JISS - מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון

אלוף משנה (מיל') ד"ר ערן לרמן

אלוף משנה (מיל') ד"ר ערן לרמן

סגן נשיא מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון.

חשוב לראות בביקור ביסוס מגמה רבת ערך: הפיכתו של הממסד הצבאי (והמודיעיני) האמריקני מגורם ביקורתי, ואף עוין, לעמוד תווך של “היחסים המיוחדים”. טיפוחה של השותפות האסטרטגית, המבצעית, המודיעינית, הטכנולוגית, הדוקטרינרית ואף הערכית הוא ציווי מן המעלה הראשונה, בוודאי בעידן של טלטלה פוליטית ומציאות אזורית מורכבת.

ביקורו של גנרל מילי כאיתות לאיראן

ראש ועדת ראשי המטות המשולבים של ארה”ב (Chairman, Joint Chiefs of Staff) הוא הקצין הבכיר ביותר במערכת הצבאית, אם כי הנשיא הוא פורמלית המפקד העליון של הכוחות, ובכלל זה של הפיקודים המרחביים, ולכן מעמדו של ראש ועדת ראשי המטות שונה במידת מה (ומוגבל יותר) מזה של רמטכ”ל צה”ל. ביקורו בישראל של גנרל מארק מילי, שהיה בתפקידו הקודם רמטכ”ל צבא היבשה, היה השלישי מזה מעט למעלה משנה. (קדמו לו ביקורים בארץ בנובמבר 2019, שבועות ספורים לפני הריגתו של קאסם סולימאני, וביולי 2020). הוא ביקר, בסבב זה, גם באפגניסטן, בקטר ובאמירויות, רשימת יעדים המחזקת את הרושם שאיראן אכן ניצבת כעת בראש סדר העדיפויות.

העיתוי אומר דרשני. יש שהעלו סברה כי הוא מצביע על כך שממשל טראמפ שוקל מהלך יזום נגד איראן בטרם יסיים את כהונתו (אם הנשיא אכן השלים עם ניצחונו של ביידן…). ואכן טהראן, על פי מקורות עיתונאיים, כבר הורתה על העלאת כוננות במערכי ההגנה האווירית המאבטחים את מתקניה הגרעיניים. אולם האופי המופגן של הביקור, ושל תגבור הכוחות האמריקניים באזור, אינו מעיד דווקא על כוונה התקפית. סביר יותר שמדובר במסר אזהרה. כך גם משתמע מדברי הרמטכ”ל אביב כוכבי, ימים ספורים לאחר הביקור. ארה”ב וישראל גם יחד, ובמתואם, נערכות לאפשרות, הנראית ריאלית, של תגובה נחרצת לפעולה איראנית משמעותית בראשית השנה הבאה, במלאות שנה לחיסולו של מפקד כוחות אל-קודס קאסם סולימאני, ובהמשך לירי הרקטות, באחרונה, על מתחם השגרירות האמריקנית בבגדאד.

היערכות זו באה לידי ביטוי, בין היתר, בכניסתה המופגנת של הצוללת האמריקנית “ג’ורג’יה” למימי המפרץ, לראשונה מזה 8 שנים (הצוללות הגרעיניות מסדרת “אוהיו”, שהיא נמנית עימהן, נושאות בין היתר 154 טילי שיוט “טומאהוק”), ובסימנים נוספים של עיבוי המערך הצבאי האמריקני והגברת פעילותו המבצעית והאיסופית באזור. לכך יש להוסיף דיווחים על כך שגם צוללת ישראלית עברה בתעלת סואץ (באישור מצרי) כשמגמת פניה לאזור המפרץ. אזהרתו של כוכבי לאיראן ולשלוחיה שאם יפעלו נגד ישראל יגלו שמחיר השותפות עם איראן גבוה מאוד מצביעה אף היא על מידע בדבר פעולת נקם מתוכננת. נימת אזהרה והרתעה זו משתקפת גם בציוץ בוטה של הנשיא טראמפ שבו האשים את איראן בירי הרקטות, והזהיר כי אם אכן ייפגעו אנשי צבא אמריקניים תשלם איראן מחיר כבד ביותר. בצל עליית המתיחות, עקב חידוש הפעילות הגרעינית האיראנית וההתקדמות לקראת צבירת חומר בקיע, יש חשיבות יתרה למסרי ההרתעה, הנקלטים היטב בתודעת ההנהגה האיראנית.

מסרים ישראליים לקראת ממשל ביידן

על פי המדווח, ישראל ניצלה את ההזדמנות הגלומה בביקור כדי להעביר מסרים שהיא מבקשת להטמיע בשורות ממשל ביידן לקראת כניסתו לתפקידו בינואר 2021. מטבע הדברים, מסרים כאלה הם אכן מהותו של מפגש עם הדרג הצבאי הבכיר של ארה”ב בעיתוי הנוכחי, ואין יסוד להציג זאת במושגים סנסציוניים או מזימתיים. בשונה מכל מערכות הממשל האחרות, שבהן מתפטרים מתפקידם לרגל חילופי נשיא (קל וחומר חילופי מפלגות בשלטון) כל הדרגים שמן השר ((Secretary ועד שלוש דרגות תחתיו (סגן, תת-שר ועוזר השר – (Deputy, Undersecretary, Assistant Secretary), לא חלה חובה זו על הדרג הצבאי העליון, והוא הופך בשל כך למרכיב הרציפות העיקרי המשתמר במעגלי קבלת ההחלטות בנושאי ביטחון לאומי.

בנסיבות אלה אכן מתבקש להעלות בפני ראש ועדת ראשי המטות את הנושאים שלגביהם יהיה גם לו מה לומר, מתוקף תפקידו, בתקופת המעבר ובחודשי הכהונה הראשונים של הממשל הנכנס. למערכת הצבאית האמריקנית יש נקודות מבט משלה לגבי האיום האיראני וניסיונותיהם של גורמים הפועלים בשליחותה של טהראן לפגוע ביעדים אמריקניים, צבאיים ואחרים. יש לה קשרים עמוקים ואיתנים עם כמה מן המדינות הנוטלות חלק במהלך הנורמליזציה, ועם סעודיה ומצרים, שלישראל חשוב מאוד שיחסיהן עם ארה”ב לא יתערערו; היא מעורבת בנעשה במזרח הים התיכון, כזירת פעולה של הצי השישי; ודעתה נשמעת גם בנושאים הקשורים להתנהלותה של סין בעולם ובאזור, סוגיה שיצרה מידה של חיכוך ביחסי ישראל-ארה”ב בשנים האחרונות.

ניתן אפוא להגדיר את גנרל מילי, מתוקף תפקידו, כבכיר הראשון בממשל המיועד המבקר בארץ, וניתן לדון עימו באופן לגיטימי בקשת רחבה של נושאים. צוות המעבר של ביידן אומנם כבר פועל בתנופה, ובשורותיו אישים המוכרים היטב להנהגה בישראל ומזוהים כידידים, כולל שר ההגנה המיועד גנרל לויד אוסטין, אך לקחי תקופת המעבר של טראמפ אחרי בחירות 2016, והשערוריות שנבעו ממגעיהם הבלתי מוסמכים של לוטננט גנרל מייקל פלין ואחרים עם גורמי חוץ, פירושם בפועל הוא שלא יהיו מגעים מסודרים עם צמרת הממשל הבא עד לאחר השבעתו של הנשיא. גם בהיבט זה, לפיכך, יש חשיבות מיוחדת לביקורו של מילי בעיתוי זה, והבכירים בישראל שנועדו איתו לא הסתירו את ההתמקדות בשאלת המדיניות מול איראן על כל היבטיה, הביטחוניים והמדיניים.

הביקור כמגלם מציאות של שותפות עם המערכת הצבאית האמריקנית

לצד השלכותיו הספציפיות של הביקור בעיתוי הנוכחי, חשוב גם לראותו בהקשר הרחב יותר של הקשר שנרקם בדור האחרון בין צה”ל ומערכת הביטחון הישראלית, מחד גיסא, והממסד הצבאי האמריקני, מאידך גיסא. ביקורים סדירים בדרג הפיקוד העליון; אפיקי הידברות שוטפים ורציפים; תרגילים משותפים, דו-צדדיים ורב-צדדיים, של כל הזרועות האמריקניות (אוויר, ים, יבשה וחיל הנחתים) עם גורמי צה”ל, כולל תרגיל שנתי רחב היקף המתמקד בהגנה נגד טילים, והשתתפות חיל האוויר האמריקני בתרגילי Blue Flag הדו-שנתיים; רכש מערכות נשק מתקדמות מישראל, כולל “כיפת ברזל” (ספק אם אפילו בן גוריון, איש החזון, העלה בדעתו רכש של הפנטגון מישראל בכמיליארד דולר בשנה…); ומטבע הדברים, שיתוף פעולה מודיעיני מעמיק בכמה רמות, כולל בין אמ”נ לבין ה-DIA ומודיעין הזרועות והפיקודים המרחביים – כל אלה עיצבו מחדש את הדרך שבה ישראל נתפסת, ותרומתה זוכה להערכה בעיני מרכיב משמעותי ויציב במערכת השלטונית האמריקנית.

לא תמיד כך היו פני הדברים. שר ההגנה הראשון של ארה”ב, ג’יימס פורסטול (שבעודו בתפקידו שם קץ לחייו) היה מתנגד חריף ביותר, בדומה לשר החוץ דאז, ג’ורג’ מרשל, להקמת מדינת ישראל ולהחלטתו של הנשיא טרומן להכיר בה. בדור שלאחר מכן התמידה עוינות זו והייתה נחלתו של הדרג הצבאי הבכיר כמו גם של צמרת משרד ההגנה, שבין היתר ניסו לערום מכשולים על דרכה של הרכבת האווירית ב-1973. לא עוד. בעקבות התמורות בזירה הבינלאומית והאזורית, ולנוכח התרומה המוכחת של צה”ל, המערכת המודיעינית הישראלית והתעשיות הביטחוניות, הפך הפנטגון בהדרגה ממעוז של חשדנות כלפי ישראל לאחד מעמודי התווך של “היחסים המיוחדים”.

יחס חיובי כלפי ישראל, הבנה לאתגרים שעימם היא מתמודדת, והערכה כלפי יכולותיה והאתוס שלה הפכו כיום מקובלים גם בדרגי השדה של הקצונה האמריקנית ושל המערך הצבאי בכללותו. (מילי, שהשתתף בעת ביקורו בהדלקת נר שמיני של חנוכה, דיבר על צה”ל כממשיך דרכם של המכבים…)  יש לכך משמעות החורגת מן הממד הביטחוני הצר. ללובשי המדים בארה”ב, בעשורים שמאז 9/11, יש מעמד חברתי וערכי שונה במהותו מכפי שהיה בדור של מלחמת וייטנאם ולאחריה. גם כאשר מוטחת ביקורת בדרג המדיני, כפי שאירע בכהונתו של הנשיא בוש הבן, על הסתבכות במלחמה מדממת, לובשי המדים זוכים לאהדה כמעט מקיר לקיר. לכן יש השפעה ציבורית גם לעמדותיהם כלפי ישראל.

חשוב אפוא לישראל להמשיך להשקיע בטיפוח קשרים אלה בכל הרמות ובמגוון תחומי עשייה, וככל האפשר לגלות פתיחות ולהטות אוזן קשבת לצורכי המערכת הצבאית האמריקנית. הדברים אמורים במעגל האימונים המשותפים בכל הזרועות, ושיתוף בשאלות של תורת לחימה ופתרונות מבצעיים וטכנולוגיים. לדוגמה, התרומה הישראלית להתמודדות עם מטעני צד מוכרת היטב במערכת האמריקנית, וזוכה להוקרה על חלקה במניעת אבדות. שיתוף הפעולה המודיעיני חיוני כיום לשני הצדדים, וכך גם העמידה המשותפת מול אתגר הסייבר.

ברובד האסטרטגי, בדרג הבכיר יותר של הקצונה האמריקנית, ובעיקר בקרב מי ששירתו ב”פיקוד המרכז” (CENTCOM – Central Command), חל שינוי לטובה גם בשל התמורה שהתחוללה בשנים האחרונות ביחס כלפי ישראל מצד המדינות שהמערכת הצבאית האמריקנית מחויבת להגן עליהן מפני איום חיצוני מאז ימי “דוקטרינת קרטר” לפני ארבעים שנה. כאשר ערב הסעודית ושכנותיה ראו בישראל אויב נהג הממסד הצבאי האמריקני זהירות בקשריו עם ישראל. כיום התהפכו היוצרות, ועוד קודם ל”הסכמי אברהם” היה ברור למערכת הצבאית והמודיעינית האמריקנית שישראל ומדינות המפרץ – להוציא קטר, שקשרה את גורלה עם תורכיה של ארדואן – נמצאות, בהיבט הביטחוני והאסטרטגי, “באותה שוחה”.

השיוך הגאוגרפי: האופציה של שינוי ה-AoR שישראל נמצאת בו

שינוי זה במעמדה האזורי של ישראל, בראיית המערכת האמריקנית, שב ומעלה על הפרק את האפשרות של העברת ישראל מתחום האחריות (AoR, Area of Responsibility) של הפיקוד האירופי (EUCOM) לזה של “פיקוד המרכז”, CENTCOM[1]. כאשר הוקם הפיקוד בשנת 1983, כהמשך להקמת “כוח הפריסה המהירה” (RDF) בשלהי עידן קרטר, בחר ממשל רייגן להותיר את ישראל, כמו גם את סוריה ולבנון, מחוץ לתחום אחריותו, בשל הלחימה ביניהן בלבנון, ולשייכן לתחומי הפיקוד האירופי.

יש לכך משמעות לא מבוטלת. בעוד שהזרועות עוסקות בבניין הכוח והכשרתו, הפיקודים המרחביים, שמבחינה פורמלית מפקדיהם כפופים ישירות לנשיא מתוקף הגדרתו כמפקד עליון (Commander in Chief) של כל הכוחות המזוינים של ארה”ב, הם אלה האמונים על הפעלת הכוח בשעת חירום, כל אחד בשטחים שעליהם הוא מופקד. לכן הם עוסקים גם בגיבוש תכנונים מבצעיים, וכנגזר מכך מנהלים את קשרי שיתוף הפעולה עם המדינות הכלולות בתחום אחריותם. יש לפיכך חשיבות גוברת לשאלת השיוך הגאוגרפי בכל הקשור לתרומה הישראלית הפוטנציאלית למתארים של הפעלת כוח אמריקנית בעת חירום, ולהידוק השותפות בימים שכתיקונם.

כיום, גם סוריה ולבנון כלולות בתחום האחריות של CENTCOM, המנהל בין היתר את פעולות הכוח האמריקני השיורי בסוריה על רקע הלחימה בדאע”ש, ומעמדה של ישראל בתחום EUCOM הופך לאנומליה מתמשכת המשקפת עמדות של מדינות ערב מלפני שני עשורים ויותר. לצד היתרון שבזיקה למפקדה בשטוטגארט, כחלק ממערכת היחסים של ישראל עם נאט”ו, יש גם חסרונות ברורים. ישראל ממלאת תפקיד שולי מאוד במתארי הלחימה ש-EUCOM מיועד להיערך להם, לעומת חשיבותה הפוטנציאלית במתארי CENTCOM. שילובה בפיקוד ישדר מסר ברור של הבשלת המגמות החיוביות באזור ושל שותפות מתהדקת עם מדינות ערביות מרכזיות, ובראשן מצרים. יש גם סוגיות קונקרטיות הנוגעות ללחימה בטרור בסיני שקל יהיה יותר לטפל בהן אם קצינים מישראל, מצרים והפיקוד האמריקני יעבדו בכפיפה אחת.

אם אכן יתמנה לויד אוסטין, מפקד CENTCOM לשעבר, כשר ההגנה של ביידן, כשם שקודמו בפיקוד, ג’יימס מאטיס, כיהן כשר ההגנה הראשון של טראמפ, תהיה בכך המחשה לחשיבותו של הפיקוד כזירת המבצעים העיקרית של הכוחות האמריקניים זה שלושים שנה ויותר. גם בהיבט זה, שינוי השיוך יכול לתרום במידה ניכרת לביסוס מעמדה של ישראל בעיני המערכת הצבאית והדרג המדיני הבכיר בוושינגטון, וליתר דיוק מעבר לנהר, בצפון וירג’יניה, על כל המשתמע מכך לגבי בניין הכוח, יכולת ההרתעה והמעמד המדיני של ישראל.

דווקא בתקופה זו של חילופי ממשל בארה”ב וטלטלה פוליטית מתמשכת בישראל נודעת אפוא חשיבות יתרה לטיפוח הקשר האיתן, ההדוק ואף הערכי בין הממסדים הביטחוניים בשתי המדינות, ולדיון פרטני במערכת הישראלית על הדרכים לקידום מרכיב זה של “היחסים המיוחדים”, כולל יוזמה להעברת ישראל לתחום האחריות של CENTCOM.


[1] 1 ראה

Michael Makovsky and General Charles “Chuck” Wald, USAF (ret.), “Shifting Israel to the Area of Responsibility (AOR) for U.S. Forces in the Middle East,” JINSA, November 12, 2020, www.jinsa.org


סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.


תמונה: IDF Spokesperson’s Unit / CC BY-SA 3.0