The Jerusalem Institute for Strategy and Security

The Houthi rebellion in Yemen, with its horrendous consequences for the country’s civilian population, is being instigated primarily by Iranian assistance and direction for the rebels, together with Russian growing involvement in the conflict. An end to the fighting therefore depends to a large extent on the willingness of external countries to continue their fomenting of the conflict.

The Houthi rebellion in Yemen, which has gained momentum since 2011, is not a local rebellion. Like other Middle Eastern theaters, it is an arena of conflict between Iran, which leads the resistance axis, and Saudi Arabia, the leader of the moderate Sunni alliance. The geopolitical consideration described below have led Iran to devote large-scale efforts and resources to Yemen. Iran’s aim is to exploit the crisis in Yemen to substantially bolster its influence there. Iran is also trying to outflank Saudi Arabia on the south, thereby in effect surrounding it, given Iranian dominance in southern Iraq. Iran also wants to punish Saudi Arabia for sending military forces into Bahrain in 2011 to repress the Shi’ite rebellion against the Sunni Al Khalifa family.

Iran’s desire to punish Saudi Arabia was intensified by the latter’s support for the Arab Spring in Syria in 2011. Iran also sought to acquire Yemen’s geostrategic advantages, above all the Bab-el-Mandeb strait and the Red Sea, in order to reinforce its threat and deterrence against the US, Saudi Arabia, and Israel.

Iran officially denies the comprehensive support it provides to the Houthis. Without this support, however, the Houthis would have been unable to mount a significant missile challenge to Saudi Arabia. Their advances and battlefield success in Yemen would also have been impossible. The Iranian media associated with the The Islamic Revolutionary Guard Corps (IRGC) admitted that Quds force were operating in Yemen, although these mediaclaimed that these Iranian forces were engaged in humanitarian missions, such as aid to the wounded. Yemenite media reported that various Quds Force specialists had been killed in battle in Yemen. The IRGC also sent a Hezbollah force to Yemen to train the Houthis and improve their battlefield capabilities. Leading Hezbollah’s operations was high-ranking official Khalil Harb, who was also responsible for financial assistance to the Houthis.

The Houthis owe their battlefield capabilities to all-encompassing Iranian aid. Training provided to Houthi combatants includes actual combat in Syria aimed at improving their battlefield performance in Yemen. In August 2017 Houthi commander Mohammed al-Warafi was killed fighting with Hezbollah in Tadmur, Syria. Iran puts its missile capabilities at the Houthis’ disposal, and directs at least some of their attacks against Saudi Arabia. In August 2018, senior IRGC officer Nasser Shabani admitted that in late July 2018, the IRGC had instructed the Houthis to attack two Saudi Arabian oil tankers in the Red Sea, west of the strategic port of Al-Hudaydah.

Iran is also sending improvised explosive devices (IEDs), explosively formed penetrators (EFPs), and unmanned aerial vehicles (UAVs) to Yemen. These shipments violate the arms embargo on Yemen and the ban imposed on Iranian arms exports by UN Security Council resolutions. The shipments are an important factor in thwarting peace initiatives in Yemen. Quds force also provide financial aid to the Houthis through a money laundering network passing through Germany, among other places. Iran also smuggles fuel to Yemen, which the Houthis sell at a profit.

The extensive military support that Iran is providing to the Houthis is therefore an open secret. Arms seized by the Arab coalition fighting against the Houthis included sophisticated weaponry of mainly Iranian manufacture. This coalition stated in 2018 that it had neutralized tens of thousands of camouflaged explosive devices of various types laid by the Houthis since the fighting started. These devices injure civilians and combatants alike.

The coalition has also seized Kornet missile launchers. The markings on the systems make it clear that they were manufactured in 2015. This means that they were undoubtedly sent to Yemen after UN Security Council Resolution 2216, passed in April 2015, took effect. The Scud missiles possessed by the Houthis also bore markingsshowing their Iranian origin.

Iranian activity depends on cooperation with Russia, which protects the irgc against unfavorable Security Council resolutions and enables them to continue exporting terrorism to Yemen. Russia is therefore an important actor enabling Iran to extend its hold and influence in Yemen. Among other things, Russia makes it possible for Iran to foster the deadly terrorist attacks committed by the Houthis in Yemen and their missile barrages aimed at Saudi Arabia.

In addition to cooperating with Iran in other Middle Eastern theaters, the most prominent of which is Syria, Russia also abets Iranian interests in Yemen. In 2018, Russia vetoed a UN Security Council resolution condemning Iranian military aid for the Houthis. After having been in contact with Russia a number of times since 2015, a Houthi delegation met with the Russian Deputy Foreign Minister Mikhail Bogdanov. The Houthis then declared that Russia should be involved in any settlement in Yemen.

In 2018, the Houthis sent President Putin a letter calling on Russia to intervene in the war. Russia’s widely reported willingness to conduct a dialogue with the Houthis provides them with an international platform for voicing their demands. It also establishes Russia as an international patron of relevance to events in Yemen.

Russia aspires to step up its involvement in various areas of the world. It has two guidelines in dealing with the US and the West: striving towards a multi-polar world in which it is one of the leading powers, and viewing its interaction with the US in every theater in which it is active as a zero-sum game. Russia according wishes to enhance its presence in the Red Sea. Russian Ambassador to Yemen Vladimir Dedushkin therefore stated last year that southern Yemen must be included in a regional settlement.

The Russians previously expressed interest in establishing a military base in the Gulf of Aden. This area will be a passageway to the Horn of Africa, where Russia has a military and commercial interest. In 2009, the international media reported that Russia was planning to develop a naval base on Socotra, an island belonging to Yemen, at the same time as disagreements were growing between Yemen and the US on various issues, including democracy, human rights, and anti-terrorism warfare.

From a strategic perspective of competition with the US, Russia is seeking to position itself as a mediator with a unique capability to negotiate with all rival parties in almost every theater in which Russia is involved. Yemen is a typical example of this. While Russia advocates a united Yemen in accordance with the UN Security Council resolution, it is increasing its intervention in southern Yemen with all of the parties involved. Russia wants to strike a balance between Saudi Arabia and Iran, and between the Arab coalition and the Houthis.

Russia abstained in the vote on Security Council Resolution 2216 calling for an arms embargo against the Houthis and opposing the Arab coalition’s campaign against them. At the same time, Russia supported the relatively moderate Houthi factions in the belief that it would be able to come to an arrangement with Saudi Arabia, thereby preserving Russian interests with both sides in the conflict. For example, since Russia wants to preserve its mainly economic interests with Saudi Arabia, it criticized Houthi extremism following the murder of President Saleh. In 2016, before he was murdered, Saleh expressed willingness to allow Russia to use all of the military bases in Yemen in order to help Yemen fight terrorism.

Russia has not officially recognized the Houthi government, which has had its capital in Sana’a since 2014. Russia maintains good relations with a variety of groups and organizations in southern Yemen. It expressed interest in mediating between the rebels in southern Yemen and supporters of President Mansur Hadi following the attack on Aden by the president’s supporters.

From an overall regional perspective, Russia is striving to expandits intervention in the Middle East and Africa. Russia is taking advantage of internal developments, mostly those resulting from upheavals associated with the “Arab Spring,” to fortify its regional presence. Russia regards the conflicts in the region as a strategic opportunity, relying on its ties with all of the parties involved. On the one hand, Russia supports the Hadi government, which enjoys the support of the West and the UN. On the other hand, it provides backing for Iran and its Houthi vassals. This invites comparison with Russia’s coordination and good relations with Israel, simultaneously with its relations with Iran and Iran’s Syrian client.

To summarize, Yemen is another focus of instability in the Middle East. This instability, ostensibly a result of internal tensions, is exacerbated by external countries: both those in the region, like Iran, and more remote ones, like Russia. The various interests of these countries are giving rise to cooperation between them.One result of this cooperation is the arming ofgroups that are inflicting horrendous damage on the people of Yemen. The result may be that the capabilities and interests of external players, such as Iran and Russia, in continuing their military and economic support for the parties in the conflict may be of more importance in determining its outcome than the parties themselves.

JISS Policy Papers are published through the generosity of the Greg Rosshandler Family.

photo: [CC BY 4.0]

המרד החות’י בתימן, שגובה מחיר כבד מאוכלוסייתה האזרחית של המדינה, ניזון בראש ובראשונה מהסיוע וההכוונה האיראנית ללוחמים, לצד מעורבות רוסית גוברת בסכסוך. לפיכך, קץ הלחימה תלוי במידה רבה בנכונותן של מדינות חיצוניות להמשיך ולהזין את הסכסוך.


המרד החות’י בתימן, שתופס תאוצה מאז 2011, איננו מרד מקומי. בדומה לזירות אחרות במזה”ת, מדובר בזירת התגוששות בין איראן, מנהיגת ציר ההתנגדות, לסעודיה, מובילת המחנה הסוני המתון. השיקולים הגאו-פוליטיים שיפורטו להלן הביאו את איראן להשקיע מאמצים ומשאבים רבים בזירת תימן כדי להגדיל במידה ניכרת את השפעתה בזירה התימנית, תוך ניצול המשבר במדינה זו. ראשית, איראן ביקשה לאגף את סעודיה מדרום ולהטילה, למעשה, תחת מצור, לאור הדומיננטיות האיראנית בדרום עיראק. שנית, איראן ביקשה להעניש את סעודיה על שהכניסה כוחות צבא לבחריין ודיכאה את המרד השיעי נגד משפחת אאל-ח’ליפה הסונית ב-2011. התמיכה הסעודית באביב הערבי שפרץ בסוריה בשנה זו הגביר את המוטיבציה האיראנית להעניש את סעודיה. שלישית, איראן רצתה לנכס לעצמה יתרונות גאו-אסטרטגיים של תימן, ובראשם מיצרי באב אל-מנדב והים האדום, כדי למנף את כושר האיום וההרתעה שלה מול ארה”ב, סעודיה וישראל.

איראן מכחישה רשמית את הסיוע המקיף שהיא מעניקה לחות’ים, אך ללא הסיוע הזה החות’ים לא יכלו להציב את האתגר הטילי המשמעותי לסעודיה, וכן לא יכלו לרשום את ההתקדמות וההצלחות שצברו בזירת הקרב בתימן. התקשורת האיראנית, המזוהה עם משמרות המהפכה, הודתה שכוחות קודס פועלים בתימן, אם כי ציינה שמדובר במשימת סיוע הומניטרי בדמות סיוע לפצועים. התקשורת התימנית דיווחה על חיסולם של מומחים שונים מכוחות קודס בקרבות בתימן. משמרות המהפכה אף שיגרו לתימן כוח של חיזבאללה שמאמן את החות’ים כדי לשפר את יכולות הקרב שלהם. מי שהוביל את פעילות חיזבאללה הוא בכיר הארגון ח’ליל חרב, שגם הזרים סיוע פיננסי לחות’ים.

החות’ים חבים את יכולות הקרב שלהם לסיוע האיראני הכולל והמקיף שהם מקבלים. כחלק מההכשרה שאיראן מעבירה לפעילים החות’ים הם נוטלים חלק בשדה הקרב בסוריה, כטבילת אש שתשפר את ביצועיהם בקרבות בתימן. בהתאם לכך, באוגוסט 2017 נהרג מפקד חות’י, מוחמד אל-ווראפי, בשדה הקרב בתדמור, סוריה, בעת שלחם לצד פעילי חיזבאללה. איראן מעמידה את יכולותיה בתחום הטילים לרשות החות’ים, ומכווינה לפחות חלק מההתקפות שלהם נגד סעודיה. באוגוסט 2018 הודה קצין בכיר במשמרות המהפכה, נאצר שעבאני, שמשמרות המהפכה הם שהורו לחות’ים לתקוף בשלהי יולי שתי מיכליות נפט סעודיות מערבית לנמל אל-חודידה האסטרטגי, בים האדום. בנוסף, איראן מזרימה לתימן מטעני צד (IEDs) ומטעני קלע קטלניים (EFPs), וכן מזל”טים. בכך היא מפרה את אמברגו הנשק שמוטל על תימן, ואת האיסור שחל עליה לייצא נשק, בהתאם להחלטות מועצת הביטחון, ומהווה גורם חשוב בטרפוד יוזמות השלום בתימן. מעבר לכך, כוחות קודס מזרימים סיוע פיננסי לחות’ים, באמצעות רשת הלבנת כספים שעוברת, בין היתר, בגרמניה. איראן גם מבריחה לתימן דלק, שנמכר במדינה ורווחיו עוברים לידי החות’ים.

התמיכה הצבאית הנרחבת שמגישה איראן לחות’ים, לפיכך, הינה סוד גלוי. כלי נשק שנתפסו על ידי “הקואליציה הערבית” הלוחמת בחות’ים כללו אמל”ח מתוחכם, מתוצרת איראנית ברובו. ב-2018 העריכה הקואליציה כי ניטרלה עשרות אלפי מטענים מוסווים מסוגים שונים שהחות’ים פיזרו מאז תחילת הקרבות, שיועדו לפגוע ללא אבחנה בין באוכלוסייה אזרחית ובין בלוחמים.

הקואליציה גם תפסה משגרי טילים מסוג קורנט. לפי הסימונים על המערכות ברור כי הם יוצרו בשנת 2015, ולכן גם הועברו מן הסתם לתימן לאחר כניסת ההחלטה על אמברגו לתוקף (החלטה 2216 מאפריל 2015). טילי סקאד שנמצאו בידי החות’ים נשאו גם הם סימנים המעידים כי מוצאם מאיראן.

הפעילות האיראנית נסמכת, בין היתר, על שיתוף פעולה עם רוסיה שמספקת למשמרות המהפכה במועצת הבטחון מטריית הגנה להמשיך במפעל ייצוא הטרור לתימן. לפיכך, רוסיה משמשת גורם חשוב שמאפשר לאיראן להעמיק את אחיזתה והשפעתה בתימן ולעמוד מאחורי פיגועי הטרור הקטלניים של החות’ים במדינה, ומאחורי מתקפות הטילים שלהם נגד סעודיה.

במקביל לשיתוף הפעולה של רוסיה עם איראן בזירות מספר במזה”ת, סוריה הבולטת שבהן, היא פועלת בתיאום לאינטרסים האיראניים גם בתימן. ב-2018 הטילה רוסיה וטו על החלטת או”ם המגנה את מעורבותה הצבאית של איראן בסיוע לחות’ים. לאחר שמשלחת חות’ים נפגשה עם סגן שר החוץ הרוסי, בוגדנוב, הצהירו החות’ים כי על רוסיה להיות מעורבת בהסדרה בתימן, לאחר שהיו במגעים עימה פעמים מספר מאז 2015. ב-2018 אף שלחו החות’ים מכתב לנשיא פוטין וקראו בו לרוסיה להתערב במלחמה. עצם נכונותה של רוסיה לקיים דיאלוג מתוקשר עם החות’ים מספק לה פלטפורמה בינלאומית להשמעת דרישותיה, ומבסס את רוסיה כפטרון בינלאומי רלוונטי למתרחש בתימן.

רוסיה שואפת להגביר את מעורבותה באזורים שונים בעולם ופועלת מול ארה”ב והמערב על בסיס שני קווים מנחים – שאיפה לעולם רב-קוטבי שבו היא אחת ממעצמות העל המובילות, וראייה של “משחק סכום אפס” מול ארה”ב בכל זירה שבה היא פעילה. בהתאם לראייה זו רוסיה מעוניינת להעצים את נוכחותה בים האדום, לכן ציין בשנה שעברה שגריר רוסיה לתימן, ולדימיר דדושקין, כי אזור דרום תימן חייב להיות משולב בהסדר באזור. הרוסים הביעו בעבר עניין בהקמת בסיס צבאי באזור מפרץ עדן, אזור שישמש כמעבר לקרן אפריקה שבה יש לרוסיה עניין צבאי ומסחרי. בשנת 2009 אף פורסמו בתקשורת הבינלאומית פרטים על כוונת רוסיה לפתח בסיס ימי באי התימני סוקוטרה, במקביל לחילוקי דעות גוברים בין תימן לארה”ב בסוגיות שונות כולל דמוקרטיה, זכויות אדם ולוחמה בטרור.

בראייה אסטרטגית, ועל בסיס התחרות עם ארה”ב, רוסיה שואפת למצב את עצמה כמתווכת אשר ייחודה, כמעט בכל זירה שבה היא מעורבת, הוא היכולת לשאת ולתת עם כלל הצדדים היריבים. תימן היא דוגמה אופיינית לכך. בעוד שהעמדה הרוסית גורסת כי על תימן להישאר מאוחדת לפי החלטת האו”ם, רוסיה מעצימה את מעורבותה בדרום תימן מול כלל הצדדים המעורבים על מנת שתהיה לה היכולת לפעול באופן מאוזן מול סעודיה ומול איראן, ובהתאם מול הקואליציה הערבית ומול החות’ים.

רוסיה אכן נמנעה בהצבעה על החלטה 2216 שקראה לאמברגו נשק על החות’ים והתנגדה לפעולת הקואליציה הערבית נגדם; במקביל היא תמכה בפלגים המתונים יחסית בקרב החות’ים מתוך אמונה כי יוכלו להגיע להסדרה עם סעודיה, וכך תשמר רוסיה את האינטרסים שלה מול שני הצדדים בסכסוך. כך למשל, כיוון שרוסיה מעוניינת לשמר את האינטרסים שלה מול סעודיה, הכלכליים בעיקרם, היא ביקרה את ההקצנה החות’ית לאחר רצח הנשיא סאלח. לפני שנרצח הביע סאלח, בשנת 2016, נכונות לפתוח את כל הבסיסים הצבאיים בתימן לשימוש רוסיה כדי שתסייע לתימן להילחם בטרור. רוסיה אף אינה מכירה רשמית בממשל החות’י שבירתו בצנעא מאז 2014. רוסיה משמרת קשרים טובים עם מגוון קבוצות וארגונים בדרום תימן, והביעה עניין בתיווך בין המורדים בדרום תימן לתומכי הנשיא מנסור האדי, בעקבות התקפת תומכי הנשיא על עדן.

בראייה אזורית כוללת, רוסיה פועלת להעצים את מעורבותה במזרח התיכון ובאפריקה ומנצלת התפתחויות פנימיות, ברובן בעקבות התלקחויות אירועי “האביב הערבי”, לביסוס נוכחותה באזור. הגישה הרוסית, התופסת את המאבקים באזור כהזדמנות אסטרטגית על בסיס קשריה מול כלל הצדדים המעורבים, אף עוררה השוואה בין תמיכת רוסיה בממשלת האדי, הנהנית מתמיכת המערב והאו”ם, לצד הגיבוי שהיא מספקת לאיראן ולבני חסותה החות’ים, לבין התיאום והקשרים הטובים בין רוסיה וישראל לצד היחסים שרוסיה מנהלת במקביל עם איראן ובת חסותה סוריה.

ניתן לסכם כי מוקד אי יציבות נוסף במזה”ת אשר מוּנע, לכאורה, ממתחים פנימיים, ניזון מתשומות של מדינות חיצוניות, בין אם מהמעגל הקרוב, כאיראן, ובין אם ממעגל מרוחק יותר, כרוסיה. האינטרסים השונים של המדינות הללו מייצרים שיתוף פעולה ביניהן אשר את השלכותיו ההרסניות חווים מדי יום אזרחי תימן באמצעות הפלגים הלוחמים. כתוצאה מכך, ייתכן שקץ הלחימה בתימן יוכתב במידה מועטה על ידי הצדדים הלוחמים ובמידה רבה יותר ייגזר מיכולתם ועניינם של גורמים חיצוניים, כאיראן ורוסיה, להמשיך ולהזין צבאית וכלכלית את הצדדים הלוחמים.

סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.

תמונה: [CC BY 4.0]

Other articles that may interest you

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *