בהזמנת נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, התארח בקרמלין בתחילת יולי ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי, לביקור בן יומיים, ובמהלכו דנו השניים בממדים השונים של הידידות ארוכת השנים בין מוסקבה לניו דלהי ובמתיחות העולמית הגואה. על סדר היום של הביקור עמדו כמה נושאים, בהם: הרחבת המסחר וצמצום הגירעון ההודי ביחסים הכלכליים הדו-צדדיים, קבלת תשלום ברופיות עבור הנפט הרוסי והתנעת המסדרון הימי צ’נאי-ולדיווסטוק (Chennai-Vladivostok). הודו, המהלכת בין אינטרסים אסטרטגיים וטכנולוגיים עם מדינות המערב לבין המחויבות למדיניות המבט למזרח, לצד הברית ההיסטורית עם רוסיה, מגיעה למוסקבה עם המשימה למנף את מעמדה הבינלאומי העצמאי. הודו מעוניינת לשמר את האיזון במדיניות החוץ שלה ולמנוע את התחזקות הקשר הסיני-רוסי. הביקור הוא הזדמנות לשתי המדינות להדגיש את העדפתן לסדר עולמי רב-קוטבי שבו הן יכולות למלא תפקיד חשוב.
זה היה הביקור הראשון של מודי בקרמלין מאז פרצה המלחמה באוקראינה. במהלך העשור האחרון ביקר מודי ברוסיה שש פעמים ופגש את פוטין לפחות 17 פעמים. הביקור במוסקבה הוא הביקור הראשון מאז שנבחר בחודש שעבר בפעם השלישית לראשות הממשלה. למרות ביקורת קשה על הודו מצד ארה”ב בשל סירובה לגנות בגלוי את מוסקבה, נסע מודי למוסקבה. אומנם הודו ריככה את ההתבטאויות והסיסמאות מהתקופה הבלתי מזדהה, אולם בסוגיית אוקראינה בחרה הודו שוב ברוסיה. בשורה של הצבעות על פעולותיה של מוסקבה במועצת הביטחון של האו״ם העדיפה הודו להימנע, ובהצהרות הפומביות השמיעה התייחסויות מעורפלות על חשיבותו של הדו-שיח ומעלתה של הדיפלומטיה, כשהיא קוראת לשימור השלמות הטריטוריאלית של שתי המדינות. במרץ 2024, עם ניצחונו של פוטין בבחירות ברוסיה תחת צל כבד של האשמות על אי-כשירותן, מיהר מודי לצד קומץ מנהיגים זרים לברך את פוטין על המוגמר.
ניו דלהי ומוסקבה נהנות מקשרים קרובים משנות ה-1950, אשר הואצו בעקבות החתימה על ״הסכם הידידות ההודו-סובייטי״ בשנת 1971 בעיצומה של ״המלחמה הקרה״. עם קריסתה של בריה״מ הוגדרו היחסים מחדש, ועד היום נותרו על כנם היחסים הביטחוניים וגם התדמית החיובית של רוסיה. על אף היות הסחר הביטחוני אבן היסוד ביחסים בין שתי המדינות, הרי שבשנים האחרונות מבקשת הודו, יבואנית הנשק הגדולה בעולם, לגוון את מקורות הרכש הביטחוני שלה, מהלך שיצר הזדמנויות לחברות מערביות, בעיקר אמריקאיות, צרפתיות וגם ישראליות. במהלך שני העשורים האחרונים הוציאה הודו כ-60 מיליארד דולר על נשק מרוסיה, אך הייבוא ירד בהתמדה, ומלחמת אוקראינה האיצה את התהליך. המלחמה באוקראינה שיבשה את יכולתה של רוסיה לספק חלפים חיוניים לאמל”ח הנמצא בשימוש צבא הודו, ועיכבה את הטמעתה של מערכת ההגנה האווירית 400S שרכשה הודו בשנת 2018 תמורת 5 מיליארד דולר. העיסוק באוקראינה, הסנקציות המערביות, תלונות על איכות הציוד הרוסי, הרצון לפתח תעשייה מקומית חזקה והצורך לא למתוח את היחסים עם ארה”ב מילאו תפקיד משמעותי בשינוי המשוואה.
ולמרות זאת, לניו דלהי יש אינטרסים רבים לשמור על יחסים קרובים עם מוסקבה. הידוק היחסים בין רוסיה לסין מאז שנת 2014 הוא מקור לדאגה עבור ההודים; גם הסכם ההגנה בין רוסיה לצפון קוריאה, תוצר של ביקורו האחרון של פוטין במדינה, מעורר אי נוחות בהודו, בעיקר בשל שיתוף הפעולה הביטחוני המתקיים בין צפון קוריאה, הקרובה לסין, לפקיסטאן. הודו היא גם אחת המרוויחות הגדולות מהמלחמה באוקראינה. הסנקציות המערביות על רוסיה הסיטו את הייצוא הרוסי מזרחה, וכיום כ-90% מייצוא הנפט הרוסי נמכר לסין ולהודו, כאשר הראשונה מייבאת כ-50% והאחרונה כ-40% מייצוא הנפט הרוסי. אולם המחירים הזולים שקיבלה הודו לא תורגמו בהכרח להורדת מחירים לצרכנים, ואלה עשויים להסביר חלקית את מורת רוחם של האזרחים בבחירות האחרונות. חברות נפט פרטיות כמו רילאיינס (Reliance Industries) של מוקאש אמבאני וחברת האנרגיה נאירה (Nayara Energy) צמצמו את מכירות הדלק המקומיות שלהן למינימום הנדרש, הקפיצו מחירים ומכרו את הנפט בשווקים הבינלאומיים, וכך גם סייעו בדיעבד לעלייה במחירי הנפט העולמיים. מהלכים אלו שמו את הודו במוקד הביקורת העולמית והוסיפו לתדמיתה מאפיין פחות מחמיא – מדינה המספקת משאבים לקרמלין ומסייעת למכונת המלחמה הרוסית. אל מול ביקורת זו הגיב שר החוץ ההודי, ס’ ג׳אישנקר, כי הודו מחויבת בראש ובראשונה לעניי עירה, וכי מחויבותה המוסרית עולה בקנה אחד עם רכישת נפט רוסי מוזל. יש לציין כי ניו דלהי צריכה גם לספק ביקושים גוברים של כלכלתה הצומחת. על פי התחזיות הביקוש לנפט צפוי לגדול מ-4 מיליון חביות ליום ל-10 מיליון עד שנת 2040. בביקור הנוכחי ביקש ממשל מודי מרוסיה הנחות והטבות נוספות על מחיר החבית של ״הזהב השחור״.
בעוד שנפח המסחר הביטחוני בין המדינות אומנם ירד, המסחר בנפט ובסחורות אחרות גדל. הסחר הדו-צדדי עלה בחדות בשנת 2023–2024 והגיע ל-65 מיליארד דולר, כשלפני המלחמה עמד המסחר על 10 מיליארד דולר בקושי. בביקור במוסקבה הסכימו הודו ורוסיה להגדיל את הסחר הדו-צדדי ל-100 מיליארד דולר עד שנת 2030. עם הגידול במסחר נוצר הצורך גם למצוא נתיבי סחר קצרים. נתיב צ’נאי-ולדיווסטוק, המחבר בין נמליה של הודו בחוף המזרחי עם הנמלים המזרחיים של רוסיה, הוצג לרוסים על ידי מודי כבר במהלך ביקורו בשנת 2019. הנתיב המוצע הוא חלופה לנתיב שיוצא מסנט פטרסבורג דרך הים הבלטי – הים התיכון – תעלת סואץ ובסוף מגיע למומבאי. הנתיב החדש צפוי לקצר את זמני השילוח הימי במידה ניכרת, מ-40 יום ל-24 ימים. הקמת נתיב ימי חדש טומנת בחובה הבטחה לשיפור הזדמנויות במסחר לא רק בין מוסקבה לניו דלהי אלא גם עתידה להקל על הסחר עם מדינות כמו סינגפור, תאילנד, וייטנאם, מלזיה ואינדונזיה. תוכנית זו עתידה גם לסייע להודו, השואפת למצב את צ’נאי כמרכז כלכלי דומיננטי בדומה למומבאי.
הקהילייה הבינלאומית עקבה מקרוב אחר הביקור, ובעיקר אחר ניסיונותיו של פוטין להגדיל את המסחר עם מדינות אסיאתיות כמו הודו על מנת להפחית את השפעתן של הסנקציות המערביות. מועד הביקור הגדיל את הביקורת על ניו דלהי. בכירים בממשל ביידן הביעו את תסכולם מהבחירה לבקר במועד פתיחת פסגת נאט״ו בוושינגטון, המציינת את שנת ה-75 להקמת הברית, והשנה שבה ארה”ב מבקשת לאותת תמיכה באוקראינה נגד התוקפנות הרוסית. במסיבת עיתונאים באותו שבוע הזהיר שגריר ארה״ב בניו דלהי כי ״הודו אינה צריכה לקחת את הידידות האמריקאית כמובנת מאליה״. נוסף על כך, תזמון תמונת החיבוק החם בין מודי לפוטין, שעות ספורות לאחר שהפצצות רוסיות גרמו להרג עשרות בני אדם ובהם גם בית חולים לילדים בקייב, עורר את חמתו של נשיא אוקראינה, ולדימיר זלנסקי. הביקור של מודי ממחיש את מורכבות היחסים של וושינגטון עם ניו דלהי, אשר מצד אחד רואה בארה”ב שותפה בתחרות המעצמתית מול סין באינדו-פסיפיק, ומצד שני שואפת לשמור על מדיניות חוץ עצמאית המטפחת את האינטרסים הלאומיים, ביניהן את החשש מהידוק הברית בין בייג׳ינג למוסקבה.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
תמונה: IMAGO / ZUMA Press Wire / Gavriil Grigorov / Kremlin Pool
