המרד החות’י בתימן, שתופס תאוצה מאז 2011, איננו מרד מקומי. בדומה לזירות אחרות במזה”ת, מדובר בזירת התגוששות בין איראן, מנהיגת ציר ההתנגדות, לסעודיה, מובילת המחנה הסוני המתון. השיקולים הגאו-פוליטיים שיפורטו להלן הביאו את איראן להשקיע מאמצים ומשאבים רבים בזירת תימן כדי להגדיל במידה ניכרת את השפעתה בזירה התימנית, תוך ניצול המשבר במדינה זו. ראשית, איראן ביקשה לאגף את סעודיה מדרום ולהטילה, למעשה, תחת מצור, לאור הדומיננטיות האיראנית בדרום עיראק. שנית, איראן ביקשה להעניש את סעודיה על שהכניסה כוחות צבא לבחריין ודיכאה את המרד השיעי נגד משפחת אאל-ח’ליפה הסונית ב-2011. התמיכה הסעודית באביב הערבי שפרץ בסוריה בשנה זו הגביר את המוטיבציה האיראנית להעניש את סעודיה. שלישית, איראן רצתה לנכס לעצמה יתרונות גאו-אסטרטגיים של תימן, ובראשם מיצרי באב אל-מנדב והים האדום, כדי למנף את כושר האיום וההרתעה שלה מול ארה”ב, סעודיה וישראל.
איראן מכחישה רשמית את הסיוע המקיף שהיא מעניקה לחות’ים, אך ללא הסיוע הזה החות’ים לא יכלו להציב את האתגר הטילי המשמעותי לסעודיה, וכן לא יכלו לרשום את ההתקדמות וההצלחות שצברו בזירת הקרב בתימן. התקשורת האיראנית, המזוהה עם משמרות המהפכה, הודתה שכוחות קודס פועלים בתימן, אם כי ציינה שמדובר במשימת סיוע הומניטרי בדמות סיוע לפצועים. התקשורת התימנית דיווחה על חיסולם של מומחים שונים מכוחות קודס בקרבות בתימן. משמרות המהפכה אף שיגרו לתימן כוח של חיזבאללה שמאמן את החות’ים כדי לשפר את יכולות הקרב שלהם. מי שהוביל את פעילות חיזבאללה הוא בכיר הארגון ח’ליל חרב, שגם הזרים סיוע פיננסי לחות’ים.
החות’ים חבים את יכולות הקרב שלהם לסיוע האיראני הכולל והמקיף שהם מקבלים. כחלק מההכשרה שאיראן מעבירה לפעילים החות’ים הם נוטלים חלק בשדה הקרב בסוריה, כטבילת אש שתשפר את ביצועיהם בקרבות בתימן. בהתאם לכך, באוגוסט 2017 נהרג מפקד חות’י, מוחמד אל-ווראפי, בשדה הקרב בתדמור, סוריה, בעת שלחם לצד פעילי חיזבאללה. איראן מעמידה את יכולותיה בתחום הטילים לרשות החות’ים, ומכווינה לפחות חלק מההתקפות שלהם נגד סעודיה. באוגוסט 2018 הודה קצין בכיר במשמרות המהפכה, נאצר שעבאני, שמשמרות המהפכה הם שהורו לחות’ים לתקוף בשלהי יולי שתי מיכליות נפט סעודיות מערבית לנמל אל-חודידה האסטרטגי, בים האדום. בנוסף, איראן מזרימה לתימן מטעני צד (IEDs) ומטעני קלע קטלניים (EFPs), וכן מזל”טים. בכך היא מפרה את אמברגו הנשק שמוטל על תימן, ואת האיסור שחל עליה לייצא נשק, בהתאם להחלטות מועצת הביטחון, ומהווה גורם חשוב בטרפוד יוזמות השלום בתימן. מעבר לכך, כוחות קודס מזרימים סיוע פיננסי לחות’ים, באמצעות רשת הלבנת כספים שעוברת, בין היתר, בגרמניה. איראן גם מבריחה לתימן דלק, שנמכר במדינה ורווחיו עוברים לידי החות’ים.
התמיכה הצבאית הנרחבת שמגישה איראן לחות’ים, לפיכך, הינה סוד גלוי. כלי נשק שנתפסו על ידי “הקואליציה הערבית” הלוחמת בחות’ים כללו אמל”ח מתוחכם, מתוצרת איראנית ברובו. ב-2018 העריכה הקואליציה כי ניטרלה עשרות אלפי מטענים מוסווים מסוגים שונים שהחות’ים פיזרו מאז תחילת הקרבות, שיועדו לפגוע ללא אבחנה בין באוכלוסייה אזרחית ובין בלוחמים.
הקואליציה גם תפסה משגרי טילים מסוג קורנט. לפי הסימונים על המערכות ברור כי הם יוצרו בשנת 2015, ולכן גם הועברו מן הסתם לתימן לאחר כניסת ההחלטה על אמברגו לתוקף (החלטה 2216 מאפריל 2015). טילי סקאד שנמצאו בידי החות’ים נשאו גם הם סימנים המעידים כי מוצאם מאיראן.
הפעילות האיראנית נסמכת, בין היתר, על שיתוף פעולה עם רוסיה שמספקת למשמרות המהפכה במועצת הבטחון מטריית הגנה להמשיך במפעל ייצוא הטרור לתימן. לפיכך, רוסיה משמשת גורם חשוב שמאפשר לאיראן להעמיק את אחיזתה והשפעתה בתימן ולעמוד מאחורי פיגועי הטרור הקטלניים של החות’ים במדינה, ומאחורי מתקפות הטילים שלהם נגד סעודיה.
במקביל לשיתוף הפעולה של רוסיה עם איראן בזירות מספר במזה”ת, סוריה הבולטת שבהן, היא פועלת בתיאום לאינטרסים האיראניים גם בתימן. ב-2018 הטילה רוסיה וטו על החלטת או”ם המגנה את מעורבותה הצבאית של איראן בסיוע לחות’ים. לאחר שמשלחת חות’ים נפגשה עם סגן שר החוץ הרוסי, בוגדנוב, הצהירו החות’ים כי על רוסיה להיות מעורבת בהסדרה בתימן, לאחר שהיו במגעים עימה פעמים מספר מאז 2015. ב-2018 אף שלחו החות’ים מכתב לנשיא פוטין וקראו בו לרוסיה להתערב במלחמה. עצם נכונותה של רוסיה לקיים דיאלוג מתוקשר עם החות’ים מספק לה פלטפורמה בינלאומית להשמעת דרישותיה, ומבסס את רוסיה כפטרון בינלאומי רלוונטי למתרחש בתימן.
רוסיה שואפת להגביר את מעורבותה באזורים שונים בעולם ופועלת מול ארה”ב והמערב על בסיס שני קווים מנחים – שאיפה לעולם רב-קוטבי שבו היא אחת ממעצמות העל המובילות, וראייה של “משחק סכום אפס” מול ארה”ב בכל זירה שבה היא פעילה. בהתאם לראייה זו רוסיה מעוניינת להעצים את נוכחותה בים האדום, לכן ציין בשנה שעברה שגריר רוסיה לתימן, ולדימיר דדושקין, כי אזור דרום תימן חייב להיות משולב בהסדר באזור. הרוסים הביעו בעבר עניין בהקמת בסיס צבאי באזור מפרץ עדן, אזור שישמש כמעבר לקרן אפריקה שבה יש לרוסיה עניין צבאי ומסחרי. בשנת 2009 אף פורסמו בתקשורת הבינלאומית פרטים על כוונת רוסיה לפתח בסיס ימי באי התימני סוקוטרה, במקביל לחילוקי דעות גוברים בין תימן לארה”ב בסוגיות שונות כולל דמוקרטיה, זכויות אדם ולוחמה בטרור.
בראייה אסטרטגית, ועל בסיס התחרות עם ארה”ב, רוסיה שואפת למצב את עצמה כמתווכת אשר ייחודה, כמעט בכל זירה שבה היא מעורבת, הוא היכולת לשאת ולתת עם כלל הצדדים היריבים. תימן היא דוגמה אופיינית לכך. בעוד שהעמדה הרוסית גורסת כי על תימן להישאר מאוחדת לפי החלטת האו”ם, רוסיה מעצימה את מעורבותה בדרום תימן מול כלל הצדדים המעורבים על מנת שתהיה לה היכולת לפעול באופן מאוזן מול סעודיה ומול איראן, ובהתאם מול הקואליציה הערבית ומול החות’ים.
רוסיה אכן נמנעה בהצבעה על החלטה 2216 שקראה לאמברגו נשק על החות’ים והתנגדה לפעולת הקואליציה הערבית נגדם; במקביל היא תמכה בפלגים המתונים יחסית בקרב החות’ים מתוך אמונה כי יוכלו להגיע להסדרה עם סעודיה, וכך תשמר רוסיה את האינטרסים שלה מול שני הצדדים בסכסוך. כך למשל, כיוון שרוסיה מעוניינת לשמר את האינטרסים שלה מול סעודיה, הכלכליים בעיקרם, היא ביקרה את ההקצנה החות’ית לאחר רצח הנשיא סאלח. לפני שנרצח הביע סאלח, בשנת 2016, נכונות לפתוח את כל הבסיסים הצבאיים בתימן לשימוש רוסיה כדי שתסייע לתימן להילחם בטרור. רוסיה אף אינה מכירה רשמית בממשל החות’י שבירתו בצנעא מאז 2014. רוסיה משמרת קשרים טובים עם מגוון קבוצות וארגונים בדרום תימן, והביעה עניין בתיווך בין המורדים בדרום תימן לתומכי הנשיא מנסור האדי, בעקבות התקפת תומכי הנשיא על עדן.
בראייה אזורית כוללת, רוסיה פועלת להעצים את מעורבותה במזרח התיכון ובאפריקה ומנצלת התפתחויות פנימיות, ברובן בעקבות התלקחויות אירועי “האביב הערבי”, לביסוס נוכחותה באזור. הגישה הרוסית, התופסת את המאבקים באזור כהזדמנות אסטרטגית על בסיס קשריה מול כלל הצדדים המעורבים, אף עוררה השוואה בין תמיכת רוסיה בממשלת האדי, הנהנית מתמיכת המערב והאו”ם, לצד הגיבוי שהיא מספקת לאיראן ולבני חסותה החות’ים, לבין התיאום והקשרים הטובים בין רוסיה וישראל לצד היחסים שרוסיה מנהלת במקביל עם איראן ובת חסותה סוריה.
ניתן לסכם כי מוקד אי יציבות נוסף במזה”ת אשר מוּנע, לכאורה, ממתחים פנימיים, ניזון מתשומות של מדינות חיצוניות, בין אם מהמעגל הקרוב, כאיראן, ובין אם ממעגל מרוחק יותר, כרוסיה. האינטרסים השונים של המדינות הללו מייצרים שיתוף פעולה ביניהן אשר את השלכותיו ההרסניות חווים מדי יום אזרחי תימן באמצעות הפלגים הלוחמים. כתוצאה מכך, ייתכן שקץ הלחימה בתימן יוכתב במידה מועטה על ידי הצדדים הלוחמים ובמידה רבה יותר ייגזר מיכולתם ועניינם של גורמים חיצוניים, כאיראן ורוסיה, להמשיך ולהזין צבאית וכלכלית את הצדדים הלוחמים.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.
תמונה: http://farsi.khamenei.ir/photo-album?id=40427 [CC BY 4.0]
