JISS - מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון

ד"ר אושרית בירודקר

ד"ר אושרית בירודקר

מומחית למדיניות חוץ וביטחון של הודו

הודו, מלאת אכזבה מהמערב על שהפקיר את אפגניסטן לטאליבן ופגע באינטרסים שלה, מעוניינת לשדר לעולם שהיא אינה מחויבת לשום מעצמה

עם פרוץ המלחמה באוקראינה נשאו מדינות בעולם עיניהן אל דלהי ותהו מה תהיה תגובתה של הדמוקרטיה הגדולה בעולם; האם תגובתה תביא לשינוי משמעותי במציאות הגאופוליטית המוכרת? הרוסים ציפו לתמיכה מידידתם משכבר הימים, הסינים קיוו שהמלכוד בין מוסקבה לוושינגטון יצנן את ההשפעה האמריקאית על הודו, ומדינות המערב קיוו שהודו תהיה מוכנה סוף סוף לנטוש את מוסקבה. אך הודו נהגה בזהירות ובקור רוח. למרות התקרבותה למערב ומחויבותה לברית האנטי-סינית – הקאווד – נראה כי הודו מאוכזבת מהמערב על שהפקיר את אפגניסטן לטאליבן ופגע באינטרסים ההודיים ורוצה לשדר לעולם שהיא עדיין אינה מחויבת לשום צד. בחיפושים אחר ״אוטונומיה אסטרטגית״ ביחסי החוץ של הודו, יצירת המרחק ממוסקבה הייתה איטית. מוקדי החולשה המקשים על הודו להשיג ״אוטונומיה אסטרטגית״ הם כלכלה המתמודדת עם דרישותיה של אוכלוסייה גדלה וצבא שאינו מצויד כראוי להתמודד עם האתגרים של סכסוך טריטוריאלי בשתי חזיתות. במצבה הודו זקוקה לכמה בעלות ברית. לצד זאת, יש לה מורשת המאופיינת בתלות ארוכת שנים במוסקבה וחוסר אמון בוושינגטון, וזו מכבידה על מידת הנחרצות שאנו עתידים לשמוע מדלהי לגבי המלחמה באוקראינה.

הפלישה של רוסיה לאוקראינה הובילה להתנגשות הגדולה ביותר מזה עשרות שנים בין מוסקבה למערב. בשנים האחרונות התקרבה הודו במידה רבה למערב על מנת לאפשר לעצמה מרחב תמרון גדול יותר מול יריבתה – סין. עם הפלישה לאוקראינה התעוררו תקוות כי הודו תמשיך במסורת ההתקרבות למערב ותיישר קו עם וושינגטון, אך הודו המשיכה במדיניות של אי-הזדהות ולא מיהרה לגנות את רוסיה. דיפלומטים הודיים הדגישו את הצורך למצוא פתרון למצב באוקראינה תוך תמיכה בשלמות הטריטוריאלית של אוקראינה. ראש הממשלה, נרנדרה מודי, עודד את פוטין וזלנסקי לשוחח ישירות ולהביא לסיום העימות. לאורך השנים פיתח פוטין מערכת יחסים ידידותית עם ראש ממשלת הודו, קשר שהתחזק בעקבות חברותם של השניים בארגון ״BRICS״, ארגון של מדינות השווקים המתעוררים, שהמערב רואה בו איום על הסדר העולמי. בסוף מרץ פגש שר החוץ הרוסי, סרגיי לברוב, את מקבילו, גיי שנקר, בדלהי ושיבח את הודו על כך שאינה נוקטת קו חד-צדדי לגבי המלחמה באוקראינה. ביקורו של לברוב היה איתות נוסף שהודו עדיין לא בשלה למחויבות ארוכת טווח עם המערב, ועדיין רואה ברוסיה בעלת ברית, גם כאשר מדינות אחרות רואות בה תוקפן.

להודו סיבות לשתוק בנושא אוקראינה. רוסיה היא ספקית הנשק הגדולה ביותר של הודו. רק בחודש דצמבר 2021 חתמו מודי ופוטין על שלל עסקאות נשק ובראשן תוכנית לשיתוף פעולה צבאי וטכני לתקופה של 10 שנים. במסגרת זו תייצר הודו גם כחצי מיליון רובי סער מסוג קלצ’ניקוב, תבנה טילי שיוט על-קוליים ותרכוש את מערכת ההגנה האווירית S-400. הודו זקוקה לנשק הרוסי כדי להרתיע את סין לאחר שהתנגשה עימה על הגבול בשנת 2020. עם זאת, נראה כי הסנקציות המערביות הנוכחיות עשויות לקרב את בייג׳ינג ומוסקבה, ותרחיש זה הוא בבחינת סיכון עבור הודו.

דלהי יודעת כי הביטחון האמיתי טמון בצמיחה כלכלית. התוצר הלאומי הגולמי של הודו קטן פי ארבעה מזה של סין, לצד אוכלוסייה גדולה המונה למעלה ממיליארד וארבעה מיליון אזרחים, ומרחב התמרון של הודו בתחום ההוצאות הצבאיות מוגבל. יחסי המסחר הנרחבים בין הודו לרוסיה משקפים את האחווה ההיסטורית של שתי המדינות בגאופוליטיקה העולמית. בריה״מ שימשה מודל חיקוי סוציאליסטי להודו שלפני הליברליזציה של ראשית שנות התשעים. כמו כן, מוסקבה מעולם לא נרתעה מלספק תמיכה צבאית לניו דלהי בעת הצורך. המנהיגים ההודיים פנו למוסקבה לא רק לרכישת נשק אלא גם עבור השגת תמיכה בפורומים בינלאומיים, בעיקר בכל הנוגע לסוגיית קשמיר. כל זאת בעוד וושינגטון מזגזגת ומטילה סנקציות לאחר הניסויים הגרעיניים של הודו במאה הקודמת.

נראה כי הודו אינה יכולה להרשות לעצמה להפסיד את ידידותה של רוסיה, וארה”ב אינה יכולה להרשות לעצמה להפסיד את הודו. הודו מסתכלת על רוסיה דרך העדשה האסטרטגית, ובעיקר בהקשר של האתגר הגדול ביותר שלה – סין. בעשור האחרון התהדקו קשרי הודו עם ארה״ב ובראשם קשרי הביטחון והמודיעין ומעורבותן המשותפת ב-QUAD. זה זמן רב שהודו מהלכת בין הטיפות ומאזנת את יחסיה עם רוסיה וארה״ב. רוסיה התנגדה להצטרפותה של הודו ל-QUAD, אך דלהי הגדילה את רכישות הנשק ממנה ובראשן מערכות ההגנה מפני טילים. לאחרונה ניכר כי הודו מנסה להקטין את התלות ברכש הרוסי והגדילה את הרכישות מהמערב. בשנת 2002 היווה האמל”ח הרוסי 88 אחוזים מהייבוא הביטחוני של הודו, אך מאז חלה ירידה ניכרת ובשנת 2020 ירד חלקו של הנשק הרוסי ל-65 אחוזים, כאשר חלקן של ארה״ב ובעלות בריתה גדל. בעשור האחרון עמד היקף רכישות הנשק של הודו מארה״ב על 20 מיליארד דולר.

הודו אומנם אינה מעוניינת להכעיס את בעלות בריתה במערב, ונראה כי המערב מבין זאת, אם כי פקידים בכירים בממשל ביידן צוטטו כמתארים את ״אכזבתם״ מתגובתה של הודו. דובר הבית הלבן אמר כי עמדתה של הודו באו״ם לגבי הפלישה הרוסית הייתה ״לא מספקת״, אך גם ״לא מפתיעה״. רק בשבוע האחרון הצליח הנשיא ביידן להשמיע ביקורת נוקבת יותר כשקרא לתגובה ההודית למתקפה הצבאית הרוסית ״מטלטלת״. גם שרת החוץ של בריטניה, ליז טרוז, הראתה סימני אמפתיה למורכבות ההודית השסועה בין מזרח למערב. באשר להחלטתה של הודו להמשיך לרכוש נפט רוסי אמרה טרוז כי היא מכבדת את החלטתה של הודו לרכוש נפט מרוסיה, אך קוראת למדינות הדמוקרטיות להדק את שיתופי הפעולה בתחומי הביטחון, ביטחון האנרגיה, המסחר והמזון.

האמפתיה לרוסיה ממשיכה להתקיים בקרב מקבלי ההחלטות והציבור ההודי למרות שנים של התקרבות למערב. התמיכה ברוסיה חוצה גבולות מפלגתיים, וטרם נשמעה דרישה מצידה של האופוזיציה אל ראש הממשלה, מודי, להצטרף למערב ולבודד את רוסיה. זאת אינה הפעם הראשונה שהודו מסרבת להצטרף לחגיגות הזעם נגד מוסקבה. גם תחת שלטונה של ״מפלגת הקונגרס״ נמנעה הודו מלגנות את רוסיה בעת סיפוח חצי האי קרים, ואם ננבור עמוק יותר בהיסטוריה נראה כי גם בשנת 1980 התנגדה הודו להחלטת האו״ם המגנה את פלישת ברית המועצות לאפגניסטן.

אוקראינה רחוקה שנות אור מהמקרה האפגני מבחינת מפת האינטרסים של דלהי. הקשרים של הודו עם רוסיה הם עמוקים. כל ניסיון לדחוק בהודו להשמיע דעה נחרצת יותר הוא בבחינת בזבוז זמן אשר עשוי לעורר בחברה הפוסט-קולוניאלית של הודו תחושות מכבידות. בעת הזו הודו אינה יכולה להרשות לעצמה להצטרף לשום צד, אך מסתמן כי דווקא המלחמה באוקראינה דוחקת בהודו להתוות מחדש את דרכה בעולם משתנה. הקרבה הגדולה שבין סין ורוסיה תאלץ בסופו של דבר את הודו להצטרף לעמדת המערב, אך כל עוד הבחירות הכלליות בהודו נמצאות ברקע סביר כי מודי יימנע מצעדים שעלולים להעניק לו תדמית של מנהיג חלש הנכנע ללחצי המערב. מודי עשוי להשתמש במשבר העולמי על מנת להגדיל את הסובסידיות להמונים ולרצותם לפני הבחירות הכלליות.



תמונה: kremlin.ru