עיקרים

ייצוא הסחורות מאזור המפרץ, בדגש על אנרגיה, ממשיך לסבול מחוסר יציבות, כתלות באירועים הבטחוניים באזור – העימותים המזוינים בין איראן לארה"ב, ובין החות'ים לסעודיה.

נראה כי מפיקות האנרגיה במפרץ, בדגש על סעודיה ומאע"מ, מצליחות להתאים את מערכי הייצוא שלהן באמצעות נתיבים חלופיים, כגון נמל ינבוע בים האדום ונמל פוג'יירה במפרץ עומאן. זאת כשמקביל, ולמרות התקיפות האיראניות, עוברות במצר הורמוז, הודות לליווי של הצי האמריקני, כמויות נפט וגז גדולות הדומות בהיקפן לכמות שעברה לפני המלחמה. כתוצאה מכך, ניכרת התאוששות בייצוא הנפט מהאזור, אך לא משום שהסיכון הביטחוני נעלם, אלא משום שמדינות המפרץ הסתגלו אליו לוגיסטית. מכל מקום, ברור כי חוסר היציבות באזור, בדגש על התקיפות האיראניות על ספינות המבקשות לחצות את המצר, לצד פעילות החות'ים, משאירים את מחירי הנפט גבוהים בהרבה מרמתם ערב המלחמה. לפיכך נודעת להם השפעה במישור המדיני, ובאופן קונקרטי בכוחם להשפיע על התוצאות של בחירות האמצע לקונגרס בארה"ב.

המשבר ממחיש כי הפגיעה בנתיבי אספקת האנרגיה באזור אינה רק משבר בשוק הנפט, אלא גם בעלת השלכות על מאזן הכוחות הגאופוליטי ועל הסדר הביטחוני האזורי. המשבר מחזק את מעמדן של מפיקות הנפט שמחוץ למפרץ, ובפרט של ארה"ב, הן כמקור חלופי לאספקת אנרגיה והן כגורם צבאי מרכזי בהבטחת חופש השיט באזור. מנגד, הוא מדגיש את פגיעותה של סין, התלויה באספקת נפט מהאזור אך מוגבלת ביכולתה להבטיח את ביטחון נתיבי הסחר.

בנוסף, המשבר מחדד כי חוסן אנרגטי מחייב לא רק גיוון מקורות אספקה והחזקת מלאים אסטרטגיים, אלא גם פיזור תשתיות, הגנה על נתיבי סחר והפחתת החשיפה לנקודות כשל גאוגרפיות. ככל שהשיבושים יימשכו, צפויה לגדול השפעתו של ביטחון האנרגיה על יחסי ארצות הברית וסין, על מעמדן של מפיקות הנפט ועל עיצוב הסדר הביטחוני במפרץ הפרסי.

ייצוא הנפט מאזור המפרץ – תמונת מצב

ייצוא הנפט מהמפרץ הפרסי ממשיך לסבול מתנודתיות גבוהה, לנוכח האיומים הביטחוניים על נתיבי השיט ותשתיות האנרגיה. החל מחודש יולי חלה עלייה מחודשת במתיחות באזור, עם קריסת הפסקת האש (7.7) וחידוש הלחימה בין ארה"ב לאיראן, כמו גם חידוש התקיפות של החות'ים נגד סעודיה, לראשונה מאז 2022. תקיפות המכליות במפרץ הפרסי על ידי איראן משבשות את פעילות ייצוא האנרגיה (נפט, גז ומוצריהם) מהאזור ומעלות את רמת הסיכון לשיט במצר הורמוז, ואילו תקיפות החות'ים נגד סעודיה פוגעות בביטחון השיט באזור מצר באב-אלמנדב ומשבשות את ייצוא הנפט הסעודי בנתיב החלופי להורמוז, דרך נמל ינבוע בים האדום. בהתאם לכך, בחודשים יולי-אוגוסט נרשמה ירידה בייצוא הנפט מאזור המפרץ לכ-15 ו-13 מיליון חביות ליום, בהתאמה, בהשוואה לכ-20 מיליון חב"י טרם המשבר במפרץ (נתוני IEA ו־Kpler). חלק מהירידה בייצוא נובע מהמצור הימי האמריקני המקשה על ייצוא נפט מאיראן.

נזכיר כי מצר הורמוז מהווה נתיב מרכזי להעברת נפט ממדינות המפרץ לשווקים הבינ"ל. הפגיעה בחופש השיט דרכו גרמה ליצואניות באזור לחפש נתיבי ייצוא חלופיים אשר אינם תלויים במעבר דרך הורמוז, הגם שקיבולתם נמוכה מקיבולת הייצוא דרך מצר הורמוז. סעודיה הגבירה את הזרמת הנפט דרך צינור "מזרח-מערב" לנמל ינבוע אשר בים האדום; מאע"מ הסתמכה על צינור ADCOP, המוביל נפט לנמל פוג'יירה שבמפרץ עומאן; עיראק השתמשה בנתיבי ייצוא יבשתיים דרך תורכיה ובמסלולים דרך סוריה (להרחבה ראה מאמרנו בנושא); לעומתן כווית, בחריין וקטר אינן מחזיקות בנתיב עצמאי העוקף את הורמוז, ולכן נותרו תלויות במידה רבה במעבר הימי דרך המצר.

נראה כי מאמציהן של יצרניות האנרגיה הגדולות במפרץ הניבו פירות, והחל מחודש ספטמבר ניכרת התאוששות בייצוא הנפט מהאזור. בחודש זה עלה ייצוא הנפט ממדינות המפרץ ל-19.2 מיליון חביות ביום, כ־81% מרמתו לפני המלחמה. נדגיש כי בנוסף לשימוש בנתיבי ייצוא חלופיים, ההתאוששות בהיקפי הייצוא נובעת גם מחזרה הדרגתית של תנועת מכליות דרך מצר הורמוז, וייצוא דרך מפרץ עומאן על ידי ביצוע העברות נפט בין מכליות (STS=Ship-to-Ship). אלה מתאפשרות בסיוע ביטחוני אמריקני, הכולל ליווי צבאי של מכליות העוברות במצר הורמוז. 

עם זאת, אין מדובר בחזרה מלאה ויציבה לשגרת הייצוא שקדמה למשבר, כאשר ייצוא הנפט מהמפרץ מתאושש לא משום שהסיכון הביטחוני נעלם, אלא משום שמדינות המפרץ הסתגלו אליו לוגיסטית. תנועת המכליות באזור הורמוז עדיין חשופה לאירועי ביטחון ולשיבושים, שכן התקיפות האיראניות באזור הורמוז עדיין מסכנות מאוד את ביטחון השיט במצר. במקביל, התגברות התקיפות מצד החות'ים על כלי שיט באזור מצר באב-אלמנדב ועל תשתיות אנרגיה בשטח סעודיה בשבועות האחרונים מגדילות את הסיכון לשיבושי אספקה מחודשים מסעודיה, יצואנית הנפט הגדולה ביותר במזרח התיכון. ואכן, בתחילת אוקטובר דווח על ירידה של 27% בזרימת הנפט דרך מצר הורמוז, לכ-10 מיליון חב"י בלבד, באופן שממחיש את המשך תנודתיות ייצוא הנפט מהאזור. 

למרות עליית ההיקף של ייצוא הנפט מהמפרץ בשבועות האחרונים, מחירי הנפט נשארים גבוהים בשל הסיכון הביטחוני המתמשך באזור. בנוסף, ייצוא התזקיקים נותר נמוך בשל פגיעה ביכולות הזיקוק במזה"ת וברוסיה (במסגרת מלחמת אוקראינה), מלאי הנפט העולמי הידלדל, ועלויות הביטוח והשינוע נותרו גבוהות. זאת, כאשר מחיר ההתאוששות של ייצוא הנפט הינו גבוה יותר – מסלולים ארוכים ומורכבים יותר, העברות בין מכליות, עלויות ביטוח והובלה גבוהות ותלות בהגנה צבאית. כלומר מדובר בהתאוששות תפעולית בתנאי סיכון המגיעה עם עליית מחירים ואינפלציה, ולא חזרה לשגרת השיט בשוק האנרגיה שלפני המשבר. זאת, כאשר יציבות ממושכת תלויה הן בשיקום תשתיות הזיקוק וההובלה והן בהפחתת הסיכון הביטחוני במפרץ.

ניתוח ההשלכות האסטרטגיות

חשיבות המשבר נובעת מריכוז זרימות האנרגיה באזור: טרם פרוץ המשבר עברו במצר הורמוז כ־20 מיליון חביות נפט ביום, כרבע מהסחר הימי העולמי בנפט, כאשר כ־80% מהנפט שעבר בו יועדו לשווקים באסיה; נוסף על כך, כ־19% מהסחר העולמי בגז טבעי נוזלי (LNG) עברו דרך המצר. לפיכך, שיבושים ממושכים באזור מהווים זעזוע למערכת האנרגיה הגלובלית, ולא רק פגיעה בייצוא של מדינות המפרץ.

1. חידוד פגיעותן של מדינות המפרץ והסתגלותן של סעודיה ומאע"מ למציאות החדשה באזור

ההתפתחויות מאז יולי מדגישות במיוחד את פגיעוּתן האסטרטגית של יצואניות הנפט במפרץ, בדגש על סעודיה ומאע"מ, בשל תלותן בתשתיות אנרגיה ובנתיבי שיט החשופים לאיומים צבאיים. אף שבאפשרותן לייצא נפט באמצעות נתיבים עוקפי-הורמוז, נתיבים אלו אינם מבטלים את הסיכון, הן משום שהם מספקים מענה חלקי מאוד להיקף הייצוא הדרוש, והן משום שגם הם חשופים לתקיפות אשר עלולות לפגוע בשרשרת האספקה. לפיכך, פגיעותן של מדינות המפרץ נובעת לא רק מהתלות במצר הורמוז, אלא גם מהחשיפה של תשתיות חלופיות לאיומים אזוריים.

לאחר התקיפה החות'ית על צינור מזרח-מערב (East-West) הסעודי, ב־10 בספטמבר, סעודיה נאלצה להשבית זמנית את פעילות הצינור, והפסיקה את טעינות הנפט בנמל ינבוע. לצד זאת, במקביל פעלה ריאד להגדיל מחדש את משלוחיה דרך מצר הורמוז, באמצעות תשתיותיה הקיימות לחופי המפרץ הפרסי (בעיקר נמל ראס תנורה), וביצוע STS במפרץ עומאן. בהמשך חודשה בהדרגה הזרמת הנפט בצינור מזרח-מערב וטעינות הנפט בינבוע, ונכון להיום זו התאוששה באופן כמעט מלא. למעשה, האיום על שני נתיבי הייצוא היחידים של סעודיה (מצר הורמוז ונמל ינבוע) חייב אותה לפזר את הסיכון ולהסתגל באמצעות שינוי מסלולי ייצוא וארגון מחדש של שילוח הנפט שלה.

גם מאע"מ השתמשה בשיטה דומה, כאשר שילבה בין הזרמת נפט דרך נתיב עוקף-הורמוז (צינור ADCOP וייצוא מנמל פוג'יירה, הנמצא לחופי מפרץ עומאן, מחוץ למצר הורמוז), לבין שימוש מוגבל במצר וביצוע STS במפרץ עומאן, בדומה לסעודיה, במטרה לשמור ככל האפשר על רציפות הייצוא שלה. בנוסף, מאע"מ שואפת לצמצם לאפס את תלותה במצר הורמוז כנתיב סחר, כדי לצמצם את חשיפתה לשיבושים בנתיב ימי יחיד. במסגרת זו היא מתכננת להקים נמל חדש בחוף המזרחי שלה ולהרחיב את הנמלים הקיימים (דיבא, פוג'יירה וחור פקאן), כמו גם פיתוח צינורות, כבישים ומסילות שיחברו ביניהם למתקני האנרגיה. בנוסף, היא מתכננת להכפיל את קיבולת הייצוא לפוג'יירה על ידי הנחת צינור נפט נוסף. 

התנהלותן של מדינות המפרץ מעידה על יכולתן להמשיך להזרים נפט לשווקים באמצעות תשתיות חלופיות, אך גם מדגישה כי הנתיבים העוקפים אינם חסינים מפני איומים ביטחוניים וכי הצלחת ההסתגלות הינה חלקית ולא בהכרח מונעת ירידה בהיקפי הייצוא. 

על פי תחזית הבנק העולמי (6.10), כלכלות מדינות המפרץ עשויות להתכווץ בכ־4.3% ב־2026, אך להתאושש בחדות ב־2027 ולצמוח בכ־10.3%, בתנאי שהעימות עם איראן יסתיים וייצור הנפט ותנועת השיט יחזרו לשגרה בתחילת 2027. ההתאוששות צפויה להיות מונעת בעיקר מחזרת הפקת הנפט וייצוא אנרגיה, לצד התאוששות המסחר, התיירות והפעילות המקומית; סעודיה צפויה לצמוח ב-2027 ב־7.9%, קטר ב־26.7% ואיחוד האמירויות ב־9.5%.

2. עליית חשיבותן של מפיקות נפט מחוץ למפרץ

ירידת ייצוא הנפט מהמפרץ יצרה הזדמנות עבור מפיקות אנרגיה מחוץ לאזור להרחיב את פעילותן ולחזק את מעמדן האסטרטגי בשוק העולמי. על פי נתוני סוכנות האנרגיה הבין־לאומית (IEA), בין פברואר לאוגוסט עלה היצע הנפט ממפיקות שמחוץ למפרץ (כגון ארה"ב, ברזיל, קזחסטן, ונצואלה וניגריה) בכ־420 מיליון חביות. אף שגידול זה מהווה כ-15% בלבד מסך הירידה בייצוא מהמפרץ, הוא הרחיב את מגוון מקורות האספקה הזמינים לצרכניות הנפט, וחיזק את חשיבותן האסטרטגית של מפיקות מחוץ לאזור. מגמה זו עשויה להימשך, לנוכח תחזית ה־IEA להגדלת התפוקה בקנדה ובארגנטינה במהלך 2026. מבחינה גאופוליטית, המשבר מחזק את מעמדן של מדינות המסוגלות לספק נפט מחוץ לאזורי הסיכון, ובייחוד של ארה"ב. זאת, כמרכיב מרכזי בביטחון האנרגטי של בעלות בריתה באירופה ובאסיה, תוך הרחבת אפשרויות הגיוון של מקורות האספקה וצמצום התלות היחסית בנפט מהמפרץ. ואכן, נתוני ה־EIA (מִנהל מידע האנרגיה האמריקאי) מצביעים על עלייה של כ־21% בייצוא הנפט הגולמי של ארצות הברית בינואר–יוני 2026, לעומת התקופה המקבילה אשתקד. יצוין כי במקביל הסירה ארה"ב מגבלות על ייצוא דלק מרוסיה, וגם לכך עשויה להיות תרומה לריסון העלייה במחירי הדלק במערב.

3. מרכזיות חופש השיט מחזקת את חשיבותה הביטחונית של ארה"ב במפרץ וחושפת את מגבלות כוחה של סין

שיבושי אספקת הנפט מהמזרח התיכון בשנת 2026 חורגים מהשפעתם הישירה על מחירי האנרגיה, והופכים את הביטחון האנרגטי למשתנה מרכזי ביחסי המעצמות וביחסי מדינות המפרץ עם ארצות הברית וסין. ברקע, העמקת המרכזיות של ביטחון נתיבי השיט ביחסי הכוחות במזרח התיכון. זאת, כאשר בחודשים האחרונים התחדד כי מצר הורמוז אינו נקודת החנק היחידה באזור, וגם נתיבי העקיפה דרך ים סוף ונמל ינבוע בסעודיה נפגעו, בעוד שמצר באב-אלמנדב חזר להיות חשוף לאיומים. בכך נוצרה למעשה מערכת של כמה נקודות חנק המקושרות זו לזו, אשר המחישו כי היכולת להבטיח את חופש השיט אינה עוד סוגיה טקטית של הגנה על נתיב בודד, אלא רכיב מרכזי בסדר הביטחוני האזורי.

תופעה זו העמיקה את תלותן של מדינות המפרץ ביכולות צבאיות חיצוניות, בעיקר של ארה"ב. כאשר נתיבי הייצוא אינם בטוחים, היכולת של יצואניות הנפט לשמר את מעמדן בשוק העולמי תלויה במידה רבה בהגנה על מכליות, נמלים ותשתיות צינור. העובדה שבחודשים האחרונים החלה התנועה דרך הורמוז להתאושש חלקית בסיוע תמיכה צבאית אמריקאית ממחישה את הקשר בין ביטחון האנרגיה לבין הנוכחות הצבאית האמריקאית באזור. 

מכאן נוצר מתח אסטרטגי: מצד אחד, מדינות המפרץ שואפות להגדיל את עצמאותן הביטחונית והכלכלית; מצד שני, שיבוש ממושך של נתיבי האנרגיה מגדיל את ערכה של נוכחות צבאית חיצונית המאפשרת את המשך הייצוא.

המשבר עשוי לעצב מחדש את יחסי מדינות המפרץ עם המעצמות, תוך חידוד הפער בין קשרים כלכליים ליכולת לספק ביטחון פיזי. בעוד שסין ורוסיה הפכו לשותפות חשובות במסגרת מדיניות גיוון הקשרים של מדינות המפרץ, ארה"ב נותרת המעצמה היחידה שיש לה יכולת צבאית משמעותית להגנה על נתיבי השיט. לפיכך, המשבר מחזק בטווח הקצר את חשיבותה הביטחונית של וושינגטון, גם לצד המשך העמקת הקשרים עם מעצמות אחרות, וממחיש כי גיוון שותפויות כלכליות אינו תחליף מלא לערבויות ביטחוניות.

במקביל, המשבר מדגיש את פגיעותה של סין לשיבושים באספקת הנפט מהמפרץ, לנוכח תלותה בנתיבי השיט האזוריים, ובראשם מצר הורמוז, שדרכו עברו ב־2025 כ־45%–50% מייבוא הנפט שלה. אף שסין פועלת למיתון השפעת השיבושים באמצעות שימוש במלאים אסטרטגיים וגיוון מקורות אספקה (רוסיה, ברזיל וקזחסטן), יכולתה הצבאית להבטיח את חופש השיט במפרץ מוגבלת בהשוואה לזו של ארה"ב. לפיכך, המשבר מחדד את הפער בין מעמדה של סין כשותפה כלכלית ודיפלומטית מרכזית לבין יכולתה לשמש ערובה ביטחונית למדינות המפרץ, גם אם תמשכנה לדבוק באסטרטגיית "גידור הסיכונים" שלהן: שימור ארצות הברית כעוגן ביטחוני, לצד העמקת הקשרים הכלכליים עם סין לשם גיוון השותפויות.

4. חוסן אנרגטי בעת משבר: הגנה על תשתיות, מלאים אסטרטגיים וגיוון נתיבי אספקה

ההתפתחויות במפרץ הפרסי בחודשים האחרונים המחישו כי מבחינה אסטרטגית, ריכוז מוגבר של ייצוא בתשתית אחת יוצר סיכון ריכוזיות חדש: ככל שמדינה מפנה יותר מהתפוקה שלה לנקודת יציאה מסוימת – כך גדלה החשיבות האסטרטגית של הגנה על אותה נקודה. במקרה של סעודיה ומאע"מ אלה כמובן נמלי ינבוע ופוג'יירה, אשר נחשפו לתקיפות רבות בחודשים האחרונים מצד איראן ושלוחותיה, נוכח עליית חשיבותן האסטרטגית עבורן. לפיכך, נראה כי חוסן אנרגטי תלוי לא רק בקיומם של נתיבים חלופיים, אלא גם בפיזור תשתיות הייצוא וביכולת להגן עליהן.

מעבר לכך, המשבר במפרץ הדגיש את חשיבותם של מלאי נפט אסטרטגיים כרשת ביטחון מפני שיבושים ממושכים. לפי ה־IEA, בחודש יולי הגיעה הגריעה המצטברת ממלאי הנפט העולמיים מאז תחילת העימות לכ־410 מיליון חביות. ארה"ב ויפן בלטו ביכולתן להתמודד עם משבר אספקת הנפט באמצעות שחרור מלאים אסטרטגיים, כאשר הראשונה נהנתה גם מעלייה בהפקת הנפט המקומית. גם סין הצליחה למתן את השפעת המשבר, למרות תלותה בייבוא מהמפרץ, באמצעות שימוש במלאים האסטרטגיים האדירים שצברה מראש, לצד צמצום פעילות בתי הזיקוק וייצוא הדלקים. עם זאת, ה-IEA הזהירה כי הסתמכות ממושכת על מלאים ועל תוספת הפקה מחוץ למזרח התיכון עלולה לשחוק את יכולת השוק לספוג זעזועים. לפיכך, ככל שהמשבר מתארך, מצטמצמת יכולתם של המלאים למתן את השפעותיו, וגוברת החשיבות של חידוש זרימת נפט יציבה מהאזור.

ניכר כי המשבר העמיק את המגמה של הפיכת תשתיות האנרגיה לנכסים גאופוליטיים. צינורות, נמלים, מכליות, מתקני אחסון ונתיבי שיט אינם עוד תשתיות כלכליות ניטרליות בלבד; בתנאי עימות הם הופכים למרכיבים של כוח מדיני וליעדים בעלי משמעות אסטרטגית. ההתפתחויות בצינור מזרח-מערב הסעודי ובנתיבי הים האדום ממחישות כי אפילו תשתית שנבנתה מלכתחילה כדי לצמצם את התלות במצר הורמוז יכולה להפוך לחלק ממערכת הסיכון. מכאן עולה שינוי בתפיסת הביטחון האנרגטי: לא די בהחזקת עתודות או בכושר הפקה, ואף לא די בקיומו של נתיב חלופי; נדרשת מערכת של יתירות תשתיתית, הגנה צבאית, מלאים, גיוון גאוגרפי ויכולת דיפלומטית לייצב את נתיבי הסחר. 

סיכום

מבחינה גאופוליטית, שיבושי האספקה המתמשכים מהמפרץ הפרסי יוצרים תהליכים מקבילים. ראשית, הם מחזקים את חשיבות הביטחון הימי ואת הצורך בהגנה על נקודות החנק האזוריות. שנית, הם מדגישים מחדש את חשיבותה של ארה"ב כגורם ביטחוני באזור, גם על רקע ניסיונן של מדינות המפרץ לגוון את קשריהן הבינלאומיים. שלישית, הם מדגישים את הפער בין תלותה הגוברת של סין ביציבות נתיבי האנרגיה באזור בתור לקוחה מרכזית לבין יכולתה המוגבלת לספק להם ביטחון צבאי, בהשוואה לארה״ב. רביעית, הם מעלים את הערך הגאופוליטי של יצרניות אנרגיה מחוץ למפרץ, ומעודדים צרכניות אנרגיה להרחיב את מקורות האספקה שלהן. 

הנקודה המרכזית היא אפוא שהשיבוש המתמשך אינו רק משבר אנרגיה, אלא אף משבר של גאוגרפיה אסטרטגית. כאשר מצר הורמוז, הים האדום ונתיבי העקיפה שלהם מושפעים במקביל, היתרון שמעניקה הגאוגרפיה למדינות המפרץ מתברר כדו־משמעי: מצד אחד, ריכוז משאבי האנרגיה מעניק להן חשיבות בינלאומית יוצאת דופן; מצד שני, ריכוז זה הופך את תשתיות הייצוא שלהן למוקד של תחרות, הרתעה ולחץ. הנתונים העדכניים של ה־IEA מצביעים על כך שהמערכת הבינ"ל מצליחה בשלב זה לספוג חלק מהזעזוע באמצעות מלאים, הגדלת תפוקה מחוץ לאזור והפחתת ביקוש, אך גם שהמלאים נשחקים וההתאוששות המלאה של ייצוא הנפט מהמפרץ הפרסי נדחית. לפיכך, ככל שהשיבושים יימשכו, שאלת ביטחון האנרגיה צפויה להישאר משולבת באופן הדוק בשאלות של בריתות, נוכחות צבאית, יחסי ארה"ב-סין, מעמדה של רוסיה, יחסי הכוחות בין המחנות הפוליטיים בארה"ב והסדר הביטחוני העתידי במפרץ.