JISS - מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון

פרופ' אפרים ענבר

פרופ' אפרים ענבר

נשיא מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון.

רק פעולה צבאית נגד תוכנית הגרעין האיראנית יכולה למנוע את הידרדרות המזרח התיכון והפיכתו לאזור אלים ומסוכן אף יותר.

 

מבוא

שתי דינמיקות אזוריות יוצרות את התנאים להתפרצות עימות צבאי ישיר בין איראן לישראל. הראשונה היא הדחף האיראני להשיג עליונות מדינית במזרח התיכון. הדינמיקה השנייה היא מסעה של איראן להשגת פצצה גרעינית. שני התהליכים מערערים את מאזן הכוחות האזורי ומזינים תפישת איום גבוהה ביותר בישראל1 ובמקומות אחרים.2

יתרה מכך, בתאולוגיה של הרפובליקה האסלאמית של איראן אין מקום למדינה יהודית באזור. בעיני איראן, ישראל עתידה להתפורר תחת לחץ צבאי או להיות מחוסלת כאשר היא תהיה חלשה ופגיעה.[3] עמדה לוחמנית כזו מחזקת את תפישתה של ישראל כי איראן מהווה איום קיומי עליה.

מאמר זה סוקר את עלייתה של איראן בפוליטיקה של המזרח התיכון, את תוכנית הגרעין האיראנית ואת ההשלכות האסטרטגיות של שאיפותיה של איראן. מסקנת המאמר היא כי שאיפותיה הגרעיניות וההגמוניות של איראן טרם רוסנו. המאמצים לבצע "שינוי משטר", ככל שהיו כאלה, העלו חרס, ואיראן טרם הורתעה. לפיכך, הסבירות להתרחשותו של עימות צבאי ישיר בין ישראל לאיראן היא גבוהה.

עלייתה של איראן במזרח התיכון

לאורך ההיסטוריה, איראן הייתה שחקנית חשובה במזרח התיכון. מדובר במדינה גדולה בת יותר מ-80 מיליון איש, עתירת אוצרות אנרגיה, שתמיד הייתה מעצמה אזורית. כשמאחוריה עבר של אימפריה ובהווה שלה קנאות מהפכנית עזה (מאז המהפכה האיראנית של 1979), איראן מקרינה עוצמה באזור ומטפחת שאיפות לשלוט במזרח התיכון ומעבר לו. הגשמתן של שאיפות אלו התאפשרה הודות להתפתחויות מערכתיות ואזוריות.

המפעל המהפכני האיראני הפיק תועלת ממדיניותם של ממשלי הנשיאים בוש, אובמה וטראמפ כלפי המזרח התיכון. ההתערבות הצבאית האמריקנית ב-2003 הרסה את משטרו של סדאם חוסיין בעיראק, שהיא יריבה חזקה של איראן. יתרה מכך, ארה"ב לא הצליחה לכונן ממשל יציב בעיראק שיהיה מסוגל לשמור על אחדותה ועוצמתה של המדינה. כך התערער מאזן הכוחות במפרץ הפרסי.

החלטתו של הנשיא דונלד טראמפ להסיג את הכוחות האמריקניים מצפון-מזרח סוריה באביב 2019 מאותתת על הכוונות האמריקניות לצאת מהמזרח התיכון ומשפרת את סיכוייה של איראן ליצור "פרוזדור שיעי" מאיראן דרך עיראק וסוריה ועד הים התיכון.

נוסף על כך, חלק גדול מן העולם הערבי הסוני מצוי בעיצומו של משבר חברתי-פוליטי עמוק מאז פרוץ "האביב הערבי" (שם בלתי מוצלח בעליל), שיצר פיצול וריק פוליטי בתוככי מדינות אלו. מספר מדינות ערביות איבדו מאז את המונופול שלהן על השימוש בכוח והידרדרו למלחמות אזרחים. סוריה, לוב ותימן הן הדוגמאות הידועות ביותר לכך. הרשויות המרכזיות בסומליה, בלבנון וברשות הפלסטינית, ולאחרונה גם בעיראק, מתמודדות עם קריאות תיגר מצד מיליציות. העילית המהפכנית המתוחכמת באיראן ניצלה את חולשתן של מדינות ערב ומימנה ואימנה כוחות שליחים, הזוכים לתמיכה איראנית, בלבנון, סוריה, עיראק, עזה ותימן.

מדינות ערב הסוניות מבועתות מהתקדמותה של תוכנית הגרעין האיראנית ומהצלחתם של הכוחות השליחים שלה, אך הן חלשות. ערב הסעודית לא הצליחה לרסן את ההשפעה האיראנית בסוריה ובעיראק, ובסביבתה הקרובה לא הצליחה לשנות את הנטיות הפרו-איראניות של קטאר הקטנה או לנצח במלחמה נגד החות'ים בתימן.

מצרים, שהיא מעצמה סונית חשובה, שרדה את הסערה הפנימית שחולל "האביב הערבי", אך עודנה מתמודדת עם התקוממות אסלאמית בחצי האי סיני. מצרים מתמקדת בצורך הבסיסי לספק מזון לאוכלוסייתה העצומה, שהוא קריטי לשמירה על היציבות מבית. כך נותר לה מעט מאוד כוח לבלום את קריאת התיגר האיראנית.

טורקיה, שהיא מדינה סונית חזקה, אף שאינה ערבית, העדיפה לציית לדחפים האסלאמיים שלה ולאינטרסים המשותפים שהיא חולקת עם איראן בעניין ריסון ההשפעה הסעודית וכן בסוגיה הכורדית, ועד כה ויתרה על הפוטנציאל שלה להוות כוח מאזן מול איראן. טורקיה של ארדואן גם ניצלה את החולשה הערבית על מנת לפלס לעצמה אזורי השפעה בִּשטחים שהיו שייכים בעבר לאימפריה העות'מאנית, כדוגמת עיראק, לוב וסוריה, תוך שהיא מתרחקת בהדרגה מן המערב.

עלייתה של איראן הולידה הסכמה בין ערב הסעודית הסונית ומדינות המפרץ לבין ישראל. בהיעדר מטריית ביטחון אמריקנית מהימנה, הסונים הבינו שרק ישראל יכולה להעמיד התנגדות של ממש לדחף ההגמוני של איראן. בטהרן הגיעו למסקנה דומה – שישראל היא המחסום העיקרי בפני השגת הגמוניה. לפיכך נעשתה ישראל לרועץ דתי ואסטרטגי עבור שאיפות אלו.

בתחילה ניהלה איראן מלחמה נגד ישראל באמצעות שליחים. חזונה הוא פעולות צבאיות שתתשנה את האוכלוסייה האזרחית בישראל. בשנות ה-80 אימנו משמרות המהפכה האסלאמית וחימשו את חיזבאללה, המיליציה השיעית בלבנון. יתרה מכך, איראן וסוריה סיפקו לחיזבאללה מעל 130,000 טילים בעלי טווחים שונים המכסים את רוב שטחה של ישראל. איראן גם מנסה לשפר את רמת הדיוק של טילים אלו, דבר המגביר את תפישת האיום השוררת בישראל. מטרתו המוצהרת של חיזבאללה היא "לשחרר את ירושלים מהשלטון הציוני". בינתיים חיזבאללה הופך את לבנון לנציבות איראנית.

בדומה לכך, לאחר שחמאס השתלט על עזה ב-2005, הוא החל לקבל סיוע צבאי נרחב מאיראן, שנועד לשפר את יכולתו להקיז את דמה של ישראל. מכיוון שחמאס הסוני לא תמך בעמדה האיראנית בסוריה ניתבה טהרן את הסיוע הכספי והצבאי שלה לג'יהאד האסלאמי הפלסטיני בעזה, המציית לרצונותיה של איראן. באמצעות השגת דריסת רגל בעזה, הקימה איראן חזית נוספת נגד ישראל בדרום.

איראן התערבה גם במלחמת האזרחים בסוריה על מנת לסייע לבשאר אסד, בתקווה להפוך את סוריה למדינת לוויין בדומה ללבנון. איראן מעוניינת להשלים את הפרוזדור היבשתי המשתרע מאיראן, דרך עיראק ועד הים התיכון (לבנון וסוריה). לפיכך דרשה טהרן מאסד נמל ליד לטקיה.

איראן הציבה בסוריה טילי קרקע-קרקע, סוללות נגד מטוסים, רחפנים, ציוד מודיעיני, ובסיסים עבור עשרות אלפי אנשי מיליציות שיעיות. איראן השקיעה משאבי עתק בסוריה, המוערכים בסך של בין 15 ל-30 מיליארד דולר. המאמץ האיראני הנוכחי בסוריה שואף גם ליצור חזית שלישית בצפון-מזרח, לאורך הגבול הישראלי ברמת הגולן.

המיליציות השיעיות בעיראק ובסוריה, המצויות תחת שליטת משמרות המהפכה האסלאמית, מאיימות גם על הממלכה ההאשמית. אי לכך המלך עבדאללה תומך במדיניות החוץ האנטי-איראנית של ערב הסעודית.[4] נפילתה של ירדן תשלים את ניסיונה של איראן להקיף את ישראל בשליחים של איראן ותסכן גם את ערב הסעודית, שהיא יריבתה הגדולה ביותר של איראן במפרץ.

נטרול כוחה הצבאי של ישראל באמצעות הקפתה בשליחים שברשותם מספר עצום של טילים המכוונים אל מתקנים אסטרטגיים ומרכזי אוכלוסייה בישראל הוא מטרה חשובה של איראן במסגרת המסע שלה להגיע לעליונות מדינית במזרח התיכון.[5]

עלייתה של איראן במזרח התיכון היא תוצאה של יכולתה של איראן לנצל את השינויים הפוליטיים באזור ושל האדישות הבינלאומית לצעדיה. יתרה מכך, איראן הפגינה מיומנות רבה בבניית כוחות שליחים ובשימוש בהם לשם השגת מטרותיה.[6] שלא במפתיע, תפקידה של איראן נתפש ברחבי האזור כתמנון השולח את זרועותיו.

ארה"ב של טראמפ אימצה עמדה אנטי-איראנית, במיוחד בסוגיית הגרעין (כפי שיידון להלן). אך נראה שממשל טראמפ אינו מעוניין להתעמת עם תוכניותיה של איראן ברמה האזורית, ובמקום זאת מבליג על פרובוקציות איראניות במפרץ. האינסטינקטים הבדלניים של הנשיא האמריקני מחזקים את ההסתייגות שלו מהתנגדות לשאיפותיה האזוריות של איראן. חיסול קאסם סולימאני, הדגמה של שימוש מוגבל בכוח, והאיפוק שהופגן לאחר תקיפת הנגד האיראנית בירי טילים על בסיסים אמריקניים בעיראק, עודם שולחים מסר שארה"ב אינה נלהבת לשים מחסום בפני התקדמותה של איראן.

בהיעדר נחישות אמריקנית ברורה להתעמת עם הסגת הגבול האיראנית, ישראל היא היחידה שבכוחה לעצור זאת. ישראל אף החליטה לנהל מלחמה מוגבלת, בעלת פרופיל נמוך – ה"מערכה בין המלחמות" בעגה האסטרטגית הישראלית – על מנת לחסום את ניסיונותיה של איראן להפוך את סוריה ועיראק לכני שיגור טילים נגד ישראל. מאמציה הצבאיים של ישראל הניבו עד כה תוצאות מעורבות. אף ששליחיה של איראן מתמודדים עם קשיים בביצוע תוכניות הפריסה שלהם בסוריה ובעיראק, נראה שטהרן נחושה להמשיך במדיניותה גם במחיר דמים וכספים רב. איראן אף שיגרה טילים ורחפנים חמושים לעבר ישראל. לדברי ראש הממשלה בנימין נתניהו, איראן הצליחה גם לחמש את החות'ים בתימן בטילים ארוכי טווח המכוונים לעבר ישראל.[7]

פרויקט הגרעין האיראני

ישנם אייתוללות הרואים את איראן שברשותה נשק גרעיני ככלי בידו של אללה לאכיפת האסלאם על העולם כולו, וסבורים כי אללה בחר בהם להוציא אל הפועל את שליחותו. האסלאם הוא בעל נטייה אימפריאליסטית, ומעודד את המאמינים בו להביא את דת האמת לכל קצוות תבל, ובמידת הצורך אף בכוח החרב.[8] איראן גרעינית גם מייצגת את הכמיהה השיעית להחזיק בפצצה.

מעבר למניע התאולוגי, למצבור נשק גרעיני יש גם נימוק אסטרטגי. הוא שימושי לצורך איום על שכנים והקרנת עוצמה. יתרה מכך, הוא מפר את המונופול הישראלי על הגרעין באזור, ונותן לאיראן סיכוי טוב יותר להגשים את מטרתה להגיע להגמוניה.

אף שפצצת הגרעין נדמית ככלי שימושי להשגתן של מטרות אימפריאליות ומהפכניות של איראן, תפקידיה החשובים ביותר הם הגנתיים. העילית המהפכנית מפחדת פחד אמיתי מניסיונותיו של המערב לחולל שינוי במשטר או אף פלישה של ממש. ככלות הכול, ארה"ב פלשה לשכנותיה של איראן – אפגניסטן ועיראק – ב-2001 ו-2003, בהתאמה.

הפּצצה עשויה לספק הרתעה מפני תוקפנות של המערב ובכך להבטיח את הישרדות המשטר, מכיוון שהמערב הפגין זהירות מרובה בהתמודדות עם מדינה שברשותה מצבור נשק גרעיני. ערעור יציבותו של משטר של מדינה גרעינית, העלול להוביל לחוסר יציבות פנימית כרוני, למלחמת אזרחים או להתפוררות המדינה, הוא מיזם מסוכן יותר מחתירה תחת משטר שאינו גרעיני. קוריאה הצפונית חצתה את כל הסִּיפִּים הגרעיניים, והמשטר שלה עודנו מחזיק בשלטון. בדומה לכך, מסע הצלב הדמוקרטי של ממשל ג'ורג' בוש הבן פסח על פקיסטן הגרעינית, מכיוון שהבין שדמוקרטיה במדינה כמו פקיסטן עלולה להציב את הכפתור האטומי בהישג ידם של הקיצונים שבקיצונים. לוב הותקפה רק לאחר שוויתרה על האופציה הגרעינית שלה. לפיכך, האייתולות מעוניינות להציג לעולם את פצצת הגרעין כעובדה מוגמרת.

השגת מטרה זו מתאפשרת עקב רתיעת המערב משימוש בכוח והעדפתו להתמקד בסנקציות כלכליות. האמונה כי סנקציות כלכליות מחמירות עשויות לגרום לטהרן לחזור בה משאיפותיה הגרעיניות או לחולל שינוי של המשטר היא רווחת ביותר. אך ההיסטוריה של סנקציות כלכליות בינלאומיות אינה מספקת סיבה לאופטימיות בנוגע לדרך פעולה זו. כך למשל, הטלתן של סנקציות על פידל קסטרו ועל סדאם חוסיין במשך שנים לא הניבה כל תוצאות. משטרים דיקטטוריים כאלו אינם רגישים מספיק למצוקה כלכלית של בני עמם.

ההימור של העילית השלטת באיראן בהחלטתה להמשיך לקיים את תוכנית הגרעין האיראנית קשור קשר הדוק להישרדותה הפוליטית ואף הפיזית. סיומם המוצלח של מאמצי ההתגרענות עשוי להיות הערובה הטובה ביותר לעתידו של המשטר.

התקדמותה של איראן לעבר הגרעין הגיעה לידיעת הציבור בתחילת המאה ה-21 – במיוחד לאחר 2003, כשהמערב החל להביע חששות גוברים בנוגע לפוטנציאל של איראן לייצר חומר בקיע למטרות נשק.[9]

אף שמבחינה רשמית עמדה איראן בדרישותיה של האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, היא הפרה את התחייבויותיה ביחס לדיווח על חומר גרעיני, העיבוד והשימוש המתבצעים לאחר מכן באותו חומר וההצהרה על מתקנים שהחומר אוחסן ועובד בהם.[10] במרץ 2015 דיווח יושב ראש הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) אמאנו כי איראן לא סיפקה גישה מספקת או מידע מספק על מנת לפתור תריסר בעיות הנוגעות לממדים הצבאיים הפוטנציאליים של תוכנית הגרעין שלה.[11] ארכיון הגרעין שנתפס ופורסם חלקית על ידי המוסד הישראלי מאשר כי איראן עשתה מאמץ חשאי ומתמשך לפתח נשקים גרעיניים, שהיקפו המלא לא התגלה משך תקופה ארוכה.[12] קיימים גם סימנים למחקר וניסויים שנערכו בתחום תכנון בניית הפצצה. נתגלו גם הכנות לייצור ועריכת ניסויים תת-קרקעיים.

התנהגותה של איראן הובילה לקבלתן של החלטות במועצת הביטחון של האו"ם שנועדו לעצור את ההעשרה, וכן לסנקציות כלכליות בינלאומיות. הנשיא ברק אובמה הטיל על איראן סנקציות כלכליות חריפות יותר בניסיון לגרום לה לציית למשטר הבקרה של סבא"א ולמנוע מאיראן לקצר את משך הזמן הדרוש לה על מנת להגיע לפצצה. איומים של ממש מצד ישראל לעשות שימוש בכוח על מנת לשים קץ לתוכנית הגרעין האיראנית דרבנו את הקהילייה הבינלאומית והציבו מכשולים גדולים יותר בדרכה של איראן במירוץ שלה אל הפצצה. לבסוף, לאחר עיכובים רבים, החליטה איראן לשבת לשולחן המשא ומתן, ובסופו של דבר הגיעה להסכם עם שש המעצמות. הסכם המעצמות על תוכנית הגרעין האיראנית, הידוע יותר בשם "הסכם הגרעין עם איראן", נחתם בווינה ביולי 2015.

חרף הפגמים הקשים בהסכם המעצמות, הקהילייה הבינלאומית – אך לא ממשלת ישראל – סברה במשך זמן מה כי הסכם המעצמות יכול לעכב למשך פרק זמן ניכר את ההשלכות הביטחוניות הנובעות מן המיזם הגרעיני האיראני.[13] למרות זאת הכריז הנשיא דונלד טראמפ, נאמן להבטחת הבחירות שלו, ב-8 במאי 2018 על פרישת ארה"ב מהסכם המעצמות, מתוך תקווה להגיע להסכם גרעין "טוב יותר" שיוכל למנוע מאיראן להשיג מצבור נשק גרעיני. ארה"ב הטילה בהדרגה סנקציות קשוחות יותר, והחלה תקופה של מתיחות ביחסי ארה"ב-איראן.

מאז פרישת ארה"ב מהסכם הגרעין והטלתן של סנקציות כלכליות על ידיה הפחיתה איראן בהדרגה את מחויבויותיה. בנובמבר 2019 החלה איראן שוב להעשיר אורניום במפעל העשרת הדלק בפורדו. היא גם התקינה והפעילה בפורדו סוגים חדשים ומתקדמים של צנטרפוגות על מנת להגדיל את יכולת העשרת האורניום ולקצר את משך הזמן הנדרש להפקת כמויות גדולות של אורניום מועשר למטרות נשק. עד סוף שנת 2019 הפרה איראן את ההגבלות שהוטלו עליה בהסכם המעצמות בנוגע לרמתה ולכמותה של העשרת האורניום שהותרה. החלו הכנות באיראן להפעיל את הכור באראק, ואותרו כמויות גדולות מן המותר של מים כבדים. לאחר חיסול סולימאני על ידי ארה"ב (ב-3 בינואר 2020) החליטה טהרן להסיר את כל ההגבלות על העשרת אורניום. ב-14 בינואר 2020 דרשו צרפת, בריטניה וגרמניה את הפעלת מנגנון הסכסוכים שבהסכם הגרעין עם איראן, בעקבות הפרות ההסכם על ידי טהרן.[14]

המודיעין הישראלי פרסם בינואר 2020 הערכה שלפיה יהיה לאיראן מספיק חומר לפצצה גרעינית עוד בשנה הנוכחית, ושלאיראן תהיה היכולת לבנות טילים בעלי חימוש גרעיני בתוך שנתיים.[15] בהתחשב ברמייה שאיראן מבצעת בהתנהגותה בנושא הגרעין, משך הזמן עד ההגעה לפצצה עלול להיות קצר יותר אם פעילויות גרעין חשאיות תמשכנה להתרחש בלא שתאותרנה.

ההשלכות האסטרטגיות של שאיפותיה של איראן

איראן המהפכנית מאופיינת במטרות מרחיקות לכת במסגרת מדיניות החוץ שלה, נטייה למדיניות בעלת סיכון גבוה, מחויבות ונחישות עזות ליישם מדיניות זו, וסגנון דיפלומטי בלתי שגרתי.[16] אם איראן תתגרען, סביר שתכונות אלו של מדיניות החוץ שלה תיעשנה בולטות אף יותר.

תוכנית הגרעין של איראן, בשילוב עם מערכות שיגור ארוכות טווח, מאיימת על היציבות האזורית במזרח התיכון. איראן מייצרת מגוון טילים ארוכי טווח, ובהם השיהאב-3 (בעל טווח של 1,300 קילומטרים) והסג'יל (בעל טווח של 2,000 קילומטרים). היא מפתחת גם טיל שיוט בעל טווח של מעל 2,000 קילומטרים. מדינות כמו ישראל, טורקיה, ערב הסעודית ומדינות המפרץ נמצאות בטווח זה, וכך גם בסיסים חשובים של ארה"ב. שיפורים נוספים בטילים האיראניים עשויים להכניס בתחילה את רוב בירות אירופה, ובסופו של דבר את יבשת אמריקה הצפונית, לתוך הטווח של תקיפה איראנית אפשרית. לאיראן יש תוכנית שאפתנית לשיגור לוויינים המבוססת על שימוש במשגרים רב-שלביים המוּנָעִים בדלק מוצק, ובעלת יכולות טילים בליסטיים המאפשרות שיגור של לוויין במשקל 300 קילוגרמים. אם איראן תשיג מטרה זו, הדבר יעמיד מדינות רבות נוספות בסיכון לתקיפה גרעינית בעתיד.

איראן גרעינית גם תגביר את ההגמוניה האיראנית בשוק האנרגיה העולמי, מעצם היותה ממוקמת לחופי המפרץ הפרסי ואגן הים הכספי עתירי הנפט. שני אזורים סמוכים אלו מהווים את "אליפסת האנרגיה", שבה נמצאים כ-70 אחוזים מן הנפט המוכח בעולם וכ-40 אחוזים ממאגרי הגז הטבעי.[17] יכולת איראנית טובה יותר להטיל אימה על הממשלות השולטות בחלקים ממאגר אנרגיה עצום זה תחזק אף יותר את מעמדה של איראן באזור ובעניינים בינלאומיים. אפילו מדינה כמו ערב הסעודית עשויה, בנסיבות מסוימות, להחליט לקפוץ על עגלה מנצחת כזו.[18]

איראן גרעינית תוביל לכך שהמערב יאבד את מדינות מרכז אסיה. רפובליקות סובייטיות-לשעבר אלו אימצו מדיניות חוץ בעלת נטייה פרו-מערבית מאז קריסת ברית המועצות. לאחר עלייתה של איראן גרעינית הן תקפוצנה על העגלה המנצחת של איראן, או תנסנה לקבל ערובה לביטחון גרעיני מרוסיה או מסין, שהן מדינות קרובות בהרבה לאזור מארה"ב. בכל מקרה, מדינות מרכז אסיה תיאלצנה להפסיק לעמוד לצד המערב.

במסגרת ניסיון נוסף להפעיל לחץ נגדי על המערב, טהרן מעודדת גורמים שיעים רדיקליים בעיראק לכפות נסיגה אמריקנית ולקדם את הקמתה של רפובליקה אסלאמית נוספת. היא גם מחרחרת ריב באמצעות הקהילות השיעיות במדינות המפרץ. איראן מקיימת ברית עם סוריה, מדינה רדיקלית בעלת נטייה אנטי-אמריקנית, ושואפת ליצור פרוזדור שיעי רדיקלי מאיראן ועד הים התיכון. יתרה מכך, טהרן מספקת תמיכה חיונית לארגוני טרור כדוגמת חיזבאללה, חמאס והג'יהאד האסלאמי. על פי מחלקת המדינה האמריקנית, איראן היא המדינה נותנת החסות הגדולה ביותר לטרור. הצלחות איראניות תעודדנה אסלאמיסטים רדיקליים בכל מקום.

איראן גרעינית עשויה לנסות לערער את יציבותה של טורקיה – שהיא מדינה בעלת משקל אסטרטגי. טורקיה החילונית הייתה לרועץ עבור איראן המהפכנית. בשנות ה-90 ניסתה כבר טהרן להתערב בענייניה של טורקיה ולחזק את הכוחות האסלאמיסטים הקיצוניים. כיום, איראן המהפכנית עשויה לנצל את משבר הזהות המתמשך בטורקיה על מנת להגדיל את כוחם של האסלאמיסטים הרדיקליים ולהטות עוד את טורקיה למסלול אסלאמיסטי. אובדן של טורקיה יכה במערב מכה אסטרטגית.

איראן גרעינית עשויה להוסיף ולכרסם שחוק את המשטר הבינלאומי למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT), ולפגוע בניסיונות האמריקניים לרסן את התפוצה הגרעינית. איראן גרעינית תיצור תגובת שרשרת שתוביל להפצת נשק גרעיני באזור שסביבה. לא סביר שמנהיגי המזרח התיכון, שכולם מפגינים תפישת איום גבוהה, יביטו באדישות על מצב שבו איראן נעשית גרעינית. מדינות כמו טורקיה, מצרים, ערב הסעודית, וכמובן עיראק, לא תשתכנענה על נקלה מהבטחתה של וושינגטון שבאפשרותה לספק מטרייה גרעינית נגד סחיטה גרעינית איראנית או מתקפה גרעינית של ממש. הרתעה אמריקנית מורחבת, במיוחד בימים אלו, אינה רעיון אמין במזרח התיכון. לפיכך, מדינות אלו לא תעמודנה בפיתוי להגיב על ההשפעה האיראנית באימוץ אסטרטגיה גרעינית.[19]

מזרח תיכון גרעיני רב-קוטבי יהיה מתכון לאסון. הערכה זו היא תוצר של שני גורמים עיקריים: א) חולשתה של ההגנה נגד נשק גרעיני, ב) הקשיים סביב הקמתה של הרתעה גרעינית יציבה באזור. האמונה בהשפעותיה המייצבות של תפוצת נשק גרעיני היא משאלת לב של אסטרטגי-כורסה חסרי אחריות.

למרבה הצער, לדיפלומטיה ולסנקציות הכלכליות הייתה עד כה השפעה מוגבלת בלבד על פרויקט הגרעין האיראני. קרוב לוודאי שרק פעולות צבאיות יכולות לעצור אותו. אף שהטיפול בבעיה הוא באחריותה של ארה"ב, שהיא הכוח ההגמוני בזירה הבינלאומית, נראה שוושינגטון נרתעת ממשימה זו. אם ישראל תיוותר לבדה במערכה, בירושלים עשויים לשקול ברצינות נקיטת צעדי מנע.

האם עימות רחב יותר הוא בלתי נמנע?

ישראל כבר ניהלה עימותים צבאיים עם שליחיה של איראן – חיזבאללה, הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני וחמאס. איראן גם ניסתה ליצור חזית חדשה בסוריה, נוסף על חיזבאללה ולבנון, שתופעל במקרה של מלחמה כוללת בין איראן ובנות בריתה לבין ישראל.

בירושלים נחושים שלא לאפשר יצירת מצב כדוגמת לבנון גם בסוריה, שטילים ממנה מאיימים על כל שטחה של המדינה היהודית. לפיכך, כבר ב-2013 החלה ישראל לתקוף מטרות הקשורות לאיראן בסוריה על מנת למנוע את התבססותן של איראן והמיליציות השליחות שלה בסוריה. תקיפות אלו משמשות גם להשמדת טילים בייצור איראני הנשלחים לחיזבאללה בלבנון, כמו גם רכיבים שמטרתם שיפור רמת הדיוק של טילים של חיזבאללה.

צה"ל שמר ברוב המקרים על פרופיל נמוך, ובחר שלא לפרסם את מבצעיו. עד ינואר 2019 כבר הותקפו אלפי מטרות, לדברי ראש המטה הכללי דאז גדי אייזנקוט.[20] ישראל הצליחה לסלק באופן חלקי את המיליציות הנתמכות על ידי איראן מן השטח הסמוך לגבולה, אף שאיראן ממשיכה לפרוס את כוחותיה ומאגר נשקה בסוריה, כמו גם במעברי הגבול בין עיראק לסוריה. מעת לעת היא גם מבצעת פעולות תגמול, אף אם הן מעטות, רק על מנת להעביר מסר. למרות המתקפות הישראליות הבלתי פוסקות, איראן הוכיחה את נחישותה להמשיך במיזם שלה, אף שהיא מתמודדת עם בעיות מבית כתוצאה מן הסנקציות האמריקניות, מירידה בהכנסות מנפט, ממחאות רחוב וממציאות כלכלית קשה.

איראן אף מגלה נחישות ליצור את הפרוזדור השיעי שלה, להחליש את ערב הסעודית ובסופו של דבר לסלק את ארה"ב מהמזרח התיכון. אף שאיראן קיוותה בתחילה להחזיק מעמד עד תום כהונתו של הנשיא טראמפ, כשהרגישה את השפעתן הכואבת של הסנקציות הכלכליות הוחלט בטהרן להעלות הילוך באמצעות שימוש ביכולתה של איראן להוות מטרד. בוצעו תקיפות של ספינות נפט במפרץ הפרסי והעומאני, בלא שאיראן לוקחת עליהן אחריות. בדומה לכך, איראן תקפה את שדה הנפט ח'ורייס ואת מפעלי זיקוק הנפט באבייק באמצעות רחפנים וטילי שיוט והשביתה אותם (תפוקת הנפט של ערב הסעודית צומצמה זמנית בעקבות כך ביותר מ-50%). ביוני 2019 הפילו משמרות המהפכה האיראניות רחפן ריגול של ארצות הברית מעל מצר הורמוז, ובינואר 2020 שיגרה טהרן טילים על שני בסיסים אמריקניים בעיראק.

חרף השינוי במדיניותה של וושינגטון כלפי איראן, טראמפ עדיין מעדיף לגלות איפוק, והוא אותת על רצון עז להיפגש עם מדינאים איראנים המעוניינים לקיים שיח על מנת להשיג "עסקה טובה יותר". ארה"ב עודנה מסתמכת על לחץ כלכלי מרבי, אך עד כה נראה שאיראן אינה מורתעת וממשיכה במדיניות ההליכה על הסף שלה.

הבנה כזו של התפתחויות אלו גורמת לחשש גובר בירושלים. לאור השפעתה הגוברת של איראן במזרח התיכון וקריאת התיגר שלה על המונופול הישראלי על נשק גרעיני באזור, בלא שהדבר נענה בהתנגדות בינלאומית הולמת – עימות נרחב יותר בין טהרן לירושלים נראה סביר יותר.

ראשית, תפישת האיום בישראל היא גבוהה מאוד. ישראל לוקחת ברצינות רבה את איומיה של איראן לחסל את המדינה היהודית – עם שיש לו היסטוריה ארוכה של רדיפות, פוגרומים ושואה לא יתעלם מאיומי הכחדה. ישראל רואה את שאיפותיה הגרעיניות של איראן כאיום קיומי, המעניק לגיטימיות מבית לפעולה צבאית נגד איראן.

ראש הממשלה נתניהו חוזר ומדגיש באופן עקבי שישראל לא תאפשר לאיראן להפוך למעצמה גרעינית. על מצב הרוח הישראלי מלמד נאומו הנחרץ של ראש המטה הכללי של צה"ל, רא"ל אביב כוכבי, ב-25 בדצמבר 2019. הוא סימן את איראן ושליחיה כאיום העיקרי על ישראל, והבהיר כי התנגשות בין איראן לישראל היא כמעט בלתי נמנעת. הוא הוסיף כי הצבא מתכונן לתרחיש כזה. כוכבי גם רמז כי מדינות המפרץ וארצות הברית מגלות חוסר מעש אל מול התקיפות האיראניות על מתקני נפט וספינות נפט. "היה יותר טוב אילו לא היינו לבד", ציין.[21]

במהלך העשור האחרון ערכה ישראל הכנות לתקוף את תשתית הגרעין של איראן.[22] מכך עולה כי חרף המכשולים הרבים העומדים בפני הצלחת המשימה, נראה שבצה"ל חושבים שהצבא מסוגל לבצע אותה. אף שהסכם המעצמות ערער על הלגיטימיות הבינלאומית שתינתן לפעולה ישראלית, כיום הסכם המעצמות הוא אות מתה לכל דבר ועניין.

מדיניותה של ישראל בנוגע להפצת נשק גרעיני במזרח התיכון הייתה עד כה עקבית. ישראל ניסתה לעכב ולחסום איומים גרעיניים אפשריים. כאשר כלים אלו אינם יעילים עוד, נעשה שימוש בתקיפוֹת נקודתיות על מנת להשמיד את מתקני הגרעין במדינות השכנות. ב-1981 הושמד הכור העיראקי אוסיראק בשל יכולת ייצור הפלוטוניום שלו. גורל דומה חיכה לכור הסורי ב-2007, לאחר שארה"ב סירבה לפעול. תקיפה מונעת לשם סיכול איום מתהווה היא חלק מארגז הכלים הקיים במסגרת החשיבה האסטרטגית הישראלית.

הצידוק להשמדת היכולת הגרעינית הצבאית הפוטנציאלית הוא פשוט. ישראל אינה מאמינה שבאפשרותה להשיג הרתעה יציבה מול מדינה מזרח-תיכונית עוינת החמושה בנשק גרעיני. בירושלים לא סבורים שבמזרח התיכון ניתן לחקות את ההרתעה ההדדית הסובייטית-אמריקנית שהתקיימה במהלך המלחמה הקרה. ישראל, כמדינה ששטחה קטן והמצויה רק מרחק קצר מיריבותיה באזור, חשה פגיעה מאוד בפני מתקפה גרעינית. הסבירות שתתרחשנה תאונות, שיגורים בלתי מורשים, חישובים מוטעים או קריסה של המשטר במדינות מזרח-תיכוניות היא גבוהה בהרבה מאשר בחלקים אחרים של העולם. התקופה שלפני בניית יכולת "מכה שנייה" מהימנה בדומה לזו שבידי המעצמות, ארה"ב וברית המועצות היא מסוכנת במיוחד. ראוי לציין שבניית "מכה שנייה" היא תהליך מתמשך וזרוע בחוסר ודאות.[23] נוסף על כך, ההרתעה תלויה ברגישות למחיר. פנאטיות דתית, הנפוצה במזרח התיכון, מפחיתה את הרגישות למחיר. מנהיגי איראן אף הביעו נכונות למיליוני אבדות בנפש ובלבד שתוכחד המדינה היהודית.[24] הם מתפארים בתרבות הג'יהאד ומות הקדושים שלהם

קיימת דחיפות הולכת וגוברת להשמיד את היכולת הגרעינית של איראן, בשל התקדמות עקבית של איראן במיזמי הגרעין והטילים שלה. ישראל מעוניינת למנוע מצב של התגרענות כעובדה מוגמרת.

כתוצאה מכך, ישראל עשויה לבצע תקיפת מנע בטרם תחזור איראן לשולחן המשא ומתן. תחת לחץ נוסף, איראן עשויה לחזור לאסטרטגיה של "לדבר ולבנות" על מנת למשוך זמן. בעוד השיחות המדיניות מתמשכות, תוכל איראן להמשיך בחשאי בתוכנית הגרעין שלה. אסטרטגיה כזו מנצלת את הרתיעה האירופית והאמריקנית מהסלמה. ההחלטה שממשא ומתן לא תצמח כל תועלת מחייבת פעולה חלופית, וזו אינה אופציה מלבבת עבור ממשלות רבות. שיחות שאינן מובילות לתוצאה כלשהי למעשה משמרות מצב קיים, קיפאון מתוח שבמסגרתו איראן יכולה להתקדם בתוכנית הגרעין שלה באין מפריע. המיקוח, שהאיראנים מצטיינים בו, וההקלות הזמניות, אף דוחים את הלחצים הדיפלומטיים והכלכליים, וחשוב מכך – את תקיפות המנע הצבאיות על ידי ארצות הברית וישראל.

ישראל עשויה לתקוף בשלב מוקדם ולא מאוחר, על מנת למנוע שיפורים נוספים באמצעי ההגנה שאיראן מציבה סביב מתקני הגרעין שלה. לדוגמה, רוסיה סיפקה לאיראן מערכת S-300 להגנה אווירית בשנת 2016 (לאחר שנחתם הסכם המעצמות), ולעומת זאת את מערכת S-400 המתקדמת יותר האיראנים טרם קנו.

ייתכן שישראל תהיה מעוניינת לתקוף בעת שהנשיא טראמפ, ידיד גדול של ישראל, עודנו מכהן. חלון ההזדמנויות הוא לפני הבחירות לנשיאות בנובמבר 2020, שעדיין לא הוכרעו.

לאחר חיסול סולימאני זיהה צה"ל הזדמנות להגביר את התקיפוֹת נגד איראן ובנות בריתה על מנת להגביל עוד יותר את הנוכחות האיראנית בסוריה.[25] ניתן היה לנצל את ההסלמה ביחסי איראן-ארה"ב על מנת לתקוף את מתקני הגרעין באיראן. תקיפה כזו עשויה לבטל את הישגי עלייתה של איראן בפוליטיקה של המזרח התיכון, ואף לעצור את מיזם הגרעין האיראני. פעולות מנע בעיראק ובסוריה חיסלו את תוכניות הגרעין של מדינות אלו. יתרה מכך, תקדימים אלו מוכיחים כי השלכות בינלאומיות שליליות מרחיקות לכת אינן הכרחיות.

ישראל גם עשויה להחריף את התגובות הצבאיות שלה על מנת למנוע אפקט של "קפיצה על העגלה המנצחת" שבמסגרתו מדינות המפרץ וערב הסעודית תחבורנה לאיראן. לאור התעצמותה של איראן באזור וערעור אמינותה של מטריית הביטחון האמריקנית, ייתכן שמדינות אלו תחלטנה שמשתלם להן יותר להתקרב אל טהרן. שינוי כזה במדיניות קירוב לבבות בין המדינות הסוניות אל איראן עשוי להשפיע על ירדן ומצרים (שלשתיהן יש הסכמי שלום עם ישראל), וכך לבודד אף יותר את ישראל באזור. מפגן כוח ישראלי ישאיר, לפיכך, את המדינות הסוניות בברית עם ישראל ויבטיח גישה חופשית למרחב האווירי הסעודי, שעשויה להיות חיונית לצורך תקיפה אווירית ישראלית נגד מתקני הגרעין באיראן.

מן העבר אנו למדים כי כאשר כוח עולה קורא תיגר על מאזן הכוחות, ברוב המקרים הדבר מוביל למלחמה. תופעה זו כונתה "מלחמה הגמונית".[26] מלחמות הגמוניות, שתוארו לראשונה על ידי תוקידידס, נגרמות עקב הגידול הדיפרנציאלי של כוחן של המדינות השולטות והשואפות לשלוט. מלחמה הגמונית אינה יכולה להתעורר במהלך תקופה של יציבות יחסית; דווקא הגידול והדעיכה הבלתי אחידים בפיזור עוצמה הם גורם נחוץ שבסופו של דבר מוביל לדו-קוטביות של המערכת הבינלאומית, היוצרת משבר בלתי נמנע בדמות מלחמה הגמונית. התחרות בין ערי המדינה ביוון העתיקה הובילה למלחמות הפלופונסיות. מסעה של פרוסיה לאחד את נסיכויות גרמניה תחת שלטונה הוביל לכמה מלחמות אירופאיות.

אף שהמזרח התיכון אינו תת-מערכת דו-קוטבית, אנו רואים עלייה של איראן שאינה מאוזנת עוד בגלל שקיעתן של מדינות ערב, ואנו רואים שספקית הביטחון שלהן, ארה"ב, עוזבת, כפי הנראה, את האזור. אף שאין זו גזרת גורל, ישראל עשויה לצאת למלחמה על מנת למנוע מצב שבו המזרח התיכון נשלט על ידי איראן אסלאמיסטית גרעינית. למעשה, ישראל נוקטת כבר כיום פעולות צבאיות על מנת למנוע מציאות שבה היא תהיה מוקפת בטבעת אש בהשראה איראנית.

סיכום

נשק גרעיני הוא תעודת הביטוח הטובה ביותר של איראן להישרדות המשטר שלה ולהשגת הגמוניה אזורית. משכך, אין סיכוי שמנהיגי איראן המהפכנית יוותרו על שאיפתם להשיג פצצה גרעינית.

כיום שאיפותיה האימפריאליות והגרעיניות של איראן מתקדמות באין מפריע. מעולם לא נעשו מאמצים אמיתיים לחולל "שינוי של המשטר" באיראן, והפוטנציאל להצלחתם של מאמצים כאלו עודנו מוטל בספק. לא סביר שדיפלומטיה ו/או סנקציות כלכליות תמנענה את התגרענותה של איראן. הקהילייה הבינלאומית, ובה גם ארה"ב, אינה משתוקקת להתעמת עם איראן במישור הצבאי.

מנגד, יחסי איראן וישראל הם למעשה משחק סכום-אפס, שאינו משאיר לישראל ברירה אלא לפעול בהתאם לאינסטינקטים הקוראים לה להבטיח את קיומה. לפיכך, הסלמה בשימוש בכוח לשם מניעת מצב של איראן המקיפה את ישראל והמחזיקה בנשק גרעיני היא סבירה מאוד, ומוסיפה ממד חדש למלחמה בין איראן לישראל המתחוללת כבר כיום. רק פעולה צבאית תוכל למנוע את הידרדרות המזרח התיכון לאזור אלים ומסוכן אף יותר.


[1] לחששות שהובעו כבר על ידי ראש הממשלה רבין בשנות ה-90 ראו אפרים ענבר, רבין והביטחון הלאומי של ישראל, (Washington DC: The Johns Hopkins University Press, 1999), עמ' 124, 138–140; רבין אף הרהר בשאלה האם להגדיר את איראן באופן רשמי כ"מדינת אויב" (עמ' 139); ראו גם: Gil Merom, "Israeli Perceptions of the Nuclear Threat", Political Science Quarterly, vol. 132, no. 1 (2017), pp. 87–118.

[2] Matthew Kroenig, "Time to Attack Iran", Foreign Affairs (January/February 2012)

[3] Michael Segall, "The Nuclear Deal: No Pause in Iran's Vow to Destroy Israel", Jerusalem Center for Public Affairs, August 16, 2015, <https://jcpa.org/article/nuclear-deal-irans-vow-destroy-israel>

[4]Fareed Zakaria, Interview with His Majesty King Abdullah II, CNN, 25 January 2018, https://kingabdullah.jo/en/interviews/interview-his-majesty-king-abdullah-ii-173

[5]Yaakov Amidror, The Logic of Israel’s Actions to Contain Iran in Syria and Lebanon (Jerusalem: Institute for Strategy and Security, September 16, 2018). https://jiss.org.il/en/amidror-the-logic-of-israels-actions-to-contain-iran-in-syria-and-lebanon

[6]Iran's Networks of Influence in the Middle East (London: IISS, November 2019) https://www.iiss.org/publications/strategic-dossiers/iran-dossier/iran-19-03-ch-1-tehrans-strategic-intent

[7] Times of Israel, October 28, 2019, https://www.timesofisrael.com/netanyahu-says-iran-seeking-to-fire-missiles-at-israel-from-yemen

[8] Efraim Karsh, Islamic Imperialism: A History, updated edition (New Haven: Yale University Press, 2013)

[9] לסקירת ההיסטוריה של תוכנית הגרעין האיראנית ראו: https://www.nti.org/learn/countries/iran/nuclear/

[10] Implementation of the NPT safeguards agreement in the Islamic Republic of Iran, דו"ח של מנכ"ל סבא"א, 6 ביוני 2003, http://www.iaea.org/sites/default/files/gov2003-40.pdf.

[11]Steven Mufson, "Iran isn't providing needed access to information, nuclear watchdog says", Washington Post, March 24, 2015

[12]Aaron Arnold, Matthew Bunn, Caitlin Chase, Steven E. Miller, Rolf Mowatt-Larssen, William H. Tobey, The Belfer Report. The Iran Nuclear Archive: Impressions and Implications (Cambridge: Belfer Center for Science and International Affairs, 2019), https://www.belfercenter.org/sites/default/files/files/publication/The%20Iran%20Nuclear%20Archive_0.pdf

[13] לסניגוריה על הסכם המעצמות ראו: Mark Fitzpatrick, Michael Elleman and Paulina Izewicz, Uncertain Future: The JCPOA and Iran's Nuclear and Missile Programmes (London: IISS/Routledge, 2019).

[14] https://www.jpost.com/Breaking-News/FRANCE-BRITAIN-GERMANY-TO-TRIGGER-IRAN-NUCLEAR-DEAL-DISPUTE-MECHANISM-ON-TUESDAY-DIPLOMATS-614116

[15] Anna Ahronheim, "Iran will have enough material for a nuclear bomb within the year", Jerusalem Post, January 14, 2020. https://www.jpost.com/Middle-East/Soleimani-killing-Window-of-opportunity-open-for-Israel-against-Iran-614151

[16] הדבר עולה בקנה אחד עם מה שיחזקאל דרור כינה "מדינה משוגעת". ראו בספרו Crazy States (Lexington: Heath Lexington, 1973), פרק 2. אחרים מכנים מדינות כאלו "מדינות סוררות". ראו: Anthony Lake, "Confronting Backlash States", Foreign Affairs, Vol. 73, No. 2 (March/April 1994).

[17] המונח "אליפסת אנרגיה" נטבע על ידי Geoffrey Kemp ו-Robert E. Harkavy ב- Strategic Geography and the Changing Middle East (Washington: Carnegie Endowment for International Peace, 1997), p. 113.

[18] אפקט ה"קפיצה על העגלה המנצחת" (bandwagoning) מתרחש כאשר מדינה מנסה להשיג ביטחון באמצעות כריתת ברית עם מעצמה יריבה החזקה ממנה.

[19] ראו הצהרתו של אחמד אבו אל-רייט, מזכ"ל הליגה הערבית, 13 בדצמבר 2019, http://www.memri.org.il/cgi-webaxy/item?170_h.

[20] https://www.nytimes.com/2019/01/11/opinion/gadi-eisenkot-israel-iran-syria.html

[21] 28 בדצמבר 2019, https://www.haaretz.com/israel-news/.premium-israel-iran-collision-inevitable-idf-lebanon-syria-iraq-gaza-1.8318914.

[22] ראו: אילן כפיר, "סופה", בדרך לאיראן (ראשון לציון: משכל, 2019).

[23] ראו Albert Wohlstetter, "The Delicate Balance of Terror", Foreign Affairs, (January 1959).

[24] ב-2001 העלה האשמי רפסנג'אני, נשיא איראן לשעבר, סברה כי במקרה של חילופי מהלומות גרעיניים עם ישראל מדינתו עלולה לספוג 15 מיליון אבדות בנפש, דבר שיהווה "קורבן" פעוט מתוך מיליארדי המוסלמים ברחבי העולם בתמורה להרג 5 מיליון יהודים ישראלים. ראו Suzanne Fields, "Confronting the New Anti-Semitism", Washington Times, July 25, 2004. <https://www.washingtontimes.com/news/2004/jul/24/20040724-105243-9684r/>.

[25] Amos Harel, "Israeli Army Sees Chance to Escalate Attacks Against Iran and Its Allies", Haaretz, January 16, 2020, https://www.haaretz.com/middle-east-news/iran/.premium-israeli-army-sees-chance-to-escalate-attacks-against-iran-and-its-allies-1.8402081.

[26] Robert Gilpin, "The Origin and Prevention of Major Wars", The Journal of Interdisciplinary History, Vol. 18, No. 4, (Spring, 1988), pp. 591–613. ראו גם: Graham Allison, Destined for War: Can America and China Escape Thucydides’s Trap? (Boston: Houghton Mifflin Harcourt, 2017).


תמונה: Bigstock

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *