JISS - מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון

ד״ר פנינה שוקר

ד״ר פנינה שוקר

מומחית לסוגיות של ביטחון לאומי, דעת קהל ומדיניות חוץ.

הרוב המכריע של המשיבים (82%) ציינו כי תחושת הביטחון שלהם נפגעה – מי יותר ומי פחות – בעקבות האירועים והמהומות שהתרחשו במהלך מבצע “שומר החומות”.

בתחילת יוני יזם מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון (JISS) סקר שנועד לבחון את עמדותיו של הציבור היהודי בישראל מפרספקטיבה של שנה לאחר אירועי “שומר החומות”, ועל רקע גל הטרור האחרון שחוותה ישראל בין מרץ למאי. הסקר נערך באמצעות מכון הסקרים “מאגר מוחות”, ובמסגרתו רואיינו 501 משיבים. טעות הדגימה במדגם זה הינה כ-4.4%.

במסגרת הסקר נבדקו עמדות הציבור בשלושה נושאים:

תחושת ביטחון אישי – כמו גם תחושת ביטחון לבקר בערים מעורבות, בכללן ירושלים;

עמדות ביחס לשימוש בכוח – שביעות הרצון מהמדיניות שננקטה ביחס לגל הטרור האחרון והמדיניות שיש לנקוט אם יתרגש עלינו גל טרור נוסף או ירי טילים מעזה;

ועמדות ביחס לירושלים – בייחוד על רקע השיח הסוער סביב מצעד הדגלים לפני כשלושה שבועות.

ממצאי הסקר היו כדלקמן:

  • הרוב המכריע של המשיבים (82%) ציינו כי תחושת הביטחון שלהם נפגעה – מי יותר ומי פחות – בעקבות האירועים והמהומות שהתרחשו במהלך מבצע “שומר החומות”.
  • ניכרת כאן עלייה ניכרת לעומת ממצאים מסקרי עבר של ה-INSS, למשל אלו שנעשו ביוני 2021 ובינואר 2022: ביוני 2021 ציינו 53% מהמשיבים כי תחושת הביטחון שלהם נפגעה בעקבות “שומר החומות”, ובינואר 2022 חשו כך 55% מהמשיבים. לא נמצאה שונות מהותית מבחינת המגדר ומקום המגורים של המשיבים.
  • עוד נמצא כי חלה עלייה בשיעור החוששים לבקר בערים מעורבות – מעל לשליש מהמשיבים (43%) ציינו כי הם אינם מרגישים בטוחים כיום בשהותם או בביקורם בערים מעורבות. גם כאן לא ניכר הבדל מהותי בין נשים לגברים או בין אזורי המגורים בארץ, אולם מבחינת עמדה פוליטית – נראה שמחזיקי עמדות שמאל חשים יותר ביטחון לבקר או לשהות בערים מעורבות. מבחינת דתיות – המגזר החרדי מוביל בהפרש ניכר מבחינת חוסר הביטחון שלו לבקר בערים מעורבות.
  • כאשר נשאלה שאלה זו ביחס לירושלים באופן ספציפי הממצאים היו פחות או יותר דומים – 39% השיבו שהם אינם מרגישים בטוחים כיום במהלך שהותם בירושלים, אם כי כאן נראה שתחושה זו פחות נוגעת לתושבי ירושלים, שכן 48% מהנשאלים תושבי ירושלים ציינו שהם מרגישים בטוחים לחיות בעירם.
  • בנוסף, מעל למחצית מהמשיבים (52%) מעריכים כי במקרה של התחדשות מהומות בין יהודים לערבים האירועים יהיו קשים יותר מבעבר. נראה שהמגזר החרדי סבור כך בשיעור הגבוה ביותר בהשוואה למגזרים האחרים (כמעט 80%), ומבחינת עמדות פוליטיות נראה שסברה זו שולטת במידה רבה בקרב המזהים את עצמם כבעלי עמדות ימין.
  • כנגד זה, כשליש מהמשיבים (35%) טענו כי הם אינם סומכים על כוחות הביטחון והמשטרה שיפעלו בצורה יעילה בערים המעורבות אם תפרוצנה מהומות נוספות בעתיד הקרוב. על רקע הממצא הזה ניתן להבין את הזינוק בהגשת הבקשות לאגף רישוי ופיקוח כלי ירייה: מראשית מרץ (דהיינו, ראשית גל הטרור האחרון) ועד תחילת מאי הוגשו כשלושים אלף בקשות לרישיון נשק – נתון חסר תקדים. אומנם עלייה בבקשות לרישיון נשק החלה כבר לאחר אירועי “שומר החומות”, אולם היא נעשתה תלולה יותר באופן חד במהלך גל הטרור האחרון ולאחריו.
  • מידת האמון הנמוכה ביותר ביכולת כוחות הביטחון לפעול ביעילות למיגור מהומות ניכרת יותר בקרב מחזיקי עמדות ימין, כמו גם בקרב המגזר החרדי, ולאחריו במגזר הדתי-לאומי. סיכום הממצאים ביחס לתחושת הביטחון של הציבור: אף על פי שגל הטרור האחרון דעך זה מכבר, הוא תרם את תרומתו המצטברת על רקע אירועי “שומר החומות” לערעור תחושת הביטחון, להעמקת תחושות של חוסר אמון כלפי המגזר הערבי ולזעזוע במרקם היחסים העדין בין יהודים לערבים.

ממצאים בנוגע לשימוש בכוח:

  • נמצא כי רוב המשיבים (66%) סבורים כי ממשלת ישראל טיפלה בגל הטרור האחרון בצורה חלשה. ממצא זה עומד בהלימה לממצאי סקר שביצע המכון הישראלי לדמוקרטיה לפני כחודש, שם נמצא כי במדגם שנערך בקרב הציבור היהודי, 63% מהנשאלים לא היו שבעי רצון מאופן הטיפול של ממשלת ישראל למיגור גל הטרור האחרון. גם כאן יש בולטות ניכרת למגזר החרדי ולמחזיקי עמדות ימין – המאוכזבים העיקריים מטיפול הממשלה באותו גל טרור.
  • כמו כן, כמחצית מכלל המשיבים (52%) סבורים כי אם יגאה גל טרור נוסף, ממשלת ישראל צריכה לצאת למבצע צבאי רחב ביהודה ושומרון, דוגמת מבצע “חומת מגן”. פעם נוספת, גישה זו דומיננטית בקרב המגזר הדתי על מחנותיו ובקרב מחזיקי עמדות ימין. מהממצאים הללו עולה כי ישנה לגיטימציה ציבורית במידה לא מבוטלת לשימוש בכוח רב יותר מזה שהופעל למיגור גל הטרור האחרון. הלגיטימציה הרחבה יחסית ליציאה במידת הצורך – ובתקווה שלא יהיה צורך – למבצע רחב ביהודה ושומרון, נוסח “חומת מגן”, גם מעידה על עייפות הציבור מהטרור המיוצא מהגדה, הכרת הציבור בהישגי “חומת מגן” ונכונות להקריב לטובתם.
  • עם זאת, בנוגע לעזה דעת הקהל מתונה יותר – רק קרוב למחצית מהמשיבים (45%) סבורים כי במקרה של ירי טילים מעזה ממשלת ישראל צריכה לנקוט פעולה צבאית רחבה מהאוויר, ללא הכנסת כוחות קרקעיים. לדעתי, ישנם מספר הסברים לדיפרנציאציה הזאת בין גישת הציבור לשימוש בכוח ביהודה ושומרון לבין גישת הציבור לשימוש בכוח בעזה: קודם כול, הודות למערכת “כיפת ברזל”, האיום שנשקף מירי תמ”ס מעזה נתפס כנמוך יותר לעומת איום הטרור מיהודה ושומרון. בנוסף, שנת 2022 הייתה השנה השקטה ביותר בדרום מאז ההתנתקות באוגוסט 2005 – 6 רקטות בלבד נורו מאז תחילת השנה מרצועת עזה לשטח ישראל, ולא הסבו פגיעה בגוף ובנפש – מה שעוד מסביר את תפיסת האיום הנמוכה יחסית לגבי עזה. כמו כן, ניתן להניח שלעומת עזה, הניסיון המוצלח ב”חומת מגן” ב-2002 אף הוא מהווה שיקול לתמיכה במבצע דומה ביהודה ושומרון. לעומת זאת, יש לזכור שישראל נמנעה מלפעול בעזה במסגרת “חומת מגן”, זאת אף על פי שבמטכ”ל גובשה תוכנית בשם “מגן הבית” – למעשה הגרסה המקבילה של “חומת מגן” עבור רצועת עזה – אולם הוחלט שלא להוציא אותה לפועל עקב החשש שכמות הנפגעים בקרב חיילי צה”ל בעזה תהיה גבוהה יותר מאשר בגדה. ההערכות היו שמבצע קרקעי רחב ברצועה יארך בין שישה לשבעה חודשים ובמהלכו יהיו בין 200 ל-300 הרוגים בקרב כוחות צה”ל – מה גם שעיקר הפיגועים הגיעו מיהודה ושומרון. מבחינת ממצאים מתאמיים – מחזיקי עמדות שמאל מובילים בגישתם המתונה ביחס לאופן התגובה הרצוי לירי טילים מעזה.
  • בעמדות ביחס לירושלים לא נמצא שינוי מהותי לעומת ממצאי סקר קודם של המכון שנערך ב-2017. גם לאחר חמש שנים עדיין ניכרת תמיכה גבוהה (סביב 65%–70%) בחשיבותה של שליטה אפקטיבית בירושלים המאוחדת לביטחונם של תושביה ובחשיבותה של הריבונות הישראלית על הר הבית, גם במסגרת הסדר עתידי עם הפלסטינים, אם יהיה כזה. בכך יש להעיד על קונצנזוס רחב למדי ביחס למעמדה של ירושלים וחשיבותה הרבה בעיני הציבור היהודי. מבחינת ממצאים מתאמיים – אנו רואים שמחזיקי עמדות שמאל מזדהים הרבה פחות עם ההיגד כי “שליטה אפקטיבית בירושלים המאוחדת היא מפתח הכרחי לביטחונם של תושבי ירושלים עצמה”. כך גם ביחס לשמירה על הריבונות הישראלית על הר הבית.

כדי לספק תמונה רחבה יותר באשר לעמדות דעת הקהל בסוגיות שהועלו כאן, מעין נדבך משלים לממצאי הסקר שנערך בימי שגרה, בוצע ניתוח שיח ברשתות החברתיות סביב שתי תקופות מתיחות ביטחונית, זאת מתוך ההכרה בכך שהרשתות החברתיות הן למעשה “כיכר העיר החדשה” ותופסות חלק מרכזי בשיח הציבורי, בפרט בעיתות הסלמה. התקופות הנבחרות הן תקופת הפיגועים הקשים של סוף מרץ ותחילת אפריל, ותקופת מצעד הדגלים. כזכור הייתה מתיחות רבה סביב אירוע זה, לנוכח איומי חמאס והג’יהאד האסלאמי בסבב לחימה נוסף אם המצעד יצא לפועל ויעבור ברובע המוסלמי. הסיבות לבחירה בעיתות מתיחות כמקרי בוחן הן: א. בתקופות מתיחות ביטחונית נפח השיח ברשתות החברתיות עולה במידה רבה; ב. המגמות מקצינות; ג. פוטנציאל ההשפעה של דעת הקהל על מקבלי ההחלטות עולה.

בתקופה הראשונה שנבחנה – תקופת הפיגועים בבני ברק ולאחר מכן בדיזינגוף, ניכרת עלייה רבה בנפח השיח הכללי, ונראה כי חלק ניכר ממנו התמקד במדיניות הממשלה ובערביי ישראל. מבחינת הפוסטים שזכו לעיסוק הרב ביותר בתקופה הנחקרת עולה תמונה של שיח שלילי דומיננטי – ביטויי אלימות, כעס, מילטנטיות, תסכול ואכזבה ממדיניות הממשלה, פגיעה בתחושת הביטחון והמורל הלאומי וחוסר אמון בערביי ישראל. כמו כן, מהפוסטים המובילים באותה תקופה הסתמנה תמיכה לא מבוטלת במבצע רחב בג’נין, שממנה יצאו מפגעים רבים באותה תקופה.

בתקופה השנייה – הימים שקדמו למצעד הדגלים – השיח במדיה החברתית היה דל בפער ניכר בהשוואה לתקופת הפיגועים (באותה תקופה כבר דעך גל הטרור, וכנראה זו הסיבה לכך), אולם הנפח היה עדיין גבוה בהשוואה לתקופות שגרה. שליש מכלל השיח באותה עת עסק בירושלים וכרבע בסוגיית הדגלים – אם בהקשר של הנפת דגלי פלסטין באוניברסיטאות ואם על רקע הדיונים על תוואי מצעד הדגלים. חלק ניכר מהפוסטים והתגובות קרא לקיים את המצעד חרף איומי חמאס. גם כאן ניכר שיח שלילי במידה לא מובטלת – גילויי אכזבה ותסכול מהממשלה על כך ששקלה לשנות את תוואי המצעד או לבטלו, סלידה – בלשון המעטה – מהנפות דגלי פלסטין באוניברסיטאות וחוסר אמון בערביי ישראל. עם זאת, יש לציין שבתקופה זו גם חלה עלייה מסוימת בשיח החיובי, שכן ״יום ירושלים״ עורר גם רגשות חיוביים בקרב הגולשים, דוגמת פטריוטיזם, גאווה, אחדות, טקסיות, קירוב לבבות והתגייסות לאומית.

לסיכום ממצאי הרשתות בתקופות האמורות, אנחנו רואים שהסלמה ביטחונית גורמת לעלייה ניכרת בשיח השלילי במדיה החברתית, שהופך לכוחני יותר ומעצים את תחושת חוסר הביטחון בקרב הציבור. בשתי התקופות המנותחות, פוסטים שקראו להחרפת הענישה כלפי מפגעים, ליציאה למבצע צבאי ו/או לפגיעה במשפחות התוקפים זכו לעיסוק גבוה במיוחד – מאות אלפי לייקים – לעומת אלו אשר עסקו בהצעת פתרונות פוליטיים אך לא אלימים. פוסטים מסוג זה זכו גם לתגובות המצדדות בהפעלת כוח, כזה שייצר הרתעה מול ארגוני הטרור ויחזיר את תחושת הביטחון האישי.

לאור האמור לעיל, ניכרת הלימה בין ממצאי ניתוח הרשתות לבין ממצאי הסקר: התערערות תחושת הביטחון הכללית, חוסר האמון בין יהודים לערבים, רצון בתגובה חזקה יותר של הממשלה לנוכח פיגועי טרור או איומים בפיגועי טרור וחשיבותה של ירושלים.

מעבר לכך, חשיבות ניטור השיח ברשתות החברתיות בתקופות מתוחות נובעת מכך שבזמנים כאלה הן הופכות לפלטפורמות העיקריות שבאמצעותן ניתן לנטר את הלכי הרוח של הציבור ובהתאם להם להעניק לו מענה במידת הצורך. כמו כן, ניטור השיח גם מאפשר לזהות מבעוד מועד התארגנות אירועים עם פוטנציאל נפיצות גבוה העשוי להבעיר את השטח ולהחריף את המתיחות בין ערבים ליהודים. כך למשל, הרשתות החברתיות שימשו להתארגנות אירועים אלימים נגד אזרחים ישראלים בערים המעורבות במהלך “שומר החומות”.


סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.


תמונה: IMAGO / NurPhoto.  למצולמים אין קשר לכתבה.