JISS - מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון

ד"ר יוסי מנשרוף

ד"ר יוסי מנשרוף

איראן המהפכנית, האסלאם השיעי הפוליטי, רשתות שיעיות טרנס-לאומיות.

כוחות קודס האחראים על ייצוא המהפכה האסלאמית לרחבי העולם מסתייעים ברשת ענפה של ארגוני צדקה ואגודות הומאניטריות ודתיות לצורכי טרור. המחקר הנוכחי ממפה את מגוון האגודות שעדיין אינן כלולות ברשימת הארגונים הנמצאים תחת הסנקציות האמריקאיות.

הקדמה

כוחות קודס הם יחידת העילית במשמרות המהפכה, שאחראית על פעילות הטרור שאיראן מקדמת ברחבי העולם. ההנהגה האיראנית רואה בטרור אמצעי יעיל למימוש היעדים שלה במדיניות החוץ. במשך 41 שנות קיומה של הרפובליקה האסלאמית של איראן צברו כוחות קודס ידע וניסיון עשיר בפעילות טרור בזירה הבין-לאומית. פעילותם החלה כבר בשנות השמונים תחת השם “המשרד לתנועות שחרור”, על בסיס אחד הסעיפים בתקנון משמרות המהפכה שלפיו על המשמרות “לתמוך בתנועות שחרור ובזכויותיהם הצודקות של המדוכאים ברחבי העולם”.

בניגוד לטענת רבים, כוחות קודס לא הוקמו בראשית שנות התשעים אלא מהווים גלגול של “המשרד לתנועות שחרור” שהחל להוציא לפועל את החתרנות האיראנית מייד לאחר הקמת הרפובליקה האסלאמית. “המשרד לתנועות שחרור” עמד מאחורי ניסיון ההפיכה השיעי הכושל בבחריין בדצמבר 1981, וסייע לחוגים שיעים רדיקליים בכווית, בעיראק ובמדינות נוספות. תחילה פעל “המשרד לתנועות שחרור” במסגרת משמרות המהפכה, אך בגלל מאבקי כוח הוצא ממנו ופעל באופן עצמאי בחסות איתאללה חוסין עלי מנתט’רי ובראשות בנו, מוחמד (חוסל ב-1981), ואחי חתנו של האיתאללה, מהדי האשמי (הוצא להורג ב-1987). ב-1986 הדיח ח’מינאי את מהדי האשמי מראשות “המשרד לתנועות שחרור” בניסיון לאחד את מדיניות המשטר בתחום ייצוא המהפכה, והעביר את המשרד לידי משרד החוץ. המשרד פעל בכפיפות למשרד החוץ עד 1988, ואז הוחזר לידי משמרות המהפכה והפך לכוחות קודס.[1]

בנובמבר 1989, כשנה ושלושה חודשים לאחר תום מלחמת איראן-עיראק ושישה חודשים לאחר היכנסו לתפקיד כמנהיג איראן, מינף עלי ח’אמנאי את פעילות כוחות קודס בצורה משמעותית כאשר הורה להם “להקים יחידות עממיות ומזוינות של חיזבאללה ברחבי העולם”.[2] כמה גורמים הניעו את המוטיבציה של ח’אמנאי להגביר באופן משמעותי את פעילות כוחות קודס. ראשית, בבסיס האידאולוגי של הרפובליקה האסלאמית של איראן מעוגנת התפיסה שהמהפכה האסלאמית לא נועדה להצטמצם בתוך גבולות איראן. קברניטי המשטר האיראני, שינקו מתורתו של ח’ומיני, מאמינים מאז הקמת המשטר ב-1979 שהמהפכה האסלאמית היא בשורה שיש להפיץ גם מחוץ לאיראן. שנית, השאיפה האיראנית להגמוניה אזורית מושפעת במישרין מהמורשת האימפריאלית של איראן. למעשה, ההנהגה האיראנית בראשות ח’אמנאי מבקשת לשחזר ולהחיות את העבר האימפריאלי המפואר של אימפריות פרסיות קדומות, ובראשן האימפריה הסאסאנית (224–651 לספירה) והצפאווית (1501–1722 לספירה) ששלטו בחלקים נרחבים מהמזרח התיכון ומאסיה; שלישית, בראיית ח’אמנאי, מתוקף המאבק האסטרטגי בין טהראן לוושינגטון איראן חייבת להעתיק את הלחימה נגד אויביה, ובראשם ארצות הברית, אל מחוץ לשטחה ולבסס חגורת ביטחון נרחבת שתבטיח את המשך קיומה של הרפובליקה האסלאמית של איראן.

לשם כך, על איראן לקיים פעילות חתרנית נמרצת במטרה להקים משטרים המושפעים ממנה אידאולוגית, או לכל הפחות בעלי אוריינטציה אנטי-אמריקאית, או שחוששים מלשתף פעולה עם ארצות הברית נגד איראן. לצד זאת, הפעילות של כוחות קודס בזירה הבין-לאומית, שמתבצעת בחתימה נמוכה, נועדה לאפשר לטהראן לא רק לייצא טרור (כספים ואמצעי לחימה) לאזורים השונים, אלא גם לאפשר לה לבצע פעילות כלכלית סמויה בחו”ל שתאפשר למשמרות המהפכה לגרוף רווחים כדי לממן את פעילותם הנרחבת (בנוסף לתקציב הממשלתי). חשיבותה של הפעילות הכלכלית של כוחות קודס גברה בעקבות פרישת ארצות הברית מעסקת הגרעין והחזרת הסנקציות האמריקאיות במאי 2018, ובמיוחד בעקבות משבר הקורונה, שהציבו את המשטר האיראני בשבר הכלכלי החמור בתולדותיו.

בנאומיו לאחר חיסול קאסם סולימאני הגדיר ח’אמנאי את פעילי כוחות קודס כ”לוחמים ללא גבולות”. בינואר 2020 הצהיר ח’אמנאי: “כוחות קודס [פועלים] במעמד של לוחמים ללא גבולות, ונוכחים בכל מקום שצריך כדי לסייע לאומות האזור, לשמר את כבודם של המדוכאים ולהקריב עצמם ככל יכולתם עבור המקומות הקדושים”.[3] בכך הוא הודה באופן פומבי בפעילות שכוחות קודס מנהלים ברחבי העולם תוך הפרה ברורה של ריבונותן של מדינות רבות ושל החלטות מועצת הביטחון. אכן, שורה ארוכה של פעולות טרור התקיימה על ידי כוחות קודס ברחבי העולם ב-41 שנות קיומה של הרפובליקה האסלאמית של איראן. ראוי לציין את ההפיכה הכושלת בבחריין ב-1981; הפיגוע בבניין הקהילה היהודית AMIA בבואנוס איירס ב-1994, שבו נהרגו 85 איש; הפיגוע נגד הבסיס האמריקאי בח’ובאר שבסעודיה ב-1996, שבו נהרגו 19 חיילים אמריקאים; סיוע לאל-אקעידה בפיגוע נגד השגרירויות האמריקאיות בקניה וטנזניה ב-1998, שבו נהרגו 223 אנשים; תמיכה פיננסית וצבאית לטאליבן לתקוף כוחות אמריקאים באפגניסטן, משנת 2001 ואילך; הקמת מערך המיליציות השיעיות בעיראק החל מ-2003, שתקפו את הכוחות האמריקאים בעיראק במלחמת עיראק (2003–2011) והביאו לבסוף לנסיגתם מהמדינה; הקמת תשתיות טרור בבחריין באמצעות מיליציות שיעיות מקומיות; הקמת מערך המיליציות השיעיות הטרנס-לאומיות בסוריה להגנה על משטר אסד, מ-2012 ואילך; אספקת טילים מתקדמים לחיזבאללה, לחמאס ולג’יהאד האסלאמי ברצועת עזה; תמיכה במורדים השיעים בתימן (אנצאראללה) החל מ-2011, שמתבטאת, בין היתר, בחימושם במגוון טילים ובהם טילים בליסטיים וטילי חוף-ים, כטב”מים ועוד.

הפעילות החתרנית האינטנסיבית שמבצעים כוחות קודס נעה בין חתימה נמוכה (למשל באפגניסטן, בחריין, לבנון ותימן) לבין פעילות גלויה חלקית (בסוריה ובעיראק), תוך ניצול חולשתן של ממשלות מקומיות. בהתאם לכך סיפקו אירועי “האביב הערבי” ומשברי דאעש הזדמנות לכוחות קודס להגביר את חתרנותם במדינות האזור. התמיכה האיראנית בארגוני טרור ברחבי המזרח התיכון ומחוצה לו היא הפרה ברורה של החלטות מועצת הביטחון, ומנוגדת, ברוב המכריע של המקרים, לדעתן של הממשלות המקומיות.

כוחות קודס מסתייעים בקשת ענפה של ארגונים, חברות ומנגנונים המשמשים כיסוי לנוכחותם הפיזית מחוץ לאיראן, ולהלבנת כספים והברחות אמצעי לחימה וציוד לוגיסטי. מערך הארגונים האזרחיים מאפשר לטהראן לחמש ולממן באופן שוטף את שליחיה ובעלי בריתה, ולקיים הכנות לקראת פיגועי טרור כגון איסוף מודיעין. המנגנונים האלו כוללים בנקים איראניים שונים, חברות תעופה איראניות, קרנות צדקה (בוניאדים), אגודות דתיות, ארגונים כלכליים והומניטריים, ואף את משרד החוץ האיראני ושגרירויות איראניות. פעילי כוחות קודס פועלים בארצות היעד בזהויות בדויות ובהם דיפלומטים, מהנדסים, רופאים, עיתונאים, פועלים ועוד. למרות מסע “הלחץ המקסימלי” של ממשל טראמפ, שנועד לפגוע קשות בכלכלה האיראנית ולהצר את יכולתה להמשיך במתן חסותה לטרור, עדיין קיימים ארגונים ואגודות שמשמשים את כוחות קודס שאינם ברשימת הארגונים שארצות הברית מטילה עליהם סנקציות.

הדואליות שבה פועלים המנגנונים האיראניים השונים שמהווים כיסוי עבור כוחות קודס ברחבי העולם מהווה למעשה השלמה למימוש חזון ייצוא המהפכה האסלאמית. כך פועלים המנגנונים הללו, מחד גיסא, באופן אינטנסיבי כדי להפיץ ברחבי העולם את בשורת המהפכה האסלאמית, ובתוך כך – להמיר סונים ובני דתות אחרות לשיעה המהפכנית מבית מדרשו של ח’ומיני; מאידך גיסא, תוך כדי ייצוא המהפכה האסלאמית, המנגנונים משמשים להסוואת מפעל הטרור הגלובלי של איראן, ומשמשים בסיסים קדמיים עבור זרועות הטרור של איראן בארצות היעד ברחבי העולם.

קרנות צדקה וארגונים הומניטאריים

קרנות צדקה וארגונים הומניטאריים מהווים כר נוח בידי איראן לקדם שתי מטרות אסטרטגיות. האחת, הן מקדמות את העוצמה הרכה של איראן במדינות שונות בזירה הבין-לאומית, באמצעות הגשת תמיכה פיננסית וסיוע הומאניטרי. איראן מעוניינת לשבות את לב ההמונים כדי להרחיב את דריסת רגלה ואת השפעתה בזירה הגלובלית. כך, איראן מקווה, בזכות תמיכתה הפיננסית וההומניטארית יעלה בידה לחזק גורמים פרו-איראניים ואנטי-אמריקאים, ולהקים תשתיות טרור כפועל יוצא מהרחבת השפעתה בארצות שונות.

הוועדה לסיוע ע”ש האמאם ח’ומיני 

ארגון זה קם בהוראת ח’ומיני ב-1979. המטרה הרשמית של “הוועדה לסיוע ע”ש האמאם ח’ומיני” (להלן: “הוועדה”) היא לבער את העוני ולתמוך במקופחים. יו”ר “הוועדה” ממונה ישירות על ידי ח’אמנאי. הוועדה נהנית מתקציב עשיר שמועבר אליה מהממשלה (עמד על מיליארד דולר ב-2015) וכן תרומות מאיראן ומרחבי העולם. ל”וועדה” גם הכנסות מפעילותה הכלכלית (כגון בענפי החקלאות, תשתיות וכרייה).[4] כתוצאה מכך, קרן הצדקה הזאת היא מהעשירות במדינה. במקביל לפעילותה בקרב האוכלוסייה הנחשלת באיראן, היא פעילה ברחבי העולם האסלאמי.

“הוועדה” משמשת כאחד הערוצים הפיננסיים המרכזיים של כוחות קודס ברחבי העולם, אולם היא אינה כלולה ברשימת הארגונים שמוטלות עליהן הסנקציות של ארצות הברית, אף על פי שהשלוחה הלבנונית שלה נמצאת ברשימה האמריקאית מ-2010 בשל היותה צינור איראני להעברת כספים עבור מוסדות חיזבאללה.[5] “הוועדה” פועלת, בין היתר, בסומליה, סודאן, פקיסטן, עיראק, איי קומורו, צ’צ’ניה, בנגלדש, בוסניה והרצוגובינה, אזרביג’אן, וונצואלה, מאוריטניה, סנגל, אפגניסטן וסוריה.[6] ה”וועדה” הבריחה אמצעי לחימה, בשיתוף פעולה עם הסהר האדום העיראקי, מטעם כוחות קודס למיליציות שיעיות פרו-איראניות שפעלו בעיראק בעת המלחמה נגד כוחות הקואליציה בראשות ארצות הברית (2003–2011).[7] אמצעי הלחימה האלה שימשו את המיליציות השיעיות העיראקיות שבהן תמכה איראן באותה תקופה, ג’יש אל-מהדי, עצאא’ב אהל אל-חק, לואא’ אל-יום אל-מועוד וכתאא’ב חיזבאללה, האחראים למותם של לפחות 608 חיילים אמריקאים. בנוסף, ב-1997 שימשו תשתיות “הוועדה” בטג’יקיסטן כיסוי עבור מעקבים אחר השגרירות האמריקאית במדינה.[8] ככל הנראה, הסיוע של “הוועדה” לצורכי המודיעין האיראני בטג’יקיסטן הניעה את ממשלת טג’יקיסטן לסגור את משרדי הוועדה בטג’יקיסטן ב-2016.[9] באפגניסטן “הוועדה” מספקת כיסוי עבור כוחות קודס להעברת כספים וציוד למערב ומרכז המדינה,[10] ופועלת לקידום ההשפעה האיראנית במדינה. בהתאם לכך הצהירה חברת הפרלמנט האפגני בלקיס רושן, בינואר 2020, ש”הוועדה” משמשת עוגן מרכזי בחתרנות האיראנית במדינה.[11] “הוועדה” פועלת באופן שוטף ברצועת עזה. היא מעבירה סיוע, בין היתר, לפעילי כתאא’ב אל-מוג’אהדין ברצועת עזה. הארגון, שכלול ברשימה האמריקאית, לחם נגד צה”ל בסבבי הלחימה השונים מאז הקמתו ב-2006.[12]

קיימים קשרים נוספים בין משמרות המהפכה ל”וועדה”. ראשית, פרוויז פתאח, שעמד בראש “הוועדה” בשנים 2015–2019, הוא בוגר משמרות המהפכה, והוא נכלל ברשימת הסנקציות האמריקאיות ב-2010. בשנה זו הוא עמד בראש אחת הקרנות הכלכליות המזוהות עם משמרות המהפכה, בניאד-י תעאונ-י ספאה (Bonyad Taavon Sepah), שהוכללה בסנקציות האמריקאיות ב-2010 כיוון שהיא מספקת שירותים בנקאיים למשמרות המהפכה.[13] לאחר שירותו במשמרות המהפכה עבר פתאח לתאגיד הכלכלי של משמרות המהפכה, ח’אתם אל-אנביאא’, שנמצא ברשימת הארגונים שנתונים לסנקציות אמריקאיות מ-2007 בגלל הזיקה הישירה למשמרות המהפכה.[14]

שנית, ה”וועדה” פועלת באזורים בעלי חשיבות אסטרטגית עבור טהראן, שם היא רוצה לקנות שביתה בלב האוכלוסייה המקומית. שלא במקרה, ה”וועדה” פעלה ממרץ 2013 עד מרץ 2014, באחד משיאיה של מלחמת האזרחים בסוריה, במחוזות אסטרטגיים שבהם שאפה איראן להרחיב את השפעתה, ובהם דמשק, אל-חסכה, דרעא, דיר א-זור, אידליב וחלב.[15] מקומות אלו הם בעלי חשיבות אסטרטגית עליונה עבור איראן: בדרעא יושבת המפקדה המרכזית של כוחות קודס וחיזבאללה ברמת הגולן הסורית; במחוז אל-חסכה (צפון-מזרח סוריה) פועל שדה התעופה הצבאי קמישלי, המשמש באופן קבוע מטוסי מטען איראניים[16]שמטיסים לשם את פעילי המיליציות השיעיות הזרות (כולל חיזבאללה) וציוד לוגיסטי;[17] המחוזות דמשק, דיר א-זור וחלב עומדים במוקד תוכנית ההתפשטות האיראנית בסוריה בשל חשיבותן הגאו-פוליטית.

שלישית, התעקשותו של המשטר האיראני להמשיך את פעילות “הרווחה” במדינות השונות גם בשעה שהמשטר נמצא בשפל הכלכלי העמוק ביותר שידע מאז כינונו, וכשרבים מאזרחי איראן נאנקים תחת עול הסנקציות האמריקאיות הגוברות ומשבר הקורונה, מעידה על נחישותה של איראן להמשיך בחתרנות ברחבי העולם.

הסהר האדום האיראני

טהראן משתמשת גם בסהר האדום האיראני לכיסוי עבור המודיעין האיראני (MOIS) וכוחות קודס. השימוש היה במדינות שונות ובהן לבנון, בחריין, תימן ועיראק. כל הצוותים ששיגר הסהר האדום האיראני ללבנון במלחמת לבנון השנייה, לכאורה לסייע לאוכלוסייה האזרחית, היו למעשה אנשי כוחות קודס שהגיעו על מנת לסייע לחיזבאללה. הצוותים הביאו משלוחים של ציוד רפואי ששימשו מסווה למשלוחי ציוד צבאי ואמצעי לחימה .הסהר האדום שימש את כוחות קודס בשנים 1997–2000 כדי לסייע למתנגדי משטר שיעים בבחריין ובתימן, ולהחדיר את אנשיהם לעיראק במהלך מלחמת עיראק (2003–2011) במסווה של אנשי הסהר האדום.[18] כפי שחשף סעיד קאסמי, לשעבר בכיר במשמרות המהפכה, המשמרות השתמשו בסהר האדום האיראני להכשיר פעילי טרור, ובהם אנשי אל-קאעידה, במהלך המלחמה בבוסניה בשנות התשעים. ב-2009 סגרה ממשלת תימן שתי מרפאות שהשתייכו לסהר האדום האיראני, והסבירה שתמכו במורדים החות’ים. ב-2015 האשימו בכירים תימנים שאיראן מבריחה אמצעי לחימה אל המורדים החות’ים בתימן באמצעות הסהר האדום האיראני.[19] ארגון זה ממשיך לפעול באופן שוטף בתימן.

לפי דיווחי הסהר האדום האיראני ודיווחים בתקשורת האיראנית, וכן הודעת Francesco Rocca,

נשיא הפדרציה הבין-לאומית של ארגוני הצלב והסהר האדום, הסהר האדום האיראני פעל ברחבי סוריה במהלך שנות המלחמה במדינה בעזרה לפצועים.[20] קרוב לוודאי שהסהר האדום האיראני משמש כיסוי עבור משימות כוחות קודס גם בסוריה.

הארגון האיראני פועל גם ברצועת עזה. ניתן להסיק שהוא משמש את איראן כדי להבריח אמצעי לחימה ומימון לארגוני הטרור בעזה. פעילותו של הסהר האדום האיראני ברצועת עזה מעוגנת בחוק האיראני. “חוק התמיכה במהפכה האסלאמית של העם הפלסטיני” אושר בפרלמנט האיראני במאי 1990.[21] החוק מסמיך את הסהר האדום האיראני, מוסד השהיד וכן את קרן המסתזעפאן (מהקרנות העשירות ביותר באיראן, הנשלטת בידי ח’אמנאי) להעביר את הסיוע הכספי למשפחות של אסירים ושהידים פלסטינים. הקשר הישיר בין המוסדות הללו לבין משמרות המהפכה ומשרד המודיעין (MOIS) מעוגן בחוק הזה. החוק הורה להקים ועדה שמורכבת מנציגי משמרות המהפכה, MOIS, מוסד השהיד, הסהר האדום, משרדי החוץ והתרבות וכן הפרלמנט, כדי לתאם את ביצוע התמיכה האיראנית בפלסטינים. על אף היותו כלי מרכזי עבור החתרנות של איראן, ארגון הסהר האדום אינו נכלל ברשימת הארגונים הנתונים לסנקציות אמריקאיות. למרות הסיוע הנרחב שהוא מגיש לפעילות הטרור האיראנית ביעדים רבים, הוא עדיין חבר בפדרציה הבינלאומית של ארגוני הצלב והסהר האדום.

המטה לשיפוץ המקומות הקדושים

מאז היווסדו ב-2003, “המטה לשיפוץ המקומות הקדושים” (להלן: “המטה”) משמש אחד הערוצים החשובים שכוחות קודס פועלים באמצעותם בעיראק ובסוריה. על פי כתב ההקמה שלו, “המטה” נועד לשפץ את המקומות הקדושים לשיעה ברחבי איראן, עיראק וסוריה.[22] בפועל הוא מסייע לכוחות קודס בפעילותם ברחבי עיראק וסוריה, ובכלל זה הברחת אמצעי לחימה ופעילות פיננסית אסורה (ראו להלן). אכן “המטה” עומד במוקדה של תביעה שמנוהלת בימים האלו בארצות הברית נגד איראן בגין אחריותה להרג חיילים אמריקאים במלחמת עיראק (2003–2011), באמצעות המיליציות שהפעיל בעיראק. כתב התביעה טוען ש”המטה”, שהחל לפעול בעיראק ב-2003, הוא אחד הערוצים המרכזיים ששימשו את כוחות קודס לפעילות פיננסית בעיראק. קאסם סולימאני היה חבר בוועד המנהל של המטה עד יום מותו, ושני בכירים בכוחות קודס, חסן דאנאי-פר וחסן פלארכ, עמדו בעבר בראש המטה.[23] פלארכ עצמו הוכלל ברשימת הסנקציות האמריקאיות במרץ 2020. לפי הודעת משרד האוצר האמריקאי הוא הבריח אמצעי לחימה לתימן.[24]

כמה ימים לפני חיסול סולימאני חשפה התקשורת האיראנית שסולימאני עמד מאחורי הקמת “המטה” ב-2003.[25] יתרה מכך, בכיר במטה, פרג’וללה נזר-פור, העומד בראש שלוחת המטה במחוז Kohgiluyeh and Boyer-Ahmad (דרום-מערב איראן), הצביע באופן מפורש על הזיקה בין המטה לכוחות קודס. בריאיון לתקשורת האיראנית ב-17 באוגוסט 2016 אמר ש”הארגון הזה [המטה] כפוף לכוחות קודס”.[26]בנוסף לסולימאני, לאורך השנים מאז 2003 גם עלי שיראזי, נציג ח’אמנאי בכוחות קודס, חבר בוועד המנהל של המטה. ביולי 2019 מינה סולימאני, ככל הנראה מתוקף תפקידו כחבר בוועד המנהל של המטה, את מקורבו מוחמד ג’לאל מאא’ב לעמוד בראש המטה במקום חסן פלארכ, שאותו מינה לשמש כיועץ למפקד כוחות קודס ולנציגו ב”מטה”.[27]

אתר “המטה” מציין שהאגודה החל לפעול בסוריה במאי-יוני 2014.[28] ב-2015 הודיע ראש “המטה” דאז, פלארכ, שהאגודה משפצת את המקומות המקודשים לשיעה ברחבי סוריה, ובהם קבר זינב (אחות האמאם חוסין) בדמשק, קבר רקיה (בתו של האמאם חוסין) בדמשק, וקבר סכינה (בת נוספת של האמאם חוסין) בדראיא שמדרום לדמשק.[29] בראש השלוחה הסורית של “המטה” עומד עלי-רזא אכברי.[30] בהתאם לכך, בנובמבר 2018 ביקר פלארכ, שעמד אז בראש “המטה”, בקבר זינב בדמשק כדי להתרשם מקרוב מהשיפוצים שמבוצעים במקום (הקבר ניזוק כתוצאה מפיגועים של כוחות דאעש וארגוני אופוזיציה שונים בסוריה במהלך המלחמה).[31] נראה שהמטה מסייע למאמצי ההתבססות של איראן בסוריה, ולמימון המיליציות השיעיות הפועלות בשליחותה שם, והעברת סיוע פיננסי למשטר אסד. בנוסף, מעצם תפקודה היא מחזקת את הזהות השיעית בסוריה, במסגרת המאמץ האיראני לשנות את צביונה הדתי של סוריה.

במרץ 2020 כלל ממשל טראמפ את השלוחה העיראקית של “המטה” ברשימת הארגונים הכפופים לסנקציות. משרד האוצר האמריקאי הסביר שהאגודה, שנשלטת על ידי משמרות המהפכה, משרתת את כוחות קודס כדי לשגר לעיראק משלוחים של אמצעי לחימה באמצעות חברה עיראקית ששמה Kosar Company. חברה זאת נשלטת גם היא על ידי כוחות קודס ומשמשת אותם לאיסוף מודיעין בעיראק ולהעברת כספים לחיזבאללה הלבנוני. למרות זאת, סניפים של “המטה” בארצות אחרות אינם נמצאים ברשימת הארגונים שכפופים לסנקציות האמריקאיות. “המטה” גם מהווה מקור הכנסה למשמרות המהפכה. משרד האוצר האמריקאי טען שכוחות קודס נהנו מנדבות ששלמו מאמינים שיעים מאיראן ומחוצה לה ל”מטה”.[32]

אגודות דתיות

האגודות הדתיות שפועלות מטעם המשטר האיראני ברחבי העולם משרתות יעד אסטרטגי חשוב של המשטר האיראני בדמות הפצת השיעה המהפכנית מבית מדרשו של ח’ומיני. החשיבות שאיראן מייחסת לפעילות הזו משתקפת בפריסה הגלובלית שבה פועלות האגודות הדתיות הללו. בתוך כך, האגודות האלה משרתות לא רק את מערך ה-דעוה (תועמלנות דתית) של המשטר, אלא גם את מאמציו לקדם תשתיות טרור ברחבי העולם באיצטלה דתית.

רשת הסמינר הדתי אל-מוצטפא

“אוניברסיטת אל-מוצטפא הבין-לאומית” (להלן: “האוניברסיטה”) היא המוסד הראשי האחראי על הפצת השיעה המהפכנית מבית מדרשו של ח’ומיני באמצעות תעמולה, הכשרה דתית והמרת דת לאסלאם השיעי במדינות שונות בעולם. ל”אוניברסיטה”, שהיא סמינר דתי, יש רשת טרנס-לאומית. ראש הסמינר ממונה בצו של ח’אמנאי.[33] הסמינר עצמו, שהוקם ב-2007, נשלט ומתוקצב על ידי המשטר האיראני.[34] ב-2016 תקצבה ממשלת איראן 74 מיליון דולר עבור “האוניברסיטה” בתקציב של שנת 2016, מלבד תקצוב נוסף שקיבלה האוניברסיטה מלשכת ח’אמנאי וממוסדות נוספים במשטר.[35] חניכי הסמינרים לומדים במסגרת הכשרתם גם את השפה הפרסית, כחלק מהמאמץ האיראני למשוך את החניכים אל הגות ‘שלטון חכם ההלכה’ (ובכך להופכם למחקי פסיקותיו של ח’אמנאי) על חשבון הגותו של האיתאללה הבכיר עלי סיסתאני, המתנגד לה.[36]

הבסיס המרכזי של אוניברסיטת אל-מוצטפא הוא הסמינר הדתי אל-מוצטפא היושב בקום, המרכז הרוחני השיעי המוביל באיראן. מאה מוסדות הרשת פרושים ביותר משישים מדינות ביבשות שונות בעולם.[37] בין המדינות הללו נמצאות לבנון, סוריה, אפגניסטן, פקיסטן, בריטניה, יפן, סנגל, ניגריה, הודו, אינדונזיה, אמל”ט ועוד. רשת אוניברסיטת אל-מוצטפא פועלת גם באירופה. בלונדון הרשת מפעילה שתי שלוחות, The Islamic College ו-The Seminary of London.[38] המשטר האיראני מציע לחניכים הזרים שבאים ללמוד בסמינר אל-מוצטפא בקום מלגות ומגוון הטבות כלכליות נדיבות להם ולבני משפחותיהם.[39] ב-2017 הצהיר נשיא “האוניברסיטה” דאז, איש הדת עלי-רזא אעראפי, מקורבו של ח’אמנאי, שאף הוזכר כמועמד אפשרי לרשתו,[40] שכ-50 מיליון איש ברחבי העולם המירו דתם לשיעה באמצעות הרשת.[41] הצהרתו היא הגזמה, אך מעידה על כוונות הרשת. נשיא שלוחת “האוניברסיטה” בקאבול, אסע’ר מסעודי, העיד שמדי שנה השלוחה מכשירה 350 בוגרים.[42] לפי הערכות עדכניות ל-2016, הרשת הצמיחה 40 אלף בוגרים בשלוחת האוניברסיטה בקום (לבד מהבוגרים בשלוחותיה ברחבי העולם).[43]

הרשת מהווה אחד האמצעים להפצת המהפכה האסלאמית ברחבי העולם. ב-2015 הצהיר איתאללה יוסף טבטבאי-נז’אד, נציג ח’אמנאי בקום וחבר מועצת המומחים דאז, “אוניברסיטת אל-מוצטפא מבצעת תפקיד חשוב בייצוא המהפכה האסלאמית” בכך שהיא מייצאת את ערכי המהפכה האסלאמית ומפיצה את השיעה בקרב העולם הסוני.[44] במרץ 2020 יצא מנהיג הסונים באיראן, איש הדת עבד אל-רחים אסמאעיל זהי, בביקורת פומבית נדירה נגד “האוניברסיטה”. הוא הכריז ש”האוניברסיטה” מבצעת פעילות אינדוקטינרית בקרב אלפי סונים שאינם מכירים היטב את דתם, ובכך פועלת בניגוד למדיניות האחדות האסלאמית שאיראן מבקשת לקדם.[45]

“האוניברסיטה” היא כלי מרכזי בקידום העוצמה הרכה של טהראן ברחבי העולם. ואכן, לבד מהמרת סונים לשיעים והכשרתם במוסדותיה, “האוניברסיטה” מקדמת את עוצמתה הרכה של איראן ברחבי העולם באמצעות מתן חסות לטקסי “יום ירושלים” (יום שישי האחרון בחודש הרמדאן), בהתאם לקביעת איתאללה ח’ומיני, במטרה להגביר את השאיפה להשמדת ישראל. כך ערכה האוניברסיטה בשנים האחרונות טקסי “יום ירושלים” במדינות שונות ובהן פקיסטן, מדגסקר, תאילנד, טנזניה, בורקינה פאסו (במערב אפריקה) ואחרות.[46]

לצד פעילותה הדתית בעולם, הרשת משמשת למשטר תשתית לפעילות כוחות קודס בחו”ל. בהתאם, שם הרשת נקשר לפעילות טרור וחתרנות של המשטר לאורך השנים. הרשת מגייסת לוחמים עבור חיזבאללה והמיליציות השיעיות הטרנס-לאומיות, פאטמיון וזינביון, שפועלות בסוריה כדי להגן על משטר אסד. שני מורים עלומי שם של “האוניברסיטה” הודו בריאיון לתחקיר רויטרס שחניכי “האוניברסיטה” ומוריה עוברים באופן שגרתי בדיקה מדוקדקת של מנגנוני המודיעין האיראניים.[47] המיליציות הללו הוכללו ברשימת הארגונים הנתונים לסנקציות האמריקאיות ב-2019, והוגדרו כארגוני טרור בחוק האמריקאי.[48] עלי-רזא אעראפי, לשעבר נשיא “האוניברסיטה”, הודה בכך בריאיון שקיים עם סוכנות הידיעות האיראנית פארס, המזוהה עם משמרות המהפכה: “שמעתי שהתמזל מזלם של בוגרי אוניברסיטת אל-מוצטפא [והם התגייסו ל]חיזבאללה לבנון, חטיבות פאטמיון וזינביון שממלאות תפקיד בכיר בתמורות באזור”.[49] עם זאת, אעראפי סייג את דבריו והוסיף שהרשת אינה מעורבת בגיוס הפעילים למיליציות הללו, והסביר: “רבים מהלוחמים של החטיבות פאטמיון וזינביון הם בוגרים שלנו שהצטרפו באופן ספונטני וללא מעורבות מצידנו לחטיבות הללו. רבים מהם נהרגו ונפצעו בשדה הקרב”. בשל רגישות הדברים, החלק הזה של הריאיון הושמט על ידי סוכנות פארס, אך הוא עדיין מופיע באתרים אחרים שציטטו אותו.[50] לצד זאת, פקיד בכיר ב”אוניברסיטה”, מוחמד חוסין מוחסני, רמז על הקשר בין חניכי “האוניברסיטה” למיליציות השיעיות הנתמכות בידי כוחות קודס. מוחסני הצהיר: “כיום אנו עדים לנוכחותם של מהגרים אפגנים בכל הזירות של המאבק נגד העושק והיהירות”.[51]

אוניברסיטת אל-מוצטפא בקום משמשת אפוא מאגר עבור גיוס למיליציה הפקיסטנית השיעית זיניבון. לצד זאת, לפי השלטונות הפקיסטאניים, איראן מפעילה רשת גיוס בארצם, באמצעות כארבעה-חמישה פקיסטנים היושבים באיראן ומפעילים את אנשיהם ברחבי פקיסטן כדי לשכנע שיעים מקומיים להתנדב ללחימה בסוריה, כדי להגן על המקומות הקדושים לשיעה, ומתוך ציות לפסיקה של איתוללות איראניים.[52] מתנדבים יש גם בתוך 12,000 פועלים פקיסטנים שיעים שגורשו בשנים האחרונות מאיחוד האמירויות.[53] המיליציה הפקיסטנית החלה להשתתף במלחמה בסוריה במהלך 2013,[54] אולם החלל הרשמי הראשון שלה בסוריה דווח בנובמבר 2014.[55] המיליציה, שהיא קטנה יותר מהמקבילה האפגנית שלה (פאטמיון), מונה לפי הערכות בין כמה מאות לכמה אלפים בודדים.[56] המיליציה איבדה עד כה בלחימה בסוריה כ-185 לוחמים (עדכני ל-3 במרץ 2020). מבין המיליציות השיעיות הטרנס-לאומיות, שפועלות בחסות המשטר האיראני, מעט יחסית ידוע על הזינביון, ככל הנראה בשל המאמץ האיראני להגן על המיליציה מפני עיניו הבוחנות של שירות הביון הפקיסטני, ה-Inter-Services Intelligence.[57] בהתאם לכך הסביר פעיל אנונימי ממיליציית זינביון, בעצמו תלמיד באוניברסיטת אל-מוצטפא בקום, לאתר האיראני המקורב למשמרות המהפכה שהאיפול לגבי שמות של חלק מחללי המיליציה נובע מקשיים שמערימה ממשלת פקיסטן על שיעים שמתגייסים למיליציה, וככל הנראה גם על בני משפחותיהם.[58] עלי-רזא תואסלי, מפקד המיליציה, שנהרג במהלך הקרבות במלחמה בסוריה בשנת 2015, היה בוגר אוניברסיטת אל-מוצטפא.

הקשר בין “האוניברסיטה” לחתרנות של איראן מתבטא גם במעורבותו של חבר סגל המורים בסמינר בפרשת טרור איראנית מרכזית. אחד המורים ברשת הוא מוחסן רבאני, שהגיע לארגנטינה ב-1983 בצו האיתוללה רוחאללה ח’ומיני, כנציגו, ומילא תפקיד ראשי בפיצוץ בניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס (AMIA) ב-1994. רבאני הקים רשת של תאי מודיעין מקומיים שנועדו לקדם ולבצע התקפות טרור,[59] ואף השתתף בישיבה שנערכה במשהד ב-14 באוגוסט 1993, בנוכחות המנהיג ח’אמנאי, הנשיא רפסנג’אני, שר המודיעין פלחיאן ושר החוץ ולאיתי שבה הוחלט להוציא לפועל את הפיגוע ב-AMIA.[60]

שמה של “האוניברסיטה” נקשר גם בהלבנות הון ומימון טרור. ביולי 2016 עצרו שלטונות קוסובו את איש הדת האיראני חסן אזאריבג’אנדי באשמה שהלבין כמיליון דולר במסגרת מימון טרור. בג’אנדי עמד בראש הארגון הלא-ממשלתי (NGO) The Qur’an Foundation of Kosova, המזוהה עם “האוניברסיטה”, שהוקם בדרום קוסובו ב-2002.[61]

האוניברסיטה מפעילה שלוחה בסוריה, “סמינר האמאם ח’ומיני” בדמשק. בעת שפרצה מלחמת האזרחים בסוריה בראשית 2011 למדו בסמינר 650 חניכים.[62] השלוחה המשיכה לפעול במהלך המלחמה, אם כי כמות חניכיה ירדה משמעותית. לאור קשריה עם כוחות קודס, היא מהווה ערוץ למאמצי ההתבססות של איראן בסוריה, לצד ארגונים ומוסדות אחרים הקשורים לכוחות קודס.

אספת אהל אל-בית העולמית

אגודה דתית נוספת המסייעת לפעילות החתרנית האיראנית היא “אספת אהל אל-בית העולמית” (להלן: “האספה”). “האספה” הוקמה ב-1990 על ידי המשטר האיראני, והיא זוכה לתקצוב ממשלתי וכפופה ישירות ללשכת ח’אמנאי, שממנה באופן ישיר את היו”ר שלה.[63] האתר הרשמי של האגודה מגדיר את תפקידה כהפצת השיעה בפריסה עולמית, וחיזוק הקשר בין המאמינים השיעים לממסד הדתי של איראן בראשות ח’אמנאי.[64] “האספה” גם טוענת כי היא שואפת לקדם את ההנהגה האיראנית על העולם השיעי,[65] וכי היא “פועלת ליצירת שלום, ידידות ושיתוף פעולה בין כל בני האנושות ואומות העולם”.[66] בפועל, יש תסמינים הקושרים את “האספה” לכוחות קודס ולמשרד המודיעין האיראני (MOIS). ראשית, השירות ש”האספה” מבצעת עבור זרועות הטרור הללו של איראן נחשף במחקר מ-2013. שני בכירים לשעבר בממשל האמריקאי טוענים ש” ‘אספת אהל אל-בית’ הוקמה כביכול לקדם את האידאולוגיה של איראן המהפכנית בעולם ולקשר בין הממסד הדתי האיראני לאנשי דת שיעים זרים. עם זאת, היא משמשת גם כיסוי לסיוע באיסוף מודיעין; לתצפיות וגיוס סטודנטים זרים [לפעילות טרור]; לשינוע כספים וציוד למבצעים של כוחות קודס (ול-MOIS)”.[67] למרות החשיפה הזו, ארצות הברית עדיין לא הכלילה את “האספה” ברשימת הארגונים שנתונים לסנקציות, ככל הנראה בשל הרגישות הכרוכה בהטלת סנקציות על אגודה דתית.

מחמד חסן אח’תרי עמד בראש “האספה” בשנים 2004–2019, ומשמש כיום בכיר בארגון. אח’תרי נודע כאחד מהאבות המייסדים של חיזבאללה, לאחר שמילא תפקיד בכיר בטיפוחו וקיים איתו קשר הדוק בעת שהיה השגריר האיראני בסוריה בשנים 1986–1997. בתור השגריר האיראני בדמשק קידם אח’תרי פעילות טרור ענפה בהובלת איראן, והיה מתאם היחסים בין איראן לארגוני ההתנגדות הפלסטיניים בדמשק.[68] לפי עדותו של בכיר לשעבר ב-CIA, בעת שבאח’תרי היה השגריר נערכו בשגרירות האיראנית בסוריה ישיבות שבהן קוימו ההכנות לפיגוע נגד הבסיס האמריקאי בח’ובאר שבסעודיה ב-1996 על ידי המיליציה הסעודית השיעית שנתמכה בידי איראן, חיזבאללה חג’אז, בסיוע משמרות המהפכה וחיזבאללה.[69] בכהונתו השנייה כשגריר איראן בסוריה מיוחסת לאח’תרי תרומה משמעותית לכינון היחסים האסטרטגיים בין איראן לסוריה.[70]

העדות של הבכיר לשעבר ב-CIA משתלבת היטב עם טענתם של שני החוקרים האמריקאים שלפיה כוחות קודס השתמשו בארגונים כדוגמת “האספה” כל אימת שהזדקקו להסוות את פעילותם באזור.[71] קשר נוסף של “האספה” לפעילות הטרור הוא חברותם של ראשי חיזבאללה ב”אספה”. כך, מזכ”ל חיזבאללה חסן נסראללה הינו חבר במועצה העליונה של “האספה” ובחבר המנהלים שלה,[72] וסגנו נעים קאסם היה גם הוא חבר ב”אספה”.[73] חבר נוסף ב”אספה” הוא שיח’ אבראהים זקזאקי, מנהיג התנועה האסלאמית בניגריה,[74] אשר לטענת אחיו המיר את דתו מסונה לשיעה לאחר שביקר באיראן וקיבל ממנה מימון.[75] בביקורו באיראן נפגש זקזאקי עם ח’ומיני ונשבע לו אמונים.[76] זקזאקי נעצר על ידי השלטונות הניגריים מאז התנגשויות הדמים בין פעיליו לצבא המקומי ב-2015. התנועה האסלאמית בראשותו היא ארגון רדיקלי שממומן על ידי איראן. חלק מפעיליו עוברים אימונים על ידי חיזבאללה בלבנון.[77] התנועה האסלאמית בניגריה מהווה דריסת רגל של איראן באפריקה. כך למשל דווח ב-2013 על מעצר שלושה לבנונים החשודים כפעילי חיזבאללה בצפון ניגריה, לאחר שבפשיטה בבתיהם התגלו אמצעי לחימה (ובכלל זה טילי נ”ט ורובי קלאצ’ניקוב). לטענת שלטונות ניגריה, אמצעי הלחימה היו אמורים לשמש לפיגועים נגד מטרות מערביות וישראליות במדינה.[78]

ה”אספה” פועלת באופן נרחב בזירה הבין-לאומית מבסיסה אשר בקום, ולה משרדים במדינות רבות ביבשות שונות (ראו טבלה). מדינות ערב הסוניות מודעות לסכנה הגלומה בפעילות “האספה” ולכן מפקחות ומרסנות את פעילותה בשטחה. המזכ”ל של “האספה” דאז, אח’תרי, התלונן בריאיון ב-2012 כי “האספה” פועלת בחופשיות במדינות המערב ובאפריקה, אך “במדינות ערב [השלטונות] אינם מתירים לשיעים לפעול באופן רשמי במסגרת ‘אספת אהל אל-בית העולמית’ ”.[79] בניסיון לטשטש את פעילות “האספה” ברחבי העולם, המשטר האיראני אינו מפרסם אילו מבין המרכזים והמסגדים השיעים ברחבי העולם פועלים בחסות “האספה”. עם זאת, ידועים שמותיהם של ראשי האגפים של “האספה” שאחראים על קידום פעילותה בעולם: ראש אגף אסיה ואוקיאניה הוא איש הדת חסן מלכ מוחמדי;[80] סעיד טאלבי-ניא מנהל את אגף אירופה ואמריקה;[81] ח’ליל סאדאתי אמירי עמד בראש אגף אפריקה במחצית מרץ 2020, והוחלף ככל הנראה בידי זמאן חוסיני.[82]

“האספה” מבצעת מגוון פעילויות ובהן רכישת מסגדים ושיפוצם, עריכת כנסים ותערוכות, פרסום ספרים, הכשרת תועמלנים שיעים ודרשני תפילה במגוון מדינות, ועוד. “האספה” פועלת לחזק את זיקתם של חוגים שיעים שונים למשטר האיראני. בינואר 2020 הסביר ח’ליל סאדאתי אמירי, ראש אגף אפריקה דאז, שהארגון “הקים ב-32 ממדינות העולם ארגונים שונים עבור השיעים כדי לאחדם וללכדם. אספת אהל אל-בית העולמית מחברת עבור הארגונים הללו תוכניות חינוכיות, כלכליות וחברתיות, שיכולות להביא לאחווה בין השיעים ברחבי העולם ולחילופי מידע ביניהם”.[83] סעיד טאלבי-ניא, מנהל אגף אירופה ואמריקה ב”אספה”, ביטא את שאיפתה של “האספה” לייצא את המהפכה האסלאמית באמצעות המסגדים שהיא מקימה ושבהם היא תומכת ברחבי העולם. הוא הצהיר: “ ’אספת אהל אל-בית העולמית’ היא שיוזמת את [הקמתם] של מרבית המסגדים שנבנים כעת ברחבי העולם על ידי השיעים. לפיכך, באמצעות שיתופי פעולה עם האספה אנו יכולים לערוך במרכזים אסלאמיים ובמסגדים רבים ברחבי העולם שמקבלים את המהפכה האסלאמית תוכניות הקשורות למהפכה האסלאמית”.[84]

פעילויות אלה משמשות כיסוי יעיל למבצעים של כוחות קודס ו-MOIS בארצות היעד – שינוע כספים וציוד, מבצעי איסוף מודיעין, תצפיות וגיוס סטודנטים זרים. לצד זאת, הכנסים השונים ש”האספה” עורכת במדינות שונות הם במה נוחה לשירות שהיא מעניקה לזרועות הטרור האיראניות. כך למשל הביעו חברי שלוחת “האספה” בתאילנד תנחומים למשטר האיראני בעקבות חיסולו של קאסם סולימאני בכנס שנערך בשגרירות האיראנית בבנגקוק;[85] בקייפ-טאון שבדרום אפריקה נערך ביוזמת השלוחה המקומית של “האספה” טקס הנצחה לקאסם סולימאני ולאבו-מהדי אל-מוהנדס (שפיקד על מיליציית כתאא’ב חיזבאללה) בהשתתפות חברי פרלמנט, חוגי אסלאם פוליטי סוני, פוליטיקאים ואקדמאים;[86] באקרה בירת גאנה ערכה “האספה” כנס להוקרת זכרם של סולימאני ואבו מהדי אל-מוהנדס, וכן לרגל יום השנה ה-41 להקמת הרפובליקה האסלאמית של איראן. בטקס השתתפו חוגים פוליטיים שיעים וסונים;[87] גם באבידג’אן שבחוף השנהב ערכה “האספה” טקס דומה.[88] לאור פעילותה ברחבי ארצות הברית, “האספה” היא גם אחת התשתיות לפיגוע טרור בארצות הברית, כאשר ההנהגה האיראנית תמצא לנכון להוציאו לפועל, וכן במדינות אחרות שבהן קיימת דריסת רגל של כוחות קודס וחיזבאללה.[89]

סניפי אספת אהל אל-בית העולמית ברחבי העולם

יבשתמדינות
אירופהאוסטריה, אוקראינה, אזרביג’אן, איטליה, אירלנד, אלבניה, ארמניה, בלגיה, בולגריה, בוסניה, בלרוס, בריטניה, גאורגיה, גרמניה, דאגסטאן, הולנד, הונגריה, טטרסטן, יוון, לוכסמבורג, מקדוניה, נורבגיה, סלובקיה, סלובניה, ספרד, פולין, פורטוגל, פינלנד, צ’כיה, צרפת, קוסובו, קפריסין, קרואטיה, רומניה, שוודיה, רוסיה, שווייץ
אפריקהאיי קומורו, אנגולה, אסוואטיני, אוגנדה, אלג’יריה, אתיופיה, בוטסואנה, בורונדי, בנין, גאבון, גאנה, דרום אפריקה, הרפובליקה המרכז-אפריקאית, טוגו, טנזניה, זמביה, חוף השנהב, לוב, מאלי, מאוריציוס, מדגסקר, מוזמביק, מלאווי, מצרים, ניגריה, ניז’ר, נמביה, סודאן, סומליה, סיירה לאון, סנגל, קמרון, קניה, תוניס
אמריקהאורוגוואי, אל סלוודור, ארגנטינה, ארצות הברית, בוליביה, ברזיל, גויאנה, גוואטמלה, האיטי, הונדורס, ונצואלה, מקסיקו, פנמה, פרו, צ’ילה, קולומביה, קובה, קנדה
אוקיאניהאוסטרליה, ניו זילנד
אסיהאוזבקיסטן, איחוד האמירויות הערביות, אינדונזיה, בחריין, אפגניסטן, בנגלדש, ברוניי, הודו, ויטנאם, טייוואן, יפן, ירדן, כווית, לאוס, לבנון, מונגוליה, מיאנמר, מלזיה, סין, סינגפור, סעודיה, סרילנקה, עומאן, עיראק, פיליפינים, פלסטין, פקיסטן, קוריאה הדרומית, קטר, קשמיר, קזחסטן, קירגיסטן, קמבודיה, תאג’יכיסטן, תאילנד, תורכמניסטן, תימן

פעילותה של “האספה” בסוריה תואמת את החשיבות האסטרטגית שאיראן מייחסת לסוריה. חבר “האספה” איש הדת השיעי הסורי שיח’ נביל אל-חמדאווי, אחראי ההקדשים במתחם קבר רקיה שבדמשק, מוביל את פעילות האספה בסוריה.[90] זיקתה של “האספה” לפעילות הטרור בהובלת איראן כבר מוכרת לשלטונות קנדה. ב-2016 ביטלה ממשלת קנדה את הגדרתה של “האספה השיעית האסלאמית של קנדה” ((The Islamic Shia Assembly of Canada, שלוחת “האספה” בטורונטו, כאגודת צדקה, לאחר חקירה ממושכת. השלטונות הקנדיים הסבירו שהשלוחה “מקדמת את היעדים המבצעיים של אספת אהל אל-בית העולמית, ופועלת להפצת האידאולוגיה האיראנית המהפכנית בקנדה”. שלטונות קנדה גם הצביעו על העובדה שבראש הארגון העולמי עמד אז אח’תרי, האב המבצעי של חיזבאללה (המוכר על ידי ממשלת קנדה כארגון טרור מאז 2002).[91]

סיכום ומסקנות

כוחות קודס משתמשים במגוון ארגונים לכיסוי פעילותם בארצות היעד. הפריסה הבין-לאומית הרחבה של האגודות והארגונים הללו נועדה לקדם את מערך הדעוה (תועמלנות דתית) של המשטר האיראני ולהקל על פעילות הטרור שכוחות קודס מקדמים ברחבי העולם. השימוש במוסדות הומניטאריים, אגודות דתיות וארגוני צדקה למטרות קידום טרור בידי המשטר האיראני אינו מפליא. דפוס הפעולה האיראני המהפכני אינו מבחין בין פעילות אזרחית לבין פעילות אלימה. אדרבא, מדובר בשני צידיו של אותו מטבע, הכרוכים יחדיו ונועדו לשרת את חזון ייצוא המהפכה האסלאמית.

לפיכך, האבחנה המערבית בין זרוע פוליטית/אזרחית לבין זרוע צבאית של ארגוני טרור או של המשטר האיראני, נותנת החסות הראשית בעולם לטרור, היא מלאכותית ואינה עומדת במבחן המציאות. חלק מהמוסדות הללו גם מסייע לממן את כוחות קודס, נוכח הקשיים שאיראן מתמודדת עימם בשל משבר הקורונה והסנקציות האמריקאיות. ראוי שממשלת ישראל תציג את הראיות שמובאות כאן כדי שמדינות העולם יכירו את אופי הפעילות האיראנית ויכריזו על הארגונים כקבוצות טרור. מומלץ שמערכת ההסברה הישראלית תצא למסע הסברה עולמי נרחב כדי שהממשלות השונות ברחבי העולם ימנעו, או לכל הפחות יטילו פיקוח, על פעילותן של התשתיות האזרחיות לכאורה שמשמשות למעשה כיסוי עבור שלוחות הטרור של איראן. בנוסף, מומלץ גם שישראל תסביר לציבור באיראן את המאמץ הכלכלי שהמשטר האיראני משקיע בהפצת השיעה והמהפכה האסלאמית בעולם ובבניית תשתיות טרור, בעוד שאזרחיו נאנקים תחת עול הסנקציות והשלכות משבר הקורונה. מסע הסברתי בנושא עשוי לעזור בליבוי המחאה באיראן.


[1] יוסי מנשרוף, “איראן והקהילות השיעיות במפרץ הפרסי: רשתות שיעיות טרנס-לאומיות פרו-איראניות, 1963–1989”, עבודת דוקטור, אוניברסיטת חיפה, 2019, עמ’ 233.

[2] “הצהרה בטקס [המחזור] השישי של הקורס לפיקוד ומטה של האוניברסיטה על שם האמאם חוסין, אתר המנהיג (איראן), 20 בנובמבר 1989.

[3] “דרשת יום שישי בטהראן בראשות כבוד האיתאללה ח’אמנאי”, אתר המנהיג (איראן), 17 בינואר 2020.

[4] Saeed Ghasseminejad and Emanuele Ottolenghi, “Khamenei’s Choice to Head Powerful Charity Bolsters the IRGC”, FDD Policy Brief, 13 April 2015

[5] “Fact Sheet: U.S. Treasury Department Targets Iran’s Support for Terrorism Treasury Announces New Sanctions Against Iran’s Islamic Revolutionary Guard Corps-Qods Force Leadership”,The U.S. Department of the Treasury, 3 August 2019

[6] Saeid Golkar, “The Islamic Republic Art of Survival: Neutralizing Domestic and Foreign Threats”, The Washington Institute for Near East Policy, Policy Focus 125, p. 14

[7] U.S. Embassy in London to U.S. Embassy in Kabul , “Iran: Alleged Ex-IRGC Member Lists Quds Force Fronts in Iraq, Claims to Represent ‘Those Inside’ ”, Wikileaks (Secret) , December 28, 2007

[8] Michael Rubin, Testimony before the House Committee on Foreign Affairs, 5 December 2012, p. 4

[9] Catherine Putz, “Iranian Charity in Trouble in Tajikistan”, The Diplomat, 28 July 2016

[10]David Asher and Scott Modell, “Pushback: Countering the Iran Action Network”, Center for New American Security, September 2013, p. 10

[11] “בלקיסרושן, חברת הפרלמנט האפגני: חיסול קאסם סולימאני יותיר רושם חיובי על אפגניסטן”, Iran Wire, 6 בינואר 2020.

[12] יוסי מנשרוף, “יחסי איראן והג’יהאד האסלאמי הפלסטיני”, מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון, 4 בפברואר 2020.

[13] “Fact Sheet: Treasury Designates Iranian Entities Tied to the IRGC and IRISL”, The U.S. Department of the Treasury, 21 December 2010

[14] “Fact Sheet: Designation of Iranian Entities and Individuals for Proliferation Activities and Support for Terrorism”, The U.S. Department of the Treasury, 25 October 2007

[15]הדו”ח השנתי של הוועדה לסיוע ע”ש האמאם ח’ומיני לשנה הפרסית 1392 (מרץ 2013-מרץ 2014), אתר הוועדה לסיוע ע”י האמאם ח’ומיני, פרק 7, עמ’ 378.

[16] “לאחר שד”ת חמימים, האם שד”ת קמישלי יהפוך לנקודת ההתבססות השנייה של הכוחות הרוסים?”, Shaam Network, 30 באוקטובר 2016; “גשר אווירי אל שד”ת אל-קמישלי להעברת מיליציית חיזבאללה לדיר אל-זור”, זמאן אל-וסל, 21 בנובמבר 2017; על הפעילות של חיזבאללה בשד”ת קמישלי ראו גם: “Asayish militias besiege Hezbollah inside Al-Qamishli Airport”, www.nedaa-sy.com, 29 October 2017.

[17]“מיליציות הטרור השיעיות מתקבצות אל שד”ת אלקאמשלי”, Shaam Network, 23 באוקטובר 2016.

[18] Iran Regional Presence Office, The U.S. Department of State to CIA, “Former Iranian Red Crescent Official Outlines IRC’S Auxiliary Role Assisting IRGC, MOIS”, Wikileaks, (Secret), 23 October 2008

[19] “האם משמרות המהפכה משתמשים בסהר האדום ככיסוי”?, Radio Farda (פראג), 16 באפריל 2019.

[20] “לראשונה בעולם צויד מטוס בבית חולים אווירי של הסהר האדום”, איסנא (איראן), 11 בנובמבר 2015; “ציוד בית חולים איראני בלבנון לטובת סיוע לפליטים הסורים”, תסנים (איראן), 23 במאי 2014; “המשלוח השני של הסהר האדום [האיראני] הגיע לדמשק”, משרק (איראן), 16 במרץ 2012; “Biannual Report 2013-2014”, The Iranian Red Crescent.

[21]“חוק התמיכה במהפכה האסלאמית של העם הפלסטיני”, אתר הפרלמנט האיראני, 9 במאי 1990.

[22] “אודותנו”, אתר המטה לשיפוץ המקומות הקדושים, ללא תאריך.

[23] “השגריר האיראני החדש בעיראק הוא יועצו הבכיר של קאסם סולימאני”, BBC Persian, 15 בינואר 2017; “המטה [לשיפוץ] המקומות הקדושים: משרדו של קאסם סולימאני בעיראק ובאיראן”, Radio Farda (פראג), 25 ביולי 2019.

[24]“Treasury Designates Vast Network of IRGC-QF Officials and Front Companies in Iraq, Iran”, The U.S. Department of the Treasury, 26 March 2020

[25] “סרטון שטרם נראה של סולימאני: חאג’ קאסם הוא מייסד המטה לשיפוץ המקומות הקדושים”, תסנים (איראן), 31 בדצמבר 2019.

[26]“הצהרת תמיכה של בסיג’ התקשורת במחוז במטה לשיפוץ המקומות הקדושים”, sobhezagros.ir, 17 באוגוסט 2016.

[27] “שני צווים חדשים של סולימאני בכוחות קודס”, דניא-י אקתסאד (איראן), 25 ביולי 2019.

[28] “סוריה: פירוט עבודות שיפוץ הנזקים למתחם קבר זינב”, אתר המטה לשיפוץ המקומות הקדושים (איראן), 27 במאי 2020.

[29] “הרחבת מתחם קבר זינב ורקיה מובילים את סדר העדיפויות של המטה לשיפוץ [המקומות הקדושים] בסוריה”, תסנים (איראן), 24 במאי 2015.

[30] “ביקור ראש המטה לשיפוץ המקומות הקדושים בפרויקטים בסוריה”, איקנא (איראן), 10 בנובמבר 2018.

[31] שם.

[32] “Treasury Designates Vast Network of IRGC-QF Officials and Front Companies in Iraq, Iran”

[33] “הכירו את היו”ר החדש של אוניברסיטת אל-מוצטפא”, תסנים (איראן), 19 בנובמבר 2018.

[34] “Al Mustafa University, Iran’s Global network of Islamic Schools”, Iranian American Forum, 12 April 2016

[35] “In Senegal, Iran and Saudi Arabia vie for religious influence”, Reuters, 12 May 2017

[36] “אוניברסיטת אל-מוצטפא מפעילה נציגויות בלמעלה משישים מדינות”, irib.ir, 16 בספטמבר 2016.

[37] שם.

[38]“Al Mustafa University, Iran’s Global network of Islamic Schools”, Iranian American Forum, 12 April 2016

[39] “Iran’s Ideological Expansion”, United Against Nuclear Iran, January 2020, p. 7

[40] “Khamenei’s New Potential Hard-line Successor”, Radio Farda, 4 August 2017

[41] “איתאללה אעראפי: 50 מיליון איש מרחבי העולם הפכו לשיעים באמצעות אוניברסיטת אל-מוצטפא”, מהר (איראן), 30 ביולי 2017.

[42] “קבלת פנים חמה מצד העם באפגניסטן כלפי נציגות אוניברסיטת אל-מוצטפא בקאבול”, irib.ir, 28 בפברואר 2016.

[43]“Al Mustafa University”, Iranian American Forum, 12 April 2016

[44] “איתאללה טבאטבאיי-נז’אד: אוניברסיטת אל-מוצטפא מבצעת צעדים משפיעים לטובת ייצוא המהפכה האסלאמית והלכות השיעה”, רסא ניוז (איראן), 31 בינואר 2015.

[45] “Iranian Sunni Scholar Abdolhamid Ismaeelzahi: COVID-19 Came to Iran through Chinese Students at the State-Funded Al-Mustafa University in Qom, Which Brainwashes Sunnis”, The Middle East Media Research Institute, 13 March 2020

[46] אתר אוניברסיטת אל-מוצטפא.

[47] “In Senegal, Iran and Saudi Arabia vie for Religious Influence”, Reuters, 12 May 2017

[48] “Treasury Designates Iran’s Foreign Fighter Militias in Syria along with a Civilian Airline Ferrying Weapons to Syria”, The U.S. Department of the Treasury, 24 January 2019

[49] “איתאללה אעראפי: מילוי הצרכים המגוונים והרבים של העולם עומד בראש סדר העדיפויות של אוניברסיטת אל-מוצטפא”, פארס (איראן), 29 ביולי 2017.

[50]“אוניברסיטת אל-מוצטפא: מחטיבות פאטמיון וזינביון ועד מנצ’סטר ומדגסקר”, roozame.com, 29 ביולי 2017.

[51] “יועץ אזורי של אוניברסיטת אל-מוצטפא: ניכרת נוכחותם של מהגרים אפגנים בכל החזיתות של ההתנגדות ליהירות”,

afghanirca.com (אפגניסטן), 22 ביוני 2016.

[52]“Despite ISIS defeat, Pakistani men are still fighting in Syria”, www.samaa.tv (Pakistan), 16 March 2020,

[53] Farzin Nadimi, “Iran’s Afghan and Pakistani Proxies: In Syria and Beyond?”, The Washington Institute, Policy Watch 2677, 22 August 2016

[54] Colin Clarke and Phillip Smyth, “The Implications of Iran’s Expanding Shi`a Foreign Fighter Network”, CTC Sentinel, Vol. 10 Issue 10, November 2017

[55] Ali Alfoneh, “Shia Pakistani Fighters in Syria”, Atlantic Council, 26 April 2017

[56] Frederic Wehrey, “Beyond Sunni and Shia: The Roots of Sectarianism in a Changing Middle East”, Oxford University Press, 2017, 106

[57] Ali Alfoneh, “Using Syria as a Training Ground: The Case of the Pakistani Zeinabiyoun Brigade“, The Arab Gulf State Institute in Washington, 17 July 2018

[58] “מפאראצ’נאר ועד סוריה: סיפורם של השיעים הזרים מחטיבת זינביון”, משרק ניוז (איראן), 15 ביולי 2016.

[59] “How Iran exports its Ideology: Mohsen Rabbani – Iran’s Principal Proselytizer in Latin America”, United Against Nuclear Iran, no date

[60] Matthew Levitt, “Iranian and Hezbollah Operations in South America: Then and Now”, PRISM, Vol 5, No. 4, p. 122, December 2015

[61] “Kosovo Continues Confronting Radical Islam”, Washington Examiner, 16 August 2016

[62] “Al Mustafa University, Iran’s Global network of Islamic Schools”, Iranian American Forum, 12 April 2016

[63]ראו למשל “מינוי מזכ”ל חדש לאספת אהל אל-בית העולמית בצו מנהיג המהפכה האסלאמית”, אתר אספת אהל אל-בית העולמית (איראן), 24 באוגוסט 2019.

[64] “היכרות עם אספת אהל אל-בית העולמית”, אתר אספת אהל אל-בית העולמית (איראן), ללא תאריך.

[65] Wilfried Buchta, “Who Rules Iran?”, Washington, DC: Washington Institute for Near East Policy, 2000, p. 51

[66] היכרות עם אספת אהל אל-בית העולמית”, אתר אספת אהל אל-בית העולמית (איראן), ללא תאריך.

[67] David Asher and Scott Modell, “Pushback: Countering the Iran Action Network”, Center for New American Security, September 2013, 9–10

[68] Michael Rubin, “The Enduring Iran-Syria-Hezbollah Axis”, American Enterprise Institute, Middle Eastern Outlook, Number 6, December 2009, p. 2

[69] Testimony of Bruce D. Tefft, Paul A. Blais v. Islamic Republic of Iran et al., Civil Action No. 02-285, United States District Court for the District of Columbia, May 26, 2006. Cited in: Matthew Levitt, “Iran’s Support for Terrorism in the Middle East”, Testimony before the U.S. Senate, Committee on Foreign Relations, Subcommittee on Near Eastern and Central Asian Affairs, 25 July 2012

[70] “How Iran exports its ideology”, United Against Nuclear Iran, May 2020, p. 13

[71] David Asher and Scott Modell, “Pushback: Countering the Iran Action Network”, Center for New American Security, September 2013, 9–10

[72] “היכרות עם אספת אהל אל-בית העולמית”, אתר אספת אהל אל-בית העולמית (איראן).

[73] “תמונה וזיכרון: מוחמד עלי כלי מתפלל מאחורי סגן מזכ”ל חזבאללה”, 4 ביוני 2016.

[74] “מיהו השיח’ אבראהים זקזאקי?”, מיזאן (איראן), 15 בדצמבר 2015.

[75]“Iran Lured my Brother, El-Zakzaky into Shiite with Money – Islamic Movement Leader’s Brother”, Punch (Nigeria), 10 August 2019

[76] “הברית שכרת השיח’ זקזאקי עם ח’ומיני”, משרק (איראן), 20 ביולי 2019.

[77] “Hezbollah Allegedly Training Nigerian Shiites to Expand Influence in West Africa”, Middle East Institute, 5 July 2018

[78] “Nigeria arrests Lebanese suspected of Hezbollah ties”, Reuters, 30 March 2013

[79] “אח’תרי בכנס שאלות ותשובות עם אנשי אקדמיה ובכירים בסמינרים הדתיים: איתאללה ח’אמנאי הוא החסד המדעי, ההלכתי והפוליטי הגדול ביותר”, פארס (איראן), 19 בינואר 2012.

[80]“מנכ”ל אגף אסיה ואוקיאניה באספת אהל אל-בית העולמית: הארבעין מלמד אותנו על חשיבות ההנצחה של השהידים”, מהר (איראן), 10 בנובמבר 2017.

[81]]”המנכ”ל החדש של [אגף] אירופה ואמריקה באספת אהל אל-בית העולמית הוצג + תמונה”, אתר אספת אהל אל-בית העולמית, 6 בספטמבר 2016.

[82] “טקס פרידה מכמה ממנהלי אספת אהל אל-בית העולמית”, אתר אספת אהל אל-בית העולמית (איראן), 15 במרץ 2020; “טקס יום אללה 22 בבהמן לזכר השהידים סולימאני ואבו מהדי אל-מהנדס בגאנה”, אתר אספת אהל אל-בית העולמית (איראן), 17 בפברואר 2020.

[83] “מנכ”ל [אגף] אפריקה באספת אהל אל-בית העולמית: תוכנית אספת אהל אל-בית העולמית לבנות מסגדים מחוץ למדינה”, שבסתאן (איראן), 13 בינואר 2020.

[84]“עריכת כנס בנושא המהפכה האסלאמית באמריקה”, שבסתאן (איראן), 3 בדצמבר 2018.

[85] “החברים התאילנדים ב’אספת אהל אל-בית העולמית’ רוחשים כבוד לסולימאני + תמונה”, אתר אספת אהל אל-בית העולמית (איראן), 9 בינואר 2020.

[86]“טקס הוקרה לשהיד קאסם סולימאני ואבו מהדי אל-מהנדס בדרום אפריקה + תמונות”, אתר אספת אהל אל-בית העולמית (איראן), 17 בינואר 2020.

[87] “טקס יום אללה 22 בבהמן לזכר השהידים סולימאני ואבו מהדי אל-מהנדס בגאנה”, אתר אספת אהל אל-בית העולמית (איראן), 17 בפברואר 2020.

[88] “דוח מצולם: השתתפות משלחת של האספה בטקסי יום אללה ויום הארבעים [לחיסול] חאג’ קאסם [סולימאני] בחוף השנהב”, אתר אסיפת אהל אל-בית העולמית (איראן), 12 בפברואר 2020.

[89] בנושא ההיערכות האיראנית לפיגועי טרור בשטח ארה”ב ודריסת רגלו של חיזבאללה ברחבי העולם ראו: יוסי מנשרוף, “מערך הטרור הטרנס-לאומי הפרו-איראני: כלי נשק אסטרטגי ליום פקודה”, מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון, 3 בנובמבר 2019.

[90] “ד”ר אל-חלבאוי: עלינו לייצג בסוריה את הקו של אהל אל-בית”, מהר (איראן), 16 באוגוסט 2015.

[91] “Toronto charity disputes CRA accusation it was formed to spread ‘Iranian revolutionary ideology in Canada’ “, Global News (Canada), 14 February 2019

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *