לפני כחצי שנה העליתי את השאלה האם המערב חצה את הרוביקון – האם הגענו לנקודת מפנה היסטורית שבה החיים היהודיים בקהילות הגדולות מחוץ לישראל לא ישובו להיות כפי שהיו בעשורים האחרונים בעקבות גל האנטישמיות הנוכחי.
כיום מתקבל הרושם שהתשובה חיובית.
החיים היהודיים בארצות הברית, בצרפת, בקנדה, בבריטניה, בגרמניה ובאוסטרליה – מדינות מערב אירופה וצפון אמריקה שבהן מצויות הקהילות היהודיות הגדולות ביותר מחוץ לישראל – אינם צפויים לחזור למצב שהיה בעשורים האחרונים.
כשנה לאחר סיום הלחימה העצימה בעזה, האנטישמיות אינה דועכת. להפך: היא מפגינה עמידות יוצאת דופן. ניכור ועוינות כלפי יהודים – ולא רק כלפי ישראל – חדרו אל השיח הציבורי הרחב והפכו חלק מהמציאות הפוליטית והחברתית במדינות רבות במערב.
הגורמים המבניים של האנטישמיות
ללא שינוי בלתי צפוי, ניתן להעריך כי מצבה של יהדות המערב צפוי להחמיר בשנים הקרובות. אלה ששת תהליכי העומק שבשורש המצב הנוכחי, ובאף אחד מהם לא צפויה תפנית חיובית בעתיד הנראה לעין:
1. קיטוב חברתי ופוליטי
מבחינה היסטורית, אנטישמיות משגשגת בתקופות של משבר חברתי, קיטוב פוליטי וחוסר יציבות. רבות ממדינות המערב שבהן חיות הקהילות היהודיות הגדולות מצויות כיום בעיצומו של משבר מתמשך של אמון ציבורי, שסעים פוליטיים ואי-ודאות כלכלית. הדבר נכון במיוחד בארצות הברית, שבה מתגוררת הקהילה היהודית הגדולה בעולם מחוץ לישראל.
בתקופות כאלה מתעצם החיפוש אחר אשמים, והיהודים, ששימשו לאורך ההיסטוריה כמטרה נוחה לתאוריות קונספירציה ולהאשמות קולקטיביות, הופכים שוב לכתובת שאליה ניתן להפנות את התסכול הציבורי. בשנים האחרונות היהודים (והציונים) הם אלה המוצגים בעוצמה הולכת וגוברת כאחראים לכאורה לבעיות שאינן קשורות אליהם כלל – מהקורונה, דרך ההגירה הבלתי חוקית ועד ליוקר המחיה והשפעות חברתיות שליליות של הבינה המלאכותית.
2.התכנסות האנטישמיות מימין ומשמאל
במקביל, וכתוצאה מחוסר היציבות החברתית, האנטישמיות מתרחבת הן בימין הקיצוני והן בשמאל הרדיקלי, ולעיתים קרובות אף מטשטשת את הגבולות ביניהם. טענות כמו "היהודים שולטים בממשלה", "הציונים שולטים בתקשורת" או "ישראל היא מדינה גזענית וקולוניאליסטית במהותה" נשמעות כיום מזירות פוליטיות שונות בתכלית. כמו כן, גובר הנרטיב האנטי-ישראלי שלפיו הבעיה הפלסטינית היא אם כל הבעיות בעולם, ואילו היה ניתן לפתור אותה (כך שהמדינה היהודית תחדל מלהתקיים) כל שאר הבעיות הגאו-פוליטיות ברחבי הגלובוס היו נפתרות אף הן. קבוצות שבתחומים אחרים אינן חולקות ערכים, מטרות או זהות משותפת – לרבות גורמים אסלאמיסטיים במערב – מוצאות מכנה משותף בשנאת ישראל ובאנטישמיות.
כתוצאה מכך, האנטישמיות חדלה להיות תופעה שולית ומאפיינת מחנה אידאולוגי מסוים, והופכת לגורם מחבר בין זרמים קיצוניים שונים.
3. העוינות הגוברת באקדמיה ובמוסדות התרבות
באקדמיה ובמוסדות התרבות הפכה אפליה נגד יהודים (לרוב סמויה, ולעיתים גלויה) בשנים האחרונות למגמה. האוניברסיטאות והמערכת התרבותית מעצבות את תפיסות העולם של הדור הצעיר ומשמשות מעין מעבדת רעיונות עבור עתיד החברה. במשך למעלה ממאה שנים היו מוסדות ההשכלה הגבוהה אחד ממנועי ההצלחה והקידום החברתי המרכזיים של יהודי המערב. ככל שחלקים הולכים וגדלים במוסדות אלו הופכים עוינים ליהודים ולציונות, כך נפגעת יכולתם של יהודים להשתלב, להתקדם ולשגשג בחברה הרחבה.
4. הצעירים נוטים יותר לאנטישמיות
סקרים מצביעים על כך שצעירים במערב מחזיקים בעמדות שליליות יותר כלפי יהודים וכלפי ישראל בהשוואה לדורות המבוגרים. ככל שקבוצת גיל זו תצבור כוח פוליטי, ייתכן שנראה ממשלות ומפלגות המגלות פחות רגישות לאנטישמיות ולצורכי הקהילות היהודיות. ניתן לזהות מגמות כאלה בייחוד בקנדה ובאוסטרליה. כאשר דור צעיר עם חשיפה גדולה יותר לאנטישמיות יחזיק בשלטון, המצב עלול רק להחמיר.
5. האינטרס של מדינות וארגונים אנטי-ישראליים להשמיץ אותה במדינות המערב
מאבקה הצבאי של ישראל נגד ציר הרשע בעקבות ה-7 באוקטובר יצר תמריץ מוגבר עבור מדינות וארגונים המתנגדים לישראל להגביר את מאמציהם נגד ישראל במערב. מדינות כמו איראן, קטר, טורקיה, וארגונים המזוהים עם האחים המוסלמים ותנועת ה-BDS רואים בפגיעה בלגיטימציה הציבורית של ישראל במערב יעד אסטרטגי, ומאמינים שהיא תחליש ותבודד את ישראל בזירה הבינלאומית. המאמץ הזה מתגלה כמוצלח, ויש לכל המעורבים אינטרס להמשיך ואף להגביר אותו. במקביל, מעצמות כמו רוסיה, ולעיתים גם סין, המבקשות להעמיק שסעים פנימיים בחברות במערב, פועלות להפצת תאוריות קונספירציה ותעמולה ברשת המגבירות עוינות כלפי יהודים.
6. השפעת ההגירה ממדינות ערביות ומוסלמיות
במדינות רבות במערב הולך וגדל כוחם הפוליטי של מהגרים וצאצאי מהגרים ממדינות ערביות ומוסלמיות. עבור רבים מאישי הציבור ממוצא זה, המאבק בישראל הפך למרכיב מרכזי בזהות הפוליטית. במקרים רבים, העוינות לישראל מלווה גם בדפוסים אנטישמיים. נטייה זו לאנטישמיות באה ב"טבעיות" לאחר שהוטמעו במשך עשרות שנים במערכות חינוך ובשיח הציבורי במדינות המוצא .תפיסות אנטישמיות, שבעבר היו מוגבלות למזרח התיכון, מיובאות כיום גם אל הזירה המערבית, דרך פלח אוכלוסייה זה.
עתיד יהדות המערב
כל עוד גורמי העומק הללו נותרים בעינם, קשה להיות אופטימי באשר לעתיד יהדות המערב.
התחזקות של גורמי ימין מתון, המאפיינת את המפה הפוליטית באמריקה הלטינית ועשויה להתרחש גם במערב אירופה, יכולה להאט מגמה זו, אך ספק אם תוכל לבלום אותה. תרחישים בלתי צפויים יכולים גם הם למתן את המגמה: שינוי משטר באיראן, התרחבות הסכמי אברהם, או התאוששות חברתית ופוליטית משמעותית במדינות המערב. אולם בהיעדר התפתחויות כאלה, אין כיום בסיס מוצק להניח שהעוינות כלפי יהודים תדעך בעתיד הקרוב.
בפני יהודי התפוצות ניצבת דילמה אסטרטגית: האם להנמיך פרופיל ולנסות לצלוח את התקופה תוך ויתורים מסוימים על ביטויים גלויים של זהותם היהודית והציונית, או דווקא להעמיק את מחויבותם ליהדות ולישראל ולשמש כוח נגדי במציאות חברתית עוינת יותר.
ההשלכות האסטרטגיות על ישראל
למגמות אלו יש משמעות מרחיקת לכת עבור מדינת ישראל. הברית האסטרטגית בין ישראל לארצות הברית ניצבת בפני אתגרים גוברים והולכים. אם בעבר נהנתה ישראל מתמיכה דו-מפלגתית רחבה, הרי שבעשור האחרון היא הפכה בהדרגה לנושא המזוהה עם המחנה הרפובליקני, והיום גם בתוך המחנה הזה מתחילים להופיע סימני שחיקה. מציאות זו מאיימת על עתיד התמיכה האמריקאית האסטרטגית, המדינית והצבאית בישראל, וכבר פוגעת בקשרים הביטחוניים והמדיניים עם חלק ממדינות המערב האחרות.
ישראל חייבת, לנוכח זאת, להיערך לאפשרות שבעתיד תידרש לעצמאות אסטרטגית גדולה יותר. עליה:
- לגבש אסטרטגיית התמודדות עם התופעה ולהכיר בחשיבותה, ובעקבות זאת להתארגן לפעולה נרחבת בתחום זה נגד הגורמים המקדמים את האנטישמיות והדה-לגיטימציה, ובהם מממני המערכה נגד ישראל, כולל קטר. התארגנות זו אין פירושה בהכרח התנגחות "ראש בראש" נגד אותם גורמים, אלא בניית מוקדי כוח חלופיים שילכו ויהוו משקל נגד למפיצי השנאה.
- להבטיח יכולת לנהל מערכה צבאית ממושכת תוך צמצום התלות באספקת נשק, תחמושת וחלקי חילוף ממדינה זרה כלשהי.
- להעמיק את קשריה עם מדינות שאינן מושפעות מהמגמות הפוליטיות והחברתיות המתוארות כאן – ובהן הודו, מדינות במרכז אירופה, מדינות באפריקה, רפובליקות פוסט-סובייטיות, מדינות בדרום אמריקה ומדינות מתונות באסיה ובמזרח התיכון, וליצור עם בעלות בריתה במערב מנגנוני תלות הדדית שיגדילו את המחיר של פגיעה ביחסים עימה.
- להבטיח כי יחסיה עם הקהילות היהודיות בעולם יהיו חזקים מאי-פעם ומבוססים על "אוהל ציוני רחב" ככל האפשר, תוך שמירה על אחריות לאומית ולא על שיקולים מפלגתיים או אידאולוגיים צרים. גם מהצד הישראלי חשוב שנציגים של מרבית הגורמים הציוניים יירתמו למערכה, כשכל אחד פועל מול הגורמים המקבילים לו אידאולוגית במערב ובעולם היהודי.
אחריותה של ישראל
לצד האיומים החיצוניים, חלק מן האתגרים נובעים גם מהתנהלות ישראלית לקויה. אף על פי שתופעת האנטישמיות נובעת מהתפתחויות חברתיות שליליות פנימיות במדינות מערב, ישראל לא הפנימה את חומרת המצב ולא הציבה את המאבק באנטישמיות ובדה-לגיטימציה, לרבות תמיכה בקהילות היהודיות הסובלות ממנה, במקום גבוה בסדר העדיפות שלה. לאחרונה נעשו כמה מהלכים ארגוניים ותקציביים המשקפים מודעות גוברת לחומרת המגמה. ישראל נדרשת לפעולה לכידה ומתמשכת להתמודדות עם התופעה ולמנות גוף שיתאם את כלל הפעילות בנושא.
כמו כן, על ישראל לבחון מחדש את הנטייה להגדיר כל ביקורת על ישראל כאנטישמית, הפוגעת ביכולתה של ישראל לבחון את עצמה, להשתפר היכן שנדרש, ולשמור על תמיכה בקרב מדינות המערב. לדוגמה, הכישלון בהתמודדות נחושה עם תופעות של אלימות או הפרת חוק מצד יהודים כלפי פלסטינים פוגע במעמדה של ישראל בעולם ומחליש את תמיכת ידידיה. ברור שפגיעה זו מוחרפת כתוצאה מהתבטאויות בעייתיות הן מצד מתנגדי מדיניות ישראל בשמאל הישראלי והן מצד גורמים בימין הקיצוני. אלה גם אלה ממונפים על ידי מתנגדי ישראל וגורמים אנטישמיים במערב. היכולת למנוע את נזקי ההתבטאויות האלה מוגבלת מאוד.
סיכום
העשור הקרוב צפוי להיות מאתגר הן עבור יהדות התפוצות והן עבור מדינת ישראל. העולם שלאחר 7 באוקטובר עדיין מתעצב, והשלכותיו טרם התבררו במלואן. אולם כבר עתה נראה כי תקופת "הזוהר" הארוכה של מעמד ושגשוג יהודי במערב הולכת ונשחקת, ומסתמנת מציאות אחרת.
ההיסטוריה מלמדת שלעם היהודי יש יכולת יוצאת דופן להסתגל, לשרוד ואף לשגשג בתנאים משתנים. השאלה אינה האם תתרחש הסתגלות כזו גם הפעם, אלא כיצד היא תיראה – ומה יהיו המחירים וההזדמנויות שיתלוו אליה. ככל שנאיץ את תהליכי הלמידה של המציאות החדשה ואת פיתוח המענים לאתגרים שהיא מציבה, כך יהיה תהליך ההסתגלות יעיל יותר.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
