעבור לשליטה וריבונות ישראלית מלאה תוך ביטול הסכמי אוסלו, שממילא אינם מקוימים על ידי הרשות. גישה זו תאפשר שליטה ביטחונית ישירה יותר על כל המרחב העירוני ותמנע היווצרות מדינה טרור מאוחדת. פעולה שכזו תהיה מאתגרת מול לחצים בינלאומיים ובהשפעה על מדינות "הסכמי אברהם"; יחד עם זאת, ניתן וצריך לבנות את התהליך בהכשרת דעת הקהל העולמית ובחיבור התקדמות הפתרון לאירועים והתפתחויות שיקרו בשטח.

ראוי להבהיר בפרק הזה את הפער הקיים לעיתים בין הכרעה לניצחון. ההיסטוריה מלמדת שהכרעה צבאית מזהירה (לדוגמה במלחמת ששת הימים) לא הביאה בהכרח לניצחון; מלחמת ההתשה פרצה חודשים מספר לאחר מלחמת ששת הימים, ומלחמת יום הכיפורים פרצה 6 שנים אחריה. במלחמת התקומה, ההכרעה הצבאית היא רק השלב הראשון – הבסיס שעליו נבנים שאר המרכיבים. המשכה צריך להיות בניצחון על אויבינו ובשינוי מהיסוד של מצבה של ישראל במזרח התיכון, שהדרך להשגתם רצופה באתגרים וקשיים.

השינוי הגדול

השינוי התודעתי בהקשר של מלחמת התקומה נוגע למהותה של תפיסת "קיר הברזל" של ז'בוטינסקי. מצד אחד, תוצאות ההכרעה הצבאית וכיבוש השטח בכל הזירות הגובלות בישראל מציבים משוואה בעייתית לאויב. למרות דברי הרהב באיראן, עליונותה הצבאית של ישראל ברורה גם לאיראנים. מצד שני, התפיסה במזרח התיכון ובעולם באשר ליכולותיה ונחישותה של ישראל מראים עד כמה השתנה מעמדה של ישראל במרחב. "טבעת האש" שבה הקיפה איראן את ישראל ספגה לא רק מכה פיזית קשה אלא גם מהלומה תודעתית כואבת.

מלחמת התקומה מספקת גם פוטנציאל עצום להתפתחות מדינית וכלכלית של ישראל. בעקבות המלחמה והמערכות מול איראן, נפתח בפני ישראל פוטנציאל כלכלי-מדיני רחב היקף, כתוצאה מסביבה אזורית יציבה יותר ומהעובדה שמדינות המפרץ רואות בישראל שותפה אמינה מול האיום השיעי. במקביל, ההקשר האזורי כולל העמקת שיתוף הפעולה עם הודו, שצפוי להתעצם לרמה של ברית כלכלית-טכנולוגית רחבת היקף. גם ההסכם עם לבנון, שחלק ממדינות המפרץ שותפות לו, יחזק בהכרח את החיבור שלהן עם ישראל.

כך גם בזירת מזרח הים התיכון. הקשרים עם יוון וקפריסין מתחזקים במסגרת פורום EastMed עם פיתוח משותף של שדות גז טבעי, בניית צינורות אנרגיה, הקמת מסדרון חשמל ומים מהמזרח התיכון לאירופה, ושיתוף פעולה צבאי-ימי נרחב. שילוב זה יאפשר לישראל להפוך לצומת כלכלי מרכזי שמושך השקעות זרות מסיביות בתשתיות, אנרגיה, טכנולוגיה והיי-טק. מבחינה מדינית, ישראל תוכל למקם עצמה כמעצמה אזורית, שמשלבת עוצמה צבאית עם מנהיגות כלכלית.

מעבר להכרעה צבאית, שינוי תודעתי, הסדרה מדינית ושיפור כלכלי ארוך טווח – קיים מרכיב נוסף לניצחון, המסמל את עיקרו של השינוי. מרכיב זה הוא קביעת גבולות חדשים ובני-הגנה באמצעות יצירת "מרחבי הגנה" והקמת התיישבות ישראלית. זהו היסוד שמבדיל בין ניצחון זמני, שיכול להתפוגג תחת לחץ בינלאומי או התאוששות האויב, לבין ניצחון היסטורי, בלתי הפיך, שמשנה את מאזן הכוחות לטווח של דורות.

כאן המקום להרחיב באשר לרעיון ההתיישבות. ניסיון העבר בלבנון הראה שבהעדר התיישבות, מדינת ישראל לא עמדה בלחצים מבית ומחוץ ונסוגה מרצועת הביטחון שהגנה על יישובי הצפון. נבהיר שההתיישבות הינה ערך לאומי חשוב, אולם ברור לנו כי מתקיימים אילוצים מדיניים באשר למימושה. אולם אנו טוענים שיש להתיישב במרחבי הביטחון (ובכל חלקי המדינה) בכל דרך אפשרית. להתיישבות במרחבי הביטחון כמה יתרונות: הראשון הוא יצירת חיסון מסוים מול לחצים פנימיים וחיצוניים לנסיגה ממרחב הביטחון;[9] השני, מימוש ערך ההתיישבות בכל חלקי הארץ; ולבסוף, גביית מחיר מהאויב לנוכח תוקפנותו. נכון, במידה שהאויב יתקוף שוב את ההתיישבות באזורי הביטחון נדרש יהיה לכבוש שוב מרחב ביטחון חדש וגם בו להתיישב, וחוזר חלילה, עד שהאויב יתייאש. זהו עדכון לתפיסת "קיר הברזל".

לקח מרכזי ומר של ה-7 באוקטובר 2023 הוא שלא ניתן עוד לאפשר את המצב שהיה קיים לפני המלחמה: יישובים ישראליים בקו החזית, ללא מרחב הגנה מספיק, מול אויב ששולט עליהם ומסוגל לתכנן מתקפה בכל רגע. בעוטף עזה, ביישובי הצפון מול חיזבאללה, ואף בגבול הסורי – האויב נהנה מגישה ישירה, יכולת הסתננות ומערך תצפית מלא. הניסיון ההיסטורי מלמד כי גבולות "דקים" וחשופים מזמינים התקפות. ישראל מיישמת את הלקח הזה באופן שיטתי: יצירת רצועות ביטחון רחבות, ריקות מאוכלוסייה עוינת, שתספקנה ביטחון משופר.

"מרחב חיץ" אינו סתם אזור ביטחוני רגיל. ישראל מקבעת רצועות רחבות נקיות לגמרי מאוכלוסייה ואויב תוך הרס מלא של תשתיות הטרור בתוך הכפרים, ומניעת החזרה של אוכלוסיית האויב. מול כל הפרה של המרחב – בין אם חדירה של חמוש, או תנועה חשודה אחרת – יופעלו כללי פתיחה באש חופשיים, ללא אזהרה מוקדמת.

התיישבות ישראלית באזורים אלה היא המחיר הכבד ביותר לאויב, המבטא את השינוי לנוכח מלחמת התקומה. אויבינו, שאינם דואגים לחיי אנשיהם, רואים באדמה את הנכס היקר ביותר. הם בונים את זהותם ואת הלגיטימציה שלהם על "שחרור האדמה". לכן, הדרך היעילה ביותר להרתיע אותם היא להראות כי כל התקפה על ישראל תגרום להם לאבד שטחים – לא רק זמנית, אלא לצמיתות. ישראל חייבת להגדיר כבר עתה אזורים שיוקצו להתנחלות ישראלית, לצרכים ביטחוניים והתיישבותיים כאחד.

בעזה: מרחב דהניה, יישובי התוחמת הצפונית ורצועת החוף הצפונית-מערבית – אזורים פוריים יחסית, קרובים לגבול, שיכולים להפוך ליישובים חקלאיים וביטחוניים; בלבנון: עמק מרג' עיון, ואדמות שחלקן היו שייכות בעבר לחקלאים ישראליים ממטולה. ובכלל – גבולה הטבעי של מדינת ישראל הוא נהר הליטאני. התיישבות כאן תיצור רצף טריטוריאלי עם הגליל העליון וחיבור לכפרים הנוצריים שם. ייתכן שבתנאים שנוצרו מול ארצות הברית ולבנון התיישבות כזו נראית רחוקה, אולם ניתן לחשוב על פתרונות יצירתיים, לדוגמה חכירת השטח ל-100 שנה לטובת התיישבות וחקלאות ישראלית. פתרונות ברוח זו ניתן לאמץ גם בסוריה. ביהודה ושומרון נדרש להמשיך ולהרחיב את פעילות החוות, שהיא דוגמה ומופת לתפיסת השטח הפתוח, גם לשטחים הפתוחים במה שמוגדר שטחי A ו-B, ובהמשך להתיישבות מלאה. הרעיון אינו לפסול את ההתיישבות מראש, אלא לנסות למצוא דרכים לקיים אותה גם מול התנגדות בינלאומית.

התיישבות זו אינה "עונש" או "נקמה"; היא חלק אינטגרלי מהניצחון. היא מחזקת את הביטחון, משפרת את הלגיטימציה הבינלאומית לאורך זמן (כפי שקרה בגולן אחרי 1967), ויוצרת עובדות בשטח שקשה מאוד להפוך. יתרה מכך – היא משדרת מסר תודעתי ברור: ישראל לא רק מגינה על עצמה, אלא גם בונה ומתרחבת.

מנקודת מבט היסטורית, זהו המודל שהפך את מדינת ישראל ממדינה צרה ופגיעה למעצמה אזורית: ההתיישבות בגליל, בנגב, בגולן וביהודה ושומרון אחרי מלחמות קודמות. במלחמת התקומה, יש ליישם את המודל הזה באופן שיטתי בכל הזירות. מי שפתח במלחמה ב-7 באוקטובר – חמאס, חיזבאללה ואיראן – הוא שגרם לכך שישראל תיאלץ לשנות את המפה כדי להבטיח את קיומה.

האתגר העיקרי הוא מדיני-בינלאומי: לחץ מצד ארה"ב, אירופה והאו"ם נגד "סיפוח" או "התנחלויות". אולם ניסיון העבר מלמד כי עובדות בשטח יכולות לשנות את השיח. ישראל צריכה להציג את מרחבי הביטחון וההתיישבות כצורך ביטחוני קיומי, ולא כעונש.

סיכום

אחרי יותר מאלף ימי לחימה עיקשת, ישראל מגיעה לשלב המכריע. על אף מחיר הדמים הכבד, על אף הביקורת הפנימית והלחץ הבינלאומי, ישראל עומדת כיום בעמדה חזקה בהרבה מזו שהייתה ביום פרוץ המלחמה. ידנו על העליונה בכל הזירות. "טבעת האש" האיראנית, אותה תוכנית אסטרטגית ארוכת שנים שנועדה להקיף את ישראל מכל עבריה ולמחוק אותה מהמפה, פורקה ברובה. חמאס איבד את רוב יכולותיו הצבאיות והשלטוניות, חיזבאללה נחלש באופן דרמטי, משטר אסאד נפל, ואיראן עצמה סבלה פגיעות קשות בתוכנית הגרעין וביכולת ייצור הטילים שלה. אלה אינם הישגים זניחים; אלה הישגים היסטוריים שמשנים את פני המזרח התיכון.

הביטוי "ניצחון מוחלט" של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שזכה לביקורת וללעג מצד המבקרים, מציג חזון ברור: השגת הכרעה צבאית בכל הזירות – עזה, לבנון, סוריה ואיראן – ולאחריה בניית ניצחון באמצעות שינוי תודעתי, הסדרה מדינית, יצירת מרחבי ביטחון והקמת התיישבות ישראלית שתשנה את מאזן הכוחות.

בזירת עזה הושגה הכרעה במידה ניכרת עם פירוק חלק גדול מתשתיות חמאס, הרחבת שליטה ישראלית והחזרת תושבים ליישובי העוטף, אך נותר צורך בהשלמת כיבוש השטח והשמדת החמאס, ומתן אפשרות וסיוע להגירה. בלבנון נוצר טריז בין חיזבאללה לממשלה, בסוריה נבנה מרחב ביטחוני יציב עם פוטנציאל שיתוף פעולה עם הדרוזים, ומול איראן הוסר "המחסום התודעתי" תוך פגיעה קשה במשטר. ביהודה ושומרון, מול המאמץ האיראני להסתנן למנגנוני הביטחון הפלסטיניים והניסיון האיראני לחזק גורמים קיצוניים, הפתרון טמון בתוכנית האמירויות – פירוק הרשות והקמת ישויות מקומיות תחת ריבונות ישראלית במרחב הפתוח.

בסופו של דבר, הניצחון המוחלט אינו רק הכרעה צבאית של האויבים אלא שינוי פני המזרח התיכון: קביעת גבולות בני-הגנה, בניית חיץ פיזי ותודעתי, והפיכת ישראל למעצמה אזורית חזקה ובטוחה. מלחמת התקומה מלמדת כי רק נחישות, שילוב כוחות והתמדה ארוכת טווח יבטיחו כי טבח ה-7 באוקטובר לא יישנה, וכי ישראל תצא מהמלחמה חזקה, מורחבת ומשגשגת יותר מאי פעם.

מלחמת התקומה היא תהליך של תקומה לאומית. היא הזדמנות לשנות את המציאות האזורית, להחזיר את ההרתעה, להרחיב את המרחב החיוני ולהבטיח את עתיד ילדינו. אם נשלים את המשימה – אם נעבור מהישגים צבאיים מרשימים לניצחון מוחלט באמצעות אזורי ביטחון והתיישבות – נוכל לומר בסוף הדרך: עשינו זאת. ניצחנו. לא רק בקרב, אלא במלחמה כולה. הניצחון אפשרי. הוא הכרחי. והוא בידינו.

[1] שירית אביטן כהן ולילך שובל, נתניהו לחניכי קורס מ"פ: "הציפייה העיקרית שלי זה ניצחון מוחלט – לא פחות מזה", ישראל היום, 25.1.2024.
[2] אביחי קרבצ'ק, ניצחון מוחלט? גיורא איילנד מזהיר את נתניהו שזה עלול להתפוצץ לנו בפנים, מעריב, 13.2.2024.
[3] אורי משגב, התוכנית של נתניהו להקרבת החטופים, הארץ, 8.2.2024.
[4] גבי סיבוני וארז וינר, הכרעה וניצחון – מה בין הכרעה לניצחון: ניתוח צבאי ומדיני, JISS, 15.12.2025.
[5] גבי סיבוני וקובי מיכאל, על חשיבות ”הניצחון המוחלט”, מכון משגב, 26.2.2024.
[6] Speech by Franklin D. Roosevelt, New York (Transcript), “No matter how long it may take us to overcome this premeditated invasion, the American people in their righteous might will win through to absolute victory”. Library of Congress.
[7] Joint Statement Following the Ministerial Meeting of the United States and the Gulf Cooperation Council, US Department of State, June 25, 2026.
[8] גבי סיבוני וארז וינר, שקיעת הסהר האיראני – התמוטטות הרפובליקה האסלאמית, JISS, 13.4.2026.
[9] נזכיר שבמשך שנים ההתיישבות ברצועת עזה חייבה את צה"ל לנוכחות במרחב וסיפקה בכך הגנה גם על ישובי העוטף.

סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר