החלפת המשטר בסוריה, משלטון עלווי בעל סממנים חילוניים לשלטון של ארגוני ג’יהאד סוניים, הוא בעל פוטנציאל לשינוי בעל השפעה רבה על עתיד המזרח התיכון. עבור הרוב הסוני בסוריה זה ודאי רגע של תחושת ניצחון, כי מעטים מהסונים אהדו את שלטון המיעוט העלווי (לפני מלחמת האזרחים שהחלה ב-2011 היו העלווים כ-12 אחוז מהאוכלוסייה בסוריה, שמנתה כ-18 מיליון). אבל יש לראות כאן שינוי רחב יותר.
המפסידים הגדולים הם שלושה: איראן, חיזבאללה ורוסיה.
איראן בנתה ציר שהלך והתחזק, ראשו בטהרן וקצהו בים התיכון, כשבתווך עיראק – הנתונה להשפעתה, סוריה – התלויה בה לשם קיום השלטון, ולבנון – שעליה השתלט חיזבאללה. איראן בנתה את הציר, מימנה וחימשה אותו. הציר הזה חוסל. ישראל היכתה קשות בחיזבאללה, סוריה התנתקה מאיראן – ולכן תתקשה איראן לחמש את הארגון שנחלש בלבנון. הלכה למעשה איראן איבדה את יכולתה לפגוע בישראל דרך גבולה הצפוני, באופן שמותיר אותה חשופה להתמודדות ישירה מול ישראל ללא שום תיווך של שליחים קרובים לישראל (חלקה האחר של יכולת הפגיעה בישראל הושמד בעזה). מימוש החלום האיראני על ציר שיעי שיוביל אותה לים התיכון ויהווה חלק חשוב ביותר ב״טבעת האש״ סביב ישראל נמוג.
יתר על כן, חיזבאללה חלש בלבנון עלול להיות יעד נוסף לאותם ארגונים סוניים ששולטים בסוריה, כי יש להם חשבון דמים עם הארגון השיעי שנילחם בהם באכזריות בסוריה. האם העוינות הסורית החדשה תחזק את אויבי חיזבאללה בלבנון ויחד יפגעו בארגון השיעי, שהיה עד לאחרונה הכוח החזק ביותר בלבנון? זאת שאלה מתבקשת במצב החדש, אך ללא תשובה עדיין.
אבל יש כאן משהו עמוק יותר: ברגע המבחן איראן כשלה. היא כשלה בסיוע לחיזבאללה כשקיבל מכה קשה ביותר במלחמה נגד ישראל. איראן לא יכולה הייתה להושיעו או לצמצם את הפגיעה בו. היא גם כשלה בהגנת המשטר הסורי האוהד והתלוי בה. כישלונה של איראן מהדהד ברחבי המזרח התיכון, ובעיקר בעולם הערבי, שהיסטורית חושש מאיראן.
האם לכישלון האיראני, המהדהד גם ברחובות טהרן, תהיה השפעה על אזרחי איראן? האם אלה יפעלו לשינוי המשטר הכושל? קשה לדעת, אך ברור שהתרופפה אבן בחומת השלטון האיראני והוא הפך פגיע יותר. האם הידיעה שהשקעה של דמים רבים, תרתי משמע, במשך 40 שנה, שבוודאי היו גם על חשבון צורכי העם האיראני, ירדה לטמיון באופן משפיל כל כך, יכולה לשנות תפיסות עולם בקרב האיראנים, ולעודד את האופוזיציה נגד השלטון שכשל הן באסטרטגיה והן במבחן הביצוע בעת משבר?
עוד מפסידה ברורה היא רוסיה. פוטין הפסיד באופן מבזה את אחיזתו היחידה במזרח התיכון, וזאת זמן קצר אחרי שהמבצע הישראלי באיראן הוכיח את אפסות מערכות ההגנה נגד מטוסים של רוסיה. גם רוסיה השקיעה בסוריה לא מעט כסף וגם עבורה ככל הנראה הכול ירד לטמיון. קשה לדעת איך ישפיע האירוע על מעמדה של רוסיה או על מעמדו של פוטין בתוך רוסיה. ככל הנראה אך מעט, אבל ייתכן שהתוצאה הגרועה תביא להקשחת עמדותיו של פוטין בכל ניסיון למשא ומתן בהקשר של אוקראינה. כישלון אינו בסיס טוב למחוות וגמישות במדינות דיקטטוריות גאות. בה בעת יכול להיות שרוסיה ואיראן תחזקנה את הקשרים ביניהן; הן זקוקות זו לזו לאחר הכישלון בסוריה.
אם שלטון הג'יהדיסטים בדמשק ינסה ״לייצא״ את תפיסותיו תעמוד ירדן בפני בעיה קשה. בבחירות האחרונות הסתבר שוב שבקרב הירדנים, בכלל זה בתוך השבטים הבדואים, יש גרעין אוהד לתפיסות אסלאמיסטיות. התחזקות מגמה כזאת בעידוד סורי מעבר לגבול עלול לערער את ירדן, הסובלת ללא קשר לאירוע בסוריה מלחץ פנימי לא קל, בגלל משבר כלכלי קשה ובעיות תעסוקה בלתי פתירות.
ייצוא רעיונות אסלאמיים של השלטון הסוני בסוריה לעבר עיראק, שכנתה של סוריה ממזרח, עלול להוות בעיה של ממש גם לשלטון העיראקי, הנשען על השיעים (קבוצת האוכלוסייה הגדולה בעיראק). בעבר הלא רחוק שרר מתח בין השלטון החילוני הסורי לשלטון החילוני העיראקי; בשתי המדינות היה זה שלטון מפלגת הבעת', וחילוקי הדעות היו על המנהיגות המובילה את המפלגה. מתיחות על בסיס דתי עלולה להיות קשה וחריפה יותר, ואולי תשליך אף על יחסי עיראק-איראן, שאינה ערבית אך רואה עצמה כפטרונית של השיעים במזרח התיכון. מצד שני, פעולות חכמות בעיראק, להבהרת מחיר היחסים עם איראן, יכולות להביא להתרופפות הקשר הזה נוכח חולשתה של איראן. כאן יש מקום נרחב לשת״פ בין יכולת ההיזק של ישראל ויכולת התמיכה הכלכלית של מדינות המפרץ וסעודיה, במטרה לשכנע את עיראק להקטין את השפעת איראן בבגדד; מול איראן מוחלשת זה יהיה כנראה קל יותר.
המרוויחה מהאירוע באופן ישיר היא תורכיה; היא ארגנה, חימשה ודחפה את המורדים להילחם נגד משטר אסד לאחר שלא הסכים לקבל את תורכיה כמדינה שתשפיע על הנעשה בסוריה. ההצלחה הזאת משתלבת בתפיסת העולם העות'מאנית והאסלאמיסטית של השלטון התורכי הנוכחי, שעשה לא מעט כדי להרחיב את מעגל ההשפעה התורכי ברחבי העולם הערבי (כוחות של צבא תורכיה נמצאים היום בקטר, בסומליה ובלוב). סוריה בעלת תפיסה אסלאמית דומה תחזק מאוד את האחיזה התורכית במזרח התיכון, ולא צריך יהיה להתפלא עם תיווצרנה עוד נקודות חיכוך בין איראן לתורכיה, הד למתיחות ביניהן לאורך ההיסטוריה בעת ששתיהן היו אימפריות. הגעת ארגונים נתמכי תורכיה לרמת הגולן עלולה להגביר את החיכוך והמתח גם בין ישראל לתורכיה, העוינת מאוד את ישראל אך עד עתה לא התחככה בה באופן ישיר.
חיזוקה של תורכיה במרחב יאפשר לה לפגוע בכורדים, בעיקר בסוריה, שהם היום בעלי בריתה של ארה״ב במאבקה בדאעש במזרח סוריה. גישה תורכית תוקפנית תאתגר את הקשר הזה ותעמיד את הממשל האמריקאי החדש בפני החלטה קשה. נטישת ארה״ב את הכורדים תאפשר לתורכיה לפגוע בהם פגיעה אנושה, ובה בעת תחליש את מעמדה של ארה״ב באזור כמי שאינה ניצבת לצד בעלי ברית שהקיזו את דמם בשת״פ ארוך עם צבא ארה״ב. יחסו של השלטון החדש בסוריה לכורדים אינו ברור, והוא תלוי במידה רבה בהחלטה לגבי שמירת הזכויות של המיעוטים תחת השליטים החדשים, ועד כמה ינסה לכפות את תפיסותיו האסלאמיות ברחבי המדינה, אך ברור שהוא לא יגביל את תורכיה.
מבחינת ישראל יש במצב החדש משום הקלה גדולה, עם סיכונים לא ברורים בעתיד. עצם החלפת השלטון של העלווים בשלטון עוין לאיראן וחיזבאללה יקשה מאוד על חימושו מחדש של הארגון; זה יצטרך אולי להשקיע משאבים בהגנה על האינטרסים שלו כנגד סוריה הסונית, שלשליטיה חשבון דמים עם איראן וחיזבאללה. נראה שבמצב החדש האיום של חיזבאללה על ישראל יפחת מאוד וחולשתו תגבר, ואולי תהיה זאת הזדמנות לישראל לפגוע עוד יותר בכוחו.
עם זאת, שלטון של ארגונים שמוצא חלק חשוב מהם ב״אל קאעידה״ וב״דאעש״ אינו מחזה מעורר תקווה בכל הקשור להמשך העימות ברמת הגולן בפרט, ועם סוריה החדשה בכלל. על כן צריך יהיה להיערך להגנה ברמת הגולן ולהפיק לקחים מתקיפת המורדים במלחמת האזרחים בסוריה שתחת אסד, וליישם לקחים אלה בקווי המגע של ישראל; במידה רבה אלה לקחים דומים העולים מהתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023. זאת גם הסיבה לכך שצה״ל משמיד באופן רחב את אמצעי הלחימה המאיימים שהיו ברשות צבא סוריה כדי שלא ייפלו בידי השלטון החדש, שעוינותו לישראל לא תפתיע איש.
ייתכן כי הקלה במקום אחד (מול חיזבאללה) תבוא על חשבון החמרה במקום אחר (רמה״ג), לכן יש לעקוב אחרי ההתפתחויות בסוריה בתשומת לב רבה, כי המצב שם נזיל מאוד.
אבל לישראל עוד אינטרסים במרחב, וחלקם נוגע להתנהגותה של סוריה החדשה. החשוב ביניהם הוא כנראה שמירת יציבותה של ירדן, בעלת הגבול הארוך ביותר של ישראל. מאחר שייבוא קיצוניות אסלאמיסטית לירדן עלול לערער את יציבותה ולהעמיד לישראל אתגרים לא קלים, ישראל חייבת לחשוב כיצד לסייע לירדן למנוע זליגת לחץ סוני קיצוני מסוריה לירדן.
ייתכן שאינטרס זה יכול להתחבר לרצון של ישראל להבטיח גם את שלומם של הדרוזים בסוריה, שרובם מרוכז בהר הדרוזים מדרום מזרח לרמת הגולן. איך מייצרים ביטחון טוב יותר לדרוזים ומשלבים זאת בסיוע לירדן – אלה הם אתגרים שישראל תהיה חייבת להתמודד איתם, במקביל למאמציה להבטיח את השקט ברמת הגולן.
המצב בסוריה נזיל, אך ברור שהציר השיעי שבנתה איראן במשך שנות דור נשבר, ואסור לאפשר היווצרותו של ציר סוני קיצוני בעל פוטנציאל נזק לא קטן יותר מנקודת המבט הישראלית.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
תמונה: IMAGO / Middle East Images