הרודן שהמערב אהב לאהוב

רוברט מוּגַאבֶּה, רודן זימבבואה שמת בימים האחרונים, היה אחד הדיקטטורים הבולטים באפריקה. מוקדם עדיין לדעת אם נפילתו תוביל בעתיד לשיפור המצב, או ששיטת הממשל ההרסנית שלו תימשך, רק עם מנהיג אחר.

רוברט מוּגַאבֶּה, רודן זימבבואה שמת בימים האחרונים, היה אחד הדיקטטורים הבולטים באפריקה. הוא נודע בשל הפער בין הציפיות הגבוהות שנתלו בו למציאות, ובשל הצלחתו להרוס ביעילות במהלך שלטונו את כל מה שבנה בראשית דרכו. מוגאבה, בן לאחד משבטי השונה (קבוצת השבטים העיקרית בזימבבואה, לשעבר רודזיה), הנהיג בשנים 1980-1975 את הארגון הלאומני זאנ”ו במלחמת גרילה נגד שלטון המיעוט הלבן, והפך לראש ממשלת זימבבואה לאחר כינון עצמאותה. הוא יכול היה להטיל אימה, ובה בעת להלך על מנהיגי המערב קסם כאינטלקטואל. אנדרו יאנג, שליחו של נשיא ארה”ב קרטר לנושא רודזיה, טען כי מוגאבה “לא ניתן להשחתה”. קרטר כינה אותו “מנהיג עולמי ראוי לציון, המדגים את ההיבטים המשובחים ביותר של האנושות”.

כאשר עלה לשלטון פנה מוגאבה במסר פייסני למיעוט הלבן והבטיח שלטון דמוקרטי ולא דכאני. תושבי זימבבואה ומנהיגי המערב, כמו רייגן שאמר כי מנהיגותו של מוגאבה מילאה תפקיד “מכריע… בפיתוח אומה חדשה עם הזדמנויות חדשות”, תלו בו תקוות גדולות. הזמר בוב מארלי התנדב להופיע בחגיגות העצמאות של זימבבואה, ואף שילם מכספו על הובלת מערכות ההגברה מלונדון.

ואכן, בתחילת דרכו פעל מוגאבה רבות לפיתוח ארצו. הוא שמר על העסקים הגדולים (רובם בבעלות לבנה) כדי למנוע את הרס הכלכלה, והפך את מערכת החינוך שלו לטובה באפריקה הדרומית. תוחלת החיים בזימבבואה המשיכה לטפס.

אולי בשל כך הסכים העולם להעלים עין ממעשיו הרעים של מוגאבה, ואלה לא חסרו כבר בראשית דרכו, בדיכוי האִינדֵבֶּלֶה, קבוצת השבטים שזוהתה עם יריביו. לפי הערכות מתונות, כ־20 אלף איש לכל הפחות, רובם אזרחים, נרצחו בידי חייליו בשנים 1987-1982. אולם כפי שהצהיר הלורד קרינגטון, לשעבר שר החוץ הבריטי, “חוץ מהריגת האִינדֵבֶּלֶה, הדברים התנהלו די בסדר תחת מוגאבה בהתחלה, לא?”

אבל עד מהרה החלו גם שאר “הדברים” להידרדר. התוצר החקלאי, שיעור הלומדים ותוחלת החיים החלו לצנוח מאמצע שנות ה־80. זימבבואה הפכה לרודנות קומוניסטית חד־מפלגתית בהנהגת מוגאבה ועוזריו, שצברו הון עתק וניהלו מנגנון מדינה מושחת.

העולם המערבי החל להתנכר למוגאבה רק בשנות האלפיים, כשיצא למסע אלים נגד החוואים הלבנים, הפקיע חוות והעלים עין מרציחות. חוואים לבנים עניינו את העולם המערבי יותר מכפריים שחורים, ומוגאבה החל לאבד את תוארי הכבוד שהומטרו עליו ממערב בשנים קודמות.

ההלאמות והרחקת הגורמים המקצועיים ואנשי העסקים מניהול הכלכלה הובילו להיפר־היפר־אינפלציה; המטבע הלאומי של זימבבואה בוטל, לא לפני שהודפסו שטרות של 100 טריליון דולר (100,000,000,000,000). מוגאבה המשיך להיאחז בכיסאו, יחד עם אשתו השנייה והשנואה גרייס, בעודו הופך מוזר יותר ויותר: בין השאר, האשים את בריטניה כי היא שולחת גנגסטרים הומוסקסואלים נגדו, טען כי לצד תאריו האקדמיים יש לו “תואר באלימות”, ובהזדמנות אחת קרא מתחילתו ועד סופו נאום שכבר נשא בעבר. הוא הודח בהפיכה צבאית בסוף 2017, במידה רבה בשל חששם של הגנרלים כי אשתו תחליף אותו כשליטת המדינה.

מוקדם עדיין לדעת אם נפילתו תוביל בעתיד לשיפור המצב, או ששיטת הממשל ההרסנית שלו תימשך, רק עם מנהיג אחר. מה שוודאי הוא ש־37 שנות שלטונו של מוגאבה הדגימו שוב כיצד התקוות שמנהיג גרילה חסר רחמים יהפוך לראש מדינה נאור מועדות לאכזבה, והמחישו את פירותיה של לגיטימציה מצד העולם הדמוקרטי לשלטון דיקטטורי. שיתוף פעולה עם דיקטטורים הכרחי לעיתים, אבל מנהיגים כקרטר ואחרים, שהיללו את מוגאבה באופן אישי ולעיתים התקשו להודות במגרעותיו, תרמו לכך ששלטון הרשע שלו שרד שנים כה רבות וחולל עוולות נוספות, שלבסוף הטרידו אף את המערב.

פורסם בישראל היום, 09.09.2019

סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.

תמונה: [U.S. Navy photo by Mass Communication Specialist 2nd Class Jesse B. Awalt/Released [Public domain